סז. הַהוֹדָיָה שֶׁהִמְתִּיקָה אֶת הַגְּזֵרָה / סִפּוּר נִסִּי וּמֻפְלָא

——–

אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם בַּמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת הָיָה רַבִּי נַחוּם לִיבֶּרְזוֹן, תַּלְמִידוֹ שֶׁל הָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי מֹשֶׁה דָּוִד מִטְּשׁוֹרְטְקוֹב.

רַבִּי נַחוּם הָיָה גָּדוֹל בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת. וִילָדִים לֹא הָיוּ לוֹ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת הֶעְתִּיר רַבִּי נַחוּם בִּתְפִלָּה וּבִתְחִנָּה לִפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם, שֶׁיָּחוֹן אוֹתוֹ בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא. וְאָכֵן, לְעֵת זִקְנָתוֹ נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתוֹ בַּמְּרוֹמִים:

בַּת יְחִידָה נוֹלְדָה לוֹ לְמַזָּל טוֹב.

כַּמּוּבָן שֶׁרַבִּי נַחוּם וְרַעְיָתוֹ הִשְׁקִיעוּ בְּבִתָּם יְחִידָתָם אֶת כָּל מְאֹדָם. הֵם גִּדְּלוּ אוֹתָהּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עַל אַדְנֵי הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה, וְקִוּוּ לִרְאוֹת מִמֶּנָּה נְכָדִים וּנְכָדוֹת.

אֶלָּא שֶׁכַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַבַּת לְגִיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, הִתְרַגְּשָׁה צָרָה גְּדוֹלָה עַל רֹאשָׁם שֶׁל רַבִּי נַחוּם וְרַעְיָתוֹ. הַבַּת הָאֲהוּבָה חָלְתָה בְּמַחֲלָה קָשָׁה בִּמְיֻחָד, וּמַצָּבָהּ הִדַּרְדֵּר בִּמְהִירוּת. הִיא אֻשְׁפְּזָה בְּבֵית הַחוֹלִים, וְהָרוֹפְאִים שֶׁסָּבְבוּ אֶת מִטָּתָהּ לֹא הָיוּ מְבַשְּׂרֵי טוֹבוֹת.

רַבִּי נַחוּם וְאִשְׁתּוֹ קָרְעוּ אֶת הַשָּׁמַיִם בִּתְפִלּוֹת רוֹתְחוֹת, אוּלָם דּוֹמֶה הָיָה כִּי הַגְּזֵרָה כְּבָר נִגְזְרָה. הַבַּת הַיְחִידָה הָלְכָה וְדָעֲכָה מִיּוֹם לְיוֹם.

בַּעֲלֵי אֱמוּנָה הָיוּ רַבִּי נַחוּם וְרַעְיָתוֹ, וְהֵם לֹא אָמְרוּ נוֹאָשׁ. כְּכָל שֶׁמַּצָּבָהּ שֶׁל הַבַּת הָלַךְ וְהֶחְמִיר, הִתְמִידוּ הֵמָּה בִּתְפִלּוֹתֵיהֶם. אוּלָם בְּבֹקֶר שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד, הִגִּיעַ שָׁלִיחַ בָּהוּל לְבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי נַחוּם.

"הָרוֹפְאִים אוֹמְרִים כִּי עָלֶיךָ לְהִתְיַצֵּב מִיָּד בְּבֵית הַחוֹלִים. אֵלּוּ הֵן שְׁעוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל בִּתְּךָ" בִּשֵּׂר בְּפָנִים חִוְּרוֹת.

רַבִּי נַחוּם הִתְבּוֹנֵן בַּשָּׁלִיחַ וְעֵינָיו מָלְאוּ דְּמָעוֹת. בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ יָדַע, כִּי הָרֶגַע הַנּוֹרָא הַזֶּה יַגִּיעַ… אוּלָם הוּא חָשַׁק אֶת שְׂפָתָיו, וּמַחְשָׁבָה חַדָּה כְּתַעַר פִּלְּחָה אֶת מֹחוֹ. הֲלֹא אִם יֵלֵךְ לְבֵית הַחוֹלִים וְיִתְבַּשֵּׂר בַּבְּשׂוֹרָה הָרָעָה מִכֹּל, כְּבָר לֹא יוּכַל לִרְחֹץ בַּמִּקְוֶה לִכְבוֹד שַׁבַּת קֹדֶשׁ.

וּמַה יִּהְיֶה עַל כְּבוֹדָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת?

נִמְלַךְ, אֵפוֹא, רַבִּי נַחוּם בְּדַעְתּוֹ, נָטַל אֶת הַמַּגֶּבֶת וְאֶת כְּלֵי הָרַחְצָה וּפָסַע אֶל הַמִּקְוֶה, לִטְבֹּל לִכְבוֹד שַׁבָּת. הוּא טָבַל וְלִבּוֹ בָּכָה בִּדְמָמָה, אַךְ הוּא כָּפָה אֶת תְּחוּשׁוֹתָיו וְהִשְׁתַּדֵּל לְכַוֵּן: 'לִכְבוֹד שַׁבַּת קֹדֶשׁ! לִכְבוֹד שַׁבַּת קֹדֶשׁ!'

עָלָה רַבִּי נַחוּם מִן הַמִּקְוֶה, לָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת הַנְּקִיִּים, וְהֵחֵל לִפְסֹעַ לְכִוּוּן בֵּית הַחוֹלִים, לִשְׁהוֹת בִּמְחִצָּתָהּ שֶׁל בִּתּוֹ בִּשְׁעוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת. אַךְ לְפֶתַע אָמַר לְעַצְמוֹ: "וּמַה יִּהְיֶה עַל חַלּוֹת לְלֶחֶם מִשְׁנֶה שֶׁל שַׁבָּת?!"

לְאַלְתַּר סָב עַל עֲקֵבָיו וְשָׁב אֶל הַבַּיִת, נָטַל מַפִּית וְצָרַר בָּהּ חַלּוֹת לְלֶחֶם מִשְׁנֶה. וְרֶגַע לִפְנֵי שֶׁיָּצָא, נָטַל סַכִּין מִן הַמְּגֵרָה. "אִם אֶצְטָרֵךְ, חַס וְחָלִילָה, לַעֲשׂוֹת "קְרִיעָה", כְּמִצְוַת בּוֹרְאִי, עָלַי לִהְיוֹת מוּכָן וּמְזֻמָּן לְכָךְ" הִרְהֵר בִּכְאֵב עַז.

צָעַד לוֹ רַבִּי נַחוּם לְבֵית הַחוֹלִים, נָקִי וְרָחוּץ, לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי הַשַּׁבָּת, בִּצְרוֹרוֹ חַלּוֹת לְשַׁבָּת וְסַכִּין לִקְרִיעָה, וְהִרְהוּרֵי אַהֲבַת ה' הֵחֵלּוּ מְצִיפִים אֶת לִבּוֹ.

"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם" זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, "הֲלֹא מָה רְצוֹנְךָ מִמֶּנִּי? שֶׁאֵדַע כִּי הַכֹּל לְטוֹבָה, הֲלֹא כֵן? וּבְכֵן הִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ, מְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר, מְרוֹמֵם וּמְנַשֵּׂא וּמַכְרִיז קֳבָל עַם וְעוֹלָם, כִּי 'אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ'!"

"אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם" מִלְמֵל רַבִּי נַחוּם לְעַצְמוֹ, תּוֹךְ כְּדֵי בֶּכִי, "הֲלֹא כָּל רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ. וּבְכֵן, מְקַבֵּל אֲנִי עָלַי בְּאַהֲבָה כָּל מַה שֶּׁתִּגְזֹר. אֵין בִּי, חָלִילָה וְחַס, לֹא תַּרְעֹמֶת וְלֹא טְרוּנְיָה, לֹא אִי הֲבָנָה וְלֹא הַקְפָּדָה כָּל שֶׁהִיא. אֶת הַכֹּל אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי בְּאַהֲבָה אֲמִתִּית וּטְהוֹרָה, וַאֲנִי מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ לְךָ עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה…"

וְכָךְ צָעַד לוֹ רַבִּי נַחוּם אֶל בֵּית הַחוֹלִים, כְּשֶׁלִּבּוֹ הוֹלֵךְ וּמוּצָף בְּרִגְשׁוֹת אַהֲבָה עַזָּה וּכְמִיהָה אֵינְסוֹפִית לְקִרְבַת בּוֹרְאוֹ.

הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידֵי כָּךְ, שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל רַבִּי נַחוּם הִתְרוֹנֵן בְּקִרְבּוֹ מִתּוֹךְ קַבָּלַת דִּין שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהוּא בִּקֵּשׁ לָצֵאת בְּמָחוֹל שֶׁל אַהֲבַת ה'.

וּלְפֶתַע פִּתְאוֹם מָצָא אֶת עַצְמוֹ בְּשַׁעֲרֵי בֵּית הַחוֹלִים. כִּמְעַט שֶׁנִּכְנַס, אַךְ אָז עָצַר אֶת עַצְמוֹ. "אֵינִי יָכוֹל לְהִכָּנֵס כָּךְ, כְּשֶׁפָּנַי מְחַיְּכוֹת. הֲלֹא הָרוֹפְאִים יַחְשְׁבוּ שֶׁיָּצָאתִי מִדַּעְתִּי. וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁבִּתּוֹ יְחִידָתוֹ עוֹמֶדֶת לָמוּת, וְהוּא צוֹעֵד לוֹ כְּשֶׁפָּנָיו מְחַיְּכוֹת?!"

מִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, חָזַר בּוֹ רַבִּי נַחוּם מִכַּוָּנָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, וְגָמַר אֹמֶר לְטַיֵּל מְעַט בַּחֲצַר בֵּית הַחוֹלִים, עַד שֶׁפָּנָיו יַרְצִינוּ, וְכָךְ יוּכַל לְהִכָּנֵס פְּנִימָה.

הִנִּיחַ רַבִּי נַחוּם אֶת צְרוֹרוֹ וּבוֹ הַחַלּוֹת וְהַסַּכִּין בְּפִנַּת הֶחָצֵר, וְהֵחֵל לִצְעֹד בַּחֲצַר בֵּית הַחוֹלִים, הָלוֹךְ וָשׁוֹב הָלוֹךְ וָשׁוֹב, כְּשֶׁהוּא מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהִרְהוּרֵי אֱמוּנָה וְקַבָּלַת דִּין שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה.

וְהִנֵּה, בַּחֲלוֹף כַּמָּה דַּקּוֹת, נִרְאֲתָה בְּפֶתַח בֵּית הַחוֹלִים דְּמוּתוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא הַבָּכִיר. הַלָּה הִבְחִין, כְּכָל הַנִּרְאֶה, בְּרַבִּי נַחוּם מִבַּעַד לַחַלּוֹן, וּמִהֵר לָצֵאת אֵלָיו.

"רַבִּי נַחוּם, רַבִּי נַחוּם" הָיָה הָרוֹפֵא נִרְגָּשׁ. "אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד לְהַסְבִּיר זֹאת, אֲבָל שִׁנּוּי מַפְתִּיעַ חָל בְּמַצָּבָהּ שֶׁל בִּתְּךָ. אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לּוֹמַר, בֹּא, הִכָּנֵס פְּנִימָה וּרְאֵה זֹאת בְּעֵינֶיךָ".

רַבִּי נַחוּם מִהֵר בְּעִקְבוֹתָיו שֶׁל הָרוֹפֵא אֶל מִטָּתָהּ שֶׁל בִּתּוֹ, וְעֵינָיו הִתְמַלְּאוּ בִּדְמָעוֹת. הַבַּת פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ וְחִיּוּךְ קָלוּשׁ עַל שְׂפָתֶיהָ.

רַבִּי נַחוּם וְרַעְיָתוֹ הָיוּ כְּחוֹלְמִים. הַאֻמְנָם? הַאִם הַנֵּס מִתְרַחֵשׁ מוּל עֵינֵיהֶם? הֲלֹא זוֹ הַבַּת שֶׁהָרוֹפְאִים חָרְצוּ אֶת גּוֹרָלָהּ הַמַּר כְּבָר לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים…

אָכֵן, הָיָה זֶה נֵס שֶׁל מַמָּשׁ. בְּתוֹךְ שָׁעָה קַלָּה יָצְאָה הַבַּת מִכְּלַל סַכָּנָה, וְהִתְאוֹשְׁשָׁה בִּמְהִירוּת. כַּעֲבֹר שָׁעוֹת מִסְפָּר, זְמַן קָצָר קֹדֶם כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, נוֹעֲצוּ הָרוֹפְאִים בֵּינֵיהֶם וְהוֹרוּ לְרַבִּי נַחוּם וּלְרַעְיָתוֹ: "קְחוּ מִכָּאן אֶת בִּתְּכֶם הַבַּיְתָה! הִיא הוֹלֶכֶת וּמַחְלִימָה, וּבְתוֹךְ זְמַן קָצָר תָּשׁוּב לְאֵיתָנָהּ. חֲבָל שֶׁהִיא תִּשְׁהֶה כָּאן בְּמַהֲלַךְ הַשַּׁבָּת, מִכֵּיוָן שֶׁהַחַיְדַּקִים וְהַמַּחֲלוֹת שֶׁבַּאֲוִיר בֵּית הַחוֹלִים עֲלוּלִים לִפְגֹּעַ בָּהּ…"

כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא הָיָה קֵץ וּגְבוּל לְאָשְׁרָם שֶׁל הַהוֹרִים. הֵם לָקְחוּ אֶת בִּתָּם הַבַּיְתָה, וְרַבִּי נַחוּם מִהֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבַּת קֹדֶשׁ.

בְּשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה הֵסֵבּוּ כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לַסְּעוּדָה, וְרַבִּי נַחוּם, כְּמִנְהָגוֹ מִדֵּי שַׁבָּת, פָּתַח אֶת הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ "בְּאֵר מַיִם חַיִּים" וְהֵחֵל לִקְרֹא.

מִנְהָג שֶׁל קֶבַע עָשָׂה לוֹ רַבִּי נַחוּם, שֶׁלֹּא לִלְמֹד מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר עַל הַסֵּדֶר, אֶלָּא לִפְתֹּחַ הֵיכָן שֶׁמִּזְדַּמֵּן וְשָׁם לִלְמֹד. גַּם הַפַּעַם עָשָׂה כֵּן, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם נוֹתַר נִפְעָם וְנִרְגָּשׁ לְמַרְאֵה עֵינָיו.

הַקֶּטַע, בּוֹ קָרָא רַבִּי נַחוּם, עָסַק בְּסוֹד הָעִנְיָן, כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּין לְרַחֲמִים וְכֵיצַד אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ אֶת הַגְּזֵרוֹת הַקָּשׁוֹת לִבְרָכוֹת טוֹבוֹת וְנִפְלָאוֹת.

וְכָךְ מְבָאֵר הַ"בְּאֵר מַיִם חַיִּים":

כִּי הַצַּדִּיקִים, הַמּוֹדִים עַל כָּל דָּבָר, גַּם עַל הַדְּבָרִים הָרָעִים, מוֹנְעִים אֶת הָרַע מִלָּגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם, וְגַם הַדִּין הוֹפֵךְ אֶצְלָם לְרַחֲמִים.

רַבִּי נַחוּם הָיָה הָמוּם לְמָדַי. הוּא לֹא שִׁעֵר לְעַצְמוֹ, כִּי יִמְצָא בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הַ"בְּאֵר מַיִם חַיִּים" אֶת סוֹד הַנֵּס שֶׁאֵרַע הַיּוֹם לְבִתּוֹ.

הֵבִין רַבִּי נַחוּם, כִּי אָכֵן כֵּן. עַל בִּתּוֹ יְחִידָתוֹ נִגְזַר לָמוּת. וְכִמְעַט שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִן הָעוֹלָם. אוּלָם מִכֵּיוָן שֶׁהוּא קִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַדִּין בְּאַהֲבָה, בְּשִׂמְחָה, וּבְהוֹדָיָה, וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא הֵבִין אֶת הַמֶּסֶר שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲבִיר לוֹ, מִמֵּילָא הֻמְתַּק דִּינוֹ – וְהַגְּזֵרָה הִתְבַּטְּלָה וְחָלְפָה לָהּ. וּבְדֶרֶךְ נֵס יָצְאָה בִּתּוֹ מִכְּלַל סַכָּנָה וְשָׁבָה לְאֵיתָנָהּ.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5