סימן קכד – בצל שחתכוהו בסכין בשרי ושוב נחתך בסכין פרווה מה דין הסכין

——–

שאלה: בצל שחתכוהו בסכין בשרי, ואחר כך חתכו את הבצל לחתיכות קטנות בסכין פרווה, האם הסכין נשאר פרווה או נעשה בשרי.

תשובה: הפמ"ג (סימן תמז משבצ"ז סקי"ג) הסתפק בשאלה זו, גבי חתך בסכין חמץ חריף ואח"כ חתך בו צנון אם נאסר הסכין, וצדדי הספק הם, האם נימא דכיון דבלוע באוכל אינו יוצא בלא רוטב, א"כ לא נאסר הסכין. או דילמא דוחקא וחריף מפליט את הבלוע גם בלא רוטב, והניח בצריך עיון. – וע"ע באשל אברהם (סימן תנא סקל"א) שכתב הפמ"ג, דאף אם נימא דבדבר חריף עם דוחקא אין יוצא בלא רוטב, הני מילי כשהחיתוך השני נעשה ע"י סכין באופן שנחתך רק לחתיכות דקות, ולא נידוך חזק, אז נשאר הסכין השני כדינו "פרווה". אבל כשהחיתוך השני נעשה על ידי מדוכה שנידוך היטב ונעשה כקמח, דינו שהוא "בשרי".

ולמעשה נחלקו בזה כבר גדולי הפוסקים, יש הסוברים דאף שבצל שנחתך בסכין בשרי בולע טעם בשר, אבל אין הטעם הבלוע נבלע אל הסכין השני. ועוד דאפילו אם נבלע, מ"מ הוי נותן טעם בר נותן טעם, ואף דבדבר חריף לא אמרינן נ"ט בר נ"ט כמבואר בשו"ע (יו"ד סימן צו), היינו דווקא לענין שהטעם הנבלע מן הסכין לבצל לא חשיב טעם שני רק שוה להטעם הבלוע בסכין הבשרי, שהדבר חריף אינו מניחו להיות נקלש, אבל כשנבלע מן הבצל לסכין השני, אז שפיר נעשה נותן טעם שני דהתירא, ונשאר הסכין פרווה. וכן דעת הרבה מגדולי הפוסקים, הלא הם: הגרעק"א, אבן העוזר, חכמת שלמה, ישועות יעקב ועוד. ובדרכי תשובה (יו"ד סימן צו סק"ה) ציין עוד ליד יהודה, שו"ת כנף רננה (חיו"ד סימן מ), שו"ת בית שלמה (או"ח סימן נה וחיו"ד ח"א סימן קסח), ושו"ת בית ישראל (סימן מה) עיי"ש באריכות.

אמנם מדברי הפמ"ג (יו"ד סימן צו א"א סק"ב) משמע דס"ל, דבדבר חריף נעשה כמו הבעין ממש. שכתב דבחורפא אפילו אלף טעמים לא מהני, והטעם בזה שע"י החריפות חוזר הטעם להיות חזק כמו שהוא ממש בעין, (ועיי"ש בהגהות הגרעק"א מה שחולק עליו בזה). – וא"כ בנידו"ד הסכין ייחשב רק נותן טעם ראשון, ואסור לחתוך בו פרווה לאוכלו עם חלב, כיון דהפרווה הוא נותן טעם שני, ודעת הרמ"א (סימן צה סעיף ב) להחמיר בב' נ"ט לאכלו עם חלב, ורק בג' נ"ט מותר להרמ"א כמ"ש הש"ך (סימן צב סקט"ו).

ברם, כבר נתבאר דכל הפוסקים הנ"ל חלקו וס"ל דחשיב רק נ"ט ראשון, וא"כ הסכין הוא נ"ט שני, והדבר הנחתך נ"ט שלישי ומותר בחלב.

ועיין במשנ"ב (סימן תנא סק"צ) שכתב לחומרא, וז"ל: כתב המג"א, יש ליזהר שלא לחתוך הזנגוויל רק בסכין חדש, ואותן שאינם זהירים בזה יוצא קלקול, שחותכין זנגוויל [שהוא דבר חריף] בסכין של בשר, ודכין אותה במדוכה ונמצא המדוכה בלוע מבשר, ואחר כך דכין בתוכו בשמים ואוכלים בחלב, עכ”ל. – ונראה שהוא החמיר רק באופן שדכין אח"כ במדוכה ונעשה כקמח, וכדברי הפמ"ג (בסימן תנ"א, הנ"ל).

ולענין הלכה נראה דלכתחילה יחמיר כדעת הפמ"ג (ביו"ד, הנ"ל) ויגעיל הסכין, ובפרט במקום שדכין אח"כ המאכל, אבל אם נזכר רק לאחר שכבר חתך עם הסכין הזה, אין להחמיר, בצירוף הטעמים הנ"ל וחילוק הפמ"ג בין סכין ומדוכה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5