סימן: מ"ט – שאלה : דיבוק באות ה"א כחוט השערה בין הירך לגג ונראה מצואת זבוב האם יש אפשרות להכשירו ?

——–

בשו"ת תשב"ץ (חלק א סימן נ) מדאמרי' בב"ב בפרק גט פשוט (דף קסו:) בעי ר"פ קפל מלמעלה וספל מלמטה מאי חיישי' לזבוב או לא תיקו. ופירשוה הראשונים ז"ל כך מי חיישינן שלמטה היה כתוב קפל כמו מלמעלה אלא שהזבוב ישב על רגל הקו"ף ומחקו ונשאר ספל אבל אין לחוש בקפל הכתוב למעלה שספל היה אלא שהזבוב דרך הלוכו האריך רגל הסמ"ך ועשאו קו"ף שאין דרך הזבוב להוסיף דרך הלוכו ולהאריך האות אלא לחסר כן פירשוה לזו ע"כ. וכן משמע מעירובין (דף יג.) שאפילו מיחש לזבוב נמי דילמא אתי ויתיב אתגיה דדל"ת ומחיק ליה ומשוי ליה רי"ש דהיינו שחש למחיקה ולא חש לכתיבה וכן פירש שם רש"י והרי"ף ונמוקי יוסף משום מחיקה .

אלא שבבית יוסף (אורח חיים סימן לו) ציין לב"ב דלעיל ופירש קפל מלמעלה וספל מלמטה מהו מי חיישינן לזבוב או לא כלומר שמא היה למטה כתוב גם קפל וזבוב משכה רגל הקצר נגד רגל הארוך עד שנראה כמו ספל אלמא שדרך לעקם רגל וכו' משמע לדעת הב"י דרך הזבוב להוסיף דרך הילוכו.

בין להא ובין להא מוכח שחששו שמא שינוי הכתב ע"י הילוכו של הזבוב או לחסר (חלק האות) וכל זה דווקא בדיו שכל טיפת דיו בחלל חי"ת או בי"ת או אות אחרת. ועתה אין שמה הראשון עליה. או ירך שמאל של מ"ם פתוחה נגע לשל תחתון ונעשה בכך סתומה. או רי"ש עשה דל"ת כל כי האי גוונא לא יועיל תיקון למחוק הטיפה ולגרור בתער דהוי כחק תוכות. ופסיל בין בספר תורה תפילין ומזוזה ובגט. ולא חששו שמא התוספת היא מצואת הזבוב נראה שצריך לומר שאם היה ע"י צואת הזבוב היה נראה הפרש גוונים והיו מזהים מה האמת ואעפ"י שהתחלפה האות אין בכך כלום שאין הדיון שם בדיני סת"ם אלא בשטרות והתם אין נפ"מ רק לדעת מה נכתב נכון בין בעלי הדין(כי בסת"ם כל שינוי מצבע שחור פסול עיין בשו"ת חיים ביד (סימן פא) ובשו"ת רב פעלים (חלק ג-יו"ד סימן כב) ובשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן יח) ובשנ"ב (סימן לב) ובשו"ת הר צבי (או"ח א סימן כד) לכולם אם כתב אפילו אות אחת בדיו לא שחור (דיו פסול) הס"ת פסולה. ועוד אחרונים רבים כתבו כן ע"ש).

נמצאנו למדים שזבוב יכול לכתוב או לחסר וצריך לומר שזהו דווקא כאשר הדיו לח ובכך נמרח הדיו ומתקשר לאות שמשם נמשך הדיו אבל לא שייך שעל ידי הזבוב יהיה נקודת דיו בנפרד מהאות אלא אם נאמר שהנקודה היא ע"י צואת זבוב ואעפ"י שאינו דיו עצם היותו שחור ומתקיים לדעת הרמב"ם נחשב כתב כשר לסת"ם כפי שכתב בהלכות תפילין ומזוזה וס"ת (פרק א) שנאמר למשה מסיני שיהיו כתובים בדיו, למעט שאר מיני צבעונין כגון האדום והירוק וכיוצא בהן, שאם כתב בספרים או בתפילין או במזוזות אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונין או בזהב הרי אלו פסולין. משמע דבכל דבר שיעשה ממנו מראה שחור כדיו כשר ורק שיהיה מתקיים ובבית יוסף (אורח חיים סימן לב) כתבו שם ההגהות (אות ג) בשם התוספות ורבינו שמחה שהעיקר נראה שבכל דבר שיעשה אדם דיו בדבר שיתקיים ויהא ניכר על הקלף דיו הוא עש"ב שדעת הב"י כהרמב"ם עיין עוד בשו"ת הר צבי (או"ח א סימן כד) וביאור הלכה (סימן לב) והרמ"א כתב בשו"ע (יו"ד סימן רעא סעיף ו) ויש אומרים דלא בעינן דיו רק בס"ת וציין למרדכי ועיין עוד שם נמצא שכל דבר המשחיר ומתקיים (עיין בדברינו בעניין השרטוט ודיו המתקיים) נחשב דיו ולא דווקא מחומרים מסוימים עיין עוד בזה בספר יריעות שלמה (פרק ג).

ואעפ"י שיש הפרש גוון בחלקי האות בדיני סתם אין בכך כלום ונחשב כאות כשרה (עיין עוד בספרינו בדיני מנומר דיו על גבי דיו) וכ"כ משנה ברורה (סימן לב סק"סא) וכן ראיתי בשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן ז) שכתב נקודות שחורות מצואת הזבובים בתוך האותיות. הדבר ברור שהם פסולין שדומה לנפל טיפת דיו בתוך האות שפסול אף לדעת הסמ"ק וציין לט"ז אהע"ז (סימן קכה סקט) וטיפין אלו שמתקיימים וכיון ששחורים הם חשובים דיו ממש כמ"ש הרמב"ם דדיו היינו שחור וכל שחור הוי דיו ועיין עוד בזה בילקוט הסופר (סימן ח סעיף ה). ואף אין אפשרות למחוק את הנקודה אם השתנה האות ומה שצואת הזבוב או טיפת דיו שנפלה לתוך האות ואינה ניכרת האות אינו יכול להעביר הדיו ולתקן האות דהוי ליה חק תוכות וכן כתב ביריעות שלמה (פרק יב סעיף ז) עיין עוד בבית יוסף (סימן לב).

איברא שיש שוב להתבונן טוב טוב בחיבור הנ"ל שהוא כחוט השערה שלעתים באמת הוא חוט שערה עצמו שנדבקה בצד אחד לגג ומצד שני לירך וללא ספק שבזה לכולי עלמא אין שום חשש לשינוי האות ויכול לגרור (לנתק)את השערה ממקורה שאין לה דין כתב כלל וכ"ש שאין לה דין של דיו כצואת הזבוב דלעיל אלא השערה היא כעין כיסוי (ואילו צואת הזבוב היא כדיו ממש) כפי שכתב מרן בשולחן ערוך (אורח חיים סימן לב סעיף ג) אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכשר. ועיין עוד שכתבו כך כל האחרונים שאם הכתב התחתון נשאר כשר וכעין זאת כתבו אחרונים בכיסוי השעווה שמותר להוציא "המכסה" ואין חשש כלל ביום חול ועיין במשנה ברורה (סימן לב ס"ק סא) שכתב נטף שעווה על האות אף שמכסה להאות ואינה ניכרת אעפ"כ מותר לסלק דשעווה אין מבטל הכתב עיין עוד בזה בשו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן ד) ובהל' קטנות (סי' נה ובסימן צט) שציין לבאה"ט (או"ח סי' קמג ס"ק ט"ו) ושו"ת רעק"א מהדו"ת (סי' יא עקרי הד"ט סי' ז אות ג) ובשו"ת הר צבי (יו"ד סימן רכט) ובקיצור שולחן ערוך (סימן כד סעיף יב).

והדבר ברור שכל אות שתדמה לאות אחרת ע"י הנק' השחורות פסולה שאין שיעור לעובי האותיות, ואין התיקון ע"י מחיקת הנק' מועיל דהוי חק תוכות כדברי מרן בשולחן ערוך בב"י (סימן לו) שכתב שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ולא תדמה לאחרת ואף בדיבוק דק כחוט השערה אם אינו יכול לתקן (בשם השם או בתפילין ומזוזות) יגנוז עיין בב"י בשם אכסנדרני והרמ"א (בסימן רעו) והט"ז (סק"י) והש"ך (ס"ק טו) ורע"ק שם וכן נראה בשו"ת גינת ורדים (חלק א"ח כלל ב סימן יג וסימן ל) שם והמשנה ברורה (סימן לב ס"ק פג) ובשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן לו) אף אם נכתבו האזכרות כהוגן ואח"כ נפסלו בדבוק הדיו מן הרגל לגג שהוא דבוק האות בעצמה אחרי שכבר נקרא שם ה"א עליה בכל אופן שיהיה אין לנו אלא דברי הר"י אכסנדרני הובאו בית יוסף בטור (יו"ד סימן רע"ו) שאמר יגנזו כי חויבנו להיזהר מאד באותיות השם מנגוע בקצהו ואין זה דומה לדבוק אות באות כלל.

ונראה שהספק (כשהאות ה"א ניכרת שהדיבוק הוא דק כחוט השערה) במחיקת הדיבוק וכל שכן מחיקת הרגל הפנימית שמא מוחק משם השם לא לצורך עובר בל"ת דא"ר ישמעאל לכך נאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן ליי' אלהיכם. או ששם השם פסול הוא וודאי שמותר למחוק בכדי לתקן כפי שנראה להלן. וספוקי מספקא להם כיון דאיכא מרבוותא דסברי דכשרה דס"ל דהיינו דאיכא בין ה"א לחי"ת דחי"ת דבוקה לגמרי וה"א אינה דבוקה רק מעט כחוט השערה והואיל ואיכא מרבוותא דסברי להדיא דכשר' היא בודאי דאין לנו להקל ולעשות מעשה להתיר הגרירה בשם השם מילתא דלדידהו נופל באיסור מחיקת השם והכא אפשר לגנוז היריעה מי לא יחוש לנפשו. עיין עוד בזה בשו"ת מכתם לדוד (חלק יו"ד סימן לו) וכ"כ בשו"ת גינת ורדים (חלק א"ח כלל ב סימן ל) במחיקת קצת אות מסיק דאסור כל שכן למחוק אות שלימה.

ועיין בשו"ת התשב"ץ (חלק ב סימן עג) שכתב שלא לפסול ס"ת מפני דבקו' רגל הה"א כל שאינה דומה לחי"ת ממש מדאמרינן התם (מנחות שם) דספרי דוקנאי תלו לכרעא דה"א משמע מהאי לישנא דלמצוה מן המובחר בלבד אתמר לא לעכובי וא"כ ההי"ן אלו נכתבו כהלכתן והמוחק רגליהם הוא מוחק את השם שנכתב כהלכתו. וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי הניחהו כמות שהוא ולא תגע בו שום יד בשום תקון ויהיו קורין בו כמנהגן עד היום.

אלא שהפ"ת שם העלה בשם אחרונים שמותר למחוק את כל הרגל ולתקן אף בדיבוק דק כחוט השערה ולכאורה לפ"ז בתפילין ומזוזות אין תקנה (ובשם השם המחיקה צריכה להיות מלמטה ללמעלה ) ועיין עוד בזה במג"א (סימן לב) וכ"כ בשו"ת רדב"ז (חלק ב סימן תקצו) ובגליון מהרש"א (סימן רעו).

והמעיין בדברי הרדב"ז יראה שיש חילוק אם הדיבוק נוצר יחד עם הכתיבה או לאחר הכתיבה כמו בשאלתנו שהזבוב גרם להדבקה לאחר הכתיבה עדיף יותר למחוק את הדיבוק מאשר למחוק את כל הרגל ולכן בשם השם או במזוזה ותפילין (משום כסדרן) יכול למחוק את הדיבוק וז"ל כללא דמלתא איני רואה טעם מספיק לחלק בין נדבק בעוקץ דק ובין נדבק בעוקץ עב הילכך אם נתברר שהאות נכתבה כתקנה ואח"כ נפסלה כגון שנתפשט הדיו ונדבק א"נ כגון כשבא לעשות התג שעל גג הה"א נמשך למטה וחבר רגל הה"א עם גגה בזה רואה אני לסמוך על האומרים שמפריד הרגל מהגג כל שהוא ואין זה חק תוכות כיון שהאות נכתבה כתקנה בהכשר כאשר כתבו בעלי סברא זו וזה יותר טוב ממה שיגרור כל רגל הה"א שנכתב בהכשר אבל אם נכתבה האות בפיסול או שהדבר ספק יגרור כל רגל הה"א ויחזור ויכתבנו לשם קדושת השם ובביאור הלכה (סימן לב ד"ה רגלי הה"א) נשאר בצ"ע כאשר ידוע שנעשה נגיעה דקה זה אחר שנגמר האות בהכשר אפשר דיש לצרף לזה דעת הסמ"ק [המובא בטור בדין נפלה טיפת דיו ע"ש] דסובר להקל בזה ע"י גרירה.

ואעפ"י שנראה שהרדב"ז חולק על הב"י שציין לאכסנדרני ראיתי בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה א ח"ג סימן רה) שתירץ את קושיותיו וכתב שמצא דבר נפלא בהרדב"ז (ח"א סי' ע"ז) שחידש שם הא דאמרינן דמותר לכתוב ע"מ לתקן הוא דווקא היכא שמתקן השם מעצמו כגון שנפל דיו על השם ונתקלקל השם אבל כל שהשם כשר רק שכאן לא היה צריך לכתוב תיבת השם הקדוש רק תיבה אחרת והוא צריך למחוק כאן השם ע"מ לתקן הספר בזה אסור דהא גוף השם הוא קדוש וא"צ תיקון רק הס"ת צריך תיקון והס"ת יכול לתקן שיכתוב על יריעה אחרת והוא מרגליות יקרה יוצא מפי אדם גדול. פירוש דבריו שרק אם שם השם בעצמו נתקלקל מותר לתקנו אף ע"י מחיקת האות .

וכתב עוד ומעתה הן הן דברי הר"י אכסנדרי דאם נדבק בעובי באופן שהשם בעצמו פסול פשיטא דמותר לתקן דהוה מוחק ע"מ לתקן אבל בניכר לכל שהיא ה"א וא"כ השם בעצמותו קדוש רק שלהס"ת שצריך כתיבה תמה כל שנדבק בדקות אינו כתיבה תמה פשיטא דאסור למחוק דהוה מוחק ע"מ לתקן הס"ת ולא להשם והמעיין בר"י אכסנדרני שהובא ביתה יוסף ימצא שכל דבריו סובבים הולכים על כוונה זו נמצא לדעתו שגם ר"י אכסנדרני ודעימי' יתירו האות ה"א (שלא משם השם) לתקנה גם בתפילין ומזוזות וכן ראיתי שהעלה כדרכו בקודש בשם רבים ועצומים מורינו ורבינו הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (חלק ז-יו"ד סימן כו) ועיין עוד בשו"ת תשב"ץ (חלק א סימן נא) שהתיר אם לא הדביקה בעובי אלא בדקיקות אינה נפסלת בכך דשפיר מינכרא ה"א ועיין עוד בדברינו (בסימן סא) שגם כן דעת המאירי ואף הסמ"ק דלעיל מתיר לגרור הדיבוק שנוצר אחר כתיבת האות וכן ראיתי שכתב כן ספר יריעות שלמה (פרק יב סעיף יט) שציין לגאון הרב משה לוי זצ"ל.

וברור הדבר שאין לדמות דיבוק דק כחוט השערה באות ה"א וקו"ף לבין דיבוק דק באות מ"ם פתוחה שבאותיות ה"א וקו"ף מוכח מהגמ' (לכמה ראשונים)בדיבוק דק לא פוסל מה שאין כן אות מ"ם וכן ראיתי שכתב ביאור הלכה (סימן לב ד"ה מ"ם פתוחה) בדין נדבק כחוט השערה דתלוי בדין ה"א ויותר נלענ"ד לומר דאפילו המקילין בדין ה' כמבואר בב"י (לקמן בסימן ל"ו) מודים בזה דהרי עכ"פ מ"ם סתום הוא ומה לי אם הסתימה דקה או עבה ושם ראייתם הוא מדאמר הגמרא חזינא לספרי דוקני דתלו לכרעיה דה"א משמע דהוא רק למצוה בעלמא אבל עצם תמונת ה"א אין צריך לתלות הכרעא ואעפ"כ לא דמי לחי"ת כמש"כ הגר"א לקמן בביאורו או כמש"כ הרשב"א הנדפס מחדש על מנחות עי"ש משא"כ במ"ם דאין לנו שום ראיה לקראו מ"ם פתוח ע"י שהסתימה היא דקה .

איברא שראיתי ביריעות שלמה (פרק יב הערה מס' 35) שציין לגאון הנאמ"ן שליט"א שהתיר גם בדיבוק דק באות מ"ם אך נשאר בצ"ע וקשה לי קצת על דבריו שכתב שלא גרע מדיבוק בין שתי אותיות שהרי צורתה ניכרת והלא הפיסול בדיבוק מטעם צורה ניכרת אלא מטעם שאינו מוקף גויל ודיבוק באות מ"ם פתוחה השתנתה הצורה למ"ם סתומה עיין לגאון רבינו זלמן (או"ח סימן לב) ועיין עוד בדברינו (בסימן סא) שחילקנו בזה ובשו"ת הרד"ך (סימן א) שציין לרא"ש בתשובה מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ולא חלק בין דבוק עב לדבוק דק וכן נמי הרשב"א בתשובותיו לא חלק ואפילו בדבוק האות לחברתה וכן נמי בעל התרומות והסמ"ג לא חלקו וכתבו בדבריהם לשון נגיעה בענין מ"ם פתוחה שנסתמה דמשמע בין בדבוק עב בין בדבוק דק ואף על גב שכתבו ונעשית סתומה נראה שסוברים שכל דבוק בין עב בין דק משנה צורתה ועושה אותה סתומה ונראה דאפילו לדעת רבינו מנחם שחלק בין נדבקה לחברתה בין דבוק עב בין דבוק דק לפי מה שאפרש דבריו בעזרת ה' שגם הוא סובר שבדבוק האות לעצמה פסולה דוודאי נפסדה צורתה נראה דדווקא בדבוק אות לאות הוא דסבור דבדיבוק דק כעין ת"ג כשר אבל בדבוק האות לעצמה גם הוא מודה שאפילו בדבוק דק נפסדה צורתה.

ומה שאמרנו שניתן לגרור דיבוק דק שנעשה אחר הכתיבה ע"י צואת זבוב לאו דווקא דיבוק דק אלא אף בדיבוק עבה מטעם ספק ספיקא שמא צואת זבוב אינו דיו (עיין לעיל ובביאור הלכה סימן לב ד"ה בין שלא מחלוקת ממה צריך להיות דיו) ושמא מותר לגרור דיבוק שנעשה אחר כתיבה כדעת הסמ"ק והרשב"א ואע"פ שאין לעשות ס"ס נגד סברת מרן כבר כתבו חלק מהאחרונים שנוהגים לעשות ס"ס כשאחד מהספיקות הוא נגד מרן אבל כששני הספיקות נגד מרן לא עבדינן אלא שראיתי שאף אם שני הספקות נגד מרן נכון לעשות ספק ספיקא עיין בשו"ת יביע אומר (חלק ח-או"ח סימן כט) ובשו"ת יביע אומר (חלק ח-יו"ד סימן ח) ובשו"ת יחווה דעת (חלק ה סימן נג) שכתב בהצטרפות שניהם אף מרן יודה להתיר והגרי"ח עצמו בשו"ת רב פעלים ח"ד (חיו"ד ס"ס ה) העיר ע"פ דברי הגאון הראש"ל רבי דוד חזן בשו"ת נדיב לב (חלק חו"מ סימן סג) שאפילו אם שני הספקות נגד מרן מצטרפים לספק ספקא להקל. ע"ש. וכן כתב הגאון מהרש"א אלפנדארי בשו"ת הסבא קדישא (חיו"ד סימן טז עמוד מד) להוכיח כן מהנדיב לב הנ"ל. ושכן דעת הרבה אחרונים ע"ש. ובשו"ת חיים ביד (סימן מט) ושו"ת שואל ונשאל (חלק ה-יו"ד סימן קמא) וכן שמעתי שדעת הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א כך הובא ביריעות שלמה (פרק יב הערה 43) .

ולכן הדין להתיר גם בנקודה שחורה מצואת הזבוב בתוך אות דל"ת או רי"ש שנראה כאות ה"א וכל שכן אם הנקודה הפנימית אין לה כמלא אות קטנה דאינה אות ה"א עיין עוד בדברינו (בסימן נג) זאת ועוד שכאן יש ספק אחד נגד מרן והשני לא ברור האם מרן מכשיר כל דיו שחור (עיין לעיל כדברי הרמב"ם וב"י בשם רבינו שמחה)או רק דיו שלפחות במי עפצים וקנקנתום יחד שכתב בשו"ע (סי' תרצא) עיין עוד (בסימן לב) בביאור הלכה ובמשנ"ב שם ולכן ודאי יכולים אנו לסמוך על הספק ספיקא ולמחוק כל צואת דיו אף ששינתה את צורת האות ולאו דווקא צואת זבוב אלא כל דיו שאינו כשר כגון עפרון שחור ודיו מחומרים כימים וכד' שאם נעשה אחר כתיבה מותר לגרור אך עפרון מעופרת (הרגיל) אין לו דין כדיו לכו"ע שאינו בכלל צבע שחור ומתקיים.

ולולי דמסתפינא הייתי אומר שלא רק בסוגי הדיו הנ"ל ניתן לעשות ס"ס אלא אף בדיו שאינו עשוי מן העץ כדעת ר"ת שפוסלו עיין תוספות מגילה (דף יט.) שדעת ר"ת דיו של עפצים לא הוי דיו ופסול ובטור (יורה דעה סימן רעא) פר"ת שאינו נקרא דיו אלא אותו שעושין ממיני עצים ידועים שמבשלים אותם ועושין אותן ממימיהן אבל לא אותו שעושין מעפצים ופסול לס"ת ולא רק ר"ת בחד שיטא עיין בפתחי תשובה (יורה דעה סימן רעא ס"ק יז) שדעת ר"ת ז"ל וסמ"ג וסה"ת לפסול דיו עפצים. והרא"ש והריב"ן והרמב"ן ומרדכי והא"ז אין מכשירין רק ע"י שרף שקורין גומא ולדעת הרמב"ן עצמו דוקא ע"י בישול. עיין עוד בשו"ת מהרי"ל (סימן קיט) ובלקט יושר חלק ב (יו"ד עמוד נג) ובשו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד סימן רנו) ובשו"ת עין יצחק (חלק א-או"ח סימן א) וביאור הלכה (סימן לב) והגר"א בביאורו (בסימן זה) (ובסימן תרצ"א) פוסק דממי עפצים בלבד או מקנקנתום בלבד פסול אפילו דיעבד דלא מיקרי דיו כ"א משני מינים ביחד מי עפצים וגומא או מי עפצים וקנקנתום.

וכן נראה להתיר בקו דיו דק שנכנס לחלל אות רי"ש באלכסון או בצורת קשקוש אחרת ע"י זקנו של הסופר (דבר זה מצוי בסופרים בעלי זקן ארוך) וקצת נראה כאות ה"א שספק אם נכתב משמאל לימין ואזלינן בתר תחילת הכתיבה (עיין בזה ספרינו סימן נג) ואם לאו שמא הלכה כדעת הסמ"ק והרשב"א שכניסת אות לתוך אות אחר כתיבה מותר לגרור ואינו חק תוכות עיין לעיל.

לסיכום: כל נקודה שחורה מצואת זבוב ששינתה את צורת האות שאין אפשרות לתקנה משום חק תוכות יכול להקל ולמחוק את צואת הזבוב .

פירות הנושרים:

1. כל נקודה שחורה שעומדת בצבעה לאורך זמן נחשבת כתב לחומרא

2. נקודת דיו שנפלה בתוך האות והשתנתה אין למחוק (את הנק') מטעם חק תוכות.

3. כל כיסוי אם לאחר גירודו נשאר הכתב תחתיו כשר.

4. חיבור ע"י שערה עצמה אינו נחשב כתב ומותר להוציאו.

5. אות בשחור ממס' גוונים כשרה .

6. אות ה"א שנתחברה בדקות לגגה (אף בדיו)לאחר כתיבה נראה שמותר לגרור הדיבוק אף בשם השם ותפילין ומזוזות וכן הדין אם ע"י צואת זבוב נתחבר האות ה"א.

7. שם השם שנכתב שלא במקומו נתקדש ואין למוחקו אף אם צריך לגנוז את היריעה.

8. אות שנתקלקלה בשם השם מותר למחוק לתקנה בהתאם לצורך.

9. אות מ"ם פתוחה שנדבקה בדקות אין לגרור כמו באות ה"א הנ"ל.

10. אות שיש עליה צואת זבוב אף דיבוק עב ושינתה את צורתה מותר לגרור.

11. כל דיו שעשוי מחומרים כימים או עפרון שחור ניתן לגוררו כצואת הדיו דלעיל.

12. כתב ע"י עפרון עופרת אין לו דין דיו כלל ויכול למחוק ולתקן.

13. כניסת קו דק מדיו לחלל אות כגון ע"י זקנו של הסופר מותר לגוררו .

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5