סימן קח – חתן הנושא אשה בחנוכה היכן מדליק נ"ח

——–

שאלה: בחתן הנושא אשה בחנוכה, והחופה מתקיימת קודם השקיעה ואין באפשרותו להדליק בבית הוריו, היכן ידליק נר חנוכה, האם צריך להדר לילך אחר החופה להדליק בדירתו החדשה, או יכול להדליק במקום החתונה.

תשובה: כתב הרמב"ם (הלכות חנוכה ד, א): מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין, בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד, עכ"ל. – ומבואר מדבריו, שבמהדרין לא אנשי הבית מדליקים כל אחד ואחד, אלא בעה"ב מדליק כל הנרות כמנין אנשי הבית. וכן במהדרין מן המהדרין בעה"ב מדליק כולן.

ושיטת הרמ"א (תרעא, ג): וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק (הרמב"ם) וכן המנהג פשוט, ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין עכ"ל. – דהיינו שהרמ"א אזיל כשיטת הרמב"ם, דהמהדרין מן המהדרין הוא לכל אחד מבני הבית, ולא דוקא לבעל הבית וכשיטת התוס'. אלא שבזה חלוק הרמ"א מהרמב"ם, דלהרמב"ם בעל הבית מדליק בשביל כולם, ולהרמ"א כל אחד מדליק לעצמו, שלמהדרין לא בעה"ב לבדו מדליק עבור כולם, אלא כל אחד מבני הבית מדליק לעצמו.

ואאמו"ר שליט"א בספרו משנת יוסף (חאו"ח ח"ב סימן לו אות ב) תלה את מחלוקת הרמב"ם והרמ"א, בהחקירה הידועה אם נר חנוכה הוא חובת גברא כמו כל המצוות, שהחיוב על האיש להדליק, ומקום ההדלקה הוא על פתח ביתו, וכן הוא בשפת אמת (שבת כא:). – או שהוא חובת הבית, כלומר שהחיוב על האיש שבביתו ידלק נר חנוכה, וכן משמע בפני יהושע (שם). דהרמב"ם כתב מצותה שיהיה "כל בית ובית" מדליק נר וכו', דהיינו שהיא חובת בית. וא"כ שפיר כתב שבעה"ב מדליק עבור כל אחד מב"ב, דזו עיקר המצוה שבבית ידלק נר, ולמהדרין המצוה שידלק בבית נר לכל אחד מב"ב. ואם עיקרה חובת בית, ממילא חיובה על בעה"ב שידליק. ואה"נ אם יתן בעה"ב רשות לאחד מב"ב להדליק, יצאו כולם בזה, שהרי העיקר רק שידלק נר בבית, אלא כיון שהוא בעל הבית לכן החיוב עליו, ושייכת המצוה לו. – והרמ"א דס"ל שכל אחד מבני ביתו ידליק, על כרחך ס"ל שהדלקת נר חנוכה היא אגברא, עיי"ש באריכות.

ולכאורה שאלתנו תלויה בחקירה זו, דאי ננקוט כהצד דהחיוב הוא על האיש שבביתו ידלק נר חנוכה והיינו שחובת הבית היא, א"כ צריך להדר להדליק בבית דוקא. משא"כ להצד דחיוב הדלקת נ"ח רמיא אגברא, אין ההדלקה צריכה להיות בביתו דוקא ויכול להדליק בכל מקום שנמצא, א"כ אינו צריך להדר אחר הדלקה בביתו דוקא ורשאי להדליק גם במקום החתונה.

אלא שלמעשה מבואר מדברי הפוסקים, דנקטו ששני ענינים יש בהדלקת נ"ח חובת הבית וחובת אגברא. וכמבואר בשפת אמת (הנ"ל) דאיכא ב' חיובים, חובת האיש להדליק, ומקום ההדלקה בביתו. וא"כ עדיין יש להסתפק היכן ידליק.

והנה, בפוסקים מצינו עוד, דאף אם נאמר דחובת "ההדלקה" היא על הבית, מ"מ יש חובה על הגברא "להודות" על הניסים. דהנה המג"א (תרעו סק"ב) כתב בשם הב"ח, שאם אשתו הדליקה עליו בראשון [והיא בירכה כל הברכות, אז כשהבעל מדליק בליל ב'] צריך לברך שהחיינו, דאשתו אינה פוטרת גופו אלא ביתו. וכתב ע"ז המג"א וז"ל: ול"נ פשוט, דלהפוסקים כשאשתו מדלקת עליו א"צ לברך על הראייה, א"כ הה"ד דא"צ לברך שהחיינו כשמדליק [דמדא"צ לברך על הראייה, ש"מ דגם גופו נפטר, ומחשב ליה כאלו הדליק בעצמו, א"כ גם שהחיינו א"צ לברך, לבושי שרד]. וכן משמע בר' זירא דסמך על אשתו, ואי ס"ד לא לפטר גופו, א"כ הו"ל להשתתף ליפטור גופו, אלא עכ"ח נפטר לגמרי, עכ"ל.

והנה דברי הב"ח הנ"ל הם (בסימן תרעו, ד"ה ומ"ש ואין מדליקין עליו) לתמוה על סמ"ג שכתב, דנשוי ההולך בדרך א"צ לברך על הראיה כיון שאשתו מדלקת עליו, ותימה דמה שמדליקין עליו בביתו אינו בא אלא לפטור אותו מחיוב המוטל על ממונו וכו', אבל ההודאה על הנס וברכת שהחיינו הוא בחיוב על גופו, ומזה לא נפטר כשמדליקין עליו וכו' עכ"ל. – הרי שס"ל להב"ח, שיש חיוב הדלקת נר על ממונו [וי"ל דהיינו על ביתו] וחיוב הודאה על גופו. וא"כ לכאורה לא קשה על הב"ח קושיית המג"א מר' זירא, שלא השתתף בפרוטה, מפני שסמך על אשתו, דלעולם י"ל כהב"ח דיוצא "בהדלקת" אשתו לגמרי, אלא שמ"מ חל עדיין עליו חיוב "הודאה" לברך בעצמו שהחיינו, ועל זה לא מהני להשתתף בפרוטה, שהרי גם אז מברך הבעל הבית ולא ר' זירא בעצמו.

וכתב אאמו"ר שליט"א (שם אות ו) ליישב, דכפי הנראה הבין המג"א בדעת הב"ח, שאין כאן חיוב גופו רק להודות על הנס, אלא חיוב גופו הוא להדליק נ"ח, ובזה עצמו מודה על הנס. – ועל זה חולק המג"א, וס"ל שלא רק בחיוב ביתו יכול שליח לפוטרו, אלא גם בחיוב גופו יכול שליח לפוטרו, דכשהדליק השליח נחשב למשלח כאילו הדליק הוא עצמו, וכאילו בירך הוא עצמו שהחיינו ושעשה נסים, ולכן לא השתתף ר' זירא שעי"ז יהא כהוא עצמו מדליק ויו"ח בברכת בעה"ב, כיון שאשתו שהיא שלוחו הוציאתו לגמרי מחיוב ההדלקה שעל גופו, אבל באמת יש ליישב דברי הב"ח כנ"ל דיש חיוב הודאה על גופו, עיי"ש באריכות.

עכ"פ מדברי המג"א חזינן שישנן על האדם ב' חיובי הדלקת נ"ח. חיוב גופו, וחיוב ביתו. אלא שהיא מצוה שאפשר לעשותה ע"י שליח. – ולפי זה ששני חיובים הם חובת הגוף וחובת הבית, עדיין יש לדון מצד חובת הבית, האם יכול להדליק באולם שהרי אינו בעה"ב שם.

והנה ברש"י (שבת כג. ד"ה הרואה) כתב, העובר בשוק ורואה באחד החלונות דולק, ומצאתי בשם ר"י וכו' דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו "או ליושב בספינה" עכ"ל. משמע לכאורה דכיון דספינה אינה בית, לכן אינו חייב. – וכן נקט בפשיטות בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סימן קמו), שחובת נר חנוכה שייכת רק בבית, כי נשאל אם להדליק נר חנוכה ברכבת, והשיב שלא מצא הדבר מבואר, אבל מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנר חנוכה. ומה שכתב רש"י ביושב בספינה, יש לומר שאז היו הספינות פתוחות בלא קירוי, והרוח מנשב ולא היה בגדר בית כלל. ומה שהרכבת אינה קבועה אלא נוסעת, ורכוב כמהלך, לא מצאנו שיהא צריך בית קבוע למצוה דפרסומי ניסא, עכ"ד.

אלא שבמשנת יוסף (שם אות ד) דחה הראיה מדברי רש"י, דיש לומר דסתם ספינה פתוחה למעלה, ואי אפשר להדליק בה מפני הרוח. ולא שהוא פטור, אלא אנוס מלקיימה. ואה"נ אם אפשר להדליק שם במציאות חייב. – ולענ"ד פירוש זה מדוייק בלשון רש"י, דהרי אם כוונתו בסתם שהספינה איננה חשובה כבית, א"כ מפני מה הוצרך לכתבו, הרי כתב כבר דתקנו ברכה זו למי שלא הדליק בביתו, אלא על כרחך דשפיר חשיב כבית, וכוונתו דכיון שיושב בספינה ואינו יכול להדליק מפני הרוח ואינו יכול לכסותם, או שאין לו נרות להדליק, אבל לא נתכוין רש"י ללמדנו שצריך בית דוקא.

ובתוס' (סוכה מו. ד"ה הרואה) כתבו, דבשאר מצוות כגון אלולב וסוכה לא תיקנו לברך לרואה, אלא בנ"ח משום חביבות הנס, "וגם משום כמה בני אדם שאין להם בתים" ואין בידם לקיים המצוה, וטעם ראשון ניחא דלא תיקשי ליה מזוזה, עכ"ל. ולכאורה מפורש דנ"ח חובת בית. – אבל גם בזה י"ל, דאותן בני אדם שאין להם בתים אנוסים הם, כי במציאות אין להם היכן להדליק. אבל בודאי חייב אדם בכל יכלתו להשתדל להדליק בכל מקום שאפשר, ואם אי אפשר בשדה, חייב לשכור לו בית להדלקת נ"ח, כמו שמחוייב למכור כסותו לקנות נר (כשו"ע תרעא, א). ודוקא כשאינו יכול או אינו מוצא בית והוא אנוס, תקנו לברך על הראיה.

ובשו"ת אז נדברו (ח"ו סימן עה) תמה עוד על המהרש"ם, דהלא דין הדלקה הוא בחוץ אע"פ שהרוח מנשבת, הרי שאין הקירוי קובעת. ותו, דהרי כל מי שנמצא בדרך ויכול להדליק אפילו כשאין לו בית חייב להדליק. ומה שדנו לענין ברכה על הראיה בספינה אין לדייק מזה שאין להדליק בספינה, דמסתמא אין לו אפשרות להדליק שם, עיי"ש.

עכ"פ חזינן, דאפילו להצד דהדלקת נר חנוכה היא דוקא בבית, מ"מ באופן שמשלם על מקום הוי כשכר לו דירה לאכול ולישן שם וחייב בהדלקת נר חנוכה, ואשר מטעם זה כתב המהרש"ם דיכול להדליק נ"ח ברכבת, דמאחר שמשלם עבור הנסיעה ברכבת מיקרי כאילו שכר את הקרון, וחייב להדליק כאילו ביתו שם.

וא"כ פשוט דיכול להדליק נר חנוכה באולם, לא מבעיא להצד שחיוב ההדלקה לאו דוקא בבית, אלא אפילו להצד דבבית דוקא, מ"מ מאחר שהאולם נשכר לזמן החתונה, הוי כדין רכבת ומלון שהורה המהרש"ם דיכול להדליק דכביתו הוא. – אלא שיש לעיין בזה, דהמהרש"ם כתב ששילם בעד "כל הלילה", וכאן אינו משלם עבור כל הלילה, ושמא לא חשיב ביתו. וגם אין דרך לישן באולם, משא"כ ברכבת, וצ"ע בזה.

עד כה היה דברינו על עצם ההדלקה, האם יכול להדליק באולם מצד בעלות, וביארנו דיתכן שיכול לצאת ידי חובת הדלקה באולם. ומעתה עלינו לדון היכן עדיף להדליק באולם שהוא מקום אכילה, או בבית שהוא מקום שינה. – דכתב הטור (סימן תרעז): כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובות, בן האוכל אצל אביו או האוכל אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה, צריך להדליק בו, שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק, שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר. ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני חצר יודעין שאוכל במקום אחר, אפילו הכי שייך חשד כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק, עכ"ל.

וכתב הב"ח: נראה דהרא"ש כתב כך לזמנו שהיו מדליקין על כל פתח מפתחי הבתים שבחצר, וכדמשמע מפירוש רש"י (כא: ד"ה מבחוץ) וכדלעיל בסימן תרע"א ולכן צריך להדליק בפתח הבית שבחצר המיוחד לשינה, דאיכא חשדא דעוברים ושבים לפני פתח הבית כשאינן מבני חצר.

כדבריו אלו דהרא"ש כתב כך לזמנו בלבד, מסיק הרמ"א בדרכי משה שם (סק"א) וזה לשונו: ובתשובת הרשב"א (ח"א סימן תקמב) כתב, דבזמן הזה ידליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב, וכבר כתבתי למעלה סימן תרע"א (סק"ט), דבזמן הזה דאנו מדליקין בפנים לגמרי, ליכא למיחש כלל לעוברים ושבים, אם כן אפשר דגם הרא"ש מודה דמדליק במקום שאוכל, ולא במקום ששוכב. – וכן הסיק הרמ"א לדינא גם בהג"ה בשו"ע (תרעז, א) וזה לשונו: וי"א דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש, ידליק במקום שאוכל וכן נהגו (תשובת רשב"א סימן תקמ"ג).

ועיין באריכות בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סימן מח) ובשו"ת משנת יוסף (ח"ד סימן מז) בענין מקום הדלקת נר חנוכה לבחורי ישיבה פרטי ההלכות בזה, והכלל היוצא דאם לומדים ואוכלים במקום אחד וישינים במקום שני, עדיף שידליקו בחדר האוכל, דהעיקר להדליק במקום שיש יותר פרסומי ניסא, וא"כ הדלקה בחדר האוכל שמתאספים כל הבחורים ומדליקים ביחד, ואח"כ מזמרים מהללים ומודים להשי"ת על הנסים והנפלאות, הרי זה פרסומי ניסא גדול. ובפרט שי"א שבזמנינו לא חיישינן לחשד מאחר ויש הרבה המדליקים בפנים ממש, ויש המאחרים. א"כ הרואה שלא מודלק יתלה שהוא אחד מאלה, עיי"ש.

ואם כן ה"ה בשאילתא דידן, דלכאורה עדיף שידליק במקום פרסומי ניסא דרבים, מאשר בביתו שאינו בו פרסום אפילו לבני הבית, שמיד אחר ההדלקה יחזור לאולם.

ואולם ההוראה למעשה דאם אפשר ידליק בביתו, והיינו שחדר היחוד אחר החופה יהיה בדירתם החדשה, ויאכלו שם מעט כך שההדלקה היא גם במקום אכילה. והטעם בזה, משום דחיישינן שמא נר חנוכה הוא גם חובת הבית, והאולם אינו ביתו, כיון שלא שכרו לכל הלילה, וכנ"ל. – ומ"מ אם אין אפשרות לעשות כן, כבר ביארנו דיש לסמוך ולהדליק באולם שיש שם פרסום גדול, ואין הדבר מוכרח שנר חנוכה הוא חובת הבית, וכנ"ל.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5