סימן נ – חופה ותפלת מנחה ואפשרותו לקיים רק מצוה אחת מה עדיף

——–

שאלה: אדם שהיה נוכח במעמד קבלת פנים לחתן, וכשעמדו לצאת לחופה נזכר שעדיין לא התפלל תפלת מנחה, וכעת יש באפשרותו לקיים רק מצוה אחת, תפלת מנחה, או הכנסת כלה, האם יתפלל מנחה או ישתתף במעמד החופה.

תשובה: הנה לפום ריהטא היה נראה לצדד דעדיף שיצא לחופה, שהרי פסק הרמ"א (אבהע"ז סימן סה, א): ומבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה. הרי דיש עדיפות להכנסת כלה לחופה על שאר מצוות, ואם כן לכאורה עדיף שיצא לחופה מאשר להתפלל מנחה, שאם תלמוד תורה שהיא מצוה דאורייתא מבטלין, כל שכן תפלה שהיא רק דרבנן.

והגם דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, וא"כ מנחה קודמת להחופה, מ"מ יתכן לומר דתדיר קודם שייך רק במקום שיש עליו שני חיובים, אז אמרינן דהתדיר לחבירו קודם לו, אבל במקום שאחת מן המצוות מתבטלת לחברתה, ליכא כאן חיוב כלל, ולא שייך לומר דתדיר קודם, וכמו שכתב הגרעק"א (בהגהותיו לשו"ע יו"ד ריש סימן רפה) לענין דתפילין קודם למזוזה, אע"פ שהמזוזה הוא תדיר, עיי"ש באריכות. וכיון דחזינן שמבטלין אפילו ת"ת שהיא דאורייתא, א"כ יתכן דבכה"ג לא משגחינן על תדיר ושאינו תדיר.

וסברא נוספת אפשר לומר דעדיף שיצא לחופה, מאחר שזו היא מצוה עוברת, והיינו שאינו יכול להשלימה, ולעומת זאת תפלת מנחה יכול להשלים ע"י שיתפלל ערבית שתים, ויש להביא סייעתא לזה ממה שכתב במשנ"ב (סי' רס"ג סקמ"ג), דאשה שאין לה שהות להתפלל תפלת מנחה בע"ש קודם הדלקת הנרות, תתפלל ערבית שתים, הרי דרשאי אדם לקיים מלכתחילה מצוה בזמן המנחה, היות ולתפלה איכא תשלומין.

אבל לענ"ד יש לדחות דברים אלו, ותחלה נדון בעיקר הדין דמבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה. – שנינו בגמרא (מגילה כט. – כתובות יז.): תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה, אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה, במה דברים אמורים כשאין עמו כל צרכו, אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלין. וכמה כל צרכו, אמר רב שמואל בר איני משמיה דרב, תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי, ואמרי לה, תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי [שיפורי, מכריזין עליו שיבואו לכבדו – רש"י], עולא אמר, כגון דחייצי גברי מאבולא ועד סיכרא [משער העיר ההיא עד הקבר, רש"י], רב ששת ואיתימא רבי יוחנן אמר, נטילתה כנתינתה, מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא, וה"מ למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא.

ולכאורה צריך ביאור, דמלשון שאלת הגמרא וכמה כל צרכו, משמע דאכולהו קאי, בין על הוצאת המת ובין על הכנסת כלה, ולא יהיב שיעורא רק להוצאת המת ולא להכנסת כלה. – וכבר נתקשו בזה הראשונים, וזה לשון השיטה מקובצת (כתובות שם): וכמה כל צרכו וכו'. מדיהבי שיעורא להוצאת המת ולא יהבי שיעורא להכנסת כלה ש"מ דלית לה שיעורא. מלקוטי הגאונים ז"ל.

וזה לשון תלמידי הרב רבינו יונה ז"ל (בשיטה מקובצת שם): ולענין הוצאת כלה נראה, דכיון שהוא מפני כבוד החיים לחבבה על בעלה, די לה כשמוליכין אותה לפי כבודה. ויש אומרים דלגבי כלה אין לה שיעור ולעולם מבטלין, כי ברוב עם הדרת החתן והכלה ומוסיף יותר בשמחה ובחבוב, ודייק הכי מדאמרינן מעבירין את המת מלפני הכלה, דמשמע שיותר היו חוששין לכבוד הכלה מלכבוד המת, ודייק נמי דקאמרינן כל צורכו ולא קאמר כל צרכם, ע"כ.

גם במאירי (כתובות שם) מבואר דלהכנסת כלה ליכא שיעורא, וזה לשונו: שהכנסת כלה קודמת להוצאת המת ולא הוזכר בה שיעור, אלא כל הבא לשם זוכה, שכל שהוא לחבבה כל שהם רבים יותר השמחה מהודרת ביותר.

הרי דנחלקו הראשונים, האם דין זה דמבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה נאמר בכל אופן ולית ליה שיעורא. או שמא יש שיעור בזה, והוא שיהו מוליכין אותה לפי כבודה, היות והענין הוא מפני כבוד החיים לחבבה על בעלה, וכאשר מוליכין אותה לפי כבודה שוב אין חיוב לבטל תלמוד תורה.

להלכה פסק הרמ"א (אבהע"ז סימן סה, א): ומבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה. – וממה שסתם ולא נתן שיעור בזה משמע דבכל אופן מבטלין תלמוד תורה. וכבר נתקשה בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן ב), אמאי לא חילק בין אית ביה כדי צרכה או לא, וכדפליגו בזה הראשונים בשיטה מקובצת (הנ"ל), די"א דווקא כדי צרכה כדי לחבבה, ויש אומרים דלעולם מבטלין, ומייתו ראיה מדגבי הלוית המת תנא וכמה כדי צורכו ולא תנא כן בהכנסת כלה, ותמוה דהרי באבות דרבי נתן (פרק ד) מבואר, דדוקא בכדי צורכה מבטלין, עיי"ש.

כדברי מהר"ם שיק דבמקום שיש בחופה כדי צרכה א"צ לבטל, הביא השדה חמד (אסיפ"ד, מערכת חתן וכלה אות כב) מספר חינא וחסדא (בקונטרס אחרון שבתחלת ח"ב דף יו"ד ע"ג) שעמד בזה, למה אין נזהרין בדין זה לבטל ת"ת להכנסת כלה, ויישב דסומכים על מה שכתבו תלמידי רבינו יונה, דהכנסת כלה היא כהוצאת המת, דכשיש לו כדי צרכו אין מבטלים, וכן הדין בהכנסת כלה, עיי"ש. – גם בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן רג – וח"ח סימן רפג) מסיק, דדוקא בכדי צרכן מבטלין תלמוד תורה כדעה ראשונה בתלמידי רבינו יונה, עיי"ש באריכות.

עוד נחלקו הפוסקים, האם החיוב לבטל תלמוד תורה הוא דוקא כשרואה שנכנסים לחופה, אבל אם אין רואה אותם אף שיודע שיש חופה בעיר אין צריך לבטל, או אפילו באינו רואה אותם ג"כ צריך לבטל. דעת החלקת מחוקק (סק"ב), דדוקא כשרואה שנכנסין לחופה צריך לכבדם, אבל אם יודע שיש חופה בעיר, א"צ לבטל מלימודו ולילך שם, והביא את דבריו לדינא בערוך השלחן (סעיף ד). והבית שמואל (סק"ג) חולק על דבריו, וז"ל: מיהו בברייתא לא משמע כן, דהא תניא מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה, ובהוצאת המת אפילו אינו רואה חייב לבטל, כן ה"נ בהכנסת הכלה.

והאריך בענין זה בספר שדה חמד (שם), ובתוך הדברים כותב: ובעיר קדשנו ירושלים היקרה תוב"ב מנהג קדום הוא בשבת שלפני החופה, הקרובים מוליכים את החתן לבית הרבנים ולבית החכמים הרשומים לנשק ידיהם קדש, ולקבל מהם ברכת צדיקים שיהא זיווגם עולה יפה, וע"י זה יודעים כולם יום חופתו, ובכל זאת לא כל החתנים זוכים שיבואו כל הרבנים והחכמים הרשומים שבדור לחופתו, והכל לפי כבודו, כי הם עוסקים בתורת ה' חפצם, ואין רוצים לבטל תמידין כסדרן, וחלילה לומר שכולם עושים שלא כדין וכו', וא"כ בהכרח לומר, דנקטי עיקר כסברת הרב חלקת מחוקק, דאינו חייב לבטל לימודו, אלא כשרואה הכנסת כלה, וכיון שצדיקים יושבים בבית מדרשם ואין רואין הכנסת הכלה, אף שיודעים לכוין את השעה, רשאים הם שלא לבטל לימודם משום ההכנסת כלה, עיי"ש באריכות דבריו.

ומכלל הדברים האמורים עולה, דלא ברור דהאי דינא דמבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה, נאמר גם במקום שיש להם כדי צרכם, ובאופן שאין רואה הכנסת הכלה לחופה, ועל זה סמכו העולם שאין מבטלין תלמוד תורה לכל חופה שמתקיימת בעיר, כדברי השדה חמד דעל זה סמכו רבני עיר הקודש ירושלים.

ומעתה נהדר לנידון דידן, מה שרצינו לומר דעדיף שיצא לחופה, היות ואמרו חז"ל דמבטלין ת"ת להכנסת כלה לחופה, לפי המבואר מטעם זה גרידא אין להקל, שהרי נתבאר דבכהאי גונא שיש משפחה וצבור נכבד המשתתפים בחופה, יתכן דאין חיוב לבטל ת"ת, וא"כ אין לדחות את תפלת המנחה מטעם זה, דגם לענין תפלה יתכן שאם יש להם כדי צרכם, ליכא חיוב להשתתף בחופה.

אלא שעדיין יש לעיין בדבר, דהנה כל האמור עד כאן הוא לענין אם להתבטל מתורה ותפלה כדי לילך לשמח חתן וכלה. אבל באופן שכבר נמצא בהקבלת פנים, יש לומר דילך לחופה ולא יתפלל, ומטעם דהעוסק במצוה פטור מן המצוה.

והעירוני למה שכתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (כת"י חי' למסכת סוכה כו. מובא בספר הליכות שלמה תפלה פי"ג דבר הלכה אות ט), וזה לשונו: הרא"ש (פ"ב דסוכה סימן ח) כתב דמשמחי חתן וכלה לא מיקרו עוסקים במצוה. ועיי"ש בקרבן נתנאל (אות ה) בשם הב"ח (בטור או"ח סימן לח) שתמה ע"ז, וכתב הקרבן נתנאל דהיינו משום דאפשר לקיים שניהם. – ומ"מ נלענ"ד, במי שנמצא תחת חופה ונזכר שלא התפלל ואי אפשר להתפלל שם במקום החופה כמובן, דשפיר פטור אף להרא"ש, בין להב"ח ובין להקרבן נתנאל, משום דודאי חשיב עוסק במצוה, דהרי מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה לחופה, וכמו דלענין הלוית המת מבואר דפטור מתפלה משום דעסיק במצוה, ורק בק"ש חייב כשאין המטה צריכה לו, ה"נ בחופה, עכ"ד.

ברם נידון דידן לא דמי לגמרי למה שדן הגרשז"א, לפי ששם עומד כבר בחופה ובכהאי גונא שפיר יש לומר דעוסק במצוה פטור מהמצוה, משא"כ בנדון דידן שעדיין לא יצא לחופה ומסתפק איזה מצוה לקיים, יתכן דליכא האי טעמא דעוסק במצוה. – ואף שיש מקום לומר, שכלפי החתן ליכא נפק"מ בין החופה והקבלת פנים, וכיון שמשמחו כבר בהקבלת פנים, אם כן חשיב עוסק במצוה ופטור מן המצוה. מ"מ להשוותו לגמרי לעומד בחופה ממש, אולי אינו נכון כל כך.

ובאמת יש לצדד דהמנחה קודמת, משום דהוי תדיר וקודם לשאינו תדיר. – ואף שנתבאר לעיל דלא שייך דין תדיר קודם בדידן, היינו לפי מאי דאמרינן דתלמוד תורה נדחה מפני החופה, אבל לאחר שנתברר דאין הדבר פשוט כל כך דהוא נדחה, א"כ אפשר שבאנו שוב להכלל דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ואם כן מנחה קודמת.

ומה שיש לדמות נידון דידן לדברי המשנ"ב לגבי הדלקת נרות, דאשה שאין לה שהות להתפלל תפלת מנחה בע"ש קודם הדלקת הנרות, תתפלל ערבית שתים, וא"כ ה"ה כאן דעדיף שיצא לחופה מאחר שזו היא מצוה עוברת, והיינו שאינו יכול להשלימה, ולעומת זאת תפלת מנחה יכול להשלים ע"י שיתפלל ערבית שתים. – האמת דדברי המשנ"ב בזה תמוהים מאד, שהיה לו לחלק בין אונס או פשיעה כמבואר בשו"ע (סימן קח, א) דתפילת תשלומין שייך רק בטעה או נאנס, ועל כרחך צריך לומר, דמיירי באונס וע"כ יכולה להתפלל ערבית שתים. ואם כדברינו אין הכרח מדבריו, דרשאי מלכתחילה לעבור על תפלת מנחה, כדי לקיים מצוה העוברת, מאחר שיכול להשלים את תפלת המנחה בערבית.

וגם לא דמי כלל להתם, דבנידון דידן להצד שמתחייב לילך להחופה ולא להתפלל מנחה, אם כן אינו צריך להשלים כלל את תפלת המנחה, שהרי בשעת החיוב היה פטור מלהתפלל, עיין משנ"ב (סימן קו סק"ג) בשם הפמ"ג. וא"כ תו ליכא מעלה יתירה בתפלה יותר מן החופה, דשניהם הוו מצוה עוברת.

ואפילו אי תימא, דמ"מ התפלה יכול להשלים (אף שאינו חייב בה), משא"כ שמחת החתן. זה אינו, דמ"מ מאבד את עיקר חיוב תפלה, דהתפלה שיתפלל אחריו לא יהיה רק נדבה ואינו תשלומין על תפלת חובה, כיון שהיה פטור מלהתפלל. – ובר מן דין, הרי אף שמחת החתן יכול להשלים אחר כך, שיבוא לריקודין של מצוה אחר כך, ומאי אולמיה חופה ממנחה.

ולמעשה נראה לענ"ד, דתלוי אם יש מעט אנשים בהחופה והוא בזיון להחתן והכלה, אם כן פטור הוא ממנחה, וכשיש הרבה אנשים ואין צריכים לו כלל, ילך להתפלל.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5