סימן כח – חיבור שולחן לכסא תינוק

——–

תוכן התשובה בקצרה

א. כסא תינוק ששולחנו מתחבר לכסא ע"י קפיצים ואינו מתנועע. הנה המ"א (סימן שיג יב) אסר לחבר כוס של פרקים שהרגל מתברגת לכוס. וביארו המ"א וסיעתיה כי כוונתו דעצם ההברגה כשנעשית בחוזק הוי תקיעה וחייב חטאת. וא"כ נמצא דס"ל דתקיעה היא אף כשנעשית שלא בכח, ואפשר לפרקה בקלות, ועוד שמיועדת לפירוק ובכ"ז אסור. ומינה לנידו"ד בענין השלחן שמתחבר לכסא שמתקיימים בו כל התנאים הנ"ל, ויאסר לחברו. ב. והט"ז ג"כ אסר חיבור הכוס הנ"ל, מחשש שמא יתקע, ומינה דה"ה לנידו"ד לאסור. אלא דכבר דחה המאמ"ר וסיעתיה שני טעמים אלו, דאי משום שמא יתקע, מה שייך שיתקע, והלא יקלקל את הכוס. ומינה לענין שלחן שאם יתקע עם מסמר לכסא יקלקלו, דלא חיישינן שמא יתקע. ג. ואי משום שעצם החיבור בחוזק הוי תקיעה, מוכח מהראשונים דכל שאינו מלאכת אומן בחיבורו לא חייב, ומינה לכוס של הברגה, שהחבור והפירוק נעשה אף ע"י קטנים, ואינו מלאכת אומן, וא"כ לא שייך לומר חייב. ד. ובספר מנוחת אהבה ג"כ הסכים לנ"ל, אך לבסוף אסר מטעם דשמא הני ראשונים ס"ל דאמנם כל שאינו מלאכת אומן אינו בונה, אך מ"מ יודו שיש בו חיוב של מכה בפטיש, ולכן אסר בספרו. ואולם אין ספקו מוציא מידי וודאו של הרב מאמ"ר וסיעתיה. וכן מבואר בדברי מו"ר שליט"א בדוכתי טובא, שאין בו שום איסור כלל. ה. ואמנם המ"א (ס"ק יא) ס"ל כי הראב"ד והכל בו ס"ל דאף שאינו מלאכת אומן חייב חטאת. אך כבר דחאו הרב ערוה"ש, כי אין הכרח לעשות מח'. ובאמת קשה מאוד מה הכרחו של המ"א. ויש כאן ס"ס טובא להקל. ו. ועוד יש כאן צד חדש להקל בשלחן, כי נמצאו פוסקים רבים ועצומים דס"ל דכל שעשוי לפירוק וחיבור תדיר מותר, וה"ה הכא. ואומנם השו"ע הרב וסיעתיה ס"ל דכל זה הוא רק כשפותחים לו תוך כד' שעות. ז. אולם רוב הפוסקים ס"ל להתיר אף ביותר מכך. ח,ט. אלא דקשה על כל הני אשלי רברבי מדין מטה של טרסיים, שכתב הר"ן שחיבורן בערב ופירוקן בבוקר, וא"כ פירוקם תדיר, ואפ"ה אסור לחברם. וכן מדין קנה של סיידים שפירוקן תדיר. ובזה באנו לחילוק החזו"א בין כשעצם הפירוק הוא שימוש, לבין כשהחיבור הוא הכי תמצי נוסף לשימוש. ולפי"ז יתחלק בין הכסאות של התינוקות, דיש המותרים ויש האסורים. ושוב ראיתי שתירץ קושיא זו מו"ר, כי שאני קנה של סיידים שעצם חיבורו הוא אומנות. ועוד תירץ הגרש"ז דשאני קנה ומטה דחשיבי תמיד כעושה כלי, משא"כ בכה"ג שערוך ומוכן לכך תמיד מותר. ולפי"ז חוזר ההיתר למקומו. י. אלא דיש כאן צד חדש לאסור, והוא ע"פ דברי המ"א שלמד במרדכי דאסור לחבר דלתות הכלים שלנו, אף שאין בהם חשש תקיעה, שמא יצא עצם הציר ויבא לחברו ע"י מסמר. וא"כ הכא נמי ניחוש שהחלק שמחבר את השלחן לכסא יצא ויחברו ע"י מסמר. ופסק מרן למרדכי בסי' שיד ס"ז. ואולם הט"ז למד אחרת במרדכי, ולפי"ז שרי הכא. ויותר כי נראה דמרן למד בדרך אחרת למרדכי. יא. כי במקורו של המרדכי שהוא ההגהות רבינו פרץ מבואר למעיין כי אסר שמא יתקע יתד, והוא שיש דלת עם חוליות חלולות מחוברות בקצה לאורך הדלת בהפרשים שוים, ובתוכה חוליות מקבילות הנכנסות זב"ז במקום הרווחים שבחוליות שבדלת, ומשחיל בהם יתד ותוקעו בחוזקה, ולא חשש למסמר כלל. וכ"כ לפרש חד מן קמאי בר"פ ובטור, והא השלטי גיבורים, וכ"כ כמה אחרונים. יב. וכן נראה שלמד מרן. ומה גם שהמ"א כתב על דבריו כי "משמע קצת", וא"כ לא ברירא ליה מילתא. וע"כ העיקר להקל, שאין לחוש שמא יתקלקל ויתקע מסמר, שהיא גזירה חדשה. יג. וע"פ הנ"ל גם פירושו של הט"ז במרדכי נדחה, דפירש כי מיירי במכניס דלת בלי צירים, ואסר משום גזירה שמא ישים גם דלת עם צירים, והוא חיוב חטאת לדעת המרדכי. ומלבד הנ"ל, תקשי עליו כי יצא לפירושו דמרן סותר עצמו, כי פסק כאן כמרדכי, ולעיל סימן שח סעיף ט פסק דמותר להסיר דלתות הכלים, ולפירוש הט"ז הנ"ל במרדכי הוא חיוב חטאת. מסקנא מותר לחבר את השלחן לכסא.

(((שאלה:))) האם מותר לחבר לכסא תינוק את השלחן שלו בשבת. ושאלתנו עוסקת בסוג שולחן שמתחבר אל הכסא ע"י זיזים שנדחקים על ידי מתיחת קפיץ, ושוב מכניסים את השלחן למקומו, ומרפים מהקפיץ, ואז הזיזים חודרים לתוך נקבים המקבילים שבכסא, והשלחן נתפס ונתקע בכסא. וצריך עיון ובירור האם יש לאסור או להתיר לעשות כן בשבת.

(((תשובה:)))
כלים שאין חשש שמא יתקעם

א. לכאורה נראה לאסור ע"פ דברי המ"א (סימן שיג ס"ק יב), דשם מיירי לענין כוס של פרקים שרגלו מתברגת לתוך הכוס, (ודין כוס של פרקים שדיבר בו השו"ע שם, מיירי בכוס שהרגל נתקעת בכוס ע"י דוחק ולא ע"י הברגה). וכתב המ"א דבזה לכו"ע אסור, כיון שמהודקים בחוזק. ואולם במכסים של כלים שמתברגים, גם איהו כתב להקל, אף שמתברג בחוזק, מטעם שאין עשוים לקיום רק לפתחן ולסוגרן תמיד. וביאר בו בשעה"צ (ס"ק לב) כי כשמבריג הכוס הוי תוקע ממש, דהיינו דחייב חטאת בהברגה, ואינו רק גזירה שמא יתקע. ובזה אתי שפיר דברי המ"א דאסר הכא להבריג את הכוס דאת"ל דטעמו משום דדמי לתוקע במטה של פרקים דאסור. ואם כן תקשי טובא דשם החשש הוא שמא יתקע ע"י מסמר וכיוצ"ב, ואולם בדין המ"א אין חשש שמא יתקע, כי אם יקח מסמר וכיוצ"ב לתקוע את הרגל בכוס, רק יקלקל את הכוס. ואולם ע"פ ביאור השעה"צ אתי שפיר, כיון דעצם ההברגה בחוזק נחשבת תקיעה וחייב, ולכן אסר להבריגה. וכן מבואר בספר חיי אדם (כלל מד סעיף ה) דפסק כמ"א, וכתב דהוא "חייב" כשמבריג הכוס. וא"כ יוצא מבואר כי בעצם ההברגה חשיב תקיעה. וכן למד הרב מנוחת אהבה (ח"ג פרק כג הערה 94), וע"ע לקמן (אות ב בסוגרים).

(((ולפי))) פירוש זה במ"א ה"ה דיש לאסור בנידו"ד, כי המחבר את השלחן לכסא תוקעו, ועצם החיבור לדעת המ"א וסיעתיה הוי תקיעה, אע"ג שאין כאן מסמר ופטיש, וכדין הכוס הנ"ל. וכ"פ פוסקים רבים את דינו של המ"א לחלק בין כוס של פרקים לבין מכסה של קופסאות שמותר, (אך לא תמיד מטעמיה וכדלקמן בעז"ה) דכן היא דעת הט"ז (ס"ק ז), וכ"כ בבאר היטב (ס"ק ז), וכ"כ הרב א"ר (ס"ק יא), וכ"פ שו"ע הרב (סעיף כא), ובספר תוספת שבת (ס"ק כ), ובספר הלכה ברורה הקדמון (ס"ק ו), וכ"כ בספר ערוה"ש (סעיף לא), ובקצוש"ע (סימן פ אות פג), ובספר נזר ישראל (סימן ט ח"ב סעיף טו), ובספר יד יוסף (יוזפא ס"ק יא), ובספר תורת שבת (סעיף ו), ובספר קצות השלחן (סימן קיט ס"ו), וכ"כ בספר פתח הדביר (סימן שיג אות ג ד"ה וכן ראיתי), והביא לטל אורות (בונה דף פז סוע"ב) שאוסר בלי הברגה, ושכן דעת הרב שם חדש. וכ"כ הרב גדולות אלישע (סימן רעט ס"ק ח) לתפוס כמ"א ע"ש, וכן מבואר ברוח חיים פלאג'י (סימן רעט ס"ק א) ע"ש.

ב. (((אלא))) דפירושו של המ"ב במ"א דאוסר תקיעה בעצם, ולא מחשש שמא יתקע הוא דבר מחודש. דהלא פסק מרן (סימן שיג ס"ו) מטה של פרקים אסור להחזירה או להדקה, ואם תקע חייב חטאת. ע"כ. דהיינו כי להחזיר ברפיון או להדק הוא איסור דרבנן, ולתקוע איסור תורה. והסברא לחלק בין הידוק לתקיעה היא, שבתקיעה הוא בונה כיון שקבעו במסמרים לעד, משא"כ הידוק אינו בונה, שהרי מיועד לצאת, ולכן לא תקעוהו במסמרים. וא"כ ה"ה והוא הטעם לענין כוס של פרקים, כי אף שמוברגת בחזקה, מ"מ לכאורה אינו בונה, כיון שמיועד להוצאה ופירוקו קל. ובנין הוא כשאינו מיועד לפירוק חוזר וכנ"ל. ועוד, שהרי כל סעיף זה הוא מחשש שמא יתקע, והמ"א שאמר את דינו בסעיף זה פשטות דבריו דמדמה דין כוס של הברגה לאיסור שאסר כאן השו"ע לחבר מטה של פרקים והוא מצד חשש שמא יתקע, ומהיכי תיתי שבא לחדש דבר שלא ראינו עד כה.

(((ובאמת))) כי המ"ב בשעה"צ למד בט"ז שאסר להבריג כוס כזו מטעם חשש שמא יתקע, ולא שעצם ההברגה היא תקיעה, וכן ראיתי לרב מאמ"ר (ס"ק יא) דלמד במ"א מצד חשש שמא יתקע, וכן הוא בספר פתח הדביר (ס"ק ג ד"ה כי מזה). ואולם לפירוש זה דחיישינן שאם יבריג כוס שמא יתקע, יקשה מאוד על המ"א וסיעתיה, מדוע נאסר כוס של פרקים, והרי כל האיסור מצד חשש שמא יתקע, וזה לא שייך בכוס וכנ"ל. ובאמת שכן הקשה המאמ"ר (ס"ק יא), ומכח כן דחה את המ"א. וכן נראה דס"ל לרב יוקח נא (ס"ק ה) כמאמ"ר לדחות למ"א דשרי להבריג כוס כיון דליכא למיחש שמא יתקע, שהרי אם יתקע יקלקל את הכוס. (ורק שכתב שם לדחות את המאמ"ר לענין חומרתו, שלבסוף החמיר אף בכלים שמיועדים לפתיחה וסגירה תמיד ע"ש). וכן נראה דס"ל לדינא בשו"ת יבי"א (ח"ג סימן כא אות ז), ובילקו"י (ח"ב סימן שיד אות ז) תשובת כת"י למו"ר מפורש הכי. וכ"כ מדנפשיה בספר שבתותי תשמורו (פרק כא הערה יד, אלא דלא נחית לכל הנ"ל, וגם לכאורה סותר עצמו באות הבאה שתפס כחילוק החזו"א ע"ש ודו"ק ואכמ"ל). ויתר על כן, כי במ"א גופיה מפורש (בס"ק ט) דכל היכא שאין חשש שמא יתקע מותר, שהרי רצה להתיר לחבר ציר של דלתות הכלים שלנו, כיון שאין בהם חשש תקיעה. (ובאמת שנראה מכח שבמ"א גופיה מבואר דס"ל דכל שאין חשש תקיעה מותר, שהפשט בו הוא כפירוש הקודם, דס"ל דעצם ההברגה נחשבת תקיעה. דאל"כ יקשה עליו מאוד קושית המאמ"ר הנ"ל, כי הלא ס"ל למ"א גופיה דכל היכא דליכא למיחש לתקיעה מותר. ואולי מכאן למד המ"ב במ"א כנ"ל דאוסר מצד עצם ההברגה דנחשבת תקיעה). ועוד שהרי יוצא מבואר מדברי מרן (בס"ו) בדין כוס של פרקים, שכל שאין תוקעים אותו לעולם, לא חיישינן שמא יתקע, וכפי שביארנו בתשובה הקודמת (אות ב), ומינה לנידו"ד.

תקיעה שאינה מלאכת אומן

ג. (((ועוד))) תקשי טובא אף לפירוש שאוסר מצד שההברגה נחשבת תקיעה, והיא קושית המאמ"ר (ס"ק יא) על המ"א, שהרי הר"ן כתב בריש פרק הבונה (לז ע"א ד"ה ומקשו), ובריש פרק כל הכלים (מז ע"א ד"ה ת"ר), והביאו הב"י (ר"ס שיד) ושכ"כ הרב המגיד (פרק י הי"ג) דאין בנין וסתירה בכלים, והני מילי בכלי שנתפרק וא"צ אומן בחזרתו, אבל כל שעושה כלי מתחילתו, אי נמי כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו, חייב משום בונה. עכת"ד. דהיינו דיש בנין בכלים כל היכא שתקיעתו היא מלאכת אומן. ונמצא א"כ דמה שאסרו מטה של פרקים, הוא מחשש שיתקע מלאכת אומן. וכ"כ עוד ראשונים רבים, וכפי שהביאם המאמ"ר (שם סימן שיג ס"ק יא) שכן כתבו הרשב"א (שבת קב ע"ב), והרמב"ן (שם), והסמ"ג (לאוין סה בונה), והסמ"ק. ע"כ. וכן הוא בכל בו (סימן לא דף כז ע"א), ובפסקי הרי"ד (ס"פ כירה), ובפסקי ריא"ז (דף קב ע"ב), וע"ע בספר א"ר (סימן שיג ס"ק ח), וע"ע בספר בני ציון (ליכטמן סימן שיג ס"ק י) לעוד ראשונים. ולספר מנוח"א (ח"ג פרק כג סוף הערה 94), ועוד שם (בהערה 78) הביא עוד ראשונים. ונמצא א"כ, דכל שחייב בתוקע הוא רק בתוקע מלאכת אומן, ולפי"ז בנידו"ד שאינו מלאכת אומן, שהרי כל אדם מבריג את הכוס, ואף ילדים יכולים להבריגו, שוב לא שייך בזה מלאכת אומן, ולא שייך בזה איסור תוקע, וממילא נסתרים דברי הרב מ"א וסיעתיה, דכל שאסרו מצד שהתוקע חייב, ואילו התוקע כוס הברגה אינו חייב. ואולי באמת היינו טעמא שאסרו המ"א וסיעתיה, כיון שהם חוששים לשיטת היש מי שאומר (סימן שיג ס"ו) שאסרו בכוס של פרקים מצד שמא יתקע, ומשווהו לגמרי לדין מטה של פרקים. כלומר, דאף שלעולם לא תוקעה, חיישינן שמא יתקע, וממילא אסור בכוס הברגה. דאף שאף פעם לא תוקעים לה, מ"מ חיישינן שמא יתקע, וממילא לדידן דאתכא דמרן סמכינן, ובסתם הביא את המתיר לפרק ולהחזיר כוס של פרקים, א"כ משרא שרי להבריג כוס של הברגה, ודלא כמ"א ודעימיה.

ד. (((איברא))) כי הרב מאמ"ר שם לבסוף לא מלאו ליבו להקל, וסיים דנכון להחמיר, כיון דנפיק מפומיה דהמ"א לאסור. ועוד ראה לספר פתח הדביר (סימן שיג ס"ק ג ד"ה כי בזה), דעמד וימודד ארש' על דברי המאמ"ר, וכתב ואחהמ"ר לא ידעתי איך ערב את ליבו להורות היתר מלבו היפך סברת הרמג"א ז"ל דס"ל איפכא, והפך סתמיות דברי רבותינו הקדושים ז"ל שסתמו לאסור שמא יתקע, ולא חילקו דע"י חריצים אין חשש זה, ושרי. ועע"ש. ואולם לכאורה אינו מובן, כיון שהרב פתח הדביר לומד שם כי אסור מצד שמא יתקע, ע"ש, וא"כ מה שייך חשש זה בכוס, ויותר כי ראינו שגם המ"א גופיה ס"ל דכל היכא דליכא למיחש לשמא יתקע משרא שרי וכנ"ל (אות ב). ובאמת שכתב לתרץ זאת הרב פתח הדביר דכיון דהחוש יעיד דכל שההברגה אינה מהודקת היטב בסיבה כל דהו היא מתרפית והולכת עד שמתפרקת, וכדי שיתחברו יחדיו לא סגי במה שיתקרבו ב' השפתים יחד, אלא צריך ג"כ להדקו היטב ע"י סיבוב בחוזק, ושפיר איכא למגזר שמא יתקע. עכת"ד. דהיינו דכיון שיש פעמים שהוא נפתח, נחוש שיבא לתקוע. והוא תימה, מאחר ואם יתקע יקלקל את הכוס, כיצד נחוש לזה. ויותר שהרי פסק מרן בדין כוס של פרקים דכל שלעולם לא תוקעים לא חיישינן שמא יתקע, ושרי אף להדקו וכנ"ל (אותיות א-ד). וא"כ מבואר דלא חיישינן להא.

(((וכן))) ראיתי לספר מנוח"א (ח"ג פרק כב הערה 94) שכתב לדחות את הפתח הדביר, והקשה כנ"ל מהני ראשונים דמוכח דכל שאינו מלאכת אומן אין חיוב חטאת בתקיעתו. וסיים, ואפשר דאומנם אין חטאת משום בונה, אך הם מודו שיש חטאת משום מכה בפטיש. וצ"ע. ע"כ. ופסק שם בספרו (הלכה לו) להחמיר. והוא יוצא מבואר דפסק כן מכח ספק, וכמבואר. ואולם אין ספקו מוציא מידי וודאו של הרב מאמ"ר וסיעתיה הנזכ"ל (אות ב), דס"ל דאין בזה איסור כלל. וגם הרב מנוח"א גופיה לכאורה לא חש לקמחיה, וס"ל דאין לחוש בכה"ג לדין מכה בפטיש, כי הנה כתב בפרק כג (סעיף מב) להתיר חיבור מחט למזרק בשבת, בתנאי שכבר אי פעם חיברו כבר על המזרק מחט. וע"פ הנ"ל היה לו לאסור מצד מכה בפטיש כל היכא שמחבר מחט. וכן מוכח מדין כוס של פרקים (סימן שיג ס"ו) דהתיר מרן להדקה ואע"פ שכן הוא השלמת הכלי, שהרי בואר בסימן הקודם (אות ב) שכל הטעם שהותר להדקה הוא מפני שאף אחד אינו תוקע את הכוס, ונמצא שכשמהדק לכוס מסיים מלאכתה, ובכל זאת מותר. ואע"פ שאסור לתוקעה, מ"מ ע"פ דברי הרב מנוחת אהבה כבר בהידוקה היה להתחייב במכה בפטיש, כיון שהיא דרכה בכך, וכך הוא גמר מלאכתה. וע"כ כי הטעם בכל אלו שאין בהם איסור מצד מתקן מנא, הוא מפני שכל הכלים האלו מיועדים לפירוק אח"כ בזמן כל שהוא, וממילא אין בו תיקון מנא, שכיון שאין הוא מיועד להשאר במצב זה עולמית, לא נקרא מתקן. אלא הוא רק שימוש בו ולא תיקונו, ולכן בנו אותו ע"י הברגה, בשביל שיוכלו להשתמש בפירוקו וחיבורו. וכ"כ לחלק בדין מכה בפטיש בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט) ועוד לו (סימן יא), ובספר בנין שבת (בפתיחה למלאכת מכה בפטיש אות ד). וכן מבואר יוצא בדברי מו"ר שליט"א בשו"ת יבי"א (ח"א סימן כ אותיות א-ג) לענין הפעלת הגרמופון בשבת, דכתב להוכיח מהני ראשונים דתלו זאת במלאכת אומן, דכל שאין מלאכת אומן אין בו איסור בונה, ולא מכה בפטיש, ולא מתקן מנא. ע"ש. וכן התיר לחבר בלון סיפולוקס ע"י הברגה ושאין בו איסור מתקן מנא, וכדכתב בשו"ת יבי"א ח"ג (סימן כא), ובח"ד (סימנים לא,לב), והסכים עמו בשו"ת מנח"י (ח"ד סימן קכב). וכן התיר מו"ר עוד לענין הברגת מחט למזרק (ואף במזרק חדש) בשו"ת יחו"ד (ח"ב סימן נו), ועוד לו בספר הליכות עולם (ח"ד ויקהל הל' ג), והוא בהשען על הני ראשונים דס"ל שכל שאינו מלאכת אומן משרא שרי לכתחילה. וכ"כ עוד בח"ו (סימן לה אות א) לענין מלוי שעון שפסק מלכת, להוכיח מהני ראשונים דכל שאינו מלאכת אומן שרי. ואע"פ ששם לענין מעשה (סוף אות ב) לא מלאו ליבו להקל וחשש לכל האחרונים שאסרו, ושאף הרב שאילת יעב"ץ שהתיר, כתב שנהגו להחמיר. מ"מ כ"ז כתב לענין שעון שעמד מלכת, כי כשעומד נחשב הוא במצב קלקול, ולכן דמי למתקן טובא. וכמש"כ בדומה שם מו"ר (באות ו). ע"ש. וכ"כ לחלק הגרש"ז אויירבך זצ"ל, במכתב לחזו"א שהובא בספר בנין שבת (פרק ז במכתב הראשון) לחלק בין שעון שעמד מלכת שאז נחשב הוא במצב קלקול. ע"ש. וה"ה הכא בנידו"ד, שהכלי מיועד לפירוק והחזרה לפי הצורך, כגון בעת נסיעה וכיוצ"ב, ג"כ אין כאן כלל איסור מתקן או בונה בעת שמבריגים את הרגל לכוס, וע"ע שהבאנו עוד פוסקים שחילקו כנ"ל לעיל (סימן ב אות כא). וכ"כ עוד מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"א סימן כ אות ג) להוכיח משבת (מח ע"א) דאיתא התם, ר"ה שרי לאהדורי אודרא לבי סדיא בשבתא, ומסיק הא בחדתא והא בעתיקא. ופרש"י, בחדתא שלא היו מעולם לתוכו, והשתא עביד להו מנא, אסור. ע"כ. ומינה בא לדמות לדין השמעת שירים ע"י גרמופון דמותר לגלגל בו את החבל, כיון שהוא עומד כל פעם לגלגל החבל. ועע"ש. ודון מינה לנידו"ד דשרי, ושאין איסור מכה בפטיש.

(((וממילא))) יצא ע"פ האמור, כי מותר לחבר לכסא תינוק את השלחן, אף אלו האנשים אשר מחברים את הכסא לאחר זמן רב, כיון דאין חשש שמא יתקע, שהרי אם יתקע יקלקל את הכסא. ולומר שעצם החיבור חשיב תקיעה וחייב עליו חטאת, זה אינו, כמבואר בראשונים, דבעינן מלאכת אומן דוקא, דכאן שאינו מלאכת אומן אין בו חטאת. וכן ה"ה לענין עגלת תינוק, ורוצה לחבר את האמבטיה לשלד של העגלה, שמותר מהאי טעמא. וה"ה סטנדר אשר עולה ויורד שמותר.

ה. (((איברא))) דחזי הוית לספר בנין שבת (פרק ד אות ב) דעמד על מח' המ"א והמאמ"ר הנ"ל, ויצא בדבר חדש, כי המ"א דס"ל דשייך תקיעה בהברגה, הוא מפני שחש לדעת הסמ"ג (ל"ת סה, בונה) שהרי המ"א לעיל בסמוך (ס"ק יא) עשה מח' בין הראב"ד לסמ"ג, כי הראב"ד שהביאו הכל בו, והביאו הב"י (סימן שיג ס"ו) ס"ל דכל שהוא מתנועע בתוכו אין בו איסור בונה, הא בתקוע הוי בונה. ולא הזכיר דבעינן תקיעה של אומן. ואילו הסמ"ג הנ"ל כתב, ודוקא במקום שצריך גבורה ואומנות יש בנין וסתירה בכלים. ע"כ. וא"כ פליגי הסמ"ג והראב"ד, כי לסמ"ג תקיעה בלא גבורה ואומנות, אין בה איסור בונה, ולראב"ד אף תקיעה בלא אומנות הוי בונה. והמ"א חש לראב"ד, ולכן אסר בהברגה משום בונה. וכן ראיתי שלמד בשו"ת מנח"י (ח"ד סימן קכב אות כא) במ"א וכן למד בשו"ת חיי הלוי (ח"ג סימן לב אות ב). וכן חשש להכי לענין דינא הרב בנין שבת שם, כיון שהיא מח' ראשונים, וכדביאר לעיל (פרק ג אות ב) שעם שיטת הראב"ד כן ס"ל לתוס' (דף ע"ד ע"ב ד"ה חביתא), וכ"כ הרמב"ן (ר"פ הבונה), והרשב"א, והרב המגיד (פ"י הל' יג), ולכן גם איהו פסק להחמיר.

(((אך))) לכאורה תקשי טובא על המח' שעשה המ"א בין הסמ"ג והראב"ד, והרי הראב"ד כתב מתי קרוי רפוי, ולא מתי קרוי תקוע. וי"ל דגם הסמ"ג מודה דקרוי רפוי כשמתנענע בתוכו וכמש"כ הראב"ד, וא"כ מה שמדויק בראב"ד שכשאינו רפוי אסור, זה נכון, אך הוא לכו"ע, מצד דמהודק אסור ואיסורו מדרבנן, מחשש שמא יתקע, ונפסק כן בשו"ע (סימן שיג ס"ו). ואינו אסור כשאינו רפוי מצד איסור תורה, ואז יצא שהראב"ד אוסר גם תקיעה שאין בה גבורה ואומנות מדין תורה, ופליג אסמ"ג וסיעתיה, אלא לכו"ע כשאינו בגבורה ואומנות אין בו איסור תורה. ולכאורה הוא תימה מאיזה הכרח עשה המ"א מח' בראשונים, ולכאורה הם באים יחדיו. ובאמת שכן ראיתי לרב ערוה"ש (סימן שיג סעיף ל בסוגרים) דפליג אמ"א וכתב, כי הראב"ד והסמ"ג לא נחלקו, דלכו"ע תקיעה באומנות היא דאורייתא. וע"ע בא"ר (ס"ק ח) דהסתפק בזה האם לראב"ד כל שתוקע בלא חוזקה ואומנות כבר הוי תקיעה. ובפמ"ג (א"א יא) ציין אליו, וא"כ לא ברירא להו האי מילתא כולי האי.

(((ועוד))) בה, כי אף את"ל דפליגי הסמ"ג והראב"ד, היינו במקום שתוקע, והוא דדמי לבונה. משא"כ בהברגה שיוצאת בקלות, אף שתקוע, זה כלל לא דמי לבונה, וכנ"ל (ריש אות ב). ואיכא הכא ס"ס, שמא כפרש"י (הביאו הב"י ר"ס שיד) וסיעתיה דאין איסור בנין בכלים כלל, ואת"ל דיש, שמא אין מח' ולכו"ע דוקא בחוזקה ואומנות אסור, דאפושי פלוגתא לא מפשינן. ואת"ל דפליגי דילמא הכא לכו"ע שרי, כיון שמתפרק בקלות ולא דמי לבונה, ואת"ל דגם כאן הראב"ד יאסור, שמא כסמ"ג וסיעתיה דכל חיוב תקיעה הוא בשל אומנות דוקא משא"כ הכא. וכ"כ בדומה להקל בשו"ת מנח"י (ח"ד סימן קכב). ע"ש.

היתר נוסף, כלים שתשמישם תדיר ע"י פתיחה וסגירה

ו. (((ואף))) אם לא תסכים עם האמור, ותאמר כי לדעת המ"א הברגה הוי תקיעה, ותסבור שכן עיקר לדינא. עדיין יש מקום להקל, שהרי המ"א (סימן שיג ס"ק יב) כתב להתיר כסויי כלים שהמכסה מתברג בהם, כיון שעשויים לכך, דאין עשויים לקיום רק לפתחן ולסגרן תמיד. וכן לדעת הט"ז דס"ל דהברגה אסורה מצד חשש שמא יתקע, מ"מ יודה להקל בנידו"ד, וכמש"כ הט"ז (ס"ק ז) להתיר בנוד שנסגר ע"י הברגה, כיון שעיקר תשמישו הוא ע"י פירוק תמיד, לא מקרי גמר מלאכה אפי' אם תוקע בחוזק בשרוי"ף (הברגה). ע"כ. ומינה לנידו"ד. והן אמת כי השו"ע הרב (סעיף כא) פסק את אלו הדברים אך הוסיף תנאי, והוא שפותחים לכלי בשבת. ולדבריו כלי שפותחים אותו פחות מאחת מכד' שעות, אסור לפותחו בשבת. ולפי"ז אין מקום להיתר זה כאן (בכה"ג שמחברים את השלחן ליותר זמן). וכן מבואר לאסור אם פותחו אחת לכמה ימים בספר רוח חיים (סימן רעט ס"ק א) דאסר למלא כלי בושם שיש לו הברגה, ומשמע כנ"ל, מצד שעשוי ליותר משבת. ע"ש. וכן ס"ל לרב מאמ"ר (סס"ק יא) לאסור וכמו שכתבו בדעתו בספר יוקח נא (ס"ק ח), ובספר פתח הדביר (ס"ק ד ד"ה אכן נראה), (אולם הם דחוהו כדלקמן בעז"ה). וכ"כ כספר שו"ע הרב בספר קצות השלחן (סימן קיט סעיף ו), והוסיף להוכיח כן מדברי המ"א, שאחר דבריו כתב, ע"ס שיד ס"י. ע"כ. ושם הותר לפתוח ולסתור טיט האוטם תנור, כיון שאין לו קיום כלל שפותחים לו תוך השבת. ומתוך שציין לשם המ"א, אלמא דכל שסובר להתיר פתיחה קופסאות הנסגרות בהברגה, הוא רק אם פותחו בשבת עצמה, הא לאו הכי אוסר.

ז. (((ואולם))) מסתמות דברי המ"א והט"ז שהתירו לפתוח כלים, ולא התנו כי דוקא כשפותחים להם בשבת, וברור שיש כלים רבים שנפתחים לאחר שבוע וכיוצ"ב, משמע שהתירו בכל אופן. וכן מתוך שפוסקים רבים העתיקו למ"א ולא חילקו והתנו כי דוקא בפותח בשבת שרי, אלמא דלא ס"ל. דכן מצינו שהעתיק למ"א הרב באר היטב (ס"ק ז), וכ"כ להקל בספר תו"ש (ס"ק כ), וכ"כ בספר יוקח נא (ס"ק ח) ומבואר שם דאף שפותח פעם בשבוע מותר, שהרי דיבר לענין בושם ששופכים על המבקרים פעם בשבוע. וכן הקל בספר א"ר (ס"ק י), ובשם ספר מלבושי יו"ט, וכן הוא לו בא"ז (ס"ק ד), וכן כתב להקל בספר פתח הדביר (ס"ק ד ד"ה אכן נראה), וכן בספר יד יוסף (סס"ק א), וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"ו סימן מג), וכ"כ בספר ערוה"ש (סעיף לא) ע"ש. וכ"כ להתיר הרב בא"ח (ח"ב ויקהל) ופסק כוותיה מו"ר שליט"א בספרו הבהיר הליכות עולם (ח"ד ויקהל ה) ע"ש מפי ספרים. וכ"כ מו"ר עוד לענין הברגת סיפולוקס בשו"ת יבי"א (ח"ג סימן כא אות ו) והוכיח מדברי האחרונים להיתרא, ע"ש. וכן העתיק לט"ז בספר שערים המצויינים בהלכה (סימן פ ס"ק עו), וכן בספר שתילי זיתים (סימן שיג ס"ק ל) הקל בדין בקבוק בושם, ומשמע אף שאינו נפתח בשבת. וכן הוא שם בספר שושנת המלך (אות א), ובספר זית רענן (ס"ק ל), ושכ"כ בשו"ת פעולת צדיק (ח"ב סימן רסד), וכ"כ בספר בנין שבת (פ"ה אותיות ב,ג) ומשם הגרש"ז אויירבך זצ"ל במנחת שלמה (סימן יג) לענין הזזת בורג המותקן בשעון שבת דכתב, וגם פשוט דמה שמוציא את הבורג ממקומו הראשון וקובעו במקום אחר, לא מקרי מתקן מנא, כיון שרגילים תמיד לפרק ולהחזירו, כמבואר בט"ז שיג, ולכן חשיב רק כמשתמש עם הכלי ולא כמתקן אותו. ושכ"כ בשש"כ (פ' יג הל' לה) בשם הגרש"ז זצ"ל, בדין מאוורר חשמלי דמותר לשנות את כיוונו של המאורר ע"י לחיצה בכפתור, כיון שכן דרכו. ע"כ. והוסיף הרב בנין שבת דה"ה לענין כסא תינוק, דשרי לחבר לו את השלחן, ושכן הורה הגרש"ז. ע"כ. וכ"כ להקל בשו"ת אז נדברו (חלק יד סימן יא אות א) לענין הגבהת סטנדר, כיון דדמי לכסוי הכלים שהתיר הט"ז. [ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן לב) כתב להתיר הגבהת סטנדר, כיון דשני חלקי הסטנדר לעולם הם ביחד למעלה או למטה לפי הצורך, א"כ הכלי גם קודם ההידוק עשוי בשלמות, ואינו מחבר ב' חלקים לעשותו כלי בשלמותו, אלא להדקו על הברזל לפי צורך התשמיש, בזה אין מקום לגזור כלל. ע"כ. ושמא כוונתו כעין דברי הרב ערוך השלחן (סימן שיג סעיף ל) דאחר שכתב דין מטה של פרקים כתב, ואין דין זה שייכות למטות של ברזל שלנו שבלילה פושטין אותה ובבוקר נכפלת, דזהו היתר גמור, שהרי היא תמיד בשלמות, ואין פורקין כל פרק בפני עצמו. ע"כ.] וכ"כ בשו"ת מחזה אליהו (סימן סט אות ג) שמותר בעשויים לפרקם תמיד. וע"ע בשו"ת יחו"ד (ח"ב סימן נה) דכתב להקל בלגו כיון דהוי בנין לשעה בכלים, ושרי אף בעשוי לכמה ימים. וכ"כ להקל בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סימן לא). ושב וכ"כ בשו"ת יבי"א (ח"ז סימן לט אות ד), ושכ"כ להקל בשו"ת מחזה אליהו (סימן סט). ע"כ. ועע"ש. וכן הוא בשו"ת באר משה (ח"ו סימן כה) להתיר לחבר משחק ילדים, כיון שניכרים לעין כל שעשויים לפירוק, ודמי להיתר הט"ז והמ"א בכסויי כלים. ע"כ. וכ"כ להקל בספר זית רענן (סימן שיג ס"ק לא).

(((ויוצא))) א"כ מבואר, כי רבים מן הפוסקים ס"ל להתיר שימוש בכלי שפותחים וסוגרים אותו תדיר, אף שהוא נפתח פחות מפעם בכד' שעות, ומינה לנידו"ד לכסא התינוק, דכל הני יסברו להקל.

מטה של טרסיים

ח. (((אלא))) דקשיא על כך טובא מדין מטה של טרסיים שעשוי לחיבור ופירוק תדיר, ואפ"ה פסק מרן (סימן שיג ס"ו) לאסור. וקושיא זו קשה אף לדעת השו"ע הרב וסיעתיה הנזכ"ל, דס"ל דההיתר לפתוח קופסאות הוא דוקא בכאלו שנפתחות תוך שבת, דהנה בספר תורת שבת (סימן שיג ס"ק יג) אחר שהביא את דברי המ"א שהתיר לפתוח קופסאות, ושכן הסכימו כל האחרונים, הרבה להשיב אפו דאף בדבר שפותחים אותו תדיר אסור, וכדמוכח מדין מטה של פרקים, והרי הר"ן סוף פרק כירה (דף כא ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה תניא), פירש מהי מטה גללניתא וז"ל, מטה של פרקים, שזוקפין אותה בלילה ופורקין אותה בבוקר. עכ"ל. והרי דברי הר"ן ברור מללו לאסור אף מטה שדרכה לפתוח ולסגור תוך כד' שעות. ועע"ש בדבריו. [ומכח כן חלק על כל הני אשלי רברבי ואסר לפתוח קופסאות כיון שהן מהודקות, ושאני לקמן (סימן שיד ס"י) שהתיר מרן ומקורו בתרוהד"ש לסתור הטיט שסביב פתח התנור, כיון שהיא סתירה גרועה, שהרי אינו לבנות, וגם עשוי לשעתו, וגם הוי פתיחת דלת בעלמא, וכל שחסר תנאי אחד אסור. ע"ש.] ובאמת שהיא קושיא גדולה ועצומה. וע' לקמן (סוף אות ט).

(((ונראה))) כי הט"ז (ס"ק ז) דייק טובא בלשונו דכתב, אלא דנראה דדוקא בכוס יש מי שהחמיר שא"צ לפורקו, כי עיקר תשמישו שלא ע"י פירוק, מה שא"כ בנוד שעיקר תשמישו ע"י פירוק תמידי, לא מקרי גמר מלאכה, אפי' אם תוקע בחוזק השרוי"ף. ע"כ. כלומר מחולק בין כוס לבין נוד, כי אף אם בשניהם הדרך לפרק תמיד, מ"מ בכוס הפירוק אינו נצרך לשימוש, כי השימוש הוא לשתות, וא"כ מצד צורך השימוש בו יכול להשאר מחובר לעולם. משא"כ בקופסאות עיקר השימוש הוא הפתיחה והסגירה, כדי לקחת מה שבפנים, או לשים שם דבר מה, ובזה לא הוי התקיעה בונה. ויש לבאר זאת ע"פ המבואר לעיל בשו"ע (סימן שיג סעיפים א-ד) דלשים לוח בחלון, וכן לסגור דלת, או לנעול מנעול המחובר לדלת וכדו', אין בהם שום איסור בונה, אע"פ שהוא בדבר המחובר לקרקע, כיון שזהו עצם השימוש, ודו"ק. וכ"כ הפמ"ג (משב"ז ס"ק ז) וז"ל, כלים שאי אפשר להשתמש בהם כי אם ע"י פירוק והידוק, לאו מכה בפטיש וגם לא בונה הוא, דעשוי מתחילה לכך. ע"כ.

(((ולפי"ז))) יצא לענין כסא תינוק, שאם משתמש בו בדרך שמניח את התינוק בכסא ואח"כ מרכיב את השלחן, וכן כשמוציא את התינוק דרכו לפרק את השלחן, כיון דהוי עצם שימושו מותר. וכן הוא אפי' אם משתמש בכסא זה אחת לזמן רב, מ"מ בעת שמשתמש בו כן דרכו להרכיב ולפרק את השלחן, כל כה"ג מותר. אך לפי"ז אם דרך השימוש הוא להשאיר את השלחן, ומכניס את התינוק כשהשלחן מחובר, וכן כשמוציאו נשאר השלחן במקומו, יהיה אסור לפרק ולהרכיב שלחן כזה, (ואף אם מפרק את השלחן כדי לנקותו אח"כ, יהיה אסור, אך גם בזה יש להקל ע"פ המאמ"ר וסיעתיה הנזכ"ל, ושכן עיקר).

(((הן))) לא אכחד כי בכל הפוסקים הנזכרים למעט לט"ז והפמ"ג לא משמע הכי, כי תלו זאת בפעמים שמפרקו, שכל שדרכו לפרקו תדיר התירו. ולפי"ז משרא שרי הכא בלא שום חילוק. מ"מ מה נעשה ביום שידובר בנו דין מטה של פרקים שכתב בו הר"ן לאסור, אף שמפרקים לה באותו יום.

קנה של סיידים

ט. (((איברא))) כי עדיין יקשה על דברינו מדין קנה של סיידים (דף מז ע"א) דאסור, ורש"י שם פירש שמפרקים לו תמיד. ולדברינו כל שתשמישה תדיר צריך להיות מותר. וכדהקשה הרב תורת שבת (שם ס"ק יד), וכן הקשה בספר תהל"ד (סימן שיג ס"ק יז), וכן הקשה בספר פתח הדביר (סימן שיג סוף אות ג) וכתב לחלק, כי כל היתרם של הט"ז והמ"א הוא בכסויי כלים אשר נשארים מחוברים לכלי גם בעת שפותחים להם, משא"כ בקנה של סיידים. ולפי"ז יש לאסור בנידו"ד, וזה שלא ככל הני אשלי רברבי. וע"כ להתקרב שלב נוסף ולהגיע לסברת החזו"א (סימן נ אות ט ד"ה והא), כי כשעצם השימוש הוא הסגירה והפתיחה וכמו בקופסאות, אין בו איסור, כי כשפותח וסוגר אינו בונה אלא משתמש, וכדין חלון וסגירת דלת, משא"כ כשהפתיחה והסגירה יוצרים הכי תמצי לשימוש אסור. ולכן קנה של סיידים שכאשר מחברים לו עוד חלק יוצרים קנה ארוך יותר, א"כ החיבור הוא בנית כלי. ולפי"ז בנידו"ד אם השימוש הוא כנ"ל שמושבים את התינוק ושוב סוגרים את השלחן, וכשרוצים להורידו מפרקים תחילה את השלחן, דמי ממש לקופסאות ושרי. אך אי לאו הכי, נזדקק להאמור לעיל להתיר בכל אופן. ולפי"ז הרכבת פטמה לבקבוק אף שיוצר שימוש נוסף אין בו איסור, כיון שהוא עצם השימוש, משא"כ קנה של סיידים. (ואה"נ בהרכבת מכסה מלחיה שאינו עצם השימוש, כי עצם השימוש הוא לשפוך מלח כשהמלחיה סגורה, ויש עוד דבר והוא מלוי המלחיה דמי לקנה של סיידים, ואולי גם זה נחשב עצם השימוש וצ"ע). וכמש"כ החזו"א במכתבו הראשון לגרש"ז אויירבך הובא בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סעיף יא) דלא דמי לדלת וכסוי כלים שכל עיקרן להתחלפות מסתימה לפתיחה, ומפתיחה לסתימה, אבל שימוש החשמל הוא חיבור, וההפסק הוא משום חשבון תשלומין וכיוצ"ב דבר צדדי. ע"כ. וכן תפס בספר שבתותי תשמורו (פרק כא הערה טו).

(((אולם))) מכל הפוסקים הנזכ"ל למעט מן הט"ז והפמ"ג מבואר דלא ס"ל הכי, שהרי המ"א (ס"ק יב) כתב לאסור להבריג כוסות שלנו, ולא דמי לכסויי הכלים (שמותר), דהתם אין עשויים לקיום אלא לפותחם ולסוגרם תמיד. ע"כ. ומפורש דה"ה לכוסות שלנו, אם היו עשויים לפותחם ולסוגרם תמיד שרי. וכן הוא בשאר האחרונים שתלו זאת, רק באם תדיר פותח או לאו.

(((ובאמת))) כי תקשי עלייהו מדין מטה של פרקים דאסור. ובתחילה חשבתי ליישבם, כי הבינו שרק פעמים פותח וסוגר המטה, כי כשפותחה פותחה לכמה ימים ויותר, ושוב סוגרה, ולכן שם חששו לתקיעה, משא"כ הכא בכסויי הכלים שתדיר פותחים להם. (ואז נצטרך לדעת את הגדר של כמה זמן הוא תדיר, כי בשו"ע הרב וסיעתיה הנ"ל מבואר שהוא תוך כד' שעות, ובשאר פוסקים משמע יותר, וצ"ע עד כמה). אך תקשי על כך טובא מדין מטה של פרקים, שביאר הר"ן הנ"ל להדיא שמקימה בלילה ופורקה בבוקר. וכן מדין קנה של סיידין שפרש"י שם שמפרקה תמיד, וכמו שהקשה הרב תורת שבת (ס"ק יד) וצ"ע. ומ"מ בודאי שכל הני אשלי רברבי לאו קטלי קניא באגמא נינהו, ולכל הפחות חזו לצירופי לספק, ומינה לנידו"ד, בצירוף לכל האמור לענין כוס של תינוק, דיש לצרפם לספק להקל.

(((שוב))) ראיתי את שאהבה נפשי למו"ר ועט"ר בשו"ת יבי"א (ח"ג סימן כא אות ז) דנקיט כי כל שפותחים אותו תדיר אין בו בנין וסתירה. והקשה מדין קנה של סיידים, והביא לחזו"א ודחאו, כי שאני התם דצריך אומן בחזרתו ופריקתו ולכן אסרו, משא"כ בהברגת הסיפולוקס וכיוצ"ב שאין בו שום אומנות משרא שרי. ובזה באם דברי הט"ז והמ"א לידי יישוב. ועוד הוסיף ונראה שהוא עיקר בדבריו, כי נוקט לדינא כמאמ"ר (וכמבואר עוד להדיא בתשובת כת"י המובאת בילקו"י (שבת ח"ב סימן שיד אות ז)) דפליג אט"ז והמ"א וס"ל להתיר כלים עם הברגה, אף שאין שימושם תדיר, כיון שאין חשש שמא יתקע, ושאני קנה של סיידים ומטה של פרקים שבהם יש חשש שמא יתקע. עכת"ד. וע"ע במילואים לשש"כ (פרק יא הע' קלז) ישוב הגרש"ז אויירבך זצ"ל, דשאני מטה של טרסיים וקנה של סיידים דהתם חשיב תמיד כעושה כלי, ואילו הכא ערוך ומתוקן יפה לפירוק והרכבה, ע"ש. ולפי"ז שרי בנידו"ד. וע"ע בספר מתנה טובה (מרק סימן יד), ובספר בנין שבת (פרק ה), ובספר מנוח"א (ח"ג עמ' ריט) דדחה לחזו"א ותירץ, דשאני קנה של סיידים שגזרו אטו קנה של סיידים שאינו עשוי פרקים פרקים, אלא הוא מחובר.

(((ונמצא))) א"כ דיש כאן כר נרחב להקל, כיון שנראה עיקר כמאמ"ר וסיעתיה, דליכא למיחש שמא יתקע ולכן שרי וכנ"ל. ואף את"ל דהלכה כחולקים, מ"מ שמא כרוב רובם של הפוסקים שהתירו כל שתשמישו תדיר, ולא ס"ל לחלק בין אם עצם השימוש תדיר, וכמו שישבו את הקושיא מדין מטה של טרסיים מו"ר שליט"א, והגרש"ז אויירבך זצ"ל, והרב מנוחת אהבה בדרכים שונות. (ואף לחזו"א גופיה, לא כל כסאות תינוקות יאסרו, כי כאלו שדרך תשמישם להסיר את השלחן בעת שמושיבים לתינוק מותר). וכ"ז אמור בכסא שמתחבר אליו השלחן ע"י קפיץ, אך אלו הנכנסים בדוחק ובלחץ, בזה כבר בואר בסימן הקודם (אות ב), שכיון שלעולם לא תוקעים להם מותר בזה בלא בית מיחוש כלל.

חשש שמא יצא הציר ויתקעו במסמר

י. (((אלא))) דעדיין יש מקום לדון ולאסור, והוא ע"פ דברי המ"א (סימן שיג ס"ק ט) דכתב דבר חידוש והוא לענין צירים שלנו, של דלתות כלים, שיש טבעת והציר נכנס לתוכה (כצירים של ימינו), וחשב להתיר מטעם שאין חשש שמא יתקע, כיון שאין מה לתקוע כאן. ושוב הביא למרדכי עירובין (פרק ג סימן תפח) דמשמע ממנו קצת לאסור וז"ל, אסור להחזיר דלת תיבה, גזירה שמא יתקע, פי' שמא ישים הצירים (פי' דיחברם במסמרות), דהוי בנין חשוב. ע"כ. דהיינו דס"ל למרדכי ופסקו המ"א, דחיישינן דאם יתקלקל הציר יבא לתקנו, ולפי"ז ה"ה לנידו"ד, דניחוש בשלחן המתחבר לכסא שיתפרק החלק המחבר בין הכסא לשלחן, ויבא להדקו ע"י בורג, וכן פסקו את דברי המ"א המ"ב (ס"ס ק לח) ובשם האחרונים, וכ"כ בספר קצות השלחן (סימן קיט ס"ח) ומשם הח"א (כלל מד).

(((והנה))) אלו דברי המרדכי פסקם מרן (סימן שיד ס"ז) דהביאו בסתם וז"ל, ומטעם זה אסור להסיר הצירים שקורים גוגזי"ש שאחורי התיבה אם נאבד המפתח, ויש מתירים בזו. עכ"ל. וקי"ל כסתם. ומבואר בב"י שהוא המרדכי הנ"ל. ע"ש. ואולם פירושו של המ"א הנ"ל בדברי המרדכי שנוי במח', כיון שהט"ז (סימן שיד ס"ק ז) פירש את דברי המרדכי דאוסר להחזיר דלת של שידה אפי' שאין לה צירים, שמא יבא להחזיר דלת עם צירים, ולמרדכי הוי איסור תורה להחזיר דלת עם צירים. ולא כמ"א שלמד במרדכי שאסר לחבר הדלת שמא יתקע הצירים במסמרים, ולפירושו של הט"ז לא חש המרדכי לשמא יקח מסמר ויתקן הציר, וממילא לענין נידו"ד לחבר השלחן לכסא שרי, ולא ניחוש דילמא יתפרק ויבא לתקנו, כיון דהיא גזירה חדשה, ואין לנו לגזור גזירות חדשות אחר חתימת התלמוד וכנודע. ויותר כי אף המ"א גופיה לא חשש לשמא יתקלקל הציר ויתקנו ע"י מסמר, שהרי חשב להתיר צירים שלנו, ורק אחר שראה למרדכי נסוג אחור, כי למד בו שאסר בזה, אך מדליה רצה להתיר, ולא חש להא כי היא גזירה חדשה.

(((ואשר))) נראה לענ"ד, כי הפשט במרדכי הוא שלא כהבנת המ"א ולא כט"ז. ונדבר ראשונה במ"א, דהנה מרן בשו"ע ובב"י (סימן שיד ס"ז) פסק את המרדכי לאסור להסיר הצירים שקורין גוגזי"ש, ובטור הביא לה"ר פרץ שהוא מקורו של המרדכי וז"ל הטור, וכתב ה"ר פרץ אבל היתדות שנועלין בהן אסור להסירם, דהוי בנין גמור. ע"כ. ולמ"א פירושו דאסור להסיר את המסמר שמחבר את הציר לתיבה, והנה ז"ל המרדכי (סימן תפח) ה"ר יעקב מקינון פירש שמותר להסיר הצירים שקורין גוני"ץ בלעז שאחורי התיבה אם נאבד המפתח, דהא סתירה גרועה היא, כיון שא"צ לשבור שום דבר. אבל לא נראה לרבי פרץ, דהא אמרינן פרק כל הכלים (קכב ע"ב) דאסור להחזיר דלת של תיבה, גזירה שמא יתקע, פירוש שמא ישים הצירים, דהוא בנין חשוב. עכ"ל המרדכי. והלשון שמא ישים צירים צריך ביאור, דהרי אין איסור תורה בהכנסת צירי הדלת במשקוף, כמבואר בסוגיא שם קנב ע"ב (ופסק כן מרן בסימן שח סעיף ט), דהוא איסור דרבנן וא"א שיאסר להחזיר דלת משום שמא יבוא לאיסור דרבנן. וע"כ מבאר המ"א (סימן שיג הנ"ל) דשמא ישים צירים הוא ע"י שיתקעם במסמרות שהוא איסור תורה, והמרדכי קיצר.

יא. (((ואולם))) פירוש זה לכאורה אינו נראה, כי במקורו של רבינו פרץ שהוא הגהות סמ"ק מבואר דלא כמ"א, דשם כתב הסמ"ק (סימן רפא) ואסרו חכמים להחזיר דלת של שידה תיבה ומגדל, גזירה שמא יתקע בגבורה ואומנות, ואז הוי בנין דאורייתא, וגזירה שמא יתקע באבן היתדות שקורין גאו"ץ בלע"ז. ובהגהות הסמ"ק (אות ב) כתב על כך, ומדנתינת הגא"ץ הוי בנין חשוב, א"כ מסתמא נטילתן הוי סתירה גמורה. עכ"ל. וא"כ הסמ"ק לא מיירי כי הוא זה לענין מסמר, אלא לענין יתידות שקורין גאו"ץ, והם יתידות שנועלים בהם, וכמש"כ הטור, והשו"ע ביאר שהם צירים שאחורי התיבה. וראיתי למור וקציעה (ס"ס שיג) דפירש שהם כעין חוליות הנכנסים זה בזה, ובתוכם מכניסים יתד הקרוי גאו"ץ לתופסם, וכשמפרקים מוציאים את היתד. כלומר שבדופן התיבה לאורכה מורכבים חוליות חלולות, עם מרווחים שוים ביניהם. וכן מורכבים על התיבה חוליות כאלו במקום חיבור הדופן לתיבה. וחוליות הדופן נכנסות ברווחים שבחוליות שבתיבה וכן להפך, כך שיחדיו נוצר צינור ארוך, ובו תוחבים בחוזקה יתד שמאחדם. ורק לפירוש זה מובן מהו שכתב הסמ"ק שמא יתקע באבן היתדות, דהיינו שע"י אבן דוחקן, והוי תקיעה גמורה שחייב חטאת. וכ"כ לפרש שו"ע הרב (סימן שיד סעיף יז) את רבינו פרץ דהם יתדות כנ"ל. וכ"כ בספר קצות השלחן בבדי השלחן (סימן קיט ס"ק טו) ושכן מדוייק מהא"ר (ס"ק יא) וע"ע שם בדברי הרב קצות השלחן שכתב בדומה מאוד לדברינו אשר בסמוך בעז"ה, וכתב כן בלא לראות הסמ"ק בפנים, ואם היה רואהו היה שש לקראתו כמוצא שלל רב, וזכה לכוין מדעתו הרחבה בלא לראותו שכן פירושו. [וכן הוסיף דלפירוש המרדכי תקשי דיוצא שאסור לשים החוליות זב"ז, וזה לכאורה צריך להיות מותר. וכתב דצ"ל דכוונת המרדכי שאסור לשים את הציר, והחשש שמא ישים היינו בחוזק. ע"כ. וכן מפורש בסמ"ק וכנ"ל.] שוב ראיתי לחד מן קמאי מראשוני האחרונים דפירש את דברי הטור בשם רבינו פרץ כדברינו, והוא השלטי גיבורים (שבת דף סא ע"ב סוף אות א) וז"ל, ועוד כתב (הטור) בשם רבינו פרץ, היתדות שנועלין בהן אסור להתירן, דהוי בנין גמור. ונ"ל פירוש לדבריו, דיתדות שנועלין רצה לומר, יתדות שתוחבין בכסוי התיבה ובדופנותיה יחד להדביק הכסוי עם הדפנות, שא"א לפתוח התיבה אם לא בהסרת היתדות, דאותו אסור לפי שאותה התחיבה וההסרה דומה ממש לבנין. עכ"ל. ואולם ע' בא"ר (ס"ק יא), כי משמע דנמשך אחר המ"א אע"פ שראה לשלטי גיבורים. והעתיקו לא"ר הרב יד יוסף (ס"ק ז). וכן משמע דלמד כפירוש המ"א בספר תורת שבת (סעיף ז), ע"ש. וכן למד כמ"א בספר ערוך השלחן (סעיף יז), (ואולם סותר עצמו, כי בסי' שיג (סעיף כט) חלק על המ"א והתיר להחזיר צירים שלנו. וצ"ע).

יב. (((וכן))) מבואר בל' הטור הנ"ל דלא כמ"א, שהרי כתב, וכתב הר' פרץ היתדות שנועלים בהן אסור להסירם, דהוי בנין גמור. ולמ"א הפשט שאסור להסיר את המסמר שתוקע את הציר לדלת, והוא מצד איסור בונה, ואילו הטור כתב שאסור להסיר יתד שנועלים, ומה שייך כאן נעילה? ועוד דלמ"א אמר הר"י מקינון להתיר להסיר היתדות שאחורי התיבה, דסתירה גרועה היא, כיון שא"צ לשבור שום דבר, ותקשי דלמ"א מיירי כשמוציא מסמר תקוע, וכי לזה לא יקרא שובר. (ובמחצה"ש (סימן שיג ס"ק ט) מבואר דאה"נ לא יקרא סתירה, ומ"מ הוא דחוק). ועוד דיוצא כי לדעת הר"י מקינון מותר להוציא מסמר תקוע ואין בזה איסור, והוא מרפסן איגרי, וכל הפוסקים ביארו שמא יתקע, דהוא ע"י מסמר, דהוי איסור דאורייתא, והרבה ראשונים ביארו דאיסורו מצד בונה, ומינה שבהסרתו הוא סותר.

(((ובאמת))) כי המ"א לא כתב את דבריו בהחלטיות כלל, כי הרי פתח ואמר אבל במרדכי פ"ג דעירובין משמע קצת דאסור. וא"כ כתב כן בדרך משמע קצת. ובאמת צריך ביאור מדוע כתב משמע קצת, והרי זהו זה בידיוק, דאסר המרדכי להחזיר דלת שמא יתקע מסמר בציר, ועל כך דיבר המ"א שם, דחשב להתיר לשים דלתות של כלים שלנו, דאין חשש שמא יתקע, ובמרדכי (להבנת המ"א בו) מבואר דחושש שיתקע מסמר בציר, וא"כ מדוע כתב משמע קצת, והוא מפורש במדרכי. ונראה על כן כי לא ברירא למ"א פירוש המרדכי, דחשב שאפשר לפרשו אחרת, או שחשב שמא דיבר על צירים אחרים, וממילא כתב ומשמע קצת. וא"כ אתה הראת לדעת כי גם המ"א שהוא מרא דשמעתא דאיסורא, אסר כן מכח הספק, ולא מתורת וודאי, וע"כ ברור שאחר ראותנו לכל הנ"ל, יש להקל בשופי, ואין בו בית מיחוש כלל. וכן עוד משמע מל' השו"ע (סימן שיד ס"ז) דלא למד כן במרדכי, דהביאו בזה הלשון, ומטעם זה אסור להסיר הצירים שקורים גוגזי"ש שאחורי התיבה אם נאבד המפתח. ע"כ. וא"כ כתב שהם צירים ולא מסמר, ועוד שהם אחורי התיבה, ולמ"א מהו אחורי התיבה והרי הדלת היא מלפנים.

(((ועוד))) לענין דברי המ"א יש להעיר, כי לכאורה סותר עצמו דכתב בסימן שיד (ס"ק י) דלכו"ע אסור לתקוע את הציר עם מסמר, אף לדעת הר"י מקינון. ע"כ. ותקשי דהרי ביאר דכל המח' היא לגבי תקיעת מסמר, ולפירושו לר"י מקינון שרי. ופירש זאת נפלא התו"ש (סימן שיג ס"ק טז, וסימן שיד ס"ק כב) והביאו המחצה"ש (סימן שיג ס"ק ט) דלדעת הר"י מקינון שרי להוציא מסמר מן הציר, כיון שאינו שובר דבר, אבל לתקוע מסמר בציר, אומנם מותר מצד בונה, אך אסור מצד איסור אחר והוא מתקן מנא. וזהו שכתב המ"א בסימן שיד (ס"ק י) ונ"ל דלכ"ע אסור לקבוע הצירים במסמרים דמתקן מנא. עכ"ל. (וביאר התו"ש (סימן שיד ס"ק כב) והמחצה"ש (שיג ס"ק ט) דאסור מדרבנן. וע' תהל"ד (שיג ס"ק יד) דפליג וס"ל דאיסורו של תורה, וע' בביאורים על התו"ש (שיג אות א)).

יג. (((וע"פ))) הנ"ל גם פירושו של הט"ז (סימן שיד ס"ק ז,ח) נדחה דפירש את דברי מרן דמיירי במכניס דלת בלי צירים, ואסור גזירה שמא ישים דלת עם צירים, וע"פ הנ"ל זה אינו. ועוד בה דלפירושו המכניס דלת עם צירים לדעת המרדכי ור' פרץ, הוי חיוב חטאת. ותקשי עליו טובא, שהרי כאן פסק מרן למרדכי, ובסימן שח (סעיף ט) פסק דמותר להסיר דלת עם צירים, ולהחזיר אסור מדרבנן, שמא יתקע. וע' בט"ז דס"ל הוי חיוב חטאת בחזרה, וגם ההסרה אסורה מדין תורה. ועוד דמבואר בסמ"ק ורבינו פרץ ובטור דהפשט הוא דתוקע יתד בצירים של חוליות וכנ"ל. וע"פ פירושנו דברי מרן באים כפתור ופרח, כי לעולם חושש בהחזרת דלת לשמא יתקע בסיכין, והכל הוא חד שיטתא, ולכן פסק בסימן שח, וכאן בסימן שיד, דחיישינן שמא יתקע, שהיא אותה שיטה ממש, דאסור להחזיר דלת שמא יתקע צירים ע"י סיכין, וכן שמא יתקע יתד בחוליות שמחברות את הדלת לדופן השידה.

(((ואומנם))) בדעת הט"ז (ס"ק ח) למד המחצה"ש (סימן שיג ס"ק י) וכן הלבו"ש (על מ"א סס"ק י), וכן התו"ש (סימן שיג ס"ק כב) דגם איהו אזיל בשיטת המ"א הנ"ל בסימן שיג, ולא כפירושנו הנ"ל בט"ז דלומד אחרת וכנ"ל. וע"כ כתבו דבענין קביעת מסמר פליג אט"ז, כי לט"ז לר"י מקינון שרי לקבוע מסמר. אולם המ"ב בשעה"צ (ס"ק לג) למד בט"ז כנ"ל, וכן למדו בט"ז בהגהות והערות על הטור (ס"ק מג) ולכן תמה הרב שעה"צ על האחרונים שעשו מח' בזה בין המ"א והט"ז.

(((איברא))) כי הרב קצות השלחן (סימן קיט סעיף ח) אע"ג דכתב כנ"ל לחלוק על המ"א, כי אין לחוש שמא יתקע

מסמר, מ"מ לא מלאו ליבו להקל, כיון דמפורש בח"א לאיסור. והוא פלא, כי מה מצא בח"א יותר מבמ"א, והרי כל מקורו של הח"א הוא מן המ"א, והמ"א אסר רק מכח ספק וכנ"ל. ונראה ברור שאילו היו רואים לרבינו פרץ במקורו, היו מתירים בשופי. וכנ"ל לעיל (אותיות יא,יב), ועוד דהוי מילתא דרבנן. וכן ראיתי לפמ"ג (משב"ז סימן שיד ס"ק ח) דכתב וז"ל, ודע שיש ב' מיני צירים א' שקורין ניטי"ן שקובעין בחוזק. וא' כמו קוואטיר"ן, וזה בבנין מחובר אסור, הא בכלים שרי, דלא שייך כה"ג שמא יתקע. עכ"ל. ומפורש דס"ל דכל שאין חשש שמא יתקע מותר. ועפ"ז מש"כ הפמ"ג בסי' שיד (בא"א ס"ק ט) לאסור צירים שלנו, הוא רק תוכן דברי המ"א, וליה לא ס"ל. וכן ראיתי עוד לרב ערוך השלחן (סימן שיג סעיף כט) דס"ל דשרי להחזיר דלת של שידה בצירים שלנו, שאין חשש שמא יתקע.

(((ואעיקרא))) דדינא כל דיוננו שבא עתה בארוכה (מדלעיל אות י) לאסור כאן בחיבור השלחן מצד חדש שמא יתקע אליבא דהט"ז והמ"א בביאור המרדכי, אינו עניין לנידו"ד. דכל שאסר המרדכי לפרק ציר ולחבר דלת שתכליתה להשאר מחוברת אע"פ שהיא כלי המטלטל, מ"מ אסור כל מר כדאית ליה, אחר שתכליתה להיות מחוברת. ברם לענין נידו"ד שהשלחן המתחבר לכסא אינו מיועד להשאר מחובר לכסא, אלא חלק מתשמישו הוא פירוקו כדי לנקותו וכדו', ולכן מעיקרא בונים אותו ע"י קפיץ שבקל יוכלו לפרקו, בזה לית מאן דפליג דשרי, ולא חיישינן שמא יתקע הציר. וזהו כל שנאסר להחזיר דלת של תיבה (סימן שח ס"ט), וכן לפרק יתדות שנועלים בהם (סימן שיד ס"ז) והם אמורים להשאר כל הזמן.

(((היוצא))) לדינא, מותר לחבר לכסא תינוק את שולחנו בשבת. ודין זה אינו רק באופן שדרך השימוש בכסא זה הוא שמושיבים את התינוק ושוב אחר כך מחברים את השלחן, וכן כשמוציאים את התינוק, מסירים את השלחן. כי בזה פשוט שמותר. אלא אף אם דרך השימוש בשלחן שהוא נשאר מחובר לכסא תמיד, ורק בעת שחפצים לאכסן את הכסא, או לנקותו, אז מפרקים את השלחן מהכסא, בכל אופן יש להקל. והמחמיר במקרה השני תבא עליו ברכת טוב. (ודרך השימוש בכסא, נמדד כל סוג כסא לפי מנהג רוב העולם, ולא לפי המשתמש, וכמבואר בשו"ת נחלת לוי (חלק א סימן י אות ב) ).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב

כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5