סימן לג – ברכת שהחיינו לכהן בפדיון הבן ובקיום כל מצוה בפעם ראשונה

——–

{בס"ד צום שבעה עשר בתמוז תשס"א

ירחם ה' על עמו, ויבנה מהרה דביר מקדשו, ובתוך כל ישראל עם קרובו, יברך את הרב המופלג בתורה מו"ה גמליאל בהר"ר אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, בבני-ברק.}

אחדשה"ט, הגיעני מכתבו בו שואל אם כהן המקבל בפעם הראשונה ה' סלעים בפדיון הבן, צריך לברך שהחיינו, או לא. ולא פירט צדדי ספיקו. וכנראה ספיקו הוא מפני שבפעם הראשונה מתקיימת על ידו מצוה זו, אם משום כך יברך. דאילו משום הנאת ממון שמקבל, אין חילוק בין פעם הא' או הק', דכל זמן שמקבל הוי לי' לברך.

והנה בגמ' (שלהי פסחים) בדר' שמלאי איבעי' להו מי מברך שהחיינו, הכהן דקא מטי הנאה לידיה, או אבי הבן דקא עביד מצוה, ומסיק דאבי הבן מברך שתים. — ויש להתבונן מאי סלקא דעתי' שהכהן יברך מפני ההנאה, וכי בכל עת שמקבל מתנות כהונה מברך שהחיינו, אפילו אם הן מתנה מרובה, כמו זרוע לחיים וקיבה משור הגדול, או תרומה משדה גדולה. והטעם מפני שמתכא דרחמנא זכו, וזה חלקו ומשכורתו, ומי שעוסק במשא ומתן, אפילו ירויח הרבה, אינו מברך שהחיינו, רק המקבל מתנה (כבשו"ע או"ח סי' רכג).

והצל"ח כתב בזה דמשום הנאה לחוד לא היה מספקא ליה שיברך שהחיינו, דשייך רק בכלים חדשים, אבל לא בשביל זוזי, אבל הספק הוא כיון שגם הכהן מסייע במצוה לכך עליו לברך שהחיינו, וז"ש דקא מטי הנאה לידיה, כלומר שאין המצוה נגמרת עד דמטי הנאה לידיה עכתו"ד. — כלומר שעל הנאת הממון פשיטא שאינו מברך, כי אם על חלקו במצוה.

אבל בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' שלח) הקשה השואל למה לא יברכו שניהם, אבי הבן על המצוה, והכהן על ההנאה. והשיב דהכהן אינו מברך, כמו שאינו מברך על שאר מתנות כהונה, והאיבעי' היא משום דאיכא ברכת שהחיינו בהאי מצוה מספקא לן מאן מברך, ועוד נראה דבענין אחד התלוי בשנים, כגון זה, שהאב פודה, והכהן מקבל פדיונו, אין מברך אלא האחד, כמו הלוקח כלים חדשים שהלוקח מברך ולא המוכר הגם שנהנה מהמכירה עכתו"ד. — והיינו שתחילה ס"ל כהצל"ח הנ"ל שעל הנאת הממון אין הכהן מברך. ובתירוצו השני ס"ל דלעולם הו"ל לברך גם על הנאת הממון, אבל לא תיקנו ברכה לשני אנשים בענין אחד. — וצ"ב דיתכן והמוכר נהנה יותר מהקונה, כגון שהרויח הון רב במקח זה, ולמה יברך רק הקונה [ולא תירץ הרשב"א שעל זוזי לא מברכים].

ושלשלת הסופרים, כק"ז החת"ס (בחיו"ד סי' רצד ד"ה ובהנ"ל, ובסי' רצט ד"ה ונ"ל עיקר), והכת"ס (יו"ד סי' קמז), והשבט סופר (יו"ד סו"ס ק) כתבו שאבי הבן מוציא את הכהן בברכת שהחיינו, כיון דעדיף שמברך על המצוה [וצריכים לכוין להוציא ולצאת]. ולכן אם משום ספק אין האב יכול לברך, אז יברך הכהן ויוציא את האב. — ולפי דבריהם יוצא חידוש, דלכאורה גם בקנה בית או כלים חדשים, שמברך "בשעת הקנין" (שו"ע רכג, ג-ד), יברך הקונה ויוציא את המוכר, כמו באבי הבן וכהן. ולא ראיתי כזאת בפוסקים שהקונה יברך בנוכחות המוכר ויוציאו בשהחיינו.

היוצא מהאמור דלפי סברת הרשב"א לא תיקנו שהחיינו לכהן הגם שנהנה, כיון שהישראל מברך ומוציאו.

ואכתי יש לדעת אם בפעם הראשונה כשעל ידו מתקיים הפדיון, יברך שהחיינו, עפמש"כ הט"ז (או"ח סו"ס כב) שעל כל מצוה שאדם עושה בפעם הראשונה יברך שהחיינו. וזה כהרמ"א (יו"ד סי' כח) לענין כיסוי הדם. — דלפ"ז גם הכהן בפעם הראשונה יברך. אלא שכבר נתבאר לעיל שהכהן יוצא בברכת אבי הבן, וא"כ גם בפעם הראשונה יכוין לצאת מאבי הבן, לא רק על הנאת הה' סלעים, כי אם גם על חיובו מפני עשותו בפעם הא' [ויאמר לאבי הבן שיוציאנו].

ועוד הרי דעת הש"ך (יו"ד סי' כח סק"ה) דאפילו על מצוה שמתחנכים בה בראשונה, אין מברכים שהחיינו, כל שאין זמנה קבוע. ומוכיח לה מתוס' (ברכות לז: ומנחות עה:), דאילו לרש"י (במנחות, בפי' המיוחס לו, וברש"י מכת"י) כהן או ישראל כשמביאים מנחה פעם ראשונה בחייהם מברכים שהחיינו, ולא הזכיר מפני שזמנה קבוע פעמיים בשנה כתוס'. ובתשו' הרמב"ם (פאר הדור סי' מט) פי' ההיא דמנחה מפני שאינה מצוה תדירה, והה"ד בכל מצוה שאין האדם מתמיד בעשייתה בכל עת, אע"פ שאינה מיוחדת בזמן, כדמוכח ממ"ש (שלהי פסחים) בפדיון הבן. — וגם מהרמב"ם הזה אין ראיה לברך שהחיינו כשמתחנך בראשונה, דלא מטעם חינוך מברך, אלא מפני המצוה שאינה תדירה. ולכאורה אם על מצוה נדירה מברך שהחיינו, כש"כ בעשותו אותה בפעם הראשונה. — ולפ"ז עדיף שהכהן ישמע מאבי הבן ויי"ח. ואפילו להרוקח (סי' שעא) בשם מהריב"ק משפירא (שמביא הש"ך שם) שבכל מצוה שמתחנך לכתחילה יברך שהחיינו, כמו כיסוי הדם. מ"מ בנדו"ד עדיף שיי"ח מאבי הבן, כיון שבלא"ה צריך לצאת י"ח מאבי הבן מפני הנאת הממון. — והגם שי"ל שבפעמים נוספות יי"ח מאבי הבן, אבל בפעם הא' יברך בעצמו, מפני ב' הסיבות, למצוה שעושה בראשונה, ולהנאת הממון. מ"מ כיון שלהש"ך אין לברך על מצוה שעושה בפעם הראשונה, לכן יי"ח מאבי הבן.

וראה בשו"ת חת"ס (חאו"ח סי' נה ד"ה ויען) שנקט כסברת הפרי תואר (סי' כח סק"ד) שלא על עשיית מצוה בפעם הראשונה מברך, אלא בשעה שנתחנך למצוה ונכנס לחיובה יברך, ולכן יברך כל בר מצוה בתחילת הנחת תפילין על כל המצוות שעתיד לעשות כל ימיו. ועפ"ז כתב החת"ס ללמד זכות על מנהג מקום א' שנהגו הנשים שהכלה כשטובלת טבילה ראשונה מברכת שהחיינו, דברכתן היא על כל מצוות הנשים, כטבילה חלה והדלקת הנר, וכיון שפוגעת בראשונה בטבילת מצוה, מברכת, דלא בירכה כשנהייתה בת מצוה, דאין בה מצות תפילין עיי"ש [ולענין ברכת שהחיינו לבר מצוה כשמניח תפילין בראשונה, עי' כף החיים (סי' כב, ב) דלרוב פוסקים לא יברך, כי אם יחד עם בגד חדש].

ולפ"ז בנדו"ד לא נתחנך הכהן עתה לקבל דמי הפדיון, כי כבר היה ראוי לכך לפני כן, אלא שבפעם הראשונה באה לידו, ועל זה לבד אין מברכים לדעת הש"ך והפר"ת [ועי' בפתח הדביר (ח"ג סי' רסג דף סה) שהאריך מאד]. ולכן ישמע ברכת שהחיינו מאבי הבן ויצא ידי חובתו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5