סימן נד – למה לא נוהגין לומר כהיום בע"ש הדליקו את הנר

——–

שאלה: למה לא נוהגין לומר כהיום בערב שבת "הדליקו את הנר", כמבואר במשנה ובגמרא (שבת לד.) ושו"ע (סימן רס, ב).

תשובה: הראוני שכבר נשאל בזה בשו"ת משנה הלכות (חט"ו סימן פג), והשיב: ולפענ"ד בעניותי הנני נוהג בכל ערב שבת לשאול אם לקחו חלה ושידליקו את הנר, ולערב אני בעצמי נוהג, ומסתמא כן עושין אחרים, ואדרבה נוהגין שהבעל מהבהב הפתילות והנרות, ע"פ המבואר בתוס' ובשו"ע. אבל המקילין בזה אולי מפני כמה סיבות. חדא, שאין הבעל על פי רוב בבית, דמהאי טעמא אמרו שאשה מדלקת מפני שהיא בבית והבעל אינו בבית. והשנית, שמדליקין שלא בזמנן, ובפרט בירושלים עיה"ק שמדליקין ארבעים דקות קודם השקיעה הראשונה ויותר משעה לשקיעת ר"ת, ועיין רבינו בה"ג הובא במרדכי וראב"ן והמג"א ובשו"ע הרב (רסג, ו), ומכאן סמכו הקדמונים, שהיו משגרים התינוקות מבית הכנסת לבתיהם קודם ברכו, שיצוו להדליק אז ולא ידליקו קודם מנחה, כיון שאינן מקבלין אז עליהן את השבת. ועוד בו כי במקומות שמתריעין (בצופר) להדליק נרות, אולי סומכין על זה, ומ"מ כל ערום יעשה בדעת, ובפרט שאמירתה סגולה לשלום בית, ויאמר בניחותא כי זה עיקר הגורם לשלום בית, והבן, עכ"ד.

לענ"ד צ"ע בזה, דטעם זה שאין הבעל אומר "הדליקו את הנר" משום שהוא בבית הכנסת, נדחה מדברי הט"ז (סימן רס סק"ג) וז"ל: ויאמר להם הדליקו את הנר, פירוש בפתח הה"א, לשון ציווי, דאין שייך לומר לשון שאלה, אם הדליקו את הנר כמו בעשרתם ערבתם, שכאן הוא רואה שלא הודלק, ומה שאלה יש בדבר. ונראה לי, דאם הוא בחדר מיוחד והולך משם לבית הכנסת ואינו יודע אם הודלק בבית דירה, שפיר יאמר לשון הדליקו בחירי"ק, דהוא לשון שאלה, עכ"ל.

חזינן, דגם כשנמצא בחדר אחר ואינו רואה אם הדליקו את הנר, צריך לומר הדליקו את הנר, רק לא בפת"ח אלא בחיר"ק. וכן הביא כף החיים (רס, כו) בשם שוע"ה (סעיף ה) ופתח הדביר (אות יא), וכ"כ במשנ"ב (רס סקי"ד), שאם אינו בבית כשמגיע סמוך לחשיכה אלא בביהכ"נ או במקום אחר, צריך לשלוח שליח לביתו להזכירם על דברים אלו.

ומה שכתב דהוא משום שמדליקין מוקדם ג"כ אינו מובן, דסוף סוף נוהגין להדליק בזמן זה ומקבלות הנשים עליהן את השבת בהדלקה. – ומה שצידד, דאולי סומכין על שמתריעין בצופר, אכתי איכא למיחש שמא תטעה שתקיעה זו ראשונה ותבוא להדליק בזמן איסור. ובפרט לדעת הפוסקים (הנ"ל) בכל אופן צריך לומר "הדליקו את הנר" גם כשאינו בבית, א"כ הזכרת הצופר אין מוריד ממנו את הענין לאמרו.

וגם מסברא נראה שהזכרת הצופר לא סגי, שהרי גם בזמן חכמינו ז"ל היו תוקעין שש תקיעות, ואחד מהן הוא כדי להדליק את הנר, כמבואר בגמרא (שבת לה:), ואעפ"כ מבואר במשנה (לד.) שכל אחד חייב לומר בבית עם חשיכה הדליקו את הנר.

והעירוני דבשו"ת נשמת שבת (ח"א סימן רב) רצה לחלק, דאולי התקיעות בזמן המשנה שהיה בשופר פשוט, לא היה נשמע כל כך בכל הבתים בפנים, ולכן היו צריכים להזכיר בפה להדליק את הנר, אבל בזמנינו שהקול חזק ונשמע בכל הבתים יש לסמוך על התקיעות גרידא, ושוב אין צריך הבעל להזכיר להדליק את הנר. אבל לענ"ד צ"ע בזה, שכן בטור (סימן רנו) מבואר, שהתקיעות היו תוקעין במקום גבוה "כדי שישמעו כולם".

ואפשר שנובע מחסרון ידיעה, ובאמת חסידים ואנשי מעשה נזהרין בזה. – שוב ראיתי מה שכתב הגה"ק מבוטשאטש באשל אברהם (סימן רס ס"ב), וז"ל: אולי טעם מצוה לומר הדליקו הנר לקבלת שבת קודש, כדי שיהיה בשליחותו למצוה מכל צד ובכל הפרטים היטב, וכמו שכתבנו במקום אחר, שכל שעושה שום הכנה בעצמו לא שייך עוד מצוה בו יותר מבשלוחו. ומכל מקום הדלקת הנר שקודם לקידוש והוא עיקר הכנת הסעודה, נכון שבכל ערב שבת קודש יאמר כן לגלות השליחות דעבדה אדעתא דידיה. ולזה גם כשבטוח שבלי אמירתו תדליק בזמן הראוי, מכל מקום מצוה קעביד באמירתו. ואולי לזה כתבו בספה"ק לעשות הכנה קצת דהדלקה, כגון להעמיד המנורה בעצמו, וי"ל שהוא מצד שהדלקה חשובה יותר מהסעודה, ועל ידי זה לא יצטרך לומר הדליקו את הנר כפי סגנון לנהוג כמו זר נחשב בעיני הנשים להזכירם כן בכל ערב שבת קודש, ועל ידי ההכנה יוצא ידי חובתו היטב, עכ"ל. – ולדבריו, דכשהבעל מתעסק בהכנת הנרות אינו צריך להזכיר "הדליקו את הנר", יש לימוד זכות על המקילין בזה.

ובעיקר דבריו יש לעיין, שהרי מנהג קדום כבר בכל תפוצות ישראל שהבעל מהבהב את הנרות, וכמו שהביא המג"א (רסג, סק"ז) מכתבים דהאיש יתקן הנרות, ואעפי"כ כתב הט"ז דכשנמצא בחדר אחר יאמר "הדליקו את הנר", הרי דאפילו כשכבר תיקן והכין את הנר, יש ענין שיאמר "הדליקו את הנר", ויל"ע].

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5