——–
{בס"ד ב' מנ"א תשס"ח
יראה בנחמה, בעיר ה' שמה, ויזכה לראותה בנוי' על תילה, ידידי הרה"ג המופלג בתורה, ומתעמק בהלכה, בנש"ג הרב גמליאל בן הרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך כמה חלקים.
אחדשה"ט וש"ת,}
כעת בין המצרים נפניתי לשאלותיו בעניני ניחום אבלים, וזה בהמשך למכתבי אל כת"ר מיום כ"א תמוז תשס"ג, שהוא בשו"ת משנת יוסף (ח"ח סי' עז) ולא אכפיל הדברים אלא הנראה כעת בס"ד.
בטוש"ע יו"ד (שעו, א) שאין המנחמין רשאין לפתוח עד שיפתח האבל תחילה. — והשאלות מה נקרא שהאבל יפתח, ומה לעשות כשאינו פותח, איך לנהוג כשמנחם בטלפון, באיזה נושא ינחמוהו.
א) מקור פתיחת האבל בדברים הוא בגמ' (מו"ק כח:), וילפינן לה מאיוב (ג) שפתח לתאר גודל צערו, ואח"כ ניחמוהו ריעיו. וכן נהג ר' ישמעאל כשנפטרו בניו ל"ע (מו"ק כח:) ונכנסו חכמים לנחמו, פתח הוא ואמר "רבו עונותיו, תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו (לבא ולנחמו) פעם ראשונה ושניה", ואחרי זה דרשו חכמי ישראל זה אחר זה.
ודברי פתיחת האבל הם מאבלו על הנפטר ומצערו, ובעניני תנחומין, ומספר ממעלות הנפטר. — ואיתא בטור (סי' שעו) שאחרי הלויה נכנסים עם האבל לביתו, ושליח צבור אומר "נשאלו רבנן טעמא" [כלומר תבקרו את האבל בדברים (פרישה)] ואומר האבל "ברוך דיין האמת" וגדולי החכמים מנחמים כל א' וא' כפי מה שרואה לדרוש בנחמה עכ"ל. — הרי דדי במילים מועטות, שמצדיק עליו הדין ואומר ברוך דיין האמת. — ואינו צריך לפנות לכל א' מהמנחמים ולְפַתֵּחַ אתו שיחה, אלא משאמר דיין האמת, כולם מנחמים אותו זה אחר זה.
ב) ומסתבר שכאשר החכמים כבר מנחמים כל א' בדבריו, ונכנס א' באמצע, הרי זה מצטרף למנחמים, ואינו צריך לשמוע דברי פתיחת האבל. — כדאשכחן (באבות דר"ן יד, ו) כשמת בנו של ר' יוחנן ר"ז נכנסו תלמידיו לנחמו, נכנס ר' אליעזר וא"ל רבי רצונך שאומר דבר אחד לפניך, א"ל אמור וכו', נכנס ר' יהושע וא"ל כנ"ל, וכן ר' יוסי, ור' שמעון, נכנס ר' אלעזר בן ערך וא"ל החזרת הפקדון ובזה נתנחם עיי"ש. — והגם שלא נזכר שריב"ז פתח בדברים, אבל מסתמא כן הי' ועל סמך זה נכנסו אח"כ חכמים וניחמוהו.
וזה שכיח הרבה שא' נכנס כשכבר יושבים מנחמים, שאינו צריך לשמוע שוב דברי פתיחת האבל, אלא מצטרף למנחמים. — אבל כשהלכו המנחמים ואין אף א', ושוב נכנס איש לנחמו, צריך האבל לפתוח שוב ולומר "ברוך דיין האמת" וכדומה כבתחילה, דאפשר רק להצטרף למנחמים על סמך פתיחתו, וכשיש הפסק יפתח שנית.
ג) ושמעתי בשם הגאון רבי שמואל סלנט ז"ל גאב"ד ירושלם דדי לשמוע אנחה מהאבל, וא"כ די כשאומר "אוי" ונקרא פותח בדברים. והכונה שבזה כבר הראה צערו, וה"ז כאילו מבקש לנחמו.
ומזה יש להבין שכאשר האבל אומר למנחם "דבר", ואפילו מרמז לו זאת, ה"ז נחשב לפתיחת האבל, שאמנם לא הצדיק הדין, ולא דיבר משבח הנפטר. או מענין הניחומין. אבל עכ"פ ביקש לנחמו, וכעין ר' ישמעאל שאמר שהטריח רבותיו לנחמו (וכמו"ק כח: הנ"ל).
ד) בדידי הוו תרי עובדי. הא' שהלכתי לנחם ל"ע אב שָׁכּול, ונכנס ראש הישיבה של בנו, והאב לא הוציא הגה מפיו, אפילו לא אנחה. ומשישבנו כך כמה זמן, אמר ראש הישיבה "נו, ישב בדד וידום" ונחמנו אותו "המקום ינחם אתכם וכו'" והלכנו. — וזה כמובא בספר פני ברוך (יא, ד הערה ה) בשם הגרש"ז אויערבאך ז"ל דמסתבר דרק לפתוח בדברי ניחומים וכדומה הוא דאסור, אבל אם המנחם רואה שאין האבל פותח, מותר להפרד מהאבל באמירת המקום ינחם וכו'. — וזה כהפרישה (סי' שצג סק"ג) שתמה על מנהגינו שע"פ רוב אין האבל מתחיל לדבר כלום, רק נכנסים אצלו ויושבים מעט ואומרים ה' ינחמך וכו', וכי זה נקרא תנחומי אבלים, אמנם ממש"כ הטור שיושבים שם שעה אחת, מוכח דהכניסה והישיבה לכבוד מיקרי ניחום אבלים עכתו"ד. — ובודאי עיקר המצוה לנחמו ולדבר על לבו, כמו שכתוב ביוסף (בראשית נ, כא) וינחם אותם וידבר על לבם, ובגמ' (מגילה טז:) מלמד שאמר להם דברים שמתקבלים על הלב וכו'. אבל בדאי אפשר, כיון שהאבל אינו פותח, אז יוצא י"ח ניחום גם באמירת המקום ינחם וכו'.
ה) והעובדא הב', שהלכתי לנחם איש בגיל השיבה אחרי פטירת אשת נעוריו, ונשאר לבדו ל"ע, וישב בעצב ולא דבר מאומה. ורציתי לקיים מצות ניחום, והתחלתי לדובב אותו [וזה שרי כמש"כ הטור (סי' שעו הנ"ל) שבש"ץ אומר "נשאלו רבנן טעמא" ועל זה אומר האבל ברוך דיין האמת, ומנחמים אותו, הרי שהש"ץ מדובב אותו לומר ברוך וכו']. וישבתי ודיברתי על לבו עד שחזר מאור פניו והי' לו למשיב נפש.
ו) לפעמים נכנסים לנחם כשהאבל מדבר בטלפון, וי"ל שזה נחשב כפתח האבל. שהרי זה שטילפן לו הי' כדי לנחמו, וא"כ האבל כבר מדבר עם א' המנחמים, ודי בזה שאחרים יצטרפו וינחמוהו, בפרט אם שומעים שמדבר מעניני תנחומין, ודבריו נוגעים לכולם. — והה"ד אם האבל מדבר רק עם א', אבל הרי כולם שומעים.
ואם האבל מתחיל לדבר אל המנחם, אבל לא דברים השייכים למאורע, כגון שֵב, או פתח החלון, או מה שלום אביך. אין אלה דברי פתיחה השייכים לאבל.
ז) ניחום בטלפון
לפי המצב היום קשרי בנ"א זל"ז, הוא יותר בטלפון מאשר באופן אישי. ורגילים הרבה לנחם בטלפון. — הגם שעיקר המצוה לבא למקום שהנשמה אוננת, והוי גם גמ"ח לנשמה. עי' פני ברוך (יא, יב) בשם שו"ת מנחת דוד (סי' עב-עג), וכמש"כ הרמ"א (יו"ד שפד, ג) שמצוה להתפלל במקום שמת דיש בזה נח"ר לנשמה. — מ"מ נוהגים גם גדולי ישראל לנחם בטלפון, ובפרט אם לא יוכלו להגיע בעצמם.
ומרים האבל הטלפון ואומר "הלו" וזה רק סימן שהוא שומע, אבל אין זו שום פתיחה, ואומר המנחם פה מדבר פלוני ואני רוצה לנחמכם, ואז תלוי, אם האבל שותק [וכן הוא בדרך כלל] אז אין המנחם יכול להוריד הטלפון, וגם לא לשתוק. שאז יוריד האבל הטלפון, אלא אז בלית ברירה מתחיל המנחם לנחם, דפתיחת האבל אינה לעיכובא. וההלכה הנ"ל שאין רשאים לנחם עד שיפתח האבל, הוא בסדר הניחום אבל לא יכול להיות שיבטל את כל המצוה. — עכ"פ טוב שיתחיל האבל לומר משהו למנחם בטלפון, ואח"כ ינחמו המטלפן.
וכשהמנחם הוא אדם חשוב, או חביב לאבל, אז בודאי האבל יאמר משהו, ודי באמירת "ברוך דיין האמת", וכש"כ כשאומר דברים של עצמו, שזו אבידה קשה לו, ושהיתה נפש יקרה וכדומה.
ח) נושא הניחום יכול להיות בכמה אופנים, כגון על זקן ת"ח וצדיק יכול לומר "מה כאן עומד ומשמש אף שם כן", או, הלך מישיבה שלמטה לישיבה שלמעלה, ואם מנחם על אדם צעיר רח"ל, יאמר כמ"ש לריב"ז (אדר"ן יד, ו) שבעל הפקדון החזיר פקדונו אצלו, וכן אמרה אשת ר' מאיר לבעלה באבדן בניהם (ילקוט משלי בפ' אשת חיל). — וזו כונת הזוה"ק (ח"ג דף קעו:) שהנכנס לנחם צריך לדבר על לבו דברים המתקבלים על הלב, ולכן יסדר דבריו תחילה, כדי שהאבל יקבל עליו את הדין ויודה להקב"ה ויתנחם עיי"ש. — והעתקתי בתשובתי הנ"ל (ח"ז סי' עז) תוכן מכתב תנחומין מהגה"צ הקהלות יעקב ז"ל, שהנשמה נמצאת בעידון העליון, ובודאי לא תרצה לחזור לעוה"ז, ומאושרת היא וטוב לה שם עיי"ש.
ואספרה בזה שכאשר דודי החשוב מוה"ר שלמה זלמן ליברמן ז"ל אבד את בנו בכורו הגה"צ ר' יצחק צבי ז"ל ממנצ'סטר, והוא במיטב שנותיו, אשר היתה לו ולביתו אבידה קשה ביותר, באו גדולים וחשובים לנחמם ולדבר על לבם, והיא שאלה לכולם על מה עשה ה' ככה, וזה אומר בכה וזה בכה, ובא הגאב"ד המנחת יצחק ז"ל לנחמם, והוא ענה "על הרבש"ע אין שואלים שום קושיות", ואמרו שבזה נחה דעתם.
ט) כשיש כמה מנחמים, בפרט אם רבים הם, לא יכול כל א' לנחם בפרטות, ועכ"ח יוצאים במה שא' יושב ומדבר דברי תנחומין, ובמה שהאבל פתח תחילה לא' מהם, דהוי כפתח לכולם. — וכן הי' מסתמא בזמן חז"ל שמבואר בגמ' מה שחכמי ישראל אמרו וכנ"ל, ושאר התלמידים והעם רק עברו בשורה ואמרו המקום ינחם וכו'.
י) אם האבלים אינם מדברים למנחמים, אלא בינם לבין עצמם. תלוי מה שמדברים, שאם מדברים שאר דברים, אז בזה לא פתח האבל בצידוק הדין או מענין המאורע, אבל אם מדברים דברים השייכים לנפטר, ה"ז כבר כפתח, וכן הוא כשהאבל מדבר לבני ביתו.
יא) כאשר קורה שהאבל ביישן ואינו יכול לפתוח, בפרט מול זקנים, אז הרי הוא כאילם שבודאי לא פטרו חז"ל מלנחמו מפני שאינו יכול לפתוח.
יב) באופן שאין המנחם יכול להתעכב ולהמתין עד שהאבל יפתח, כגון שהאבל באמצע התפלה או ברכת המזון, ולא יוכל המנחם לבא שנית לנחם, מוטב ג"כ שינחם מבלי שיפתח האבל תחילה.
ויה"ר שימי בין המצרים ייהפכו לנו לששון ולשמחה בביאת גוא"צ בב"א
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…