סימן: ע"ב – שאלה: האם יש חיוב לפשוט את המגילה לפני קריאתה ?

——–

כתוב בסדר רב עמרם גאון (סדר פורים) ותשובות רב נטרונאי גאון (או"ח סימן ריג) הקורא את המגילה בצבור כורך וקורא כס"ת, ואינו פושטה כאגרת. שבשתי ישיבות ובבית רבינו שבבבל ובכל מקומות ישראל קורין כס"ת, וכך מנהג. וכ"כ בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות מגילה עמוד שמה) אמר רב נטרונאי המנהג בשתי ישיבות הקורא מגילה בצבור קורא וכורך כספר תורה ורב עמרם נמי אמר הכי קורא וכורך כספר תורה ואינו פושטה כאגרת. וכן נמי הם נהיגי הכי. אמר רב האיי ואנחנא מנהגא דחזינן הקורא את המגילה קורא ופושט כאגרת, דכתב מר רב צמח בר מר רב פלטואי שקורא וכו' כספר תורה לא חזי לן. אכן מנהגנו לקרות ולכרוך כגאונים הראשונים. וכ"כ בסידור רש"י (סימן שלג) וכ"כ מחזור ויטרי (סימן רמז).

אלא שהרי"ף במגילה (דף ג.) והרא"ש שם (פרק א סימן ז) כתבו דבעינן לקרא ולפשוט כאגרת וכדברי רב האי גאון ז"ל מנהג דחזי לנא דמאן דקרי לה למגלה קורא ופושט כאגרת אבל קורא וכורך כספר תורה לא חזי לנא וכ"כ הרמב"ם (בהלכות מגילה פרק ב הלכה יב) מנהג כל ישראל שהקורא את המגילה קורא ופושט כאגרת (להראות הנס) וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך ע"כ. והנה פשט דבריהם שפושט המגילה כאגרת תוך כדי קריאה, ועד שהוא מסיים הקריאה הרי כולה פשוטה לפניו (וראה עוד בסמוך).

ושיטה שלישית כתבו התוספות במגילה (דף ד.) שיש לפושטה כולה כאגרת קודם קריאתה וז"ל כשרוצה לקרות פושט את כולה קודם כאגרת אבל לא גולל וקורא כמו ס"ת וכדברי ספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות מגילה דף קיד.) בגירסת רבינו האי מנהגא דחזי לנא מאי דקרי במגילה פושט וקורא כאגרת אבל קורא בספר לא חזי לנא. וכ"כ בספר שבולי הלקט (ענין פורים סימן קצח) וז"ל ורב האי גאון ז"ל כתב מנהגא דחזי לנא פושטה כאיגרת וקורא אבל כורך אותה כספר תורה לא חזי לן. וכן עיקר. וכן מנהג פשוט בישראל. נמצא לגירסתם צריך לפושטה קודם קריאתה כאגרת. לאפוקי מהשיטה דלעיל דקאמר קורא ופושט משמע דקודם הקריאה אינו פושט, דאם צריכא להיות פושט גם קודם הקריאה, אז לא היה צריך לומר קורא ופושט כאגרת כיון דבלאו הכי היה פושט.

וגם בספר האגור (הלכות פורים סימן אלף מח) כתב שבאשכנז נהגו לפתוח אותה מכל וכל ואחרי כן מתחיל לקרות. וכ"כ בספר המנהגים (טירנא פורים) ופושט המגילה כאיגרת, וכו' וכ"כ המג"א (ס"ק יח) והט"ז (ס"ק י) והפמ"ג שם וערוך השולחן (ס"ק כב) ובקיצור שולחן ערוך (סימן קמא סעיף י) מנהג בכל ישראל שהקורא אינו קורא מתוך מגילה כרוכה, אלא פושט אותה וכופלה דף על דף כמו אגרת, מפני שנקראת "אגרת הפורים". אבל השומעים אינם צריכים לפשטה. שלא יהא נראה כאילו כל אחד קורא בפני עצמו.

וזהו לא כדברי הראשונים הרי"ף הרמב"ם והרא"ש הנ"ל שפי' שקורא ופושט דהיינו תוך כדי קריאה נפשטת המגילה ואינו כורכה עד לסיום קריאתה שציינו גם לרב האי גאון שכ"כ שקורא ופושט אמנם אפשר לדחוק ולומר שהכונתם למעט התוס' כפירושם דהיינו קורא ופושט וכן הלאה ולא כשיטת התוספות. ומדוקדק הדבר בראבי"ה (ח"ב מגילה סימן תקסא) שכתב להדיא שקורא ופושט וז"ל כתב רב האי גאון מנהגא דחזי לנא דמאן דקרי מגילה קורא ופושט. וכן מדוקדק הדבר בספר אור זרוע (ח"ב הלכות מגילה סימן שע) שציין לרב האי גאון שכתב מנהגא דחזי לנא דמאן דקרי למגילה קורא ופושט כאיגרת אבל קורא וכורך כס"ת לא חזי לנא וכ"כ ה"ר משה בר מימון זצ"ל ומנהג כל ישראל שהקורא את המגילה קורא ופושטה כאיגרת וכשיגמור חוזר וכורכה כולה. וכ"כ בספר כלבו (סימן מה) שמנהג להיות קורא ופושט כאגרת משום פרסום הנס ואחר הקריאה כורכה ומברך לאחריה. וכ"כ בחידושי הריטב"א במגילה (דף יט:) כלשונם וז"ל מכאן נראה שקורא ופושטה כאגרת כדברי רבינו האיי גאון ז"ל דאי קורא וכורך כס"ת הרי גוללה ולא מינכר מילתא. וכ"כ הטור (באו"ח סימן תרצ) שציין לרב האיי גאון ע"ש.

אלא שמפי' המג"א והט"ז והפמ"ג הנ"ל והמשנ"ב (ס"ק נו) אינו כן אלא כוונת הטור צריך לפשוט את כולה לפני הקריאה היינו שפושטה כולה ואינו מניחה כרוכה אלא כופל אותה דף על דף ויזהר שלא יגררה ע"ג קרקע ועיין בפמ"ג שציין גם לא"ר ופר"ח שכתב דל"ד ע"ג קרקע ה"ה תלויה מעל השולחן ושטענדע"ר נמי הוי גנאי כתבי קודש וכ"כ כנה"ג (ס"ק ה). עוד כתב דהפשיטה יהיה קודם שמתחיל לברך כדי שלא יהיה הפסק בין ברכה לקריאה. ובשו"ת מהרי"ל (סימן נו) השיב דנהגו הקדמונים לפשטו קודם הקריאה, ואפשר דחובה הוא ע"ש.

איברא המעיין בדברי הב"י שם ימצא שדברי האי גאון שציין אליהם הטור הם כפי' הראשונים הנ"ל שקורא ופושט ואין צריך לפושטה כולה לפני קריאתה וז"ל כתב רב האי ז"ל מנהג דחזי לן מאן דקרי לה למגילה. דברי רבינו האי כתבום הרי"ף (ג.) והרא"ש (סי' ז) בפרק קמא דמגילה וכן כתב הרמב"ם (פ"ב הי"ב) גם כן ע"כ. וכן פסקו בשו"ע (סעיף יז) כלשונם וז"ל מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושט כאיגרת, להראות הנס; וכשיגמור, חוזר וכורכה כולה, ומברך. ע"כ. דאם אינו פושטה לא הוי פרסומי ניסא דמיחזי כקורא במקרא משו"ה ביחיד כשר דבלא"ה ליכא פרסומי וכל בי עשרה מקרי צבור.

ודבר זה נלמד במגילה שם אמר רב יהודה אמר שמואל: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא. אמר רבא לא אמרן אלא דלא מחסרא ומייתרא פורתא, אבל מחסרא ומייתרא פורתא לית לן בה ע"כ אבל חסרה או מייתרא כיון דמינכר לית לן בה, ומכאן למד הריטב"א שם שקורא ופושטה כאגרת כדברי רבינו האיי גאון ז"ל דאי קורא וכורך כס"ת הרי גוללה ולא מינכר מילתא. דהיינו בעינן היכר לאגרת. וכפסק מרן בשו"ע (או"ח סימן תרצא סעיף ח) שאין קורין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים; ואם קרא, לא יצא אלא א"כ היתה יתירה על שאר היריעות או חסרה, כדי שיהא לה היכר; אבל היחיד קורא בה, ואפילו אינה חסרה או יתירה, ויוצא בה ידי חובתו; ודוקא כשהיא כתובה בגליון כספר תורה. ולכאורה משמע שכמו שבדין זה אינו יוצא י"ח כך הדין אם אינו פושטה אינו יוצא י"ח וכדברי המהרי"ל וראה עוד לקמן.

ומדאמרינן לעיל לשיטת הגאונים שכורך כס"ת ואינו פושטה ראיתי בחידושי הרשב"א שם שהוכיח מכאן שאין מחוורים דברי הגאונים ז"ל, דאי לא, כי מיחסרא או מייתרא מאי פרסומי ניסא איכא בהא הא גוללה ולא מינכרא מילתא. אלא מוכרח לומר שצריך לפושטה וע"י כך נראה לעיני כל דמייתרא או מחסרא משאר היריעות.

נמצא שדברי הטור והב"י כפשט השו"ע אע"פ שכתב בלשון אחר שם כוונתו שתוך כדי קריאה פושט כאגרת ולפי זה הלשון פושט וקוראה היינו קורא ופושט והם הם דברי רב האי גאון וכ"כ כנה"ג שם שהמנהג שפושטין דף ראשון וקורין וכן שני וכן שלישי וכן כולה על זה הדרך אמנם ציין ללבוש שיש לפושטה כולה וזהו נקרא אגרת. ומ"ש במחזור ויטרי (סימן רמד) שאין לחוש אם יפשטנה כאגרת אם לאו. דהא כיון דלספר הוקשה למה יהא פושטה כאגרת. דהא לא הוקשה לאגרת ללמדינו שאנו חייבין לעשותה כאגרת. אלא שאם נחפוץ נעשה אותה כאגרת ונוכל להקל בה קצת מספר תורה. מיהו המחמיר תבא עליו ברכה ע"כ. אין הכוונה שעדיף לפושטתה אלא שם מדובר בעשייתה אי צריך עמוד ע"ש.

וראיתי בחזון עובדיה (מהלכות מקרא מגילה סעיף ט) ובילקוט יוסף (עמוד רצה) שגם העלה שא"צ לפשוט תחלה אלא בתחילת הקריאה עמוד הראשון מניחו פתוח וכן הלאה בכל עמוד ועמוד עד לסיום הקריאה תהיה כולה פתוחה לפניו כאגרת ומ"מ טוב שהש"ץ יפשוט את כולה ואח"כ יברך. ולא ידעתי למה כתב טוב לפושטה קודם קריאתה דהא אין כן דעת מרן וכל הראשונים הנ"ל דמנהגם מפורש שיקרא ויפשוט ולמה ישתנה מנהג אבותינו דהא אין לשנות מן המנהג עיין בזה בהרחבה בדברינו (בסימן סג).

אמנם בתשובות רב נטרונאי גאון (ברודי אורח חיים סימן ריג) כתוב בזה הלשון וששאלתם הקורא את המגלה כורך וקורא כספר תורה, או דלמא פושטה כאגרת עד שיקרא את כולה. והשיב הוו יודעין שבשתי ישיבות ובבית רבינו שבבבל ובכל מקומות ישראל כורך וקורא כספר תורה, וכן מנהג. ומלשונו או דלמא מוכח לשיטה השניה שצריך לפושטתה כולה לפני כן ואם איתא לעוד אפשרות כדלעיל דהיינו קורא ופושט היה כותבה אלא ניתן לדחות שאין השואל הסתפק בזה לכן לא שאלו מדלא נהג בזה. ועוד צ"ל שגם אם כורכה כס"ת דהיינו שאינו פושטה כלל יוצא בה י"ח וכדברי הגאונים והראשונים הנ"ל. ואף לפוס' שכתבו פושט וקורא כאגרת כתבו אבל קורא כספר לא חזי לנא. ולא כתבו אינו יוצא י"ח בכך. אולם לכתחילה ודאי שיש לקרא ולפשוט כדברי מרן בשו"ע. וכן ראיתי לרב רצאבי בשלחן ערוך המקוצר (סימן קכב אות יב) שכך מנהגם ולא כנוהגין לפושטה כולה קודם הקריאה ולכפלה דף ע"ג דף.

וראיתי להוסיף על הנ"ל דבעי להקפיד שלא לברך ברכה אחרונה עד שיגלול המגילה וכמה חמור הנושא כמובא בשיירי כנה"ג (סימן תרצב אות ג) שראה למהרי"ל שאף שהתחיל את הברכה קודם הגלילה השתיקו עד שכרכו המגילה לכרך אחד ואז חזר והתחיל ובירך.

לסיכום: הקורא את המגילה אין צריך לפושטה לפני קריאתה אלא קורא ופושט דף אחר דף וכן הלאה.

פירות הנושרים:

1. מנהג אחינו אשכנזים שקודם הקריאה פושטים את המגילה כולה ואח"כ מברכים.

2. אחר קריאתה אינו מברך אלא כורכה ואח"כ מברך דגנאי הוא למגילה שתהיה מונחת כך ואפילו אם התחיל הברכה ואמר ברוך אתה כיון שלא אמר השם פוסק באמצע וכורך ואח"כ מברך.

3. אין לגלול ולברך.

4. יש נוהגים לפושטה כולה לפני קריאתה.

5. יש שפושטים וכופלים אותה דף על דף.

6. יזהר שלא יגררה ע"ג קרקע וה"ה תלויה מעל השולחן דהוי גנאי כתבי קודש.

7. הנוהגים לפשוט קודם קריאה צריך שהפשיטה תהיה קודם שמתחיל לברך כדי שלא יהיה הפסק בין ברכה לקריאה.

8. השומעין ויש להם מגילות א"צ לפושטתם ורק הש"ץ לבדו צריך לפשוט את המגילה.

9. טעם המנהג לפושטה הוא גם בכדי להראות את הנס.

10. יחיד יכול לקרא במגילה שכתובה בין הכתובים.

11. מגילה הכתובה בין הכתובים אין לקרא בציבור אלא היא ארוכה משאר הקלפים למעלה או למטה או חסרה ועי"ז יש לה היכר לעצמה מותר לקרא בה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5