סימן : י"ד – שאלה: היכן מיקום הטפת דם ברית לגר ולתינוק שנולד מהול?

——–

איתא בגמרא שבת (דף קלה.) נחלקו רבה ורב יוסף מהו טעם ההטפה חד אמר משום עורלה כבושה וחד אמר ספק עורלה כבושה ובסוף הסוגיא נפסק כדעת רבה: חיישיינן שמא עורלה כבושה היא אומנם גם רב ושמואל נחלקו בזה אך כותב הרי"ף קי"ל כבתרא דאינון רבה ורב יוסף דאתמר רבה אמר חיישינן שמא עורלה כבושה היא וכו' אמר רבה מנא אמינא לה דתניא ר' אליעזר הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו? לחלל עליו את השבת שבית שמאי אומרים מחללים וב"ה אומרים אין מחללים והלכה כרבה בר משדה ענין ומחצה (ב"ב קיד:) הלכך כרבה סבירא לן דאמר חיישינן שמא עורלה כבושה היא וצריך להטיף דם ברית בחול אבל לא בשבת וכן הלכה עכ"ד והנה הרא"ש הקשה על הרי"ף שהרי רק מאביי ואילך קי"ל דהלכתא כבתראי ועיין להר' תפארת שמואל והר' קרבן נתנאל ע"ש מ"מ כתב הרא"ש ונהגו העולם להטיף.

והרמב"ם (בהלכות מילה פרק א ה' י"א) כתב קטן שנולד מהול וכו' אין דוחין את השבת וכו' ומפרש הכ"מ את דעת הרמב"ם שמחלוקת ב"ש וב"ה אם לחלל את השבת אך ביום חול צריך להטיף דם ברית וכן כתב הסמ"ג (בלא תעשה מצווה קט"ז) שב"ה אומרים אין מחללים דחיישינן שמא עורלה כבושה היא כרבה ומפרש כלומר העור דבוק בבשר ומחמת ספק זה צריך להטיף ממנו דם ברית עכ"ל וכן כתב רבינו ירוחם (בנתיב ראשון חלק שני) והמאירי שמפרשים שמא יש שם עורלה כבושה ר"ל עור דק דבוק לבשר שמתוך דקותו ודבקותו ומעטו אינו ניכר ולאחר זמן תתפרק ותתכסה העטרה הרי שדעתו כדעת הסמ"ג בפירוש המציאות וכן בספר המילה לרבי יעקב הגוזר (עמ' 36) פירש לפי הענין מלמעלה נראית קצת מין העטרה מגולה ומלמטה לגיד במקום החריץ דבוק העור לבשר ומכסה העטרה למטה ולפי שאינו מגולה כולו נחלקו עליו ב"ש וב"ה וכו' והאומן צריך לבדוק יפה ביד ולא באיזמל שלא יעשנו כרות שפכה בגיד מלמטה עכת"ד.

הנה למדנו מדבריו שההטפה דווקא בגיד מלמטה דהיינו לכיוון הארץ וטעמא דמילתא דהיינו כדי לבדוק אם הערלה כבושה וכן פירש רבינו גרשום (בעמ' 120) וכן בספר שמחת עולם (בדף ו' סעיף ל') כתב נולד מהול לגמרי ואין לו עורלה לחתוך יקלוף המוהל את העור בצפרניו שאולי העור הוא העורלה עכ"ל וציין שם שמקור דין זה בשו"ע (סי' רס"ג ס"ד) וז"ל מרן נולד מהול צריך להטיף ד"ב ומיהו בנחת וצריכי מילתא למבדקה יפה יפה בידים ובמראית עיניים ולא בפרזלא דלא לעייק ליה ורואים ונזהרים היאך מלין אותו וכו' ע"כ לשון מרן ודע שאין מילה לשמה מהתורה ב"י בשם הרב מנוח וכ"כ הט"ז והש"ך והגר"א. ומהי עורלה כבושה ? פירש רש"י עור דבוק לבשר (קל"ה) ורבי יעקב הגוזר פירש עטרה שמנה בעור והעור דבוק לבשר ונראה מהול לעיניים ואינו מהול ונחל אשכולות פירש מדובקת מחוזק על העטרה וכתב ע"ז בספר צב"א מרו"ם (בפרק ח') בשם הט"ז כלומר שעור העורלה נדבק היטב לעטרה באופן שאינו נראה כנפרד הנה כולם פירשו ענין אחד דעל העטרה קאי ואחר אריכות הדברים דלעיל נמצא פשט סוגיית הגמרא והראשונים והאחרונים שיש להטיף בתינוק שנולד מהול מטעם ספק עורלה כבושה וע"י ההטפה מתברר אם קיימת עורלה או לאו ולכן כתבו שיש להטיף דם ברית ע"י אדם בקי ובזהירות.

ובענין הטפת דם ברית לגר כתב הרמב"ן וז"ל המל גר ועבד שנתגייר כשהוא מל מברך אשר קדשנו ב"ו להטיף דם ברית מן הגרים או מן העבדים שאין הטפה זו מספק אלא ודאי שאנו חייבים להטיף דם ברית בכדי להכניסו לבריתו של א"א ע"ה ובה נכנסין תחת כנפי השכינה אבל נולד מהול כיון דקי"ל דמשום ספק עורלה כבושה מטיפין ממנו דם ברית וכו' וברייתא בפרק החולץ דף (מו) דאמר הכי וטעמו שכן מצינו באבותינו כשיצאו מכלל בני נח לקבל התורה מהר סיני ולקבל פני השכינה מלו וטבלו ועיין עוד בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף ט) רבי אמר ככם כגר כאבותיכם מה לא נכנסו לברית אלא במילה ובטבילה והרצאת דמים אף הן לא יכנסו לברית אלא ע"י מילה וכו' עכ"ד וכ"כ סמ"ג במצוות (ל"ת קט"ז) והב"ח בהלכות גרים (סימן רס"ח) ועיין עוד ב"י בסימן זה שכתב בשם הרשב"א והרא"ש ורבינו שמשון שאם מל בלילה אין צריך שוב להטיף שהרי נימול הוא מכל מקום כתב הטור בשם גאון סריס שבא להתגייר נכנס תחת השכינה כאשה ודעת הרמב"ם שאין לברך על הטפה לגר משום דרפוי מרפייא בידיה אם צריך להטיף לגר שנימול בגיורו.

וכתב בספר אור זרוע (ח"ב-הלכות מילה (צו – קז) סימן צט) שבירושלמי דפרק ר"א דמילה אמר רב המול ימול מיכן לנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית אע"פ שבזה חולק על התלמוד שלנו וכו' והעלה בסוף דבריו דצריך להטיף אבל לא בשבת כדמוכח בירושלמי ע"ש וכ"כ רבינו ירוחם שלהלן ובתניא רבתי בהלכות מילה בשם הגאונים וערוך השולחן (בסי' רסג סע' יב) כתב בנולד כשהוא מהול רבו הדעות ובה"ג והתוס' פסקו שא"צ להטיף ד"ב ולא חיישינן כלל שמא עורלה כבושה היא כלומר שמא נדבק העור להבשר ועדיין הוא ערל וכן משמע פשטיות הגמ' בשבת (דף קל"ה) והרי"ף והרמב"ם ור"ח פסקו שצריך להטיף ממנו ד"ב דחיישינן שמא עורלה כבושה היא עכ"ד וכ"כ בסוף סעיף ט"ז עיין משכנ"י סי' ס"א שהקשה דר"ל דהטפת ד"ב היא מצווה בפ"ע ע"ש ולא נהירא כלל ולפמ"ש א"ש הכל ודו"ק עכ"ד (ערוך השולחן ) איברא שראיתי בספר של רבינו ירוחם (בנתיב ראשון חלק שני) שכתב שהרוב הסכימו שצריך להטיף דם ברית ואין לברך ומרן השולחן ערוך פסק כהרי"ף והרמב"ם ור"ח כדרכו בקודש הנה נמצאנו למדים שיש דעה שאין להטיף כלל לתינוק ולא להלכה ולאידך מ"ד צריך להטיף ד"ב טעמם בכדי לבדוק אם העורלה כבושה הא לאו הכי אין להטיף כלל ואף דקדק בדבריו רבינו יעקב הגוזר להטיף למטה מהעטרה כי רק שם ולא בשום מקום אחר ניתן לבדוק אם העורלה כבושה כדאמרינן לעיל וכ"כ בתניא רבתי הנ"ל בשם רב יהודאי גאון וכ"כ בשו"ת יביע אומר (חלק ז' סעיף כ"ד) בשם המאירי וז"ל ואם מל בשביעי או קודם לו לא קיים את המצווה ומכל מקום אינו צריך כלום שהרי נימול הוא מכל מקום ולא הצריכו הטפת דם ברית בנולד מהול אלא משום ספק עורלה כבושה עכ"ל וכ"כ בשם עוד פוסקים וכ"כ הכ"מ (בהלכות מילה פ"א) בשם הר"ן וז"ל .

הילכך נקטינן בנולד כשהוא מהול שאעפ"י שצריך להטיף ממנו ד"ב בחול אין מחללין עליו את השבת דספק ערלה כבושה היא ולענין גר שנתגייר כשהוא מהול כתב הרי"ף בסמוך שצריך להטיף ממנו ד"ב וכן כתב הרב בה"ג ז"ל והרמב"ם (בפ"א בהלכות מילה) דלגבי גר כל טעמו הוא להכניסו תחת כנפי השכינה ולא בדיקת העורלה (אם היא כבושה )וזאת משום שהגוי מל בגיותו לא לשם מצוה אזי צריך להטיף אך אם הגוי נולד מהול אין צורך להטיף כלל ולא דמי לתינוק שצריך בדיקה אם העורלה כבושה ע"י הטפת ד"ב כי לאדם מבוגר נראה דליכא עורלה כבושה עיין בתניא רבתי בגר שנולד מהול והשתא גדול וליכא ערלה כבושה אין צריך להטיף ממנו ד"ב הרי הוא כאשה משמע מדבריו הטעם להטפת ד"ב לנולד מהול רק בשל החשש לערלה כבושה ע"ש.

ועיין עוד לבעל דברות לגבי תינוק שנימול לפני זמנו אין צריך הטפה כך פסק מרן (בסימן רס"ב) כי אינה מעלה ואינה מורידה וכ"כ בב"י וכ"כ בשאגת אריה (סימן נ"ב) ע"ש וכ"כ פ"ת (בס' רס"ד) בשם שאגת אריה (ס' נ"ד) להוכיח כדעת הפוסקים דאין לחזור ולהטיף ד"ב ע"כ אומנם הבינו כמה פוסקים שיש מצוה בהטפה אולי משום שכרכו יחד עם הטפת ד"ב של גוי שמל בגיותו ואף שההטפה בתינוק חייב להיות מהעטרה ולמטה ואילו לגבי גר אין יתרון במיקום משום שרצוננו בהטפת דם ברית ולא בבדיקת עורלה כבושה.

המסקנה: גר שמל בגיורו צריך הטפה וזאת מצווה משום שנכנס תחת כנפי השכינה.

ועיין בחידושי הרשב"א בשבת (קל"ז:) שגרים שמתגירין שהם נימולין ועיקר מילתם הטפת דם ברית וכו' .תינוק שנולד מהול צריך הטפה בכדי לבדוק אם העורלה כבושה ואין מצוה בהטפה כלל. אלא שהחזון אי"ש כתב שבין גר ובין תינוק שנולד מהול צריך להטיף ד"ב מהעטרה ולמטה וחכם בן ציון אבא שאול זצ"ל חולק עליו ומישב מנהג המוהלים שניתן להטיף בין לגר ובין לתינוק שנולד מהול מהעטרה ולמעלה.(וכן פסק הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א שתינוק שנולד מהול ניתן להטיף מהעטרה ולמעלה )והראיה שלו מתוס' יבמות (מו:)שמטיפים לגוי עם חד גיד ע"כ פירוש ראיתו של חכם ציון אבא שאול מגר שגידו חתוך (אין לו עטרה כלל) יכול להטיף דם ברית (וש"מ שאין טעם הטפת ד"ב בגר משום ספק ערלה כבושה) אך עדיין יש לדון דבשלמא לגבי גר ניחא אך לגבי תינוק שנולד מהול מה ההוכחה? ועוד תימה כיצד ניתן לבדוק עורלה כבושה אם מטיפין ד"ב בגוף הגיד הלא אין כאן כלל עורלה? עיין באור לציון (חלק א' סימן י"א) ולפי דבריו שם ודברינו אתי שפיר לגר שיש להטיף לו דם ברית ולא משנה המיקום כפי ראייתו מתוס' הנ"ל ומזה קשה לכאורה על דברי החזון איש לגבי הטפה לגר אלא דזה יש לישב שהחזון איש לאו דווקא נקט העטרה ולמטה ובאמת לגבי גר ניתן להטיף בכל מקום ולגבי תינוק בדוקא . אך עדין קשה על החכם בן ציון אבא שאול זצ"ל ויבדל לחיים טובים הרב מרדכי אליהו שליט"א שניתן להטיף לתינוק מהעטרה ולמעלה אלא אם נאמר שהם דיברו על תינוק שנולד מהול ומומחה אומר שאין לו כלל חשש לעורלה כבושה ומטיף לו דם בכדי לצאת לכל הדיעות (ואם יש ספק עורלה כבושה יש חיוב להטיף בעטרה בלבד בכדי לוודא שאין עורלה כבושה) לפי זה יוצא שכולם יחייבו הטפת דם ברית בספק עורלה כבושה על העטרה וכן ראיתי שכתב כך בספר נשמת אברהם (בהלכות מילה) בשם המאירי בספר מגן אבות וז"ל כי דם ברית צריך להיות במקום המילה בערלה ולא בגיד עי"ש וכ"כ בשם בציץ אליעזר וכתב שכן אמר לו הגאון ב"צ אבא שאול זצ"ל שיש להטיף על העטרה ולא בגיד עכת"ד הנה דבריו כמסקנתנו וכ"כ הכ"מ על דברי הרמב"ם שצריך להטיף ד"ב לנולד מהול טעמא משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא עכת"ד.

וראיתי עוד במראה מקומות של רבי יעקב הגוזר שכתב באר יעקב עור דבוק על הגיד וצריך לזה אומנות יתירה להכירו ובמחילה שלא דייק בדבריו להסביר הסוגיה ודברי רבי יעקב הגוזר שפירש במפורש מהעטרה ולמטה וכן פירש בנו רבי גרשון וראיתי בספר רבי יעקב עמדין (בסימן רס"ג סעיף כ) שיש להטיף על העטרה ובנחת. וזהו כהסברנו וממשיך ומסביר כיצד יבדוק ע"ש באורך בב"ר (פרק מ"ו דברים רבה פ"ג:) ואברהם לא היה יודע מהיכן להימול אמר רב חנינה בר פזי רמז לו הקב"ה ואמר לו "אומר לך מהיכן וארבה אותך במאוד מאוד" ממקום שהוא פרה ורבה לגר עדיף כמה שיותר קרוב לעטרה ואין חשיבות למעלה או למטה העיקר שירד דם ובזה צריך לשאול את האומן הבקי מהיכן יוצא יותר מהר דם ועפ"י זה נטיף ואני שמעתי שמעל החוט הסובב וכן כתב ג"כ הרב אבני נזר (יו"ד סי' של"ד) וכמובן שאין להטיף כלל מתחת הגיד ששם יש כלי דם רבים שלא יעשה ח"ו כרות שפוכה ויעשה עפ"י בקי ומומחה כדאמרינן לעיל. ודע שהמל צריך להוציא דם ברית שזהו חלק מהמצווה עיין בזה בספר משנה הלכות (חלק יב סימן קעג וסימן קעה).

ומובא מעשה בגמרא בשבת (דך קל"ה) ברב אדא בר אהבה שנולד לו תינוק כשהוא מהול. אהדריה אתליסר מהולאי עד דשוייה כרות שפכה. (פי' שהחזירו על שלושה עשר מוהלים עד שעשאוהו כרות שפוכה)ופירש רש"י שלא רצו המוהלים להטיף משום ששבת היה וספק הוא ואין מחללים והוא מלו ועשהו כרות שפכה שחתך מן הגיד ובירושלמי ממשיך המעשה שהתפלל עליו (על התינוק) רב אדא שימות ואכן התינוק מת ואל תקשי לך שליחי מצווה אינם ניזוקים כדאיתא בפסחים דהתם אמרינן כשאין סכנה מצויה וכאן הסכנה מצויה ונחשב חולה שיש בו סכנה וכבר כתב הרמב"ם בפ"א בלשונו הזהב וז"ל ואפשר למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם ולכן נדרש שהאומן יהיה בקי ומומחה בזאת כי חמירה סכנתא מאיסורא נמצא שהתינוק שנולד מהול צריך להטיף על העטרה בכדי לבדוק אם היא כבושה כדלעיל.

ובהיותי מוהל שנים רבות לא שמעתי ולא ראיתי עור המילה שהוא כבוש (למעט פעם אחד שמלנו ללא מספיק אור ולמחרת בזמן הוצאת התחבושת ראינו שלא היה פריעה דהיינו שעור הפריעה היה שלם) ושאלתי למוהלים וגם הם לא ראו וכן ראיתי בשו"ת אבני נזר (חלק חו"מ סימן קכד) שכתב בענין ניכר ערלה כבושה לדעתי הוא כמו הלכתא למשיחא כי אין המוהלים מבינים בזה כלל. ואני סנדק כמה שנים גם שאלתי הרבה מוהלים ולא נראה ערלה כבושה מעולם.

לסיכום: תינוק שנולד ספק מהול מטיפים ד"ב אך ורק מהעטרה ולמטה ויתחיל את ההטפה מהחוט הסובב ויטיף רק אומן שלא יפגום ח"ו את הילד ואילו גר שנימול בגיותו מטיפים ד"ב בעטרה או בכל מקום שנוח לאומן.

פירות הנושרים:

1. לגר מטיפים משום שע"י כך נכנס לברית.

2. טעם הטפת ד"ב לנולד מהול מחשש לעורלה כבושה .

3. מיקום ההטפה לנימול הוא רק על העטרה מהטעם הנ"ל.

4. אין מטיפים לתינוק שנולד מהול בשבת.

5. אין להטיף מעולם מתחתית הגיד משום הסכנה.

6. רק אומן ובקי יטיף משום הסכנה .

7. תינוק שנולד וודאי מהול אע"פ שאין שום חשש לעורלה כבושה מטיפים לו דם ברית לחומרא.

8. המוהל צריך להוציא דם ברית שזהו חלק מהמצווה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5