סימן : ל"ח – שאלה : מנהג בדיקת פנים שבודקין הריאה במשמוש היד ללא חוש הראיה האם נכונה ?

——–

איתא בטור (יו"ד סימן לט) מר יעקב גאון הורה לאחוז בקנה ולנענע הריאה ג' וד' פעמים יפה יפה וכל סירכא שתינתק על ידי נענוע זה כשרה וכ"כ ספר תשב"ץ קטן (סימן שכה) בשם גאונים וכתב עוד הטור ועל זה נוהגין במקצת מקומות להכשיר כל סירכא שתינתק כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק שאומרין שאינו סירכא אלא ריר בעלמא שנתפשט מליחות הריאה שהסירכא אפילו אם יפרוך אדם אותה כל היום בין אצבעותיו היא הולכת ומתחזקת וכו' וכ"כ ספר אור זרוע (חלק א – הלכות טריפות סימן תיא) שאם ימצא חוטין בריאה וסמוכות בחזה או בצלעות ומתפרקין מאליהן ואין מקומן ניכר לית בהו מששא דלאו סרכות נינהו אלא רירות וכ"כ הרא"ש שנוהגין בכל ארץ אשכנז דכל סירכא שהיא ניתקת כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק הריאה אמרי' דלאו סירכא היא אלא ריר בעלמא שנתפשט מלחות הריאה וכשרה עיין בזה בש"ך (שם ס"ק לג) וכ"כ בשו"ת רבינו גרשום מאור הגולה (סימן יח) וז"ל כשהטבח מכניס ידו לבדוק ונמצא חוטין בריאה הסרוכין בין בחזה בין בצלעות והיו מתפרקין מאיליהן ואין מקומן ניכר כשירה, דלא סירכא ממש הוא אלא רירות הן ובשו"ת הרדב"ז חלק א סימן קמה כתב שכל סירכא הנתקת ביד כשמכניס הטבח ידו אינה סירכא כלל אפי' בקטנים והחושש לה מאבד ממונם של ישראל. נמצא שבדיקת פנים ע"י הטבח נועדה גם להכשיר סירכות בני יומם ובמחזור ויטרי (סימן תקלז) כתב שהבקי בהלכות טריפות פותח הטרפשא בסכין ומכניס ידו ובודק בין ריאה ולדופן וסביבות הריאה שלא יהא שם סירכא אך לא כתב שאם ניתק הוא ריר בעלמא.

וכתב עוד הטור שהרשב"א כתב כל סירכא שאמרנו אין הפרש בין אם תהיה עבה וחזקה בין שתהיה דקה שבדקות וכו' משמע שחולק על דעת מר הגאון יעקב הנ"ל וכ"כ כתב הב"י שם ומשמע לדעת הרשב"א שאין לטבח להכניס את ידו (ללא חוש הראיה) ולבדוק הסירכות בשל דקותם כחוט השערה שמא יתנתקו ולא אמרינן רירים בעלמא וגם הרמב"ם בהלכות שחיטה (פרק יא הלכה ח) שאפילו היה כחוט השערה אוסרין אותה. וגם הבית יוסף שם ציין לרשב"א שכל מקום שאסרו ריאה מחמת סירכתה אין הפרש בין שהסירכא דקה כחוט השערה בין שתהא עבה ורחבה כגודל הגודל ובתורת הבית הארוך (ב"ב ש"ג לד:) כתב שלמד מדברי הרמב"ן דכל שלא כסדרן אפילו היו סמוכות בסירכא חזקה מראשה ועד סופה טרפה והדין נותן שלא מצינו שיעור בעוביין של סירכות ודקותן וכן פסק בשו"ע (שם סעיף י) שכל מקום שאסרו סרוכת הריאה אין הפרש בין שתהא הסרכא דקה כחוט השערה בין שתהא עבה וחזקה ורחבה כגודל וכו' וכ"כ ס' ברית כהונה (אות יב) וכף החיים שם ועוד וכתב עוד הב"י שנמצא בה"ג ובתוספות קדמונינו כי סירכא בת יומא לאו סירכא היא ובמה נדע אם היא בת יומא אם לאו וכו' וכתב את דבריו בשו"ע (סעיף יא) חוזק הריר שנחשב כסירכה כאשר מכניס אצבעו תחת הסירכא ומגביה קצת, אם נפסקה מחמת הגבהה כל שהוא, סירכא בת יומא היא וכשרה (ולא כתב כדברי הטור בשם מר הגאון יעקב ועוד הנ"ל שכתבו כל סירכא שתינתק כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק אומרין שאינו סירכא אלא ריר בעלמא שנתפשט מליחות הריאה משמע שחולק עליו).

ועוד כתב שם מרן שאין להקל בכך אלא בבהמת ישראל ואין סומכין על קולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה' מרבים. ובפתחי תשובה (שם ס"ק יב) ציין לספר בני חייא שכתב דשיעור כל שהוא היינו שיגביה הסירכא בלתי שיגביה האבר שתלוי בה הסירכא באותה הגבהה ואז אם נפסקה הסירכא כשירה אמנם אם הגביה האבר עמה תלינן דמכבדות האבר נפסקה ע"ש וכ"כ במחזיק ברכה (שם אות כא) וכף החיים (שם אות רכו) וברית כהונה (במערכת סמ"ך אות י) (וכתב שמנהגם רק בבהמה גסה עושים הגבהה ובדקה היו מטריפים).

הנה למדנו (ממחלוקת הראשונים והאחרונים) האם ע"י הכנסת ידו של הטבח נבדקים הסירכות אם הם רירים או לאו ואף מזה למדו גם למעוך סירכות עיין בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט' סימן יט) שכתב יש להביא ראיה לסברא זאת של הב"ח מעצם מנהג מיעוך הסירכות שאנו נוהגים בכל הסירכות, דכותב ע"ז הרא"ש, מובא ברמ"א (יו"ד סי' לט סעי' יג) ובש"ך (ס"ק לג) דנוהגין בכל ארץ אשכנז דכל סירכא שהיא ניתקת כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק הריאה אמרינן דלאו סירכא היא אלא ריר בעלמא שנתפשט מלחות הריאה וכשרה, והסירכא אם ימעך אדם אותה כל היום בין אצבעותיו היא הולכת ומתחזקת. והמהרש"ל כותב ע"ז ברוך שבחר בהם ובדבריהם כי מושג בשכל ובחוש שכך הוא. דהיינו דעתם אינה כפסיקת מרן שחושש לניתוק הסירכות ע"י הכנסת היד עיין בהגר"א שם אות כה ודעת מרן בדיקת הסירכה ע"י הכנסת האצבע תחת הסירכה בלבד כדלעיל ולא התיר הכנסת היד ואף הנענוע אסר הב"י שם וכן נראה דעתו בשו"ע שלא התיר הנענוע אף שהוא קיל יותר מהכנסת היד כפי שכתב שו"ת שואל ונשאל (חלק ה-יו"ד סימן ל) הכנסת יד הבודק בחוזק דהחוש מעיד גריעא מנענוע.

וגם נמצאנו למדים מדברי מרן שאין שיעור לעובי הסירכות ואף בסירכה כחוט השערה נחשבת כסירכה ואף אם היא רכה וכל שכן בעגלים וגדיים וטלאים שהסירכות שלהם דקות ורכות ואף לחולקים אינה ראי' ממה דניתקת ע"י הכנסת היד ואולי גם הגבהת אצבע אינו ראיי' מזה להקל בהו לפי דבטלאים הסירכא היא רכה ויכולה אף סירכא גמורה להנתק כפי שכתב הרמ"א (שם בסעיף יג) שנהגו בעירנו להטריף כל סרכות גדיים וטלאים ועגלים הרכים ולא למעך בהם כלל כי יש קבלה בזה להטריף כי הסרכא עדיין רכה ומתנתקת על ידי מיעוך.( עיין בש"ך שם ס"ק לח ופתחי תשובה (שם ס"ק טו) ובערך השולחן (שם דין יג) וגליון מהרש"א בשם פ"ח מתי נחשב עגל, גדי, טלה) וכן ראיתי בשו"ת רדב"ז (חלק א סימן קמג) ששאל אחד מן השוחטים על זה והשיב לי הכל כפי ערך הבהמה המשל אם הבהמה היא גדולה בכמות כגון שוורים וכבשים ותישים גדולים חשבינן ליה ריר בעלמא ואם היא קטנה כגון עגלים וגדיים וטלאים חשבינן ליה סירכא אעפ"י שניתקת כשמכניס ידו בנחת וכו' אמנם נראה שאין לחלק בדברי מרן בין סוגי הבהמות וכן הרדב"ז (בסימן קמה) דחה את דבריו של החכם וכתב שאין לחלק וכ"כ בשו"ת עין יצחק (חלק א-יו"ד סימן ט) יש לדון להיתירא בעגלים הרכים ובטלאים דאף דאין ממעכין הסרכות בהו דמ"מ בניתקו ע"י הכנסת היד וכיוצא יש להתירם אלא שראיתי בשו"ת אגרות משה (חלק יו"ד ב' סימן טו) שציין לרבותינו האחרונים שבגדיים וטלאים ובעגלים הוא יותר חיוב על בדיקת חוץ מבגסות והטעם פשוט דמאחר דבעגלים מטריפין אף סירכא דקה מן הדקה אפילו כחוט השערה ואפילו כקורי עכביש ויש שאוסרים אף סירכות המתנתקות בהכנסת יד הבודק ולא נשאר רושם ולכן אפשר שבבדיקת פנים לא ירגישו בסירכות דקות כאלו וראה להלן שכל הני מחמירין במיעוך בגדיים וכד' משום דרכות ודקות הסירכות אמרי ברוך (סימן לט) ושו"ת שאילת יעבץ (חלק ב סימן קיג) אליב' דכל הפוסקים ראשונים ואחרונים עלה במוסכם שלא למעך גדיים וטלאים, ותיפח רוחם של שוחטים העושים כן המאכילים טרפות לישראל בידים. וכ"כ בשו"ת האלף לך שלמה (חלק י"ד סימן סח) (ובסימן מג) ושו"ת מהרש"ם (חלק ו סימן סח) ושו"ת אבני נזר (חלק יו"ד סימן סח) .

ולכן יש לחוש שמא ע"י הכנסת ידו של הבודק לתוך בטן הבהמה יקרע את הסירכות הרכות ולא ירגיש בהם כלל אף שיכניס את ידו בנחת כדלעיל (עיין לגאון רבי משה כלפון הכהן בשו"ת שואל ונשאל (חלק ה-יו"ד סימן ל) שהעלה בכוונת מרן ז"ל דבזריזות בלא רפיון ידים אינו ר"ל בחוזק אלא בנחת ולא כדברי הט"ז בס"ק טז) ואפשר דגם אם הוא מומחה חישינן שמא קודם שהגיע ידו לסירכה כשהגביה האונא ניתק הסירכה כפי שכתב בתשובות חדשות לרע"א י"ד (דפוס ירושלים סימן א) ומה שכתב מרן שם שהבודק יכניס ידו בבהמה בזריזות בלא רפיון ידים וכו' כתב בסוף הסעיף שאין להקל בכך אלא בבהמת ישראל וכ"כ פרי חדש שם ודחה את דברי הרדב"ז שהתיר בהפסד מועט ע"ש ועוד כתב מרן שם שאין סומכין על קולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה' מרבים (ומי יכול להעיד על עצמו שהוא ירא שמים מרבים) ובוודאי שאין להתיר בשופי ובמיוחד בגדיים וכד' שאז לא נותר שום רושם מהסירכה ונראה שגם לאחינו אשכנזים אין לבודק להכניס ידו בגדיים וכד' כנ"ל בשל רכות הסירכות וכ"כ להדיא פ"ת (ס"ק טו) שנראה שה"ה אם נפסק בהגבהת אצבע. איברא שראיתי בשו"ת עין יצחק (חלק א-יו"ד סימן ט) שכתב לפענ"ד נראה דיש להקל בזה. ע"ש.

וגם כשמכניס את ידו ונוגע בסירכא ומגביה קצת הריאה כבר נטרפה הבהמה (אף שנקרע)ולא תמיד השוחט יכול לחוש שנגע בכל הסירכות גם משום דקותם וגם בשל קטנותם וע"י המישמוש וודאי יכולים להינתק. וכ"כ הב"י בשם רבינו ירוחם (נט"ו אות ו קכד ע"ד) וגם הש"ך (שם ס"ק לט) הרגיש בזה וכתב דמדברי רבינו ירוחם איכא למשמע היפך מה שכתבו הפוסקים דסירכות המתפרקות כשהטבח מכניס ידו ובודק לאו סירכות נינהו ולפי זה לדידן ליתא וכו' ועיין עוד שציינו לרבינו ירוחם שו"ת מהר"ם אלשקר (סימן ב) ושו"ת מהרשד"ם (חלק יו"ד סימן א) (ובסימן מד) הכשיר בדיעבד כל סירכא שהיא ניתקת במשמוש דידא דטבחא כשמכניס ידו בנחת לבדוק) ועיין בשו"ת שאילת יעבץ (חלק ב סימן קמו).

מכל המורם עדיף יותר לפתוח בנחת את הטרפש בסכין צמוד לצלעות באורך של כמה ס"מ ולהכניס את האצבע בלבד ולראות שאין שם סירכות ולהמשיך ולחתוך ולהתבונן בדקדוק כך עד לחיתוכו של כל הטרפש ובכך גם לחוש ביד וגם בחוש הראיה שאין שום סירכה ואחר כך יכניס את ידו בנחת ויבדוק את כל חלקי הריאה עיין עוד בערוך השולחן (שם אות ז) וכן ראיתי בספר ברית כהונה לגאון רבי משה כלפון הכהן שכתב כן להדיא במראית העין עם חוש המישוש ועיין עוד בדבריו (בחלק יו"ד מערכת ה"א אות ט) וכן נראה מדברי הרמב"ם בהלכות שחיטה (פרק יא הלכה ז) כתב שהמנהג הפשוט בישראל כך הוא, כששוחטין את הבהמה או את החיה קורעין את הטרפש של כבד ובודקין את הריאה במקומה ולא כתב ומכניס ידו ובודק בין ריאה ולדופן וכו' כפי שכתבו הראשונים הנ"ל ובמידה ונמצא ריר יש לבודקו ע"י הרמת האצבע כדלעיל ובדיעבד מן הספק אין אוסרין אותה. ולא גרע מזאב שנטל בני מעיה והחזירתן כשהן נקובין דכשרה. וכל שכן הכא דאיכא ספק ספיקא ספק אם היה סירכה כשהכניס את ידו ספק לא היה. ואם תמצא לומר היה שמא הסירכא ריר בעלמא עיין עוד שו"ת הרשב"א (חלק א סימן רנח) דבדיקת ריאה דרבנן דחזקת בני מעיין כשר. וכ"כ מחזיק ברכה (סימן לט אות ב) וציין גם לרמב"ן והר"ן.

לסיכום: בבדיקת פנים צריך לראות טוב אם יש סירכות בכדי לדעת כיצד להעביר את ידו .

פירות הנושרים:

1. כל סירכה כשמכניס אצבעו תחת הסירכא ומגביה קצת, אם נפסקה מחמת הגבהה כל שהוא, סירכא בת יומא היא וכשרה.

2. לאחינו אשכנזים סירכא שהיא ניתקת כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק הריאה אמרינן דלאו סירכא היא אלא ריר בעלמא.

3. סירכא שכנראה ניתקה במשמוש דידא דטבחא כשהכניס ידו בנחת לבדוק כשר בדיעבד לספרדים.

4. נראה שיש להחמיר לאחינו אשכנזים בבדיקת פנים בגדיים וטלאים ובעגלים.

5. כשהטבח מכניס ידו לבדוק יבדוק בנחת ויזהר פן ינתק הסרכות.

6. אם רוצה לבדוק ע"י הכנסת ידו אין להקל בכך אלא בבהמת ישראל ואין סומכין על קולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה' מרבים.

7. השוחטים בחו"ל (בהמות גויים) אין לבודק להכניס את ידו כדי לפרק את הסירכות בני יומם.

8. גם לאחינו אשכנזים אין לבודק למעוך סירכות לגדיים וטלאים ועגלים שהעושה כן מאכיל טרפות לישראל בידים(בבדיקת חוץ).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5