סימן : פ"ח – שאלה: האם יכול לחלוץ תפילין של רש"י ולהניח תפילין של ר"ת בזמן קריאת ס"ת?

——–

בסנהדרין (דף קא:) אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה. ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים. שנאמר וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו. אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה ומאי וזה אשר הרים יד במלך אמר רב נחמן שחלץ תפיליו בפניו. ופירש"י שהיה לו לפנות לצד אחר מפני אימת מלכותו ולחלוץ שלא בפניו וכתב עוד שאין נכון להיות בגלוי ראש לפני המלך, [והוא התחיל במרד בכך להראות ולומר לו שאינו נוהג כמלך]. וכ"פ הרמב"ם (הלכות ת"ת פ"ה ה"ו) לא יחלוץ תפילין לפני רבו ולא יסב אלא יושב כיושב לפני המלך וכו' ולכן אף שצריך האדם להיזהר בכבוד בני אדם מ"מ בכבוד רבותיו הוא צריך להיזהר ביותר עיין עוד בטור ובב"י (יורה דעה סימן רמב).

ובטור וב"י (או"ח בסוף סימן לח) אמר רבא אסור למחלץ תפילין קמיה דרביה וכו' וציין למקור בשימושא רבא והא דאמר רבי יוחנן דוירם יד במלך היינו שחלץ תפיליו בפניו איתא בפרק חלק (סנהדרין דף קא:) וציין לרמב"ם ולפירוש רש"י הנ"ל. וכתב עוד דטעמא מפני שהוא מגלה הראש והוא זלזול לפני המלך. וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל ומזה הטעם נראה שאמרו בשימושא רבא שהתלמיד עושה חוצפא כשמגלה ראשו אבל אין מתיישב לי מה שאמרו עד שיחלוץ רבו שבכאן על כל פנים יש עזות אם הטעם הוא זה ואולי חששו לטעם אחר מפני שפורק ממנו עול מלכות שמים ואין ראוי לעשות זה בפני רבו עד שיראה רבו עושה כן ועוד שיש בזה כמורה הלכה בפני רבו כשחולץ מורה שהגיע זמן שאינו חייב בהם ואין ראוי לעשות כן אלא בהוראת רבו עכ"ל ולפי טעם שני שכתב אינו אסור אלא כשחולצן סמוך לשקיעת החמה שנראה כמורה שכבר הגיע זמן חליצת תפילין ומיהו לעניין מעשה יש לחוש לדברי רש"י ז"ל ועיין בפרי מגדים שביום דווקא בפניו אסור ובסמוך לשקיעת החמה גם לצדדין אסור שמורה הלכה בפני רבו ותרוייהו אמת וכן בסמוך לשקיעת החמה אם רבו חלץ מותר לו לחלוץ שלא בפניו (שאינו מורה הלכה).

נמצא לדעת הב"י שחליצת התפילין לפני רבו היא מעשה חוצפה ולכן יפנה לצד ויחלוץ וכן כתב בשולחן ערוך (או"ח סימן לח סעיף יא) לא יחלוץ תפילין בפני רבו, אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו ויחלוץ שלא בפניו. נראה דמרן אסיק למעשה יש לחוש לדברי רש"י וכ"כ ברכי יוסף (סימן לח) ומחצית השקל שם וכ"כ שו"ע הרב (סעיף י) והט"ז (סק"ד) שאסרוהו בכל מקום לחלוץ לפני רבו וכ"כ הרב בן איש חי (ש"ב פרשה כי תצא אות ז) ומג"א כתב שאפי' חלץ רבו אסור לו לחלוץ וכן פירש המשנה ברורה (סימן לח ס"ק לו) דזלזול הוא שמגלה ראשו בפניו ולפ"ז אפילו אם כבר חלץ רבו תחלה אסור ואם מטה עצמו קצת לצד אחר וזהיר מלגלות ראשו בפניו נראה דיש להקל בכל גוונא כ"כ הפמ"ג ועיין עוד שם דמשמע מיניה דאם חולצן סמוך לחשיכה יש להחמיר בכל גוונא מלחלוץ אותם קודם שחלץ רבו דנראה שמורה הלכה בפני רבו שהגיע זמנו לחלוץ וכ"כ כף החיים (שם אות לג) שאף לדעת מרן אף אם חלץ רבו אסור לחלוץ לפניו וכן בבן איש חי (ש"ב כי תצא) ועיין עוד בשו"ת הר צבי (או"ח א סימן ג) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק ה' סימן ו) וערוך השולחן שם ובברכי יוסף ובמחזיק ברכה (סימן לח).

זאת ועוד שאין התלמיד רשאי לגלות את התפילין שלו לפני רבו עיין בבית יוסף (אורח חיים סימן כז) וז"ל בספר ארחות חיים (שם סי' כו) בשם רבינו האי מנהג הגאונים והחכמים ואבות בית דין שמניחים אותם בגילוי אבל תלמיד בפני רבו אין מדרך ארץ לגלות תפילין בפניו שלא ישוו עצמם לרבותם בפניהם ונראים כעזי פנים וחוששין לעונש מפני שתפילין דרך כבוד דכתיב וראו כל עמי הארץ וגו' וכן כתב בשולחן ערוך (או"ח סימן כז סעיף יא) אבל תלמיד בפני רבו אין דרך ארץ לגלות תפילין בפניו. והרמ"א כתב ובשל יד אין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים (מרדכי שם). ונראה לי דעכשיו שאין מניחים אלא בזמן ק"ש ותפלה אפילו תלמיד לפני רבו יכול לגלות אף בשל ראש, וכן המנהג שלא ליזהר (ד"ע) וכ"כ הגאון בעל התניא שם (ס"ק כד) וכן המנהג כיום לגלות ולא חוששים כלל.

נמצאנו למדים מכל המורם שאין לחלוץ את התפילין לפני רבו המובהק ומטעם זה אין לחלוץ גם לפני ס"ת עד שיחזירו ויניחוהו בהיכל עיין בב"י ובשו"ע (סימן כה סעיף יג) שכתב ביום שיש ספר תורה נוהגים העולם שלא לחלוץ תפילין וכו' וסמכי לה מדכתיב ויעבור מלכם לפניהם ויי' בראשם ועיין בברכי יוסף שם בשם האר"י שאין לסלקם עד אחר עלינו לשבח ע"פ הסוד ע"ש ובמחזיק ברכה וכ"כ שם הט"ז (בס"ק יד) ומג"א (ס"ק ל) ומחצית השקל שם ובשיירי כנסת הגדולה (בסימן לח) וציין למטה משה ולמהרש"ל שמחה שלא לחלוץ בפני ס"ת וערוך השולחן שם וכן ראיתי לגאון בעל התניא בשולחן ערוך הרב שם (בסעיף מב) שלא יהיה כבוד הס"ת גרוע מכבוד רבו ובמשנ"ב שם וציין לפמ"ג ובקיצור שולחן ערוך (סימן י סעיף כ) גם כתב לא יחלוץ את התפילין, לא בפני ספר תורה ולא בפני רבו, אלא יסלק את עצמו לצדדין ושו"ר שכתוב להדיא בלדוד אמת (סימן כו אות ו) שביום שיש ס"ת לא יחלוץ תפילין עד שיחזרו ס"ת למקומן. וכ"כ בשלחן ערוך המקוצר לרב יצחק רצאבי (חלק א או"ח סימן ט סעיף כה) וכולם כתבו כדברי מרן עד שיחזירו את ס"ת ויניחוהו בהיכל משמע אף שהוא בתיקו אין לחלוץ תפילין אלא עד שיניחוהו בהיכל במקומו אלא שראיתי בשארית יוסף (סימן כח סעיף ה) שציין לספר עוד יוסף חי דדין זה לא נאמר אלא כשס"ת אינו מונח בתיק סגור אבל מונח בתוך תיק סגור לית לן בה וכן עמא דבר עכ"ל. ועוד כתב (בסימן לד סעיף ו) שמנהג הספרדים להניח תפילין ר"ת קודם קדושת ובא לציון כדי שיאמרו עמהן קדושה אחת. וכן ראוי לנהוג ע"ש.

ואף אם מטרתו לחלוץ את התפילין בכדי להחליפם לתפילין לר"ת נראה שאסור (ומה שתפילין ר"ת מולו אינו מוכיח כלום) כי הלא נשאר מעט זמן בגילוי ראש וזהו תחילת המרידה שאפילו כל אדם בשעה שחולצין של ראש מוכרחים להרים קצת הכובע כדי להסיר התפלה עיין עוד בזאת בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ה' סימן ו) ואם כן נשמע שבכיסוי שאינו יורד בזמן החלפת התפילין כמו כיפה היה אפשר לומר שמותר ואין זאת חוצפה כלפי רבו וכן ראיתי שכתב להדיא שארית יוסף (ח"א סימן כח סעיף ה) ובברכי יוסף (סימן לח אות ח) שכתב בלשון אפשר דזה היה בזמנם דלפי סדר ומנהג צניפת ראשם היה צריך לגלות ראשו בחליצת תפילין אבל לדידן בנקל יכול לחלוץ בלי שום גלוי וכל שכן בימינו שניתן לחלוץ גם כשהכיפה על הראש.

אך נראה שאינו כן מטעם אחר שכתב הבית יוסף שם בשם רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל מפני שפורק ממנו עול מלכות שמים ואין ראוי לעשות זה בפני רבו עד שיראה רבו עושה כן ע"ש וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וס"ת (פרק ד הלכה כה) שקדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר וכו' וכ"כ שו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן קו) שציין לבעל העטור אמר כי גדולה קדושת תפלין שהן על ראשו של אדם הנברא בצלם ודמות מקדושת המזוזה המונחת על סף הבית וכו' וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"א סימן ה) שציין למאירי שהפלגת קדושתן של התפילין אינו אלא במקומן ר"ל בראש ובזרוע.

ואעפ"י שטעם זה לא שייך בס"ת אך בכדי שלא יהיה כבוד הס"ת גרוע מכבוד רבו יש לאסור אף אם מטרתו להחליף תפילין לר"ת שעצם החליצה היא פריקת עול ולכן כל החולצים בזמן קריאת ספר תורה לאו שפיר עבדי (אמנם נראה שסמכו על סברת הברכ"י וציץ אליעזר ושארית יוסף אם לא מגלה ראשו שפיר) זאת ועוד שאין לחלוץ לפני ס"ת משום שמרן והרמ"א (בסימן כה) כתבו שנהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון (ישעיה מז, יא). ויש מי שכתב על צד הקבלה שלא לחלוץ עד שאמר בהם שלש קדושות וארבע קדישים, דהיינו לאחר קדיש יתום, והכי נוהגים המדקדקים. וכיום שמחזירים את הס"ת אחר ובא לציון צריך להשאירם עד שיסלקו ס"ת ויניחוהו בהיכל (וכבר כתבנו בספרינו שתפילין של ר"ת לדעת רש"י הם כלום ופסולים וכן להפך) ומאחר שתפילין רש"י הם עיקר יש לחולצם רק לאחר ובא לציון כמנהג העולם ועוד שהברכי יוסף כתב בשם האר"י שיש לחולצם רק אחר עלינו לשבח זאת ועוד בענין המצנפת הנ"ל כתב בלשון אפשר ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק ג-או"ח סימן ד) שנכון יותר שלא יחלוץ התפלין דרש"י עד לאחר עלינו לשבח, כמנהג האר"י המובא בשעה"כ ובאחרונים. וכ"כ החיד"א בברכ"י (סי' כה ס"ק יא) בשם מ"ז מהר"א אזולאי בכת"י שיש בזה סוד נשגב וטעם נסתר שלא לחלוץ התפלין עד לאחר עלינו לשבח. ע"ש. וכן האריך בזה הפתה"ד (שם סק"ז) והעלה שצריך להתנהג בחומרא זו ע"ש.

ומכל המורם יש ללמוד שגם בהנחת תפילין של ראש יש לחוש שלא לגלות את ראשו לפני רבו אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו ויחלוץ שלא בפניו וכן לפני ס"ת. ולענין הנחת תפילין לפני רבו או לפני ס"ת אם יכול להניח ללא גילוי הראש יכול להניח לפני רבו או לפני ס"ת שלא אמרינן שפורק ממנו עול מלכות שמים כמו בחליצת תפילין עיין לעייל בדברינו.

לסיכום: אף בהחלפת תפילין מרש"י לר"ת אין לחלוץ לפני ס"ת.

פירות הנושרים:

1. אף אם חלץ רבו את התפילין אין לו לחלוץ לפניו, אלא יפנה עצמו לצד אחר ויחלוץ.

2. יכול התלמיד לגלות את התפילין שלו לפני רבו.

3. אם חולצן סמוך לחשיכה יש להחמיר אף אם יפנה לצד אחר מלחלוץ אותם קודם שחלץ רבו דנראה שמורה הלכה בפני רבו שהגיע זמנו לחלוץ.

4. יש לחלוץ את התפילין עד אחר קדושת ובא לציון.

5. אין לחלוץ תפילין לפני הס"ת עד להנחתו בארון קודש.

6. נכון יותר שלא יחלוץ התפלין דרש"י עד לאחר עלינו לשבח כמנהג האר"י .

7. החולץ ללא גילוי ראש לפני רבו או ס"ת יש לו על מי לסמוך.

8. גם בהנחת תפילין של ראש יש לחוש שלא לגלות את ראשו לפני רבו או לפני ס"ת .

9. אם יכול להניח תפילין של ראש ללא גילוי ראשו יכול להניח לפני רבו או לפני ס"ת .

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5