סימן: צ"ט – שאלה: האם המשקל כזית הנהוג 28 גרם הוא גם עבור אכילת מרור דיש נוהגים להכין למסובים כזית מרור ומצה לפני ליל הסדר?

——–

ידוע דיש בענינים התורניים דברים שאנו משערין אותן בכזית וכביצה כגון מה שאנו אומרין כביצה מטמא טומאת אוכלין וכד'. ושיעור האכילה ביום הכיפורים לחייב עליה דאורייתא, היא ככותבת הגסה. והטעם מובא בספר החינוך (מצוה שיג) שנשתנה שיעור האכילה דיום הכפורים משיעור שאר אכילת איסורין שבתורה שהן בכזית, מפני שהתורה אסרה האכילה באותו היום בלשון עינוי, ולא נאמר עליה לא תאכלו, כמו בשאר איסורין, ופירשו חכמים שקיבלו הדברים מאשר קדמו להם שאכילה נקראת בכזית, אבל עינוי הוא באדם כל זמן שלא אכל עד ככותבת, שאין דעת בן אדם מתישב בפחות. ולימוד כל השיעורין הלכה למשה מסיני הם, וכמובא בסוכה (דף ה:) שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני, ואקשינן שיעורין דאורייתא נינהו דכתיב ארץ חטה ושעורה וא"ר חנינא כל הכתוב הזה לשיעורין נאמרה וכו', ופרקינן לעולם הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא, דהיינו אסמכוהו אקרא, וראה בכללי מצוות חכמים לר' יוסף ב"ר אברהם ג'יקטיליא, ע"ש. נמצא שאסור מן התורה לאכול כל שהוא מדבר האסור, וכמ"ש הרמב"ם (בהלכות מאכלות אסורות פרק יד) שכל איסורי מאכלות שבתורה שיעורן בכזית בינוני בין למלקות בין לכרת בין למיתה בידי שמים.

והא דקאמרי היאך משערים בביצה לא היו יודעין לקוץ לה משקל ידוע. וכשאלה שנשאל רב שרירא גאון ז"ל המובא באורחות חיים (הלכות איסורי מאכלות אות ו) לפרש להם אם יש משקל לגרוגרת ולזית ולכותבת ושאר שיעורין במשקל כספים. והשיב הוו יודעין שאין לאלו השיעורין משקל בכסף לא במשנה ולא בתלמוד כל עיקר. וראה עוד לקמן בס"ד בזה. וכן בנפח מובא בפירוש המשנה לרמב"ם מסכת כלים (פרק יז משנה ו) שכל מה שאנו אומרין בו כביצה הוא כדי הביצה הבינונית בשעורה מביצי התרנגולין. וענין דברי ר' יהודה כמו שאבאר לך, אמר לוקחין כלי וממלאין אותו מים ככל האפשר עד שיעלו המים על גדותיו ויהיה מונח בכלי אחר ריק, ונותן ביצה הגדולה ביותר שיכולה להיות לתוך אותו המים וישפך ממנו בלי ספק כשעור נפח הביצה, ויקבוץ אותן המים, ואחר כך ימלא כלי אחר במים פעם שניה, בין אותו הכלי עצמו בין כלי אחר הענין אחד, ואחר כך יתן בו ביצה הקטנה ביותר שיכולה להיות ויקבוץ גם המים היוצאין, ויצרף שני המימות, ויקח חצי הכל וישער בו. וכך אם לקח שתי הביצים הגדולה והקטנה ונתנם בכלי אחד ביחד ולקח חצי המים הנשפכין יהיה הענין אחד. אמר ר' יוסי ומי הוא שיודיענו בקחתינו הגדולה ביותר שבביצים שאין למצוא גדולה ממנה, וכך בקחתינו את הקטנה שלא תמצא יותר קטנה ממנה, אלא הדבר מסור למראית עינו של אדם שביצה זו בינונית לא גדולה ולא קטנה. והלכה כר' יוסי עכ"ל. וראה לקמן מידת הביצה הבנונית ושיעורה בסמ"ק.

וצ"ל שאין לדייק בשיעורה תכלית הדיוק דאע"פ שיש הפרש בין ביצה בנונית של היום לשל מחר וכן בין ביצה כאן לשל מקום סמוך בכל אופן הכל נתון למראית העין של האדם ואין צריך תכלית הדיוק אלא די במראית העין בלבד. וכמ"ש בספר האשכול (אלבק הלכות חלה דף קכו.) עבדינן הכל לפי דעתו של רואה.

צורת מדידת הנפח מובאת בסידור רש"י (סימן שסו) ובכל הראשונים וכן מוכח במשנה בעוקצין (פרק ב משנה ח) דמשערין בכמות ולא במשקל וז"ל עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהן ריר משתערין וכו' ע"ש. והמדידה לשיעור חלה וכמותה מ"ג ביצים וחומש ביצה כדי שלא להפקיע תורת חלה ממנה, וכן עולה חלה בגימטריא מ"ג, אבל אם היתה יתירה ד' או ה' אין לחוש בכך, כיצד הוא עושה מכניס מ"ג בצים בכלי מלא מים על כל גדותיו, ובמים הנשפכים חוצה זה שיעור מידת קמח לחלה, וציין גם למדידת נפח כזית באותו דרך כפי מה ששנינו בתוספתא דנזיר, נזיר ששותה מכל משקין האסורין לו, מתרין בו שלא ישתה ואם שתה חייב על כל אחת ואחת, וכמה שיעורו בכזית, וכולן מצטרפין לכזית, היין והחומץ כיוצא בהן, וכיצד יעשה, מביא כוס מלא יין, ומביא זית (או אגוז) [אגורי] ונותן לתוכו ושופע, אם שתה כיוצא בו חייב, ואם לאו פטור וכו' ע"ש נמצא דמדידת כביצה או כזית וכדומה הם ע"פ נפח ולא משקל .

וכן מובא בפירוש המשנה לרמב"ם (בעדויות פרק א משנה ב) ביאור על מסכת חלה כי שעור החלה הוא במדה לא במשקל מחמת שנויי הדברים הנמדדים בכובד ובקלות ואף על פי שהמדה שוה. ומבואר שם כי מדת החלה היא מדה שיש בה עשר אצבעות על עשר אצבעות וכו' וכבר עשיתי אני מדה בתכלית הדיוק שיכולתי ומצאתי שהרביעית האמורה בכל התורה מחזקת מן היין קרוב לעשרים וששה דרהם, ומן המים קרוב לעשרים ושבעה דרהם, ומן החטים קרוב לעשרים ואחד דרהם, ומקמח החטים קרוב לשמונה עשר דרהם. ומצאתי שעור חלה באותה המדה חמש מאות ועשרים דרהם בקירוב מקמח החטים. וכל הדרהמים האלו מצריים. ובדיקתו וחקירתו של הרמב"ם הובאו גם ע"י ראשונים רבים ור' עובדיה מברטנורא בעדויות שם וכ"כ בספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות מצה ומרור דף קכח.) חלה האידנא דרבנן היא ולקולא ואנן שיעור משקל לא נהיגו לן וחיטי איכא דקלילי' ואיכא דלא קלילי ובב"י (יו"ד סימן שכד) ובשו"ע (סעיף א) והחיד"א במחזיק ברכה (סימן תפו אות א) ועוד. ועוד מובא בהערות על ברכי יוסף (או"ח סימן קסח הערה ה) דלכו"ע הדרך הטובה היא לשער בנפח דווקא. וכן שמעתי שכתב הגאון אור לציון שכזית הוא בגודל "קופסת גפרורים" [המצויה כאן בארץ ישראל ולא הקופסאות של חו"ל. ודבר קל הוא לשער בכך הרבה יותר ממשקל,] וכ"כ בספר ברכת ה' (פ"א סעיף ז'). וראה עוד בשיו"ב.

אמנם ראו ראיתי שנשאל רב שרירא המובא בספר האשכול (אלבק הלכות חלה דף קכה:) בהאי לישנא: וששאלתם לפרש לכם אם יש משקל לגרוגרת ולזית ולכותבת ושאר שיעורים במשקל כספים של ערביים, ופירשתם שמר רב הילאי גאון ז"ל פירש לכם משקל ביצה ששה עשר כסף ושני שלישי כסף, ואם אין לשאר משקל מאי טעמא ביצה יש לה משקל. הוו יודעים שאין לאלו שעורים משקל כסף לא במשנה ולא בתלמוד שלנו כל עקר, ואילו בקשו לתת שעור משקל מן הדינרים היו עושין מעקרא, אלא שנתנו השיעור מקטנית ופירות שמצויין תמיד ואין לומר שנשתנו, וכך שנינו כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, ר' יהודה אומר מביא הגדולה שבגדולות והקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים וחולק את המים, אמר ר' יוסי מי מודיעני איזה גדולה ואיזה קטנה, אלא הכל לפי דעתו של רואה. ומפורש בתוספתא משים כוס מלא מים ומביא אוכלין שאינן בולעין ונותן לתוכן עד שיחזרו המים לכמות שהיו וחוזר וחולקן. הא למדנו משנה שלימה שאין לביצה משקל ידוע שלא להוסיף ושלא לגרוע, וסלקא דעתין ר' יהודה ור' יוסי דקאמרי היאך משערים בביצה לא היו יודעין לקוץ לה משקל ידוע, וכי מר רב הילאי גדול וחכם מר' יהודה ור' יוסי היה, אלא כמתני' עבדינן הכל לפי דעתו של רואה. ומר רב הילאי הכין הות דעתיה שהמשנה חייבה כל אדם לפי דעתו, והרי פירש לכם מה שראה הוא לפי דעתו או מה שראו משלפניו ולמדוהו, אם חפצים אתם לעשות כמוהו ולסמוך עליו או על חכמים ע"ש. נמצא דנדון דידן אם משערין בנפח או משקל היא מחלוקת ישנה וכן מובא בספר שבולי הלקט (סדר פסח סימן ריב) בשם ר' יהודאי גאון זצ"ל ובתשובות הגאונים זצ"ל מצאתי כתבן ממתיבתא הקדושה שיעור ביצה משקל ששה עשר זוז וארבעה גיראות כמשקל כסף של בגדאד וכו'.

וכדבריו מצאתי כתוב בשו"ת הרשב"ש (סימן רצט) דמשמע מדברי הרא"ה דעיקר שיעורא הוא במשקל ולא במדה ולא באומד עין, אבל הר"ן ז"ל דחה דבריו, וכתב דכיון דאמרינן דמשערין ברוטב סתמא משמע דכמות שהוא משערין אותו, שכך שיערו חכמים ז"ל שאין לך שנותן טעם יותר מששים אפילו ברוטב, שאם לא כן היינו צריכים לחוש ולתת דברינו לשיעורין ולעיין באיסור והיתר אם הוא דק או עב, ע"כ. ולפי הסברא הזו אין לשער אלא במדה באומד יפה עכ"ל. אלא שהעלו רבני וגאוני דורינו שהמדידה ע"פ משקל ולא נפח כמובא בשו"ת ישמח לבב (חלק או"ח סימן ח) שציין למנהג במקומות הספרדים לשער רק במשקל דוקא שהוא מופת חותך, וגם בשו"ת יחווה דעת (חלק א סימן טז) ציין לספר פתח הדביר (ח"א סי' ק"צ, דף קצ"ו ע"ב), שכן נהגו מימי עולם זקני תלמידי חכמים בעלי תריסין באכילת כזית מצה בליל פסח ששוקלים במשקל כזית מצה בשיעור תשעה דרהם. ושהדין עמם ע"ש. (וראה עוד לקמן שאין דעתו כן). וכן כתב הבן איש חי (ש' א פ' מסעי אות ב) וכף החיים (סימן קסח אות מו) והרה"ג מרדכי אליהו שליט"א (קול צופייך גליון מס' 308) וכן העלה הרב יצחק יוסף בילקוט יוסף (חלק ה עמוד שצח) דיש ללכת ע"פ משקל ולא נפח אי לכך לדעתם יש לשקול את המרור 28 גרם.

ותמהני על זה ושמא יש לומר שכוונתם שע"פ המשקל יתורגם לנפח בכדי להקל כי טירחא יתירא היא מדידה בכמות וכמ"ש בשו"ת מהרי"ף (סימן לח) כשמביאין לפני בשר שנמלח בחלבו אני שוקל החלב והבשר לא שאני משער במשקל אלא ששיעור בכמות טירחא יתירא היא ואני שוקל הבשר והחלב אם אני רואה שהדבר מכוון בכמות כפי אומד דעתי איני מטריח את עצמי לשער בכמות ואם אני רואה שהדבר מצומצם ויש ספק בדבר אני חוזר וטורח ומשער בכמות ואלהי הצבאות יצילנו וכו' ע"כ. וראה עוד לקמן בזה.

אך נראה יותר דשיעורי תורה ודרבנן משערינן לפי מדה ולא ע"פ המשקל וזהו בשל השוני במשקל הסגולי של סוגי היסודות בטבע, בפרט בירקות שישתנה משקלם כשיתיבשו וכד' לכן לעולם יש למדוד ע"פ נפח ולא ע"פ המשקל. אמנם בדבר ידוע וקבוע שאינו משתנה בין אחד לחבירו ושיערו איזה שיעור לפי המדה ושקלו אותו הכמות, מעתה שוב ניתן לסמוך על המשקל באותו המוצר דהיינו יש לתרגם את הנפח למשקל בכל יסוד וע"י כך ניתן לקבוע את משקלו של כל יסוד ויסוד כמובא לעיל בדיקתו וחקירתו של הרמב"ם. וכגון מצת מכונה הזהה לרעותה (שאר מצות מכונה) וע"י בדיקת הנפח כזית במצה אחת כשיתורגם למשקל אזי משקלה יהיה זהה לכזית בכל מצות המכונה מה שאין כן במצת יד אשר היא שונה מרעותה (משאר מצות יד) אין המשקל שווה אחת לשניה וכל שכן מצות רכות. וכמ"ש הרמב"ם (במסכת חלה פרק ב משנה ו) להדיא, וז"ל: אבל משקל מה שמחזיקה מדה זו הרי הוא משתנה בהשתנות הדבר המדוד, לפי שאין כובד השעורים והחטים שוה, וכן לא כל סוגי הקמח משקלן שוה אע"פ שהן ממין אחד, ולא השמיעונו שעור חלה במשקל אלא במדה כמו שאתה רואה. וכל מי שנותן שעור חלה במשקל הרי זה טועה וטעותו ברורה מאד , אלא אם כן רצה לשער בקירוב ובמין מסויים עכ"ל. וכדבריו כתב ספר אבודרהם (ברכת מזוזה והפרשת חלה) כמנין חלה לא במשקלה וכו'. וכן מוכח בתרומת הדשן (סימן קלט) ובספר האשכול (אלבק הלכות חלה דף קכו.) ע"ש, והרדב"ז (הלכות ביכורים פרק ו הלכה טו) כתב נראה שהקמח של ירושלים היא יותר כבדה משל מצרים מעט ולעולם צריך להזהר שלא יעשה העיסה פחות משיעור זה כדי שלא תהיה ברכה לבטלה דהמוציא חלה פחות מכשיעור לא עשה כלום ואם בירך הויא לה ברכה לבטלה. וכן דייק מלשונו של מרן בשו"ע (או"ח סימן תנו סעיף א) שכתב השיעור מקמח חטה מצרית תק"כ דרהם מצריים בקירוב. דדוקא חטה מצרית זהו משקלה הא חטה אחרת לא ע"כ. ונפ"מ לברכה אחרונה וכן לפת הבאה בכיסנין שיעור המספיק לרוב בני אדם לשבוע ממנו בתורת סעודת קבע (שהוא נפח 3 או 4 בצים וכל כזית שווה 27 סמ"ק ולא ע"פ משקל וראה עוד להלן) וכמובא בספר ברכת ה' (חלק ב פ' ב אות יג). וכבר כתב על זה הראבי"ה (ח"א ברכות סימן קז) כל היכא שצריך כזית צריך שיהיה מאכל בהרווחה, לפי שאין אנו בקיאין בשיעור זית כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. ובנוסף יש לקחת בחשבון עוד קצת כמובא בדברי הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק יד הלכה ג) כזית שאמרנו חוץ משל בין השינים, אבל מה של בין החניכים מצטרף למה שבלע שהרי נהנה גרונו מכזית, אפילו אכל כחצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיא חייב, שאין החיוב אלא על הנאת הגרון בכזית מדבר האסור. וכ"כ רבינו חיים נאה בספרו שיעורי תורה (עמוד קצב) דצריך להוסיף קצת נגד מה שנשאר דבוק בן השיניים דאינו מצטרף לשיעור כזית.

וכפי שגם העלה בשו"ת בצל החכמה (חלק ג סימן סט) כמבואר בהגהת השו"ע או"ח (סי' תפ"ו) שכ' ובירקות צריך למעך חלל האויר ולשער שיעור הכזית בירקות ולא באויר שביניהם . ולתשו' רבינו מרן הב"י אבקת רוכל (סי' נ"ג) שאין לנו לסמוך על המשקל שהמדידה היא העיקר , וציין עוד לכמה מקורות. גם בפי' עתים לבינה על ספר העתים (שם אות נ"ג) מביא מתשו' מבי"ט (ח"א סי' קמ"ג) ועוד פוסקים שאין לסמוך על המשקל ויש לשער לפי המדה ע"כ, וכ"כ בשו"ת ישמח לבב (חלק או"ח סימן ח) דמשערינן שעורי תורה במדה, כמוכח מדברי מרן ז"ל באו"ח סי' תנ"ו ויו"ד סי' שכ"ד שהוא במדה, וכן דקדק המחב"ר והרב ערוך השלחן ז"ל מדברי מור"ם שם בסי' תפ"ו שכ' ובירקות צריך למעך את החלל יעו"ש. ואין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. וכ"כ הפרי חדש (סימן תפו) מהירושלמי וכ"כ מחזיק ברכה (סימן תפו) והחזון איש (בקונטרס השיעורים סימן לט) ושו"ת דברי חכמים (חלק או"ח סימן פו) ושו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן שפה) דאין לשער הכזית במשקל אלא בכמות כי במשקל משתנה בכל דבר ובכל מקום, ואם משערים את זה במשקל הוא רק בקירוב ובלבד שלא יחרג מהכמות כמקובל.

וראה עוד בהערות על ברכי יוסף שם דרוב הפוסקים הסכימו לזה שאין לשער באיסורין אלא במדה ולא במשקל. כמ"ש המחב"ר שם בשם הפר"ח יו"ד סי'צ"ח ס"ק ו', והשע"א סי' נ"א, ומהר"י מולכו סי' נ"ז, ומהר"י פראג'י סי' ל"ח, והלק"ט ח"א סי' ז"ך, והרב זרע יעקב בן נאיים סי' ס"ח ע"כ. והרב ערוך השולחן שם הביא ג"כ להקת הפוסקים דס"ל הכי יעו"ש. וכ"כ ג"כ הרב פת"ש ביו"ד סי' צ"ח אות ב' בשם הרב עבודת הגרשוני סי' ל' והר"ש ן' הרשב"ץ סימן רט"ל יעו"ש. והרב חב"י והפר"ת שם עשו פשר דבר, שאם אין כובד בזה יותר מזה או שיש שם נפח שא"א לעמוד על המדה יש לשער במשקל. וכ"כ הרב כף החיים נר"ו בסימן תנ"ו אות יו"ד בשם הרמב"ם ז"ל בפיה"מ שהנותן שיעור חלה במשקל טועה, וכ"כ בחיבורו פ"ה דחמץ ומצה הל' י"ב דבגוף הביצה הבינונית משערים ולא במשקלה, ושכן הסכים המ"מ שם ושכן הסכמת האחרונים וכו', וכן השיעור לבטל בס' הוא באומד ומדידה ולא במשקל ורק אם שניהם שוין במשקל האיסור וההיתר יש לשער במשקל, יעי"ש.

ושוב הראני חתני הרב אשר זנזורי שליט"א בקונטרס "ואת הנחלים ארנון" אשר העלה כן דבעינן נפח ולא משקל ובהסכמתם של הרבנים הרה"ג שלמה בן שמעון שליט"א ועוד וציין שם להגר"ע יוסף שליט"א והגר"מ מאזוז שליט"א ושו"ת אור לציון וספר ברכת השם שעיקר המדידה לפי נפח ולא משקל ע"ש דברור הדבר מעל לכל ספק דלכו"ע עיקר המדידה כפסק גם רוב רבני וגדולי זמנינו שהמדידה היא ע"פ נפח בלבד, וכמ"ש הרה"ג משאש זצ"ל (בתבואת שמש) והרה"ג משה הלוי זצ"ל בספרו ברכת ה' (חלק ב פ' א אות ז) דמנהג טעות הוא ההולכים ע"פ המשקל אלא רק ע"פ הנפח בלבד וציין לעוד פוס' רבים "כל מי שנותן שעור חלה במשקל הרי זה טועה וטעותו ברורה מאוד ולמרן בספ' אבקת רוכל שכתב דאין לנו לסמוך על המשקל במקום שיהיה סותר למדה כי המדה היא העיקר ויתד תקועה ע"ש. ולפי זה ודאי דאין לסמוך על המשקולות ולא נתנו חכמים שיעורים ע"פ המשקולות כלל רק ע"פ מידות הנפח כזית וכהביצה ופירות וכד'. וכמ"ש רבינו חיים נאה בספרו שיעורי תורה (עמוד ע סעיף א) וז"ל ידוע ומפורסם בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים שכל שיעורי התורה כגון חלה, רביעית, כביצה, כזית, וכד' אינם נחשבים במשקל רק ע"פ מדת הגודל בכמות וכו' ע"ש ראיות והוכחות בהערות (הערה א). הנה מוכח בודאות דאין למדוד לעולם ע"פ המשקל אלא ע"פ המדה בלבד ואין להאריך בדבר פשוט וברור כזה.

ונפח כזית ע"פ דברי הרמב"ם בפירוש המשנה עדיות שם והובאו גם בשו"ת יחווה דעת (חלק ד סימן נה) בעניין הפרשת חלה המדה אשר תכיל רביעית מן המים ששיעורה כ"ז דרהם בקירוב, תכיל מקמח החטה כשמנה עשר דרהם, ובאותה מדה מצאתי ששיעור חלה הוא תק"כ דרהם. ע"ש. יוצא איפוא שהקמח קל ממשקל המים בשליש. ולכן מכוון יפה שיעור חלה, כי המדה שתכיל מן המים שיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה תכיל מן הקמח שיעור תק"כ דרהם בקירוב עכ"ד. וכבר כתב הגאון רבי אברהם חיים נאה בספר שיעורי תורה (עמוד צ"ח), שמדברי גדולי אחרונים הספרדים מתבאר שהדרהם לא נשתנה כלל מזמן הרמב"ם עד זמנינו, ובחישוב הדרהם שכל דרהם 1 שווה 3 גרם [בספר שיעורי תורה (עמוד קמט סעיף יא) לרבינו חיים נאה ערך הדרהם הוא 3.205 גרם אמנם ראיתי בספר מדות ושיעורי תורה (פרק ל סעיף ה) ועוד העלו שבמשך הדורות השתנה מעט משקל הדרהם שבזמן הרמב"ם היה משקלו 2.83 גרם ובזמן הגרא"ח נאה היה משקלו 3.205 גרם שנמדד ע"פ הדרהם הטורקי וראה בהערות שם ובדף קשר מס' 541 של ישיבת הר עציון שכבר העירו על כך גדולי חכמי ספרד ונבחר הערך 3 גרם לדרהם שהוא המקובל כיום והוא גם ערך המיצוע ביניהם מאחר ונמצאו במוזיאונים דרהמים בעלי ערך של 3 גרם] ולפי זה יהיה החישוב ל 520 דרהם שהם 1560 גרם לחלק ל43.2 ביצים נמצא שכל ביצה מכילה 36.1 גרם קמח וכזית הרי הוא חצי ביצה. [וראה בשו"ת דברי חכמים (חלק או"ח סימן פו) שציין להגר"ע יוסף שליט"א (עמ' קמ"ג) הלכות סדר ליל פסח ס"ה וז"ל: שיעור כזית. ידוע דמרן (סי' תפ"ו) כתב דהוי כחצי ביצה ומקורו מהתוספות פרק חלון (ק"ג) וכ"כ תה"ד (סי' קל"ט) בשם המרדכי אולם כבר העיר הפר"ח שד' הרמב"ם דס"ל דכזית הוי שליש ביצה בקירוב עי"ש. ועי"ע במג"א שם. גם ה' שבח פסח (דיני מצה אות ח') האריך למעניתו והוכיח שכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דשיעור כזית הוא כשליש ביצה, ותמה על מרן שסתם כדעת התוס' בזה, עי"ש. יוצא איפוא דכולהו ס"ל דכזית הוא שליש ביצה בקירוב. וראה עוד בשו"ת פעולת צדיק (חלק א סימן קכא) ושערי תשובה, ובמשנ"ב, ובכף החיים (סימן תפו) ובס' ברכת ה' (חלק ב' פ' א סעיף ז) שיעור כזית אינו מוסכם דיש סוברים שהוא שליש ויש סוברים חצי ביצה ומרן החמיר חצי ביצה בכדי לצאת אליבא דכ"ע ע"ש.] נמצא בכזית שהוא חצי ביצה מכיל 18.05 גרם קמח וכאמור הקמח קל יותר בשליש ממשקל המים לכן משקל המים יהיה כשנכפיל ב 3 ונחלק ב 2 נמצא שבנפח כזית יכנסו 27 גרם מים והוא גם הנפח מאחר ומשקל המים בגרמים והוא זהה בסמקי"ם דהיינו כל גרם מים שווה אחד סמ"ק. ורביעית שהיא מכילה ביצה וחצי אזי משקלה 81 גרם וראה עוד בזה לקמן.

ולפי מה שהעלה האור לציון שם שנפח של כזית הוא "כקופסת גפרורים" בימינו נראה שאינו מדויק דהא נפחה הפנימי של קופסת הגפרורים בימינו הוא נמוך מזה דהא אורכה המכסימלי הוא 5.1 ס"מ ורוחבה 3.5 ס"מ וגובהה 1.3 ס"מ נמצא שנפחה הוא 23 סמ"ק והיה צריך להיות נפחה 27 סמ"ק דהא כל סמ"ק נכנס בתוכו 1 גרם מים ובכדי להכניס 27 גרם מים שזהו הכזית כאמור לעיל יש צורך בנפח 27 סמ"ק ולפי חישוב זה הכזית הוא קופסת גפרורים ועוד חומש וזהו הנפח לכזית. ושמא כוונתו לגודלה של הקופסה דהיינו חיצוניותה ואכן המידות החיצוניות הם בערך כך גובהה 1.5 ס"מ רוחבה 3.5 ס"מ אורכה 5.3 ס"מ ולפי החישוב (גובה כפול אורך כפול רוחב) יצא שנפחה החיצוני הוא 27.8 סמ"ק וזהו אכן שיעור קרוב מאוד לנפח של כזית (גבוה מעט). ושו"ר שאכן כך העלה האור לציון (חלק ג סעיף יב עמוד מז) וז"ל דהיינו נפח כל הקופסא ולא החלל שבה יש נפח כזית. וראה שם עוד שמדד כזית פופקורן שווה פחות מחמשה גרם ובמבה שווה עשרה גרם, וכן בעשרה גרם פרכיות אורז וחטה תפוחה (שלוה) יש שלושים סמ"ק. ושו"ר בהגדת איש מצליח (עמ' 40) דיש למדוד ע"פ הנפח בלבד וכדברי הפר"ח ומרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א ורבי יעקב קניבסקי זצ"ל לשיטת החזון איש זצ"ל וכזית מצה יד או מכונה כ- 20 גרם לכתחילה, ומצות עבות כ- 38 גרם.

ושיעור הנפח לחיוב הפרשת חלה החישוב יהיה 27 סמ"ק לכזית ולביצה כפול 2 יהיה 54 סמ"ק וכפול 43.2 בצים יהיה סה"כ 2332.8 סמ"ק וזהו מידת הנפח מאילך ומעלה יש חיוב הפרשת חלה ולדעת הגר"ח נאה 2488.3 סמ"ק והחזו"א 4320 סמ"ק.

והנה חשבון זה הוא ע"פ (מדה) וכבר ביארנו שהנפח והמשקל זהים דוקא במים אך לא בקמח מאחר והמים כבדים יותר בשליש ממשקל הקמח דהיינו משקל הקמח הוא שני שליש ממשקל המים ולכן משקל הקמח כדי להתחייב בחלה הוא שני שליש מהשיעור הנ"ל. (ידוע שמשקל הקמח 520 דרהם הוא 2/3 ממשקל המים ולכן משקל המים 780 דרהם שהוא 2340 גרם ומאחר ומשקל המים הוא 1 גרם לסמ"ק כאמור לעיל נמצא שהנפח הוא 2340 סמ"ק כנ"ל בדיוק יותר).

והיה נראה לאמר מה שהרמב"ם (בהלכות עירובין פרק א הלכה יג) כתב סאה האמורה בכל מקום ששת קבין, והקב ארבעה לוגין, והלוג ארבע רביעיות, וכבר בארנו מדת הרביעית ומשקלה, ואלו השיעורין שאדם צריך לזכור אותן תמיד עכ"ל. וכפי שכתבנו לעיל בשמו במדה של רביעית יש 27 דרהם מים ובלוג 108 (שהוא 4 רבעיות) דרהם ובקב 432 דרהם (שהוא 4 לוגים) ובסאה 2582 דרהם (שהוא ששה קבין), והמשקל בגרמים נכפיל ב 3 התוצאה 7740 גרם והוא זהה לסמ"ק כאמור. וזה אינו מתאים כלל לחישוב הנ"ל שהוא 2340 גרם.

אלא ודאי שהמידה הנ"ל היא סאה ואין החיוב להפרשת חלה מתחיל בסאה אלא כמ"ש הרי"ף בפסחים (דף כג:) שיעור חלה עומר שהוא עשירית האיפה שהוא ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה וכן למצה רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים וכו' וכן מוכח דהוא נמוך בכשליש מדברי הרמב"ם (בהלכות ביכורים פרק ו הלכה טו) שכתב שם כמה שיעור העיסה שחייבת בחלה מלא העומר קמח בין מאחד מה' מינים בין מחמשתן כולם מצטרפין לשיעור, וכמה הוא שיעור העומר שני קבין פחות חומש, והקב ארבעה לוגין, והלוג ד' רביעיות והרביעית אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע, וכל האצבעות הם רוחב גודל אצבעות של יד, נמצאת למד שהמדה שיש בה י' אצבעות על י' אצבעות ברום שלש אצבעות ותשעית אצבע בקירוב הוא העומר, וכן מדה שיש בה שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע על ז' אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ברום שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע היא מדת העומר, ושתי המדות כאחד הם עולים וכו'.

וע"פ החישוב הסך לשני קבין פחות חומש, כשקב אחד שווה 432 דרהם כאמור לעיל וקב פחות חומש שווה 345.6 יחדיו עולים לחשבון 777.6 דרהם שהוא בדיוק 2332.8 גרם וכאמור גרם 1 של מים שווה ל 1 סמ"ק אי לכך ערך מידת הנפח 2332.8 סמ"ק וזהו בדיוק דיוק החשבון שנבדק לעיל. וכמובן שהקמח הנכנס לנפח 2332.8 סמ"ק יהיה משקלו רק 2/3 ממשקל המים הנכנס לנפח הנ"ל אי לכך משקל הקמח ע"פ החישוב הוא 1538 גרם וזהו שיעור החייב חלה.

ואימות התוצאה ניתן בעוד דרך כידוע ומובא בכל הראשונים ואחרונים הנ"ל ולקמן ש-מ"ג ביצים וחומש ביצה שהם שיעור חלה הם כ"ט רביעיות פחות חומש. ולפי זה 81 גרם כפול 28.8 רבעיות התוצאה 2332.8 גרם בדיוק וזהו המשקל למים. ואילו בקמח לפי חישובינו לעיל שבשיעור ביצה נכנס 36.1 גרם קמח והלא רביעית שווה ביצה וחצי אזי יש 54.15 גרם קמח ברביעית וכפול 28.8 רבעיות התוצאה בדיוק 1559.5 גרם וזהו בדיוק התוצאה דלעיל שמדד הרמב"ם 520 דרהם.

ומכאן ניתן ללמוד מהו שיעור "אצבע" דיש שכתבו מידת האצבע היא 1.9 ס"מ ויש שכתבו שגדולה יותר עד 2.9 ס"מ [כמובא בספר שיעורי תורה (עמוד רמט סעיף כה) ובספר מדות ושיעורי תורה (עמ' פו) וכן ע"י דרור פיקסלר (מרכז לימודי יהדות ורוח) ציינו שמדידת האצבע לשיטת החזו"א 2.4 ס"מ ובקונטרס שלו ראיתי שהוא 2.5 ס"מ ואילו לשיטת רגר"ח נאה 2 ס"מ] וחישובינו לפי מה שכתב הרמב"ם שהמדה שיש בה י' אצבעות על י' אצבעות ברום שלש אצבעות ותשע אצבע בקירוב הוא העומר שהוא חושב לעיל 2332.8 סמ"ק. ומזה אפשר למצא את ערך המדה של "האצבע" והנוסחה ליודעי החשבון (כאשר האצבע הנעלם מסומן x).

x * 10 x * 3.11x=2332.810

2332.8 = 3 x 311

7.5= X3

X=1.957

נמצא לפי חשבון זה שיעור אצבע שווה בערך 1.957 ס"מ

ואימות התוצאה ע"פ מה שכתבו הרי"ף, והרמב"ם, שם וראב"ד, (תשובות ופסקים סימן סד) ואורחות חיים, (הלכות חלה אות א) ושו"ת תשב"ץ, (חלק א סימן קלד) וכ"כ רבינו ירוחם, (תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ד דף מג טור ב) שבפירש"י תמצא שפיר' בדרך אחרת. וגם בתוספו' רשב"ם וב"כ דרכים אחרים והמה כתובי' בפרשתן והכל עולה לענין אחד. וכן כל הראשונים, שרביעית היא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש הוא רביעי' של תורה שהיא ביצה ומחצה. וברביעית כאמור לחישובינו יש 27 דרהם שהם 81 גרם (וראה בספ' שיעורי תורה (עמוד קעז סעיף ו) ובספר מדות ושיעורי תורה (עמ' רסח) שציינו להגר"ח נאה שרביעית לשיטתו 86 סמ"ק ולחזו"א 150 סמ"ק) שהם גם 81 סמ"ק כאמור ומשקלו הסגולי של המים לא השתנה מאז ששת ימי בראשית (ואין דומה משקל המים לגודל הביצה או רוחב אצבע שנחלקו רבותינו אי השתנו בגודלם במשך הדורות דהא המים נשארו ללא שינוי וזהו דבר שאין לו עוררין) ולכן החשבון יהיה.

81 = x3* 2*2*2.7

X3=7.5

X=1.957

נמצא לפי חשבון זה שאצבע שווה בדיוק ל 1.957 ס"מ

וע"פ חישוב התוצאה שאצבע היא 1.957 ס"מ יתאים החשבון גם למה שכתב הרמב"ם וכן מדה שיש בה שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע על ז' אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ברום שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע היא מדת העומר. החשבון של ז' אצבעות פחות שני תשיעי אצבע (הוא 6.7777) כפול עצמו ושוב כפול עצמו (רוחב כפול אורך כפול גובה, ואצבע כפול אצבע כפול אצבע הוא 7.5 כאמור לעיל).

2335 = 311 * 7.5

וזהו בדיוק הסך הנ"ל

ולפלא על הבן איש חי שכתב (בפרשת שמיני ש"א אות יא) מחד גיסא שרביעית הוא שיעור שבעה ועשרים דרהם וזהו כדברי הרמב"ם הנ"ל ומאידך גיסא כתב (בפ' תזריע ש"ב אות א) ששיעור עיסה שתתחיב בחלה 777 דרהם שהוא 2331 גרם עולה ל 43 ביצים וחומש וזה אינו לפי החישוב דלעיל ומשקלו של רבינו מתאים למשקל המים שהוא כבד יותר במשקלו הסגולי בשליש כאמור לעיל.

ואפשר לומר שמה שהביא את הרב בן איש חי להבין כן, הוא ע"פ מה שהעיר בספר שלחן גבוה (סי' תע"ב ס"ק כ"ג), לפמ"ש הרמב"ם בחיבורו (פרק ו' מהל' ביכורים הלכה ט"ו), שחיוב חלה מקמח שיש בו שיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה, שעולה כשיעור תק"כ זוזים מזוזי מצרים הנקראים דרהם. (וכן פסק מרן השלחן ערוך א"ח סי' תנ"ו סעיף א, וביורה דעה סי' שכ"ד סעיף אי). לפי זה יוצא ששיעור ביצה הוא י"ב דרהם. צא וחשוב י"ב פעמים מ"ג וחומש, יוצא תק"כ. וזה שלא כמ"ש האחרונים ששיעור ביצה הוא י"ח דרהם. והוסיף בשלחן גבוה (סי' תפ"ו) שלפי הנ"ל יוצא לדעת הרמב"ם שיעור כזית מצה ארבעה דרהם, (שהוא שליש כביצה שהיא כשיעור י"ב דרהם), ודלא כמ"ש בחמדת ימים שלד' הרמב"ם שיעור כזית הוא ששה דרהם. ולא ידעתי מנין לו ע"כ. וכפי שכתבנו לעיל דיש הפרש בין מים לקמח במשקל הסגולי כשליש ניחא. וכך גם השיב עליו שו"ת יחווה דעת (חלק א סימן טז) וכתב שאין דבריו מחוורים, שאף הרמב"ם מודה ששיעור כביצה הוא י"ח דרהם, שהרי הרביעית היא כביצה ומחצה, ושיעור רביעית כ"ז דרהם, אלא שהקמח הוא קל מן המים בשיעור שליש. וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות (עדיות פרק א' משנה ב'), שהרביעית תכיל כ"ז דרהם מן המים, וי"ח דרהם מן הקמח. וכ"כ בשבולי הלקט (סי' רי"ב) וז"ל: ושיעור ביצה וכו' אונקיא ומחצה בלח, צא מהם שליש ביבש, נמצא שיעור ביצה ביבש אונקיא אחת, דקי"ל שיעור ביצה בלח משערינן, וכו' ע"ש.

וכן החשבון הנ"ל אינו עולה כדעת הפתחי תשובה (יו"ד סימן שכד) ציין לספר צל"ח שנתברר לו ע"פ המדידה שהביצים המצויות בינינו הביצה שלימה שלנו הוא רק חצי ביצה מהביצית שבהם שיעורי התורה ולכן היה מזהיר שעל מדה שמחזקת מ"ג ביצים שלנו יקח החלה בלא ברכה עד שיהיה כמדת פ"ו ביצים שלנו אז יברכו ע"ש וכדומה שגם בהנהגות הגר"א זצ"ל ראיתי שכתב כן ע"כ. ולפי החשבון הנ"ל ודאי שלא חל שינוי בגודל הבצים ולא בשיעור רוחב אצבע עד עצם היום הזה כמוכח לעיל וכבר השיג ע"ד הצל"ח הביאור הלכה (סימן רעא ד"ה של רביעית) שלדעתו הביצים נתקטנו במחצית ממה שהיו בימים הקדמונים וא"כ כל שיעורינו הן בשתיית רביעית שאנו משערים ביצה ומחצה וכן שעור חלה וכן אכילת כזית מצה ומרור שאנו משערים כחצי ביצה הכל הוא הטעאה וצריך להיות בכפל ע"ש והשיב עליו אף דקושיתו היא קושיא גדולה וחמורה על שיעורינו אבל לנגד שיטתו יש ג"כ קושיא חמורה וכו' ע"ש. ובערוך השולחן (או"ח סימן רי סעיף א) שהשיג על אלו שרוצים לכפול עתה השיעורים מפני שנתקטנו הביצים ובאר שאינו כן והשיעורים לא נשתנו ולא ישתנו ושתמיד יש ביצים גדולים וקטנים.

ובענין זה ראיתי במאמר תורני לד"ר מרדכי כסליו שפורסם בעיתון ארבע כנפות (כ"ה תשרי תשס"ז) שמצא גלעינים במצדה לפני אלפי שנים ובבדיקתו מצא שלא השתנו מאז כלל וכלל ואף לא רק הגלעינים לא השתנו אלא גם הפרי לא השתנה וזאת ע"פ בדיקה באיטליה עיר הרומאית שחרבה פומפיי שנים ספורות לאחר החורבן התפרץ הר הגעש ווזוב וקבר תחתיו את העיר. אלפי תושבים נספו באסון ושרידיהם נקברו תחת ערימות העפר החוקרים מצאו מאות גלעיני זיתים שלמות מונחות עדין בכלי הגשה, ומידותיהם של פירות אלו בדיוק כזיתים הקיימים בימינו. נמצא ע"פ מחקרו שלא חל שום שינוי בגודל הגרעין ופרי הזית מזה אלפי שנים עד עצם היום הזה. עיין עוד שם שהזן ה'נבאלי בעל נפח של 5 סמ"ק והזן הסורי 3 סמ"ק ויש זנים נדירים בעלי משקל של 12 גרם וכיום הזן הגדול ביותר מגיע ל 16 סמ"ק.

וגם תלמידו של הצל"ח שהוא בעל תשובה מאהבה העיר למרן הנוב"י (הצל"ח) ז"ל שמדד את שיעור והשיב לנוב"י שהוא ארוך בדורו הוה ואין זה אצבעות בינוני ולכן המדידה אינה נכונה, והנוב"י השיב לו בחיוך. אלא שבשו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן קכז) כתב להלכה ולמעשה כמ"ש הגאון בצל"ח דהכלי המחזיק מים שנפלו ממ"ג וחומש ביצה יטול חלה בלא ברכה, ומה שמפילים פ"ו וחצי ביצה יברך, ורביעית לכל דברים הנצרכים הוא כלי המחזיק מים הנופלים משלשה ביצים וכו' וכן תמה החזו"א (בקונטרס השיעורים) עליו שאין בדבריו ממש שאילולי היה חוזר הנוב"י בשביל זה היה לו לפרסם דבר כזה וגם החת"ס ז"ל כתב שמדד בעצמו וג"כ עלה כנוב"י ומובא גם בשו"ת יחווה דעת שם ומשנה הלכות (חלק ד סימן סט ובחלק יא סימן שפה) שהשיגו עליו. וראה עוד בזה בשו"ת דברי חכמים שם דאם תאמר שהבצים שלנו הוקטנו משל חכמי הש"ס והביצה שלהם הוו כשתי ביצים שלנו. ע"ז כתב ערוך השלחן החוש מכחיש את זה עי"ש. וגם בשו"ת ישמח לבב (חלק או"ח סימן ח) ראה בס' תו יהושע בהשמטות דשייכי להלכות ברכת הנאת הגוף והנפש אות ט"ז אחר שהביא דעת הגאון צל"ח ודעמיה כתב וז"ל, אבל בתשובה מאהבה ח"ג סי' שכ"ד העיד שרבו הצל"ח חזר בו וכן בס' אמרי אש סי' ל"ג ול"ד השיג עליהם, עכ"ל.

ואף למחמירים כשיטת הצל"ח נראה דבדבר שהוא מדברי סופרים יש להקל כגון: מרור, קידוש רבא, ועוד, ואילו מצה שהיא מדאורייתא אזי יש להם להחמיר ועוד דהיא גופה מה שאנו מחשבים שהכזית חצי ביצה זאת עוד חומרה כנ"ל דיש סוברים דשליש ביצה. וכמ"ש לעיל וכ"כ הרב חיים נאה בספרו שיעורי תורה (עמוד קצד) בשיעור כזית שהוא מדרבנן למי שקשה לו יש להקל פחות מעט משליש ביצה בקליפתה ע"ש. וכמובא בשו"ת יחווה דעת (חלק א סימן טז) שציין לשלחן ערוך הגר"ז (סי' תפ"ו) שהכריע בין שיטת התוספות להרמב"ם, שבמצה שהיא מצות עשה מן התורה, וכן בכל דבר שהוא מדאורייתא, יש להחמיר כדעת התוספות שצריך לאכול כחצי ביצה, אבל במרור שהוא מדברי סופרים, וכן בכל דבר שהוא מדרבנן, יש להקל כשיטת הרמב"ם, ויספיק לאכול כשליש ביצה. ומ"מ לענין ברכת המזון וברכה אחרונה שהשיעור בכזית, ספק ברכות להקל, ולא יברך עד שיאכל כחצי ביצה, אך לכתחילה יזהר שלא יכניס עצמו לידי ספק ברכה אחרונה, אלא או יאכל פחות משליש כביצה, או חצי כביצה עכת"ד. וראה עוד בשו"ת משנה הלכות (חלק ד סימן סט) שציין לתשב"ץ ז"ל כשיש שני שיעורין לפנינו בלתי שוין ראוי להחמיר בשל תורה ולהקל בדברי סופרים וכו' ובדאורייתא כגון כזית מצה בליל פסח וכן לענין קידוש דעיקר מדאורייתא ודאי יש להחמיר כדבריהם ומיהו לענין קידוש של שחרית ולשאר כוס של ברכה יש לסמוך על מנהג העולם שנוהגין כמבואר במ"א ופמ"ג וש"א ע"ש עכת"ד.

לסיכום : בהיות שיש הפרש במשקלו הסגולי של כל מוצר ומוצר לכן לא ניתן לשער כזית או ביצה ע"פ המשקל אלא צריך לשער ע"י נפח בלבד. אמנם אם ידוע ע"פ מידת נפחו את משקלו אזי ניתן לשער במוצר זה ע"פ משקלו בלבד ובתנאי שאין שוני בין מוצר למוצר.

פירות הנושרים:

1. מידת הרביעית לשיטת רא"ח נאה 86 סמ"ק ולחזו"א 150 סמ"ק ולחישובינו 81 סמ"ק.

2. מידת הביצה לשיטת רא"ח נאה 57.5 סמ"ק ולחזו"א 100 סמ"ק ולחישובינו 54 סמ"ק.

3. קופסת גפרורים נפחה החיצוני הוא 27.8 סמ"ק וזהו אכן שיעור קרוב מאוד לנפח של כזית (גבוה מעט).

4. שיעור הנפח לחיוב הפרשת חלה יהיה 54 סמ"ק כפול 43.2 בצים יהיה סה"כ 2332.8 סמ"ק וזהו מידת הנפח מאילך ומעלה יש חיוב הפרשת חלה.

5. מ"ג ביצים וחומש ביצה שהם שיעור חלה הם כ"ט רביעיות פחות חומש. ולפי זה 81 גרם כפול 28.8 רבעיות התוצאה 2332.8 גרם בדיוק וזהו המשקל למים. ואילו בקמח לפי חישובינו לעיל שבשיעור ביצה נכנס 36.1 גרם קמח והלא רביעית שווה ביצה וחצי אזי יש 54.15 גרם קמח ברביעית וכפול 28.8 רבעיות התוצאה בדיוק 1559.5 גרם וזהו בדיוק התוצאה דלעיל שמדד הרמב"ם 520 דרהם.

6. שיעור האצבע לשיטת החזו"א 2.4 ס"מ ואילו לשיטת רא"ח נאה 2 ס"מ ולחישובינו 1.957 ס"מ וזהו לפי מה שכתב הרמב"ם שהמדה שיש בה י' אצבעות על י' אצבעות ברום שלש אצבעות ותשעית אצבע בקירוב הוא העומר שהוא חושב לעיל 2332.8 סמ"ק.

7. הקמח הוא קל מן המים במשקלו הסגולי בשיעור שליש.

8. י"א שהביצה שלנו הוא רק חצי ביצה מהביצים שבהם שיעורי התורה ולכן מדה שמחזקת מ"ג ביצים שלנו יקח החלה בלא ברכה עד שיהיה כמדת פ"ו ביצים שלנו אז יברכו ורבים חלקו עליו.

9. גם הסוברים שהשתנה גודל הביצה בדבר מדברי סופרים יש להקל כגון מרור קידוש רבא, ומצה שהיא מדאורייתא אזי יש להחמיר.

10. ע"פ מחקר בגודל הזיתים נמצא שלא חל שום שינוי בגודל הגרעין ופרי הזית מזה אלפי שנים עד עצם היום הזה.

11. כל היכא שצריך כזית צריך שיהיה מאכל בהרווחה, לפי שאין אנו בקיאין בשיעור זית ורק במדידות מדויקות ניתן לאמת את שיעורו ע"י מדידת הנפח וזאת בכדי שלא תהיה ברכה לבטלה.

12. דעת גדולי הראשונים הרי"ף הרמב"ם והרא"ש שיעור כזית הוא כשליש ביצה, ומרן סתם והחמיר כדעת התוס' חצי ביצה בכדי לצאת אליבא דכ"ע.

13. צריך להוסיף קצת נגד מה שנשאר דבוק בן השיניים דאינו מצטרף לשיעור כזית.

14. בשיעור כזית שהוא מדרבנן למי שקשה לו יש להקל פחות מעט משליש ביצה בקליפתה.

15. כל שיעורי תורה ורבנן, כגון כזית, כביצה, ככותבת, רביעית וכה"ג יש לשער לפי מדה (נפח) ולא לפי משקל.

16. כל שיעורי תורה ודרבנן משערינן לפי מדה ולא לפי משקל ואחר ששיערו איזה שיעור לפי המדה ושקלו אותו הכמות, שוב יש לסמוך על המשקל באותו המין.

17. כזית פופקורן שווה פחות מחמשה גרם וכזית במבה שווה עשרה גרם, וכן בעשרה גרם פרכיות אורז וחטה תפוחה (שלוה) יש שלושים סמ"ק.

18. כזית מצת יד או מכונה כ- 20 גרם וזהו לכתחילה, ומצות עבות כ- 38 גרם.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5