סימן כז – הארכת שלחן

——–

תוכן התשובה בקצרה

א. הטור והשו"ע (סימן שיג ס"ו) פסקו כי מטה של פרקים אם דרכה להיות רפויה מותר להחזירה ברפיון בשבת, ואם דרכה להיות מהודקת אסור לחברה אף ברפיון. וכוס של פרקים מותר להחזירה כדרכה, ואף שהוא הדוק, מ"מ אינו הידוק כל כך ושרי. ובב"י הביא לכל בו שביאר מהו גדר רפוי שמתנועע בתוכו. ולכאורה תקשי מדין כוס, שברור שאינו מתנוענע בתוכו, שהרי הוא מהודק ובכ"ז שרי. ב. וע"כ שגדר רפוי נאמר לגבי מטה, משא"כ כוס שלעולם אף אחד אינו תוקעה, הותר אף בהידוק, ובלבד שלא יהדק כל כך. ונמצא לפי"ז כלל, דכל כלי שאף פעם לא תוקעים לו, מותר להדקו כדרכו, ובלבד שלא יהדק כ"כ, (כפי דרך תשמישו). ולפי"ז מותר להאריך שלחן בשבת, אע"פ שמכניס את הפינים לתוך החורים והשלחן לא זז. ג. ואולם המ"ב למד בט"ז שכל שהותר לחבר כוס הוא רק ברפיון ולא בהידוק, ולפי"ז אין את ההיתר הנ"ל. ד. ואולם ברבינו ירוחם מפורש כפירושנו, ומרן בב"י הביא דאזיל בשיטת הטור, ובשו"ע צדיק עתק את לשון הטור, וא"כ מרן ס"ל להקל, ודלא כפירוש המ"ב. ועוד שהלבו"ש פירש אחרת בט"ז. ועוד שעל פי דברינו באים גם דברי הט"ז יחדיו כדברינו הנ"ל, וכן נמצאו כמה אחרונים שכתבו להדיא לפרש את דברי מרן שמתיר אף בהידוק, ובלבד שלא יהדק כ"כ. ה. וכ"כ הפוסקים להתיר חיבור השלחן.

(((שאלה:))) האם מותר להאריך שלחן או לקצרו ע"י הפלטות המיוחדות לכך בשבת קודש.
כוס של פרקים

(((תשובה:))) א. כתב הטור (סימן שיג ס"ו) וז"ל, מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת, ואם היא רפויה מותר לכתחילה. וראיתי כתוב על שם הר"מ מרוטנבורק, דהוא הדין כוס של פרקים אסור להחזירו, אא"כ יהא רפוי. ונראה דכוס אין דרך להדקו כ"כ ושרי בכל ענין. עכ"ל. כלומר, דפליגי הר"מ מרוטנבורג והטור בכוס של פרקים, דדעת הר"מ כי דינה כדין מטה של פרקים. והטור ס"ל דקיל ומותר לחברה אף בהדוק, רק שלא יהדקה כל כך, אלא יהדקה רק כפי שדרכה להדקה תמיד. וכן פסקו כדעת הר"מ בספר תשב"ץ קטן (סימן לו), ובאגור (שבת סימן תנא), ובספר ארחות חיים (שבת סימן קכא), ובכל בו (סימן לא דף קמח בהוצאת ר' דוד אברהם), וכן הוא באגודה שבת (סימן קטז). ומאידך גיסא הביא הב"י שעם דעת הטור כן ס"ל לרבינו ירוחם (דף עב ע"ג), ובשם רבינו פרץ. ומרן בשו"ע (סימן שיג ס"ו) בסתם הביא לטור, ובי"א לר"מ. וז"ל, מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת. ואם היא (דרכה להיות) רפויה, מותר לכתחילה, (ובלבד שלא יהדק). וכוס של פרקים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת. ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה. ע"כ. וא"כ נמצא שהעיקר כסתם, כדעת הטור, דמותר לפרק ולהחזיר כוס של פרקים. ואע"פ שפוסקים רבים חשו לר"מ, דכן פסק כר"מ הלבוש (סעיף ו), והט"ז (ס"ק ז) התיר רק לצורך גדול, וכ"כ הרב תוספת שבת (ס"ק כא) להתיר רק לצורך גדול, ובספר שו"ע הרב (סעיף כא) הקל לצורך שבת, וכן הרב מ"ב (ס"ק מו) הקל רק לצורך גדול, מ"מ אנן אתכא דמרן סמכינן להקל וברור.

גדר רפוי

(((וביאר))) הב"י דהא דאמרינן אם היה רפוי מותר, היינו לומר שהוא עשוי להיות רפוי, ומשום הכי שרי. אבל אם הוא עשוי להיות מהודק, אע"פ שעכשיו כשמחזירו מניחו רפוי אסור. ע"כ. דהיינו דמה שהתירו במטה של פרקים אם היתה רפויה, היינו שמטה זו דרכה להיות רפויה, ולכן עכשיו כשיחזירנה ברפיון לא ניחוש דילמא יתקע. ולפי"ז כוס של פרקים שמותר להחזירה, צריך לומר שנחשבת רפויה. אלא דממשיך הב"י ומבאר מהו גדר רפוי, והביא לכל בו (סימן לא דף כז ע"א) משם הראב"ד דכתב וז"ל, דברים שאין אדם מקפיד עליהם אם יתנועע בתוך החור מותר להכניסן בחורן, שאין לגזור שמא יתקע אלא בדבר שצריך להיות מעמידו בדוחק. עכ"ל. ומבואר דרפוי גדרו שמתנועע. וכ"כ התו"ש (ס"ק יח), ומ"א (ס"ק יא), מאמ"ר (רס"ק יא), ערוה"ש (סעיף לד), ובביה"ל (ד"ה דרכה), ועוד. ותיקשי טובא דהרי הטור כתב לגבי כוס וז"ל, ונראה דכוס אין הדרך להדקו כל כך. ע"כ. דהיינו שהיא מהודקת אך לא כ"כ, וא"כ אינה רפויה וכיצד מותר. ובמאירי (שבת דף מו ע"א ד"ה מטה), ג"כ הביא את אלו דברי הראב"ד בשינוי לשון בשם גדולי המפרשים, [שכן מכנה המאירי לראב"ד וכנודע, וכ"כ בספר בני ציון (סימן שיג ס"ק י), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן לב), ובהגהות והערות על הב"י (סימן שיג ס"ק נ), וכמו שכ"כ באורך הגר"י סופר שליט"א בספרו שיצא זה עתה הקרוי מנוחת שלום (ח"ה סימן מח) בשם הגר"ח פלאג'י בספר כל החיים (דף טז ע"ב). ועע"ש.] וז"ל המאירי, מה שהתרנו רפוי, לא נאמר אלא בדברים שדרכם להשמיט ולהחזיר ואין אדם מקפיד עליהם. אבל דבר שאין דרכו להשמט, ושאדם קפיד בהשמטתם, אף ברפוי גמור אסור, שמא יתקע שם יתד עד שלא ישמוט, ונמצא מכה בפטיש. עכ"ל. דהיינו כי גדר רפוי הוא בדבר שדרכו להשמט ולהחזיר. וכן הוא מבואר בדברי המאירי שם בריש הענין דכתב, מטה העשויה פרקים וכו', אם הם רפויות שאין שום הידוק בחזרתן מותר לכתחילה. ואם רפויות קצת, אסור שמא יתקע. ואם תקע חייב חטאת. ע"כ. וא"כ כתב שגדר רפוי הוא שאין בו שום הידוק. וא"כ תימה כיצד התירו הטור והשו"ע כוס של פרקים בזמן שהיא מהודקת אך לא מהודקת כ"כ. והלא היא אינה רפויה. ובאמת שעל הכל בו עצמו לא קשיא מידי, כיון דאיהו פסק (לקראת ס"ס לא, בהוצאת ר' דוד אברהם דף קמח) כר"מ מרוטנבורג וז"ל, וכתב ה"ר מאיר, אותן כוסות העשויין פרקים שנוטלין אותן מן הרגל ומחזירין אותן, אם הם רפויין מותר לפרקם ולהכניס בשבת. ואם מכניסן בחוזק אסור בין להדקו בין להחזיר. ע"כ. וממילא הכל בו שכתב שגדר רפוי הוא מתנועע, אזיל לטעמיה דפסק כר"מ. אך למרן שפסק כטור להקל להחזיר רגל של כוס בהדוק, ורק שלא יהדק כ"כ, ובב"י הביא את אלו דברי הכל בו בגדר רפוי, קשיא טובא.

ב. (((ואשר))) נראה ברור לפרש, כי כל שכתבו הני אשלי רברבי את גדר רפוי, הוא כלפי מטה דבעינן שתהיה רפויה. אך לענין כוס של פרקים, שבה חידש הטור שא"צ שתהיה רפויה, אלא אף מהודקת מותר ובלבד שלא יהדק כ"כ, בזה א"צ גדר רפוי, שהרי מותר אפי' להדקה. והוא מטעם שאף פעם אף אחד אינו מהדק כוס של פרקים, כיון שמיועדת לפירוק חוזר. משא"כ מטה של טרסיים יש שמהדקים לה.

(((ואין))) לפרש בטור כי המח' בין הר"מ לטור היא בגדר רפוי, דלטור כוס שמהדקים אותה אך לא מהדקים כ"כ, הידוק כזה נחשב כרפוי, ולכן מותר להדקו. ואילו הר"מ ס"ל, דכל כה"ג חשיב הידוק ואסור. כי לפי"ז יצא דהרשב"א בעבודה"ק (בית מועד ש"ג רס"ג) דאסר רפוי ואינו רפוי, והביאו הב"י, ושכן הביא דבריו הרב המגיד (פרק כו הי"א), עומדים בשיטת הר"מ, והטור פליג. ויצא לפי"ז דבשו"ע מרן פסק להתיר, כיון דפסק כטור. והוא תמוה מאוד, כי בב"י משמע שמרן מסכים עם הרשב"א והרב המגיד, ושאין מי שחולק בהא, ואמרו דין נוסף. וע"ש בב"י והוא פשוט. ועל כן נראה כפירושנו הקודם. ומ"מ איך שלא יהיה, גם לפירוש זה יצא כי מותר לפרק ולחבר שולחן, כיון שאינו תקוע רק מהודק בצורה שאינו מהודק כ"כ.

(((וע"פ))) האמור יוצא כלל גדול, כי כל כלי שמחברים אותו בהידוק (ולא בתקיעה), ואף אחד אינו מהדקו לגמרי, שרי לחברו אף בהידוק, רק שלא יהדק כ"כ אלא כדרך השימוש של כלי זה. כיון שלא חיישינן שמא יתקע, מאחר שאף אחד אינו תוקעו. ועפ"ז יצא כי מותר להגדיל שולחן ע"י הוספת פלטה נוספת, ואע"פ שבקצה הפלטה ישנם זיזים אשר נכנסים בשלחן, ואז השלחן תקוע ואינו זז, כיון שאף פעם אף אחד אינו תוקעם, ממילא דינה ככוס של פרקים שמותר. וכן ה"ה לענין לגו. [ומדין מוקצה עיין לעיל (סימן כה) דהעלנו להתיר] , דאע"פ שמהדקים את החלקים, כיון שאף פעם אף אחד אינו מהדקו בחוזק מותר, ולא חיישינן שמא יתקע. וכן ה"ה לענין כסא תינוק שמחברים לו שלחן ונכנס ע"י יתדות שיוצאים מהשלחן ונתקעים בתוך החורים שבכסא, ונכנסים בלחץ. ומוציאים את השלחן בכח מעט דמותר, כיון דדינו ממש ככוס של פרקים, כי נתקע באותה צורה, ולכן יהיה מותר לפי שאף פעם אף אחד לא תוקעה. ולענין כסא תינוק שנתקע ע"י קפיץ ע' לקמן סימן הבא.

דעת הט"ז

ג. (((איברא))) דחזי הוית לרב מ"ב (סימן שיג ס"ק מה) דכתב לפרש את דברי מרן שהתיר לחבר כוס של פרקים דהוא דוקא לחברו ברפוי ולא בהידוק. וע"פ דבריו נופל כל הנ"ל, כי דברי הכל בו דביאר מהו גדר רפוי שהוא מתנועע בתוכו, אמורים אף לענין כוס של פרקים, וממילא אין להתיר חיבור שלחן, ולגו, מטעם זה. ומקור דבריו ציין בשעה"צ לט"ז (ס"ק ז) ונראה שלמד כן מדיוק לשונו, דכתב הט"ז ולדיעה אחרונה (היש מי שאומר שהביא השו"ע שהיא דעת הר"מ) היה לנו לאסור אפי' להדקה ברפיון. עכ"ל. אלמא דלדעת הסתם, כל שהותר לחבר הכוס הוא ברפיון דוקא. ולכאורה צ"ע מהיכן הוציאו כן, והלא הטור כתב דנראה דכוס אין הדרך להדקו כל כך, ושרי בכל ענין. ע"כ. וא"כ מבואר להדיא שהתיר לחברו בין ברפוי ובין בהידוק, ובלבד שלא יהדק כ"כ. ובאמת כי אף הרב מ"ב גופיה בשעה"צ (ס"ק ל) הקשה כן על הט"ז מדברי הטור. והוא תימה דאפ"ה פסק כט"ז במ"ב. וע"ע בשעה"צ (ס"ק לה) דנקיט ואזיל בפשטות בדעת הטור דכל שהותר הוא ברפוי, וא"כ נראה דלבסוף למד כן אף בטור, ומש"ה פסק כן במ"ב, כי למד דכל היתרו של השו"ע לענין חיבור כוס של פרקים, הוא דוקא ברפוי. שהרי מקורו של השו"ע הוא מדברי הטור, ואיהו מתיר רק ברפוי. ולכאורה צ"ע מהיכי תיתי לטעון כן, דהרי מבואר בטור להדיא להתיר אף להדק וכנ"ל.

(((ואחר))) העיון נראה לבארם, ותחילה נביא את לשון הטור וז"ל, וראיתי כתוב על שם הר"מ מרוטנבורק דה"ה כוס של פרקים אסור להחזירו, אא"כ יהא רפוי. ונראה דכוס אין הדרך להדקו כ"כ, ושרי בכל ענין. ע"כ. ואנו למדנו כי מש"כ בשם הר"מ "אא"כ יהא רפוי", היינו שכשיחבר את הכוס יחברה ברפיון, וממילא הטור שחולק ומתיר בכל ענין, היינו אף בהידוק. אך אפשר לומר כי מש"כ הר"מ אא"כ יהא רפוי, הוא בדומה למש"כ קודם הטור לענין מטה של פרקים, ואם היא רפויה מותר לכתחילה. ושם ביאר הב"י, דהיינו שדרכה להיות רפויה. וה"ה י"ל בדברי הר"מ, דהתיר בכוס של פרקים אם היא רפויה, דהיינו שדרכה להיות רפויה, בשונה מסתם כוס של פרקים, ואז מותר לחברה (וכמובן ברפיון). ועל כך פליג הטור וס"ל דשרי בכל ענין לחברה, אף אם דרכה להדקה, כיון שאין הדרך להדקה כ"כ. וזהו "בכל ענין" בין אם דרכה להיות רפויה, או מהודקת. אך כיצד מותר לחברה בהידוק או ברפיון, בזה לא דיבר, כי הוא מבואר לעיל בדין מטה שכל שהותר הוא ברפיון בלבד.

ד. (((ואולם))) לכאורה נראה דאין מקום להבנה זו לכל הפחות בדעת מרן, שהרי בב"י הביא שם כי עם שיטת הטור דשרי לחבר מטה של פרקים, כן ס"ל נמי לרבינו ירוחם (דף עב ע"ג) בשם רבינו פרץ. ושם רבינו ירוחם אחר שכתב כמה דינים מדיני בונה, ודין מטה של פרקים אם היה רפוי מותר, אבל לא היה רפוי אסור מדרבנן. ושאין בנין בכלים, ודין פקק החלון, כתב וז"ל, כוס שנתפרק בחוליות כגון של כסף עם רגל, מותר לפרקו ולהכניסו בשבת. כך כתב רבינו פרץ. עכ"ל. ומבואר דמותר להחזיר הכוס כדרכה, כדרך שימושה, דהיינו אף בהידוק. וכמו שביאר לנו את מציאות הכוס הטור, שהיא מהודקת אך אינה מהודקת כ"כ. וא"כ רבינו ירוחם ורבינו פרץ התירו לחברה כהרגלה, דהיינו דשרי אף להדקה. שוב ראיתי שכבר קדמוני בראיה זו מדברי רבינו ירוחם לדחות את הבנת המ"ב, בהגהות והערות על הטור (אות נג).

ביאור אחר בט"ז

(((ועוד,))) דגם הדרך שלמד המ"ב בדעת הט"ז להתיר רק ברפיון, אין היא ברורה כלל, דע' בלבושי שרד (סימן שיד) על דברי הט"ז הנ"ל, דביאר את הט"ז בדרך אחרת, כי מש"כ הט"ז "דיעה אחרונה", אין כוונתו ליש מי שאומר, אלא לדעת הרמ"א שמפרש את מרן, ואינו חולק עליו. דהיינו שהט"ז רצה לדמות כוס שרוי"ף למטה של פרקים, כיון שהדרך להדק את הכוס. ודו"ק. ולפי"ז הט"ז לא אמר בדעת מרן דכל שהתיר לחבר כוס הוא רק ברפיון. ועוד בה, כי לכאורה על פי דברינו האמורים לעיל בביאור דין כוס כן באים יחדיו גם דברי הט"ז. כי גם לדברי הרב לבו"ש הנ"ל, מלבד שהוציא דברי הט"ז מפשטם, עוד תקשי מדוע הט"ז כתב את דיבורו הנ"ל על דברי מרן לענין כוס. ואשר נראה, כי גם הט"ז (ס"ק ז הנ"ל) לא אסר בהידוק שאינו מהודק כ"כ לכוס, שהרי כתב על דין כוס שהתיר מרן להדקה ובתנאי שלא יהדקה, בזה"ל, ולכאורה גם הנודות של בדיל שיש לנו שיש בה שרוי"ף אסור עכ"פ להדקה בחוזק כמו במטה של פרקים. (פירוש שלסגור בחוזק ממש, כלי אכסון שסגירתו על ידי הברגה אסור, כי בזה אף לדעת הטור והשו"ע בכוס אסור להדקה בחוזק, וכל שהותר הוא רק להדק הכוס כדרכה, דהיינו שלא יהדקה כ"כ, וה"ה לנוד שהדרך להדקו אך לא כ"כ, שכל שיותר הוא רק להדקו שלא בחוזק כ"כ, ואולם הידוק גמור אסור). ולדיעה אחרונה (הוא הר"מ מרוטנבורג) היה לנו לאסור אפי' להדקה ברפיון (ברפוי לגמרי), כיון שדרך להדקה. ע"כ. (בהידוק שאינו כל כך, כיון שדומה ממש הנוד לכוס, ולר"מ אסור אפי' ברפיון). ודבריו באים נפלא ע"פ פירושנו. וכ"כ להדיא בספר שו"ע הרב (סימן שיג סעיף כא) וז"ל, וכוס של פרקים י"א שאף שדרכה להיות מהודק קצת מותר להחזירו ולהדקו קצת, ואין חוששין שמא יתקע בחוזק, לפי שאין דרך הכוס כלל להדקו כ"כ בחוזק. ע"כ. וכ"כ בספר דברי צבי (סימן שיג על מ"א ס"ק יב) וז"ל, והטור שמתיר בכל ענין, היינו על כרחך אפילו בדרכה להיות מהודק. ע"כ. (וע"ש מה שהקשה, ולכאורה קושייתו אינה, כיון דכוס שונה ממטה שמהדקים אותה אך לא כ"כ, ודו"ק ופשוט). וכ"כ בספר קצות השלחן (סימן קיט ססק"י). וכן משמע דס"ל לרב ערוה"ש (סעיף לא) דכתב, וכוס של פרקים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת, לפי שאין דרך להדקו כ"כ. [טור] . עכ"ל. ולא חילק כיצד לחברו, משמע שיחברו כדרכה אפי' בהידוק. וכ"כ בספר בנין שבת (פ"ו אות ד, אולם מה שהשוה שם דהכי ס"ל לחזו"א, לכאורה זה אינו, כי החזו"א אזיל בדרכא אחרינא וכבסמוך ואכמ"ל).

אחרונים

ה. (((וכ"כ))) להקל לפתוח ולסגור שלחן בשבת, בשו"ת רבבות אפרים (ח"א סימן רנב אות ג), ושכן הסכים הגר"י נויבירט שליט"א, והרה"ג בנימין זלבר, כיון שעשוי לכך. ע"כ. ושב הרב רבבות אפרים והניף את ידו בכחא דהיתרא בפתגמא דנא בח"ב (סימן קטו אות כא), ומשם הגר"מ פיינשטין זצ"ל. וכ"כ להתיר להגדיל השלחן, בספר שמירת שבת כהלכתה (ח"א פרק כד הל' כג) דמותר להאריך שלחן בעזרת המדף העומד לכך, ומותר לתחוב את הפינים שבמדף זה לתוך הנקבים הנמצאים בשלחן זה. ע"כ. וביאר כי מקורו הוא משו"ת מהרש"ם (ח"ו סימן מג). ושם מיירי לענין שלחן הנעשה לצורך קריאת התורה, ובו ב' נקבים בקצוות, ובעת קריאת התורה תוחבים בהם עץ, ועליו מניחים את ספר התורה. ויצא הגאון מהרש"ם בכוחא דהיתרא וכדפסק השו"ע בס"ס רנט, ובסימן שיד ס"י בענין סתירת טיחת התנור, דכיון שעשויין לכך אין בזה משום בנין וסתירה, וכל שעומד לשעה מותר, וכדפסק החת"ס (או"ח סימן עב). ע"ש. (ולפי"ז כל היתרו הוא רק בעומד לחיבור ופירוק לשבת גרידא, ולא במשאירו ליותר משבת. וגם דאל"כ תקשי ממטה של טרסיים (שיג ס"ו) דאסר מרן). וכ"כ להקל בפתיחת השלחנות ידידי הרה"ג זבדיה כהן שליט"א ראש כולל היכל דוד בקובץ לוית חן בהוצאת כולל לוית חן (דף קל), ומשענתו בהסתמך על החת"ס הנ"ל (או"ח סימן עב), דס"ל כי הבבלי (שבת לא ע"ב) פליג אירושלמי (שבת פ"ז ה"ב), דשם אסרו בנין לשעה, והבבלי מתיר. והוסיף שכן דעת מרן, כדמוכח מפסק השו"ע (סימן שיד ס"י) דהתיר לסתור הטיט שטוח סביב התנור. אלמא דבנין לשעה אינו בנין. ויש להשיב על דבריו. ואכמ"ל. ועע"ש, ובשו"ת יחו"ד (ח"ב סימן נה ד"ה אולם), דדיבר בדין בנין לשעה. ובספר הליכות עולם (ח"ד שמות אות ב). ע"ש. וע"ע בריש ספר שביתת השבת (ריש חלק מעשה חושב), ובשו"ת להורות נתן (ח"ד סימן לג אות ו) בזה, ובשו"ת שמן אפרסמון (ח"א סימן יא אות לו) להרה"ג אבנר אליסון שליט"א. ואולם זאת יש להעיר כי כל דברי החת"ס דבנין לשעה לא הוי בנין, היינו דלא הוי בנין ד"ת, אך מ"מ אסור מדרבנן, וכמש"כ שם החת"ס כמה פעמים. וע"ע בסוגיא זו דבנין לשעה במש"כ לקמן (סימן לו) לך ראה שם אם יקחך לבך. ואולם בשו"ת דברי שלום קרויז (סוף ח"ד בפסקי תשובות אות נ) רוח אחרת היתה עמו, ואסר לחבר שלחן שיש לו זיזים, וכתב ונכון להחמיר שיתן דף בתוך השלחן בצד שאין בולטים העצים, שלא ידבקו יפה יפה. והראה מקורו בדברי השו"ע (סימן שיג ס"ט) התוקע עץ בעץ תולדת בונה. ועוד (שם בסעיף ו) מדין כוס של פרקים. ע"כ. ואולם זה אינו, וכנ"ל. וכ"כ להקל בספר מנוחת אהבה (פרק כג הל' לד), אלא דלכאורה דבריו שם קשים להולמם, כי סובר שכלי שהדרך לחברו ברפיון מותר אפי' להדקו ובלבד שלא יתקע. ולמד כן בדברי הטור והשו"ע. ודבריו מרפסן איגרי, שאומנם אמת שכן פסק החזו"א, וכמו שהוא לו בספרו (סימן נ סוף אות י), אך הוא מפני שחלק שם על הב"י בהבנת הרמב"ם, והכל בו, והטור, וכפי שכתב שם החזו"א, כי הב"י ביאר שהכל תלוי בדרך שימושה, שאם דרך המטה להיות רפויה, מותר ברפוי, ואם הדרך להדקה, אסור אף ברפוי. והחזו"א למד שאף שהדרך להדקה, הכל תלוי אם כעת מניחה רפויה, מותר. וכתב עוד הגאון חזו"א בדרך אפשר, כי בשו"ע (סימן שיג ס"ו) שהשמיט את התנאי של דרך להדקה, אפשר שחזר בו, וס"ל כנ"ל. ואולם הרמ"א שכתב להדיא לתלות זו בדרך, וכן שאר הפוסקים, ודאי דס"ל דתלוי בדרך. עכת"ד החזו"א. ונראה ברור שאין לעשות את הב"י חוזר בעצמו מדבריו בב"י בלא ראיה מוכרחת, וכאן הראיה כלל אינה מוכרחת, שהרי מרן בשו"ע העתיק את לשון הטור, והב"י ביאר את לשון הטור שכוונתו כי הכל תלוי בדרך, וכן הוכיח הב"י דס"ל לעוד כמה אשלי רברבי דמן קמאי, וא"כ ברור שמרן בשולחנו הטהור שהעתיק את לשון הטור ס"ל כמו שהוא עצמו פירש את לשון הטור בב"י, שהרי כן דרך מרן להעתיק ללשון הפוסק אף אם יש בו קושיא, וסמך על ביאורו בב"י, וכדכתב הרב יד מלאכי כללי השו"ע (אות יא) מפי ספרים, ע"ש. וכ"כ בספר ברכי נפשי (סופר עמ' צג, וסוף עמ' צד) מפי ספרים כדרכו בקדש. וע"ע שם (עמ' יז) ועוד (ריש עמ' נד), ועוד לו בספרו ברית יעקב (ס"ס יג הערה י) ע"ש. והלא הדברים מפורסמים שאין לפרש את השו"ע אלא בראית דברי הב"י, שהוא ספרו העיקרי, והשו"ע הוא תמצית דבריו, וכמו שכתבנו בזה בשו"ת נחלת לוי (ח"א סימן יד אות ג). ואדרבה מוכרח מהב"י כי בשו"ע ס"ל כב"י, מתוך שהעתיק את לשון הטור, וכן למדו כל הפוסקים. וגם החזו"א כל שכתב כן הוא בדרך אפשר. ותימה טובא על הרב מנוח"א שתפס בדעת מרן להקל בהא. שוב ראיתי לשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן לב) דקם לישע הרמ"א וכל הפוסקים, נגד דברי החזו"א, וע"ש דהוכיח מדברי המאירי (דף מז ע"א ד"ה מטה), דכתב להדיא לאסור רפוי גמור, בדבר שדרכו להיות תקוע. דז"ל המאירי, אבל דבר שאין דרכו להשמט, ושאדם קפיד בהשמטתם, אף ברפוי גמור אסור, שמא יתקע יתד וכו'. וזה שאסור בדלת שידה תיבה ומגדל (שבת קכב), ולא חילקו בין רפוי לשאינו רפוי. ע"כ. והביאו בספר פסקי תשובות (ר"ס שיג). ועוד קשה על המשך דברי הרב מנוח"א ע"ש, דלמטוניה דמר שעשה מח' בין המאירי והכל בו בגדר רפוי, תקשי, דהרי שניהם אמרו את דברי הראב"ד (וכנ"ל שגדולי המפרשים במאירי הוא הראב"ד), וא"כ ברור דלא פליגי, וי"ל דגם המאירי מודה לכל בו, שאם מתנועע בתוכו מקרי רפוי. ולפי"ז מש"כ דהוי ספיקא דרבנן לקולא ותפס כמאירי בגדר רפוי, לכאורה אין כאן ספיקא, דאין מח', ולפי"ז היה לו לרב מנוח"א לדבריו לאסור להאריך שלחן. ע"ש. ועוד קשה מש"כ כי שלחן דרכו להשמט ולהחזיר, ולכאורה זה אינו במציאות, כי יכול השלחן להשאר כך ימים רבים בלא להשמט. ודברי הרב מנוח"א צריכים לי הדל עיון והבנה. ומ"מ גם איהו ס"ל להקל להאריך שלחן בשבת. וכ"כ להקל להאריך שלחן בספר בנין שבת (פ"ו אות ד) וחלו, מהא דאיתא בביצה (יא ע"ב) דס"ל לב"ה דמותר לפרק תריסי החנויות ביו"ט, בתריסים שיש להם ציר באמצע, (ובשבת אסור גזירה אטו ציר מן הצד). וכתב הר"ן לפרש, דהוא משום דלא שייכא ביה תקיעה. וביאר הרמב"ן (שבת ר"פ הבונה) שכשיש להם ציר מהצד אסור משום גזירה שמא יתקע, שהרי הדלת תיסוב על צירה. אבל כשיש להן ציר באמצע אינו תוקעו, שהרי יש לו לפתוח כל היום, ואינה סובבת, לפיכך ליכא גזירה שמא יתקע. עכ"ל. ומבואר דכל היכא דליכא למיחש לתקיעה משרא שרי לכתחילה, וביאר דשאני כוס של פרקים דחששו שמא יתקע, כיון שהתקיעה לא תקלקל את הכוס. ומינה לענין הארכת שלחן דמותר, וה"ה להרכבת השלחן לכסא של תינוק. עכת"ד, ועע"ש. ואחר המחילה נראה דאדרבה לדבריו היה לו לאסור להאריך שלחן וכסא תינוק לחברו, כיון שהחיבור לא יקלקלם, וכדין כוס ומטה של פרקים, ושונה מדלת שאם יתקעה שוב לא יוכל לפתוח את התיבה, ותהיה התיבה כאבן שאין לה הופכין. [ובכלל יש להעיר כי כל מהלכו הנ"ל יכל לאומרו מדברי השו"ע (בר"ס שיג) שהתיר לשים מנעול ונגר וחלון, ואע"פ שתוקע. וע"כ כיון שאין חשש תקיעה. ושוב היה מקשה ממטה של פרקים, וכוס. והיה מתרץ כדרכו. ונראה כי מן המהלך הנ"ל הוציאו המ"א והט"ז את חידושם, דכל שפותחו תדיר מותר, וכדיבואר בעז"ה בסימן הבא (אות ז והלאה) ע"ש.] וכ"כ להקל בספר שבתותי תשמורו (פרק כא הלכה ט) כי שולחן שאפשר להרחיבו בין ע"י פתיחתו משני צדדיו, ובין ע"י חיבור מדפים משני צדדיו, מותר לפותחם בשבת. וביאר כי ליכא למיחש לשמא יתקע, כיון שאין דרכם כלל לתוקעם. וכ"כ להקל להאריך שלחן בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק כז הערה א) דדמי לכוס של פרקים שהתיר מרן לחברה, כיון שעשוי בצורה עראית, ואינו תוקעה בחוזק, ואין חשש שיתקע. ע"כ. וכ"כ להתיר בספר שו"ע המקוצר (רצאבי שבת סימן סב אות כה) כיון דמחשיבו לעולם כרפוי, ואינו הידוק מה שדוחק הזיזים לחורים.

(((וכל))) דברינו להקל אמורים בק"ו לענין הארכת שלחן, אשר מן צדדי השלחן מתחת לשלחן ישנם פלטות נוספות אשר אפשר למושכם, והם מהוים תוספת לשלחן, ושם אין תקיעה כלל. ואף אם נדמה אותם למטה של טרסים מותר, כיון שדרכם ברפיון, ובהם אין שום מקום לעיון, וקושיא מעיקרא ליתא, רק דברינו אמורים בשלחן הנ"ל שגם בו אין בית מיחוש ומותר לכתחילה וכמבואר.

(((מסקנת))) הדברים, מותר לכתחילה להאריך שלחן בשבת או לקצרו, על ידי לוחות העץ המיוחדות לכך. ואף אם כוונתו שיהיה כן למשך ימים רבים מותר. ודברינו אמורים הן לגבי שלחנות אשר מוסיפים לוחות עץ שיש להם זיזים הנכנסים לחורים מקבילים בשלחן, ובין לגבי שלחן שמושכים לוחות עץ הנמצאות תחת השלחן, ועל ידי כן מאריכים את השלחן.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב

כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5