סימן רלא – שכל כוונותיו יהיו לשם שמים – ערוך השולחן

——–

א איתא בסוכה (כו ב): אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס. וכמה שינת הסוס? שתין נשמי… אביי הוה ניים כדמעייל מפומפדיתא לבי כובא. קרי עליה רב יוסף: "עד מתי עצל תשכב", עיין שם. והנה הרמב"ם לא הביא זה כלל, וטעמו פשוט: שהרי אביי ניים הרבה, מדקרי עליה רב יוסף "עד מתי…". ורש"י פירש שזהו שית פרסי, עיין שם. ואם כי לא ידענו מנא לן לרש"י זה, מיהו על כל פנים שמענו דאין הלכה כן, דזהו פשיטא דניים יותר משתין נשמי. וברור הוא, שזהו טעמו של הרמב"ם שהשמיט זה. ובוודאי בעניין כזה הכל לפי מה שהוא אדם. וגם ממסכת אבות פרק שלישי יש ראיה לזה, דתנן התם: "שינה של שחרית ויין של צהרים… מוציאין את האדם מן העולם". דב"שינה של שחרית" עובר זמן קריאת שמע, אבל "שינה של צהרים" לא תנן. וכן ראינו לגדולי עולם שהיו ישנים ביום בשעה או שתים, דכך הוצרכו לפי חלישותם ולפי הנהגתם. ב אך הטור והשולחן ערוך פסקו כן, ומכל מקום דברי הטור יש ליישבם. וזה לשון הטור:

אחר שגמר סעודתו – יחזור ללמוד. ואם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים – יישן, ובלבד שלא יאריך בה הרבה. גרסינן בסוכה… שתין נשמי אביי הוה ניים… קרי עליה רב יוסף…
עד כאן לשונו. ולפי זה לא פסק שאסור לישן יותר משיתין נשמי, אלא שלא יאריך בה הרבה. כלומר: שיישן הרבה שעות כבלילה וודאי אסור, דאם כן תורתו מתי נעשית? ואחר כך הביא הך דסוכה, להשמיענו שיש שהחמירו עד שתין נשמי, ויש שהקילו בזה. מיהו על כל פנים שלא יישן הרבה. ג אבל דברי רבינו הבית יוסף תמוהים, שכתב:

אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת צהריים – יישן. ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס, שהוא שיתין נשמי.
עד כאן לשונו. וקשה: מנא לן איסור זה? דהרמב"ם לא הביא זה כלל, וגם הטור לא כתב איסור על זה, והטור דקדק בדבריו כמה שנאמר. ואיך כתב על זה לשון איסור, במה דמוכח מהש"ס להדיא, דאביי לא עשה כן?

וצריך לומר דסבירא ליה לרבינו הבית יוסף דאין כאן מחלוקת כלל, וגם אביי מודה לזה. אלא דסבירא ליה הכל לפי מה שהוא אדם, והוא לא היה ביכולתו להסתפק בשיתין נשמי. ורבינו הבית יוסף כתב למי שבריאותו חזקה, ויכול להסתפק בשיתין נשמי. ומכל מקום לא היה לו לסתום הדברים, וצריך עיון גדול.

ואחר שיעור משנתו – אין צריך לברך ברכת "אלקי נשמה", דאין זה רק בבוקר. ויש אומרים שיקרא קודם שישן ביום "ויהי נועם" משום מזיקין (מגן אברהם), וגם בזה אין אנו נוהגים. ד ואף בזה המעט שיישן – לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השם יתברך, כגון ללמוד תורה או לעסוק במצות. ואף גם מי שצריך לפרנס אשתו ובניו במלאכה או במסחור, וצריך לנוח ביום כדי לעמול בפרנסתו – גם כן רשאי.

וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה – לא תהא העיקר בשביל הנאת גופו, שזהו מעשה בהמה, וכל ענייני עולם הזה קצרים והבל וריק. אלא יהיה הכל לשם שמים, ועל זה נאמר "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג ו). ואמרו חכמים ז"ל באבות: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" – אפילו דברים של רשות: האכילה, והשתייה, וההליכה, והישיבה, והקימה, והתשמיש והסיחה, וכל צרכי גופו – יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו (טור בשם רבינו יונה). ה אכילה ושתיה כיצד? אין צריך לומר דברים האסורים, אלא אפילו דברים המותרים, והיה רעב וצמא, אם עשה כן רק להנאת גופו – אינו משובח, אלא אם כן נתכוין כדי שיהא בריא לעבודת בוראו.

והישיבה, והקימה, וההליכה כיצד? אין צריך לומר שלא ישב במושב לצים, ושלא לעמוד בדרך חטאים, ושלא לילך בעצת רשעים. אלא אפילו לישב בסדר ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאוותו – אין זה משובח, אלא אם כן עשה לשם שמיים. ו שכיבה כיצד? אין צריך לומר בזמן שיכול לעסוק בתורה ומצות, והוא מתגרה בשינה לענג עצמו, שאין ראוי לעשות כן. אלא אפילו בזמן שהוא יגע, וצריך לישון כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו – אין זה משובח, אלא אם כן נתכוין להשלים צרכי גופו, שיוכל לעבוד בוראו. ויתן שינה לעיניו, ולגופו מנוחה, לצורך הבריאות, ושלא תיטרף דעתו בתורה מחמת היגיעה.

תשמיש כיצד? אין צריך לומר שלא יעבור עבירה. אלא אפילו בעונה האמורה בתורה, אם עשה להנאת גופו או להשלים תאוותו – הרי זה מגונה. ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו – אן זה משובח, אלא אם כן נתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו, או שנתכוין לקיים עונה האמורה בתורה כאדם הפורע חובו. ז השיחה כיצד? אין צריך לומר לספר לשון הרע ונבלות פה, אלא אפילו לספר בדברי חכמים צריך שתהיה כוונתו לעבודת הבורא, או לדבר המביא לעבודתו.

כללו של דבר: חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו, ולשקול את כל מעשיו במאזני שכלו. וכשרואה דבר שיבא לידי עבודת הבורא יתעלה – יעשנו, ואם לאו – לא יעשנו. ומי שמדות הללו מצויים בו – עובד את בוראו כל ימיו, אפילו בשעת שבתו, וקומו, והלוכו, ובמשאו, ומתנו, ובאכלתו, ושתייתו, ובכל צרכיו. ועליהם נאמר: "אשרי תמימי דרך, ההולכים בתורת ה"' (תהלים קיט א).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר: הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל "ויקיטקסט"
ערוך השולחן – אורח חיים

הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5