סימן פה – אמירת מזמור לתודה בנגינה

——–

בימי הספירה, בין המצרים, ות"ב

שאלה: כתב בשו"ע (נא, ט): "מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה". – האם גם בימי הספירה ובין המצרים ותשעה באב יאמר מזמור לתודה בנגינה.

תשובה: הנה כבר כתבנו בענין מזמור לתודה בנגינה (ראה לעיל סימן כט), דבפשטות אין הכוונה לזמר, רק לכוין ולהתבונן ולאומרו מתוך שמחה, וזה ודאי שייך גם בתשעה באב. והשאלה הוא רק למי שנוהג באמת לזמר באמירת מזמור. – ונראה, שגם הנוהג לזמר, רשאי להמשיך במנהגו גם בימי הספירה ובין המצרים, שאין זה בכלל שירה שאסרו בימים אלו, וכמו שכתב בספר מועד לכל חי (סימן י אות ט) דניגוני התעוררות השוברים הלב מותר לזמר בין המצרים, אך טוב יותר שלא לזמר כל עיקר, עד שיעברו ויתמו ימי בכי של חורבן בית המקדש, עיי"ש. אבל שירה בפה בשעת תפלה או לימוד לעורר הכוונה, אין לאסור בין המצרים.

ואדרבה בספרים הקדושים (עבודת ישראל פ' מסעי, מאור ושמש פ' פנחס ד"ה וידבר, ומגן אברהם טריסק פ' דברים) מובא, שבימים האלו יש לעסוק הרבה בתורה שבעל פה, ויש לעבוד את השי"ת בתורה ובתפלה בשמחה ובפרט באמירת פסוקי דזמרה, עיי"ש. ולכן פשוט, דהנוהג לומר מזמור לתודה דרך שירה, רשאי להמשיך במנהגו גם בימים אלו.

ומיהו בתשעה באב אינו ראוי לזמר, דהנה המג"א (סימן נא סקי"א) כתב בשם הגהות מנהגים, שיש שאין אומרים מזמור לתודה בערב תשעה באב ולא בתשעה באב, ומביא בשם רש"ל בתשו' (סימן סד) דטעות גדול הוא, דהרי בזמן המקדש היה יום טוב בתשעה באב והיו מקריבין תודה.

ובנמוקי אורח חיים (סימן נא) כתב להצדיק את הנוהגים כן ושיש להם על מה שיסמוכו, ומה זה דבזמן המקדש היה ת"ב יו"ט (והיינו בבית שני), מכל מקום עתה בעוה"ר חרב ביהמ"ק, ובמזמור לתודה כתיב עבדו ה' בשמח"ה, ולשמחה מה זו עושה ביום אבל ומרירות כזה, ונודע ממדרש הנעלם עה"כ ישמח ה' במעשיו, שהקב"ה לא שמח עוד בעולמו עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו, ואז ישמח ה' במעשיו, וע"כ לא נאמר ש"מח רק י"שמח וגו', ע"כ בת"ב שהוא אחר ב' החורבנות ביום ההוא, ובגלות המר האחרון הלז טרם ישמח ה' במעשיו, מחסירין ביום ההוא המזמור שנאמר בו עבדו את ה' בשמח"ה. ואי משום שאומרים אז גם שארי הללוי' ופסוקי דזמרה שנאמר בהם תהלת ה' ברנה, זהו לא רצו חכמינו לבטל ולהחסיר מכל יום ויום, רק מזמור לתודה, משום שבלא"ה מחסירין אותו בכל שבת ויו"ט ושארי זמנים, וגם אינו ענין קרבן הנוהג ולא חובת היום כלל, ע"כ מדלגין אותו אז לזכר אבילות החורבן הנורא ליום חורבן בית המקדש, עיי"ש באריכות. – ולדבריו שיש מקום לדלגו כזכר לאבילות על החורבן, נראה דעכ"פ גם להנוהגים לאומרו, ראוי שלא לנגן ולאומרו בדרך שירה.

ובמקור חיים (תקנא ס"ח) הביא, שיש נוהגים מראש חודש ואילך, שמתפלל השליח ציבור בקול נמוך קצת, ומסיים בקול עצב ג' ברכות ראשונות דשמונה עשרה ובונה ירושלים ובכה"ג בפסוקי דזמרה, עיי"ש. ויש ללמוד מזה, דעכ"פ בתשעה באב ודאי שאין ראוי להתפלל דרך שירה, ובפרט במזמור לתודה כזכר לחורבן וכנ"ל.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5