סימן : כ"ג – שאלה: האם צריך בפדיון הבן לברך על הכוס ובשמים ?

——–

גרסי' בסוף מסכתא דפסחים ר' שמלאי איקלע לבי פדיון הבן בעו מיניה על פדיון הבן ודאי אבי הבן מברך, שהחיינו מאן מברך, כהן מברך דקא מטי הנאה לידיה, או דילמא אבי הבן מברך דקא עביד מצוה. לא הוה בידיה, אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה אבי הבן מברך שתים, והלכתא אבי הבן מברך שתים ע"כ משמע שצריך לברך רק את הברכות האלו ולא יותר ובזה לא נחלקו רבותינו אלא שבטור (יו"ד סימן שה) כתב בתשובת הגאונים תיקון גאונים לסדורי מנהגא דפדיונא וברכתא דיליה מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון הבן ושהחיינו והדר מזגא לכהנא כסא דחמרא ומייתי אסא ומברך בפ"ה ובורא עצי בשמים בא"י אמ"ה אשר קדש עובר ע"כ נמצא שאעפ"י שלא מוזכר בגמ' ברכת הכוס ואסא וברכת הכהן כתבו הגאונים שיש לברכם כמו ברכת נותן ליעף כוח וברכת הבתולים שאף שלא מוזכר בתלמוד מאחר וזאת תקנת הגאונים אנו מברכים.

אלא שכתב שם הטור שהרא"ש ז"ל כתב שלא נהגו באשכנז ובצרפת שיברך הכהן ברכה זו שלא מצינו שמברכין שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמרא כי אחרי סידור רב אשי ורבינא לא נתחדשה שום ברכה ועוד למה יברך הכהן ואינו עושה שום מצוה אלא מקבל מתנות כהונה ותחלת הברכה קשה לי אשר קדש עובר וכו' נמצא שמה שקשה לרא"ש במיוחד שזאת ברכה שאינה בתלמוד וגם מדוע הכהן הוא צריך לברך ,ועיין ברבינו יונה (בברכות סוף פרק ששי) שכתב בשם רבו מטעם זה שלא הוזכר בתלמוד שלנו לא נחתום בשם בברכת נפשות רבות וחסרונם. והקשה כנה"ג ומעדני יום טוב הלא הרא"ש כתב לברך על דם בתולים אעפ"י שאינו מוזכר בגמ' (ומעדני יום טוב נשאר בצ"ע) ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק ו-או"ח סימן כט) שהעלה עוד ברכות שלא מוזכרות בתלמוד ומברכים עליהם ובשו"ת הרמב"ם (סימן קכז) שכתב שאין לברך ברכת בתולים ובלי ספק היא ברכה לבטלה וכתב את טעמו כי דבר מגונה אך לא כתב מטעם שלא הוזכרה בתלמוד הא אם לא היה מגונה שפיר ומזה נלמד שדעת הרמב"ם שהכהן יכול לברך את ברכת הכהן. וכן כתב להדיא בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן ר) בענין הנוסח וז"ל ואיני רואה עכוב בין לשון זה ללשון ראשון כי לא מצינו לא זה ולא זה בגמרא עד שנצטרך להכריע ביניהן איש הישר בעיניו יבחר לעצמו.

ובבית יוסף שם כתב שהרשב"א כתב בתשובה (בח"א סימן ר' וסימן תשנ"ח) שהברכה זו מצא לר"ח בפירוש החומש בפ' שופטים והריב"ש כתב בתשובה [סימן קל"א] שיש נוסחאות שכתוב בברכה זו אביו אומר בני זה בכורי וראשית אוני ראוי ליטול פי שנים וכתב הרמב"ן (הל' בכורות סב:) דלא דייקא הדין נוסחא כיון דאיכא בכור לכהן ואינו בכור לנחלה וכו' ור"ח כתב אביו אומר זה בני בכורי ואני מוזהר לפדותו שנאמר וכל בכור אדם בבניך תפדה וגו'.

נמצאנו למדים מכל הגאונים והראשונים שאעפ"י שלא מוזכר בתלמוד שלנו ברכת הכהן בכל זאת לדעתם יש לכהן לברך בא"י אמ"ה אשר קדש עובר וכו' למעט דעת הרא"ש וכן מצאתי בספר שכן גם דעת רבינו ירוחם בנתיב ראשון חלק שני והכלבו (סימן צד) שכתב נהגו רבותינו הגאונים ז"ל המקיימין מצות כהונה והנזהרים בה כשהן פודין בכור פטר רחם מביאין לו כוס של יין והדס ומברכין בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים ואחר כך מברכין כנוסח זה וכו' וכן ראיתי בספר אבודרהם בפדיון בכור שכתב יברך האב אקב"ו על פדיון הבן ושהחיינו. ואחר כך מוזגין לכהן כוס של יין והדס ומברך ב"פ הגפן וב"ע בשמים ואחר כך אומר בא"י אמ"ה אשר קידש וכו' וכ"כ ספר החינוך (מצוה שצב) וכ"כ שו"ת טוב עין (סימן ז) בעניין ברכת הנותן ליעף כוח אעפ"י שהיא ברכה כולה מחודשת ומרן בש"ע דחה אותה וציין לכנה"ג שהעיד ת"ח א' מארץ הצבי ששמע שמרן חזר בו בסוף ימיו והיה אומרה בשם ומלכות על פי הקבלה ועל פי זה נהגו קצת לברכה בשם ומלכות וגער בהם שלא מפני עדות ששמע נניח מ"ש מרן ועוד שלא נזכרה בגמרא כמו שטען מרן כמ"ש הרא"ש על ברכת פדיון הבן ע"כ והשיג עליו וכתב שמצא לר"ת בספר הישר שדעתו לברך הברכות שנמצאו בספרי הגאונים (אעפ"י שאינם בתלמוד) ושיש דברים שאנו מניחים התלמוד ואנו נוהגים כספרים אחרים עיין עוד שם.

ובספר כנה"ג כתב שם שרבו הרי"ט כתב לברך וכן נהג תלמידו לברך וכן הקשה על הרא"ש בשו"ת מהריט"ץ החדשות (סימן א) וז"ל קשיא לי בדברי הרא"ש שהרי המצווה נעשית בין שניהם [והמעשה] גדול [כעושה] ועוד כי ברכת הכהן אינה אשר קדשנו במצוותיו וכו' אלא אשר קדש עובר וכו' שהוא כמו ברכת שבח והודאה לאל וא"כ יאות לכהן לאומרה. ומעשים בכל יום שראובן מוהל ושמעון מברך אשר קדש ידיד מבטן וכו'. וצריך עיון לישב דברי הרא"ש ועיין עוד בהלכות קטנות (סעיף רכג).

אמנם לדעת הרא"ש אין לכהן לברך את ברכת הכהן אך נראה שלדעתו יש לברך על הכוס ובשמים רק קשה עליו ברכת הכהן שאינה מוזכרת בגמ' ושאינה קשורה לכהן וגם הב"י ציין שם שכתב הריב"ש אמנם בספר יורה דעה כתוב וז"ל כתב הרא"ש ולא נהגו באשכנז ובצרפת שיברך הכהן ברכה וכו' ע"כ ועיין עוד בשו"ת הריב"ש שם שרק ברכת הכהן לא נראה לרא"ש אבל יין והדס לא חלק הרא"ש בזה ועיין שם עוד בנוסח ברכת הכהן לדעת הריב"ש. ובגירסת רבינו ירוחם שם כתב בשם הרא"ש שבצרפת נהגו לברך ובאשכנז לא ברכו ע"ש.

ונראה שמטעם זה חשש הב"י לברכה לבטלה ולא כתב את ברכת הכהן בשו"ע וכל שכן בספק ברכות שב ועל תעשה עדיף אבל לברך ללא שם ומלכות ודאי עדיף עיין בבן איש חי שכאשר יש ספק יש להרהר את שם השם ויאמר את הברכה בקול וכ"כ הגאון רבינו זלמן בהלכות ברכות וכן ראיתי שכתב כן להדיא בספר ברית כהונה בהלכות סדר בפדיון שיאמר את הברכה של הכהן בלי שם ומלכות וכ"כ זוכר הברית (בסימן א) שקצת נוהגין לאומרה בלי שם ומלכות. וראיתי בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קעו) מהנכון ביותר לומר ברוך אתה השם מלך העולם וגו' כמבואר בריב"ש (סימן ת"ח), בברכה בספק לאמור בנוסח זה, דבזה אין שום חשש דלא תשא, ועי' בקונטרס חק משה (סימן י"א) מזה – וכן נכון להורות בכל ספק ברכה.

ונראה מה שלא כתב מרן בהלכות פדיון הבן ברכה על היין והדס נראה שסמך על דבריו בהלכות מילה, וראה להלן.

ברכת הכוס והבשמים

נראה שלכו"ע יש לברך על הכוס שטעם ברכת הכוס בפדיון הוא מטעם שאין אומרים שירה אלא על היין עיין בב"י (סימן רסה) בהלכות מילה שאין מקור בגמ' לברכת הכוס בברית ורק מטעם שירה מברכים וז"ל זה לא מצאתי מבואר בגמרא ולא בדברי הרי"ף והרמב"ם אלא שמדברי המפרשים והגאונים שאכתוב בסימן זה (קצח.) (קצח:) נראה שהוא מוסכם מהכל לברך אותה על הכוס. ומדברי המרדכי במסכת יומא (ס"ס תשכז) נראה שהטעם משום דאמרינן (ברכות דף לה.) אין אומרים שירה אלא על היין ע"כ.

ועיין עוד בדברי הט"ז שם שאין צריך מלא לוגמיו שאין זה מהגמ' (כוס מהגמ' צריך מלא לוגמיו) ומספיק כדי טעימה וכן כתב הב"ח (בסימן ש"ה) בהלכות פדיון בשם המרדכי שאין אומרים שירה אלא על היין וה"נ כאן ועיין בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות פדיון הבן שהכהן נטל כוס יין בידו והיה מברך בורא פרי הגפן ושתה, ונתן ג"כ לאבי הבן וכ"כ הרמ"א שם והט"ז וגיליון מהרש"א ודברי חמודות לקט יושר (חלק ב יו"ד עמוד סב ענין ב) וכ"כ בשו"ת פנים מאירות (חלק ב סימן צט) וכ"כ בספר ברית כהונה לגאון רבי כלפון הכהן בהלכות פדיון (יו"ד מערכת פ"א אות ו) שיש לטעום מעט מהיין ואח"כ יביאו בשמים ויברך ע"ש וכ"כ זוכר הברית (בסימן א) וכ"כ בשולחן ערוך המקוצר (יו"ד חלק ב סימן קס סעיף ח) נמצא שלדעת מרן שיש לברך על הכוס אעפ"י שזהו רק מהגאונים ולא מהגמ' (ואין הפרש בין ברית למילה לפדיון).

ועיין עוד בדברינו הלכות במילה שם שאין צריך לשתות רביעית אלא טעימה בעלמא מטעם הנ"ל ודע שטעם ברכת שהחיינו כתב ספר אבודרהם שפדיון הבן יש בו שמחה שיצא בנו מכלל נפל עיין עוד בדברינו (בסימן לה).

וגם אם התינוק לא נמצא כגון שנמצא בבית המרפא והגיע זמן הפדיון יש לקיימו בזמנו אעפ"י שעדיין לא נימול וכ"כ פתחי תשובה (יו"ד סימן שה ס"ק כג) בשם הש"ך (ס"ק י"ב) מ"ש בשם תשובת ראנ"ח על תינוק בכור שחלה ולא נתרפא עד יום ל"א אע"ג דמצוות פדיון הבן נעשית בעיקר זמנה מ"מ יש להקדים המילה כו' ובספר לוית חן שם כתב דדווקא נתרפא יום ל"א אבל אם לא נתרפא לא ימתינו ע"ש [וכ"כ בס' בית לחם יהודה ובת' חתם סופר סי' ש' ע"ש] וכ"כ שו"ת חיים שאל (חלק א סימן לא) שיעשו הפדיון בזמנו וכשיבריא ימולו אותו וכ"כ בשו"ת שיבת ציון (סימן נד) וכ"כ בשו"ת יביע אומר (חלק ו-יו"ד סימן כה) וכ"כ ערוך השולחן המקוצר לרב יצחק רצאבי (חלק ה סימן קס).

ודע שאין צריך לעשות את הפדיון במקום התינוק אלא שאף אם הוא נמצא בבית המרפא או מקום אחר יכולים לעשותו לכתחילה בכל מקום שירצו ועיין בבית יוסף (יו"ד סימן שה) שכתב כתוב בהגהות סמ"ק רגילין העולם בבכור אדם לתת הבכור ביד הכהן ומיהו אין צריך דאפילו בעיר אחרת שאין הבכור שם יכול לפדותו עכ"ל מצאתי כתוב אם אין בנו אצלו יאמר פלוני בני אשר ילדה לי אשתי בכור הוא מאמו יהא שלך בכל מקום שהוא ע"כ וכ"כ ספר הפרנס (סימן רצז) ויש שאין נוהגין כן אלא כל מקום שהילד שם אבי הבן אמר לכהן בני פלוני וכו' וכ"כ הרמ"א (ביורה דעה סימן שה) והרב רצאבי שם (סעיף ט).

סעודת מצווה

תרומת הדשן (חלק א שו"ת סימן רסח) שנוהגין לעשות סעודה בפדיון לפרסומי מצוה והיא סעודת מצוה וכ"כ ספר מהרי"ל (מנהגים) שאם אירע משנכנס אב מילה או פדיון הבן או סיום מסכתא או סעודת מצווה, אזי מותר לקרואין שם לאכול בשר וגם לשתות יין. וכ"כ ספר הפרנס (סימן רחצ) שנהגו לעשות סעודה לפירסומי מילתא והיא סעודת מצווה וצריך לברך בבהמ"ז שהשמחה במעונו וכ"כ לקט יושר (חלק ב יו"ד עמוד סב) ושו"ת גינת ורדים (חלק י"ד כלל ו סימן י) וכ"כ משנה ברורה (סימן תקנט ס"ק לח) שאם חל פדיון הבן בט"ב שנדחה נקרא ג"כ אצלו יו"ט והאב והכהן א"צ להשלים התענית ועיין עוד שו"ת חוות יאיר (סימן ע) ושו"ת יביע אומר (חלק א-או"ח סימן כז) שסעודת פדיון הבן היא סעודת מצווה וכתב מרן בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקנא סעיף יז) שטוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר ולא יחמיץ המצווה. ובשו"ת פעולת צדיק (חלק ג סימן מז) גם פשוט לו דהאבל מברך שהחיינו כיון דזמנה קבוע בפדיון הבן ואין לדחותה.

וראיתי בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות פדיון הבן אחר שהכהן נטל כוס יין בידו ומברך ושתה, ונתן ג"כ לאבי הבן. ואכלו ושתו שמחים וטובי לב. ופודין מעיקרא ואח"כ סועדין דהסעודה אינה באה אלא בשביל הפדיון ע"כ. דהיינו אחר שנטלו ידים וברכו המוציא פודים את הבן ואח"כ סועדים בכדי להראות שהסעודה עבור הפדיון וכ"כ בקיצור שולחן ערוך (סימן קסד סעיף ד) שהכהן מברך על כוס יין, ואם אין יין מברך על שאר משקה שרגילין לשתות שם, אבל אזי צריכין לעשות הפדיון קודם נטילת ידים לסעודה, כי בתוך הסעודה אין מברכין על שאר משקים, מה שאין כן כשיש יין שאז עושין הפדיון אחר ברכת המוציא. וכ"כ הגאון רבינו זלמן בסידורו וכ"כ זוכר הברית (בסימן לג אות י) מטעם לפרסומי מילתא ע"ש ועיין בש"ך (יורה דעה סימן שה ס"ק יב) שהסעודה לפרסם המצווה וכ"כ בספר שובע שמחות (סימן שה אות צח) שהמנהג לעשות קודם את הפדיון ואח"כ עושים את הסעודה ופירש את דבריו דהיינו אחר ברכת המוציא ע"ש וכן נראה כוונתו של שו"ת שיבת ציון (סימן נד) שכתב המנהג לפדות באמצע היום קודם הסעודה, ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח' סימן יא) ועיין עוד לעיל בדברי תרומת הדשן בזה. וכן כתב לי ידידי הרב בנימין הכהן שליט"א ששמע מנכד מוהרמ"ך ז"ל מח"ס שואל ונשאל שמורה לטול ידים ולברך המוציא ואח"כ הפדיון וראיתי שטעם המנהג לברך על ההדס בפדיון הבן בזמן הסעודה הוא בכדי להראות שהיין לא בא מחמת הסעודה אלא בשל מצוות פדיון הבן. ושו"ר שכתב כן בספר שובע שמחות (עמוד שכט). איברא שבשולחן ערוך המקוצר שם כתב שאין מנהגם כן אלא עושין הפדיון ואח"כ ברכת המוציא ע"ש.

ועיין עוד בב"י (יו"ד סימן שה) על דברי הטור בשעה שנותן הפדיון לכהן מברך. כלומר שמברך הב' ברכות תחלה ואחר כך נותן הפדיון לכהן וכן כתב הרמב"ם (שם) והטעם משום דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן. ודייק לכתוב בשעה שנותן הפדיון לכהן שאם הפריש הה' סלעים לפדיון בנו אינו מברך עד שיתננו לכהן משום דכיון שהוא חייב באחריותן עד שיבא ליד כהן לא נעשית המצוה עד שיבוא הפדיון ליד כהן מה שאין כן בפטר חמור וכן כתב הרא"ש בפ"ק דבכורות (סו"ס י"ד) וכ"כ הש"ך (ביו"ד סימן שה ס"ק ט) וכ"כ בשו"ת דעת כהן (סימן קפז) ובס' ברית כהונה (יו"ד מערכת פ"א אות ו) ועיין עוד בדברינו (בסימן כה) שאין לאבי הבן לתת את המעות לכהן בזמן הברכה אלא רק לאחר שיסיים את כל הברכה כולה יתן לכהן את המעות ובכך יהיה עובר לעשייתן וכ"כ בה"ג שם שאין לברך בזמן המצווה וכ"כ בשו"ת תורה לשמה (סימן רמז).

אם הכהן צריך לעמוד בזמן הפדיון כתב שו"ת מהריט"ץ החדשות (סימן א) שלדעתו צריך שיקומו ועמדו שני האנשים הכהן ואבי הבן לכבוד המצוה וכן אנו נוהגים ונכון הדבר ע"כ ועיין בשו"ת מהר"י ברונא (סימן קכב) שכתב וז"ל: מצאתי בתוס' שאבי הבן יעמוד לפני הכהן, והכהן ישב בדרך חשיבות לקבל מתנת כהונה, שנאמר למשחה בהם, במרדכי הארוך, וכ"כ גם הים של שלמה (קדושין פ"א סי' נד) יעו"ש. וכ"כ הרב רצאבי שם (סעיף ח).

ובענין ערך חמשת השקלים עיין בשו"ת יחוה (חלק ד סימן נד) וכן בהערות לס' ברית כהונה (הערה מס' 25) לגאון נאמ"ן ס"ט שחמישה שקלים שווים כמאה גרם כסף טהור וי"א מאה ואחד גרם כמנין מיכא"ל. וראיתי בפסקי דין רבניים (חלק י"א עמוד רלה) שספק אם אפשר לפדות הבן בשטרי כסף, כי הקב"ה קצב הפדיון בחמשה סלעים ויש לתת לכהן כסף מזוקק כשיעור הזה. ובעמוד רפב כתוב שבזמננו שכל הכהנים הם כהני ספק, ואפשר לתת להם ה' סלעים במתנה על מנת להחזיר, אפשר שיש להאמינו גם בזה.

לסיכום: יש לכהן לברך על הכוס ובשמים בפדיון הבן.

פירות הנושרים:

1. יש לכהן לברך את ברכת הכהן אשר קדש וכו' ללא שם ומלכות ומקום שנהגו עם שם ומלכות יכולים להמשיך במנהגם.

2. מהנכון לומר ברוך אתה השם מלך העולם וגו' בברכה בספק לאמור בנוסח זה, דבזה אין שום חשש דלא תשא, וכן נכון להורות בכל ספק ברכה.

3. אין חובה שהכהן יחזיק את התינוק בזמן הפדיון.

4. יכולים לכתחילה לעשות פדיון גם אם התינוק לא נמצא בעיר.

5. אין חובה לשתות רביעית מברכת הכוס בפדיון הבן.

6. בברית דחויה כגון תינוק בכור שחלה ולא נתרפא עד יום ל"א אע"ג דמצות פדיון הבן נעשית בעיקר זמנה מ"מ יש להקדים המילה, ואם אינו כשר למילה יש לקיים את מצוות הפדיון בזמנה וכאשר התינוק יבריא ימול.

7. עדיף לברך על ההדס בברכת הבשמים.

8. עדיף לא לברך ברכת הבתולים מחשש ברכה לבטלה או לברך ללא שם ומלכות.

9. רק לאחר ברכות האב יתן לכהן את המעות עובר לעשייתן.

10. יש נוהגים שגם הכהן עומד עם אבי הבן ויש נוהגים שהכהן יושב דרך חשיבות נהרא ונהרא ופשטיה.

11. גם האבל מברך שהחיינו בפדיון הבן ואין לדחותה.

12. יש לעשות את הפדיון אחר ברכת המוציא דהיינו לפני האוכל. ויש נוהגים לעשות הפדיון לפני ברכת המוציא.

13. במקום שאין יין יש לעשות את הפדיון קודם ברכת המוציא.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5