סימן קמו – אם יש חשש בהדפסת חידו"ת של שני אחים בקובץ אחד זה אחר זה, או לכבד אחים לברך בשבע ברכות בזה אחר זה

——–

שאלה: האם ראוי לאחים לפרסם חידושי תורה בקובץ אחד זה אחר זה, או לא, וכדמצינו גבי קריאת התורה שלא לקרות שני אחים זה אחר זה משום עין הרע. – וכן אם אפשר לכבד שני אחים לברך בשבע ברכות אחד אחר השני, או יש לחוש לעין הרע.

תשובה: הנה לשון השו"ע (קמא, ו) הוא: "יכולים לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב, ואין מניחים אלא בשביל עין הרע. הגה, ואפילו אם א' הוא השביעי וא' הוא המפטיר, לא יקראו השני בשמו משום עין הרע (מהרי"ל)". ובמשנ"ב (סקכ"א) "לאפוקי מקום שנוהגים שלא לקרות המפטיר בשמו, רק סתם יעמוד מפטיר, כיון שאין פורטין את שמו מותר אפילו שני אחים זה אחר זה או אב ובנו, ודוקא במקום שנוהגין כן, אבל לעשות כן במקום שנוהגין לקרות בשם לא, דעי"ז גופא הוי היכר טפי. וכן אם המנהג שלא לקרות בשם הוא בשביעי, מותר לקרותן בשישי ושביעי", עכ"ד.

הרי דבמקום שאין קורין בשם, מותר לעלות זה אחר זה. וכ"כ בדעת תורה (סימן קמא) בשם שו"ת אמונת שמואל (סימן מז) והובא גם בכף החיים (סקל"ב). והביא שם הכף החיים (שם) מספר כסא אליהו, שגם אם אין קורין לעלות לס"ת בשם לא יקראו לשני אחים זה אחר זה, כיון דאחר הקריאה עושה הש"ץ מי שבירך ומזכיר את שמם הו"ל כקורא בשמו, יעויי"ש. – ועל פי זה כתב בשו"ת אבני חפץ (סימן טז) הובא בשערים המצויינים בהלכה (סימן כג סק"י), דמותר לכבד ב' אחים או אב ובן בהגבהה וגלילה, כיון שאין קורין להם בשם [ועיין שו"ת משנה הלכות (ח"ג סימן כ) דמחמיר בזה שלא לכבד ב' אחים בהגבהה וגלילה].

ולפי זה בנידו"ד שכותבים חידושי תורה ומזכירים רק את שמם, ולא מינכר אצל בני אדם שהם אחים, לכו"ע אין כאן בית מיחוש דעין הרע, ולא דמי לס"ת דמזכירין שם האב כשקורין לעלות, או במי שבירך שאחר העליה, דאיכא חשש טפי.

ואמנם במשנ"ב (סקי"ט) כתב בשם האחרונים, דשני אחים שאסרו לקרות זה אחר זה, הוא אפילו הם אחים מן האם ולא מהאב. ומשמע דאפילו אין קורין שם אבותיהם איכא חשש דעין הרע, דמסתמא שם אבותיהם אינם שוין, ואפ"ה אין לקרותן בזה אחר זה. – ובפשוטו יש לומר, דכיון דהיא מילתא דלא שכיחא כל כך, לא פלוג רבנן ואסרו אפילו כשאינם מאב אחד, ולכן אפילו בלא קריאת השמות לא יעלו בזה אחר זה. משא"כ בנידו"ד שאין קורין בשם אבותיהם לא שייך לא פלוג, ומותר.

עוד נראה לומר, דאף במקום שמזכירים שמותם לא חששו חז"ל לעין הרע, דחששת חז"ל לעין הרע היה דוקא בעניני כבוד בספר תורה, וכעין מה דאמרו חכמינו ז"ל "אין כבוד אלא תורה" (אבות ו, ג – כלה ח – זהר ג פא: – ועוד), דמעלת כבוד שייך רק בעליה לספר תורה או הגבהה וגלילה, ולא בשאר דברים הנמדדים בעיני בני אדם כל חד לפום דרגא דיליה, יש המחשיבים כיבוד בברית מילה ויש בברכות שבע ברכות, ויש להבדיל בעניני חול לגמרי במילי דעסקנות וכיוצ"ב, ובודאי חששו רק בכבוד דעליה לס"ת ולא בשאר עניני כבוד, דאל"כ אין לדבר סוף, ולא יוכל אדם לעשות מי שבירך לבניו, או לישב עם בנו על שולחן אחד כשבני אדם רואים, ולא שמענו להקפיד שלא יתפללו אחים לפני העמוד זה אחר זה.

והטעם שחששו בקריאת התורה מעין הרע, לפי שיש שמיעה וראיה, שהכל יושבים ובוחנים מי הם "השבעה קרואים" שזכו לעלות לתורה שהוא כבוד כמבואר דאין כבוד אלא תורה, וכשקוראים שמותיהם ושם אביהם ועולים לבימה רואים אותם עומדים ביחד והעין שולט בהם, יש לחוש טפי. וכן לענין הגבהה וגלילה, אף שאין בו הזכרת שמותם, מ"מ כיון שנעשה בבת אחת, והוא כיבוד בס"ת ונראה לעין כל, לכן חששו בזה לעין הרע. – משא"כ בנידו"ד שאין הכיבוד בעניני ס"ת, וגם אין העין שולטת עליהם. ומלבד זאת גם לא ניכר כל כך שבני איש אחד הם.

ועל כרחך צריך לומר כן, דהנה בבאר היטב (סק"ו) כתב בשם שירי כנסת הגדולה, דבמפטיר של יו"ט שאז קורין בב' ס"ת אין קפידא. – ואינו מובן כל כך, אבל לדברינו אתי שפיר, דכיון דיש הפסק קצת עד שגוללין הספר הראשון ופותחין השני, דאז כבר לא ניכר הדבר כל כך, לכן אין לחוש עוד.

ובשו"ת אבני חפץ (סימן טז) כתב, שאין לקרות שני אחים זה אחר זה להקפות בשמחת תורה, אם לא שיקראו אחד ביניהם, דומיא לקריאה לס"ת שאין קוראין שני אחים זה אחר זה לתורה. וכתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ג סימן כ) דדבריו נכונים. ובנטעי גבריאל (סוכות, פרק צד הערה כב) כתב, דיש מקפידים שלא לקרות שני אחים בהקפה אחת אפילו אין קוראין זה אחר זה, ואולם בגור קראו להאדמו"ר ואחיו בהקפה אחת. – ולהנ"ל צריך לומר דסברת המחמירין בזה הוא, דגם בהקפות שהוא ענין כבוד בספר תורה, יש לחוש לעין הרע, דגם בזה שייך הענין של אין כבוד אלא תורה, וכמו בהגבהה וגלילה, ולכן הקפידו.

ומנהג בעלזא הוא, שבכל השנה מקפידין מלכבד אב ובנו או שני אחים להגבהה וגלילה, ובשמחת תורה אין מקפידין. ולענ"ד יש לומר טעם פשוט בזה, דמה שחששו כל השנה בעליה ובהגבהה וגלילה, הוא מפני שרק מספר בני אדם זוכים להתכבד בתורה, בעליה או בהגבהה וגלילה, והעין שולטת בהם, אבל בשמחת תורה שכולם עולים לתורה ומתכבדים בה, אין העין שולטת במי שמתכבד בהגבהה וגלילה, ואין מתקנאים בהם. [ואולי לטעם זה, יהא מותר גם לעלות לתורה בזה אחר זה, ויל"ע].

[ ובשו"ת ארץ צבי (סימן צז) העלה דרשאי בן לקרוא לאביו לעלות לתורה, רק יאמר יעמוד אבי או אבי מורי פלוני בן פלוני, עיי"ש. ולא העיר משום עין הרע, דכמו שאין לקרות לבן אחר אביו אולי גם לא יעמדו יחד על הבימה. ומשמע דעיקר החשש הוא בהכרזת השמות והעליה בפומבי בזה אחר זה. – ולהמבואר אתי שפיר, דדוקא על כיבוד העליה לתורה חששו שלא לקרות אחים בזה אחר זה, שיותר משימים לב שאחים הם, וחששו על עצם ההכרזה רק כשיש בו גם כיבוד בס"ת].

ועיין נטעי גבריאל (הל' נישואין ח"א פי"ט ס"ה) שהביא מזכרון אבות [חילופי מכתבים ממשפחת בעל כסף נבחר, בני ברק תשל"א (סימן פז)], דיש שחששו שלא יקרא האב הכתובה אצל בניו משום עין הרע, ומאן דחש לזה במקום דאפשר יתן הכתובה לקרוא אותה לאיש אחר, כי קריאתה היא פרסום לעיני הרואים יותר מהברכה, אמנם מאן דלא חש לזה יעשה כרצונו. – ושם (פל"ב הערה ד) בשם ש"ב הגה"צ מהרי"י ניימאן זצ"ל, דאין קפידא לכבד בקריאת הכתובה אבי החתן או הכלה, אף שקורא בני החתן או בתי הכלה, דעיקר קריאת הכתובה ברבים ניתקן להפסיק בין ברכת אירוסין לנשואין, עיי"ש. וזהו ג"כ על דרך הנ"ל דדוקא בקריה"ת חששו לעין הרע.

שוב הראוני, שכבר העלה כעין זה בשו"ת שבט הקהתי (ח"ב סימן מח) אודות הנהוג בעריכות שולחנות האדמורי"ם שמכריזין שמות של אלו המעמידים יין, מדוע אין מקפידין מלקרות שמות אחים בזה אחר זה. והעיר ג"כ בסברא זו דכיון שאין מכריזין שם אבותיהם רק שמם לא מינכר שהם אחים וליכא חשש. ואע"ג דהעלו האחרונים להחמיר גם באחים מהאם, י"ל דחשש עין הרע הוא רק בקורא שמותיהן "ועולין לבימה" דהכל רואין אותן, אבל בקורא רק שמותיהן ליכא חשש דעין הרע, ועל כן אין חשש לקרות בעת עמידת היין שני אחים זה אחר זה. ומה"ט אם קראו לאח אחד ולא היה בביהמ"ד, מותר לקרות לאחיו אח"כ, כיון דלא עלו שני אחים לבימה. ומותרים שני אחים לשמש שליחי ציבור זה אחר זה, אתו"ד.

ולדברינו יש לומר עוד, דשאני בהעמדת יין, שאינו כיבוד בס"ת, ולכן אין שום חשש בזה. וזה מלבד הסברא (הנ"ל) דכשאין מזכירים אותם בשמותם ליכא למיחש לעין הרע.

ומכל זה נראה להקל בנדון דידן, להדפיס בקובץ אחד מב' אחים בזה אחר זה, וגם מן הסברא נראה להקל בזה, דאם נחמיר אין לדבר סוף, ונאסור גם לפרט שמות הילדים במי שבירך מחשש עין הרע, וניחוש גם שלא למסור צילומי תעודות זהות לעסקנים וכדומה, מחשש עין הרע. ואשר על כן נראה דעיקר החשש הוא דוקא בענין כיבוד בס"ת ויש גם ראיית העין, ולא בידיעה בלבד.

ויש לצרף בנידו"ד את מה שכתב העטרת זקנים (סימן קמא) בטעם האיסור לקרוא ב' אחין בס"ת בזה אחר זה, משום דפסולין לעדות וכתיב עדות ה' נאמנה, עיי"ש [ויש לעיין לדבריו למה אסור דוקא בזה אחר זה, הרי טעם זה איכא בכל הקריאה כולה], – ולדבריו ליכא כלל חשש עין הרע בקריאת ב' אחין לס"ת בזה אחר זה, וכל שכן בנידון דידן דאין לחוש לזה.

והגם שכאן יש לחוש טפי שיהא שיחה בפי הבריות איך שהצליח האב עם בניו שהם ת"ח, ולא דמי לסתם מנין הבנים. מ"מ מצינו כבר בש"ס כעין זה, וכגון הא דציוה רבי להסמיך את בניו אחר פטירתו, שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא, חנינא בר חמא ישב בראש (כתובות קג:), אלמא דאפילו שישמשו בבת אחת ליכא למיחש.

והיוצא לנו מכל האמור, דמסתברא מילתא דדוקא בכיבוד אצל ספר תורה מצינו חשש זה, ולכן בנידון דידן אין לחוש. וע"ע בספר ארחות חיים (ספינקא, סימן קמא) שהביא מספר נוהג כצאן יוסף שראה בק"ק אחת שהיו קורין ד' אחים זה אחר זה והרב משם לא מיחה בהם, ואמרתי מאן דלא קפיד לא קפדינן וליכא חששא בזה, ומובא בספר לשון חכמים (הל' קרה"ת סימן ו), יעויי"ש. והרואה יראה דיחיד הוא נגד כל הפוסקים הנ"ל, עכ"ד. ובעניננו נראה דשפיר אפשר לומר מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה.

ומהעולה מדברינו נראה, דאפשר לכבד שני אחים לברך בשבע ברכות אחד אחר השני, ואין לחוש לעין הרע. כיון שאין זה כיבוד בס"ת, ואין עולין לבימה, רק כל אחד יושב במקומו, ואין העין שולטת בהם. וגם בדרך כלל אין מכריזים את שמות המברכים, וא"כ ליכא למיחש לעין הרע. ואפילו אם מכריזים שם האחים אין לחוש, דאין מכריזין שמות אבותיהם ואינו מוכח שאחים הם, ודוקא בס"ת חששו לאחים מן האם, וכאמור. אבל בנידו"ד ודאי יש להקל, ושפיר יש לומר מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5