——–
מספר רבי מאיר בעל הנס, פעם אחת כשבאתי אצל רבי ישמעאל, אמר לי: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר [סופר] אני. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת, נמצאת מחריב את כל העולם כולו. (מסכת עירובין דף יג ע"א)
כתב מרן השלחן ערוך (סימן לב סעיף כ): "צריך לדקדק בחסרות ויתרות, שאם חיסר או ייתר אות אחת, התפילין פסולות, ונמצאו המניחים אותן מברכים בכל יום ברכה לבטלה, וגם שרוי בכל יום בלא מצות תפילין, ונמצא עונש הסופר מרובה. לכן צריך להיות מאוד ירא שמים וחרד לדבר השם, המתעסק בכתיבת תפילין ותיקונם". וכל זה מלבד עוון גזל החמור, שגזל את הקונה ומכר לו תפילין פסולות. (משנ"ב ס"ק קב)
על כן, יש להקפיד לקנות תפילין מסופר הבקי היטב בהלכה, ולא מספיק שכתבו נאה. וכתב בספר הלכה ברורה (הקדמה לחלק ב): "חקרתי ודרשתי אצל כמה סופרים שכתיבתם נאה ביותר, ומוכרים פרשיות התפילין בדמים מרובים, ומצאתי לדאבון לב שישנם שאינם בקיאים בהלכות אלו כלל, ורבים קונים מהם פרשיות מבלי לחקור ולדרוש על ידיעת הסופר בהלכות הכתיבה, ונכשלים בהנחת תפילין שהן פסולות אפילו בדיעבד. והדבר ידוע כי סופר שלא למד היטב את ההלכות, כמעט ודאי הדבר שיכשל בכמה דברים הפוסלים את הכתיבה אפילו בדיעבד". ע"כ.
כמו כן צריך להקפיד שיהיה הסופר ירא שמים, ואין לקנות מכל סוחר תפילין מבלי לדעת מי כתבם, כי לצערנו, ישנם צעירים ריקים ופוחזים שחלקם אף מחללי שבת, וכותבים תפילין ומוכרים אותן לסוחרים, ובודאי שהתפילין הן פסולות, ומכשילים את הרבים בביטול מצות תפילין, ובברכות לבטלה מידי יום ביומו. (סימן לט. ג כד)
פסק מרן בשולחן ערוך (סימן לב סעיף יט): בתחילת הכתיבה יאמר הסופר בפיו: "הריני כותב לשם קדושת תפילין". ומלבד זה, בכל פעם שכותב שם השם, צריך לומר: "לשם קדושת השם". ואם כתב אפילו אות אחת שלא "לשם קדושת תפילין", או שכתב שם השם אחד שלא לשם קדושת השם, הרי תפילין אלו פסולות.
מכאן נלמד כמה חובה מוטלת על הסופר להיות ירא שמים, כי הלוא אם שכח לומר קודם הכתיבה שכותב "לשם קדושת תפילין", או ששכח לכוון באחד משמות השם ברוך הוא, אין פסול זה ניכר וידוע לאף אדם, מלבד לו עצמו שמכיר בחטאו. ואם אין לו יראת שמים, יעלים זאת, ואם ימכרם לאחר, הרי הוא גנב שמכר תפילין פסולות, וחייב להחזיר לו את כספו. והמניח תפילין אלו, לא הניח תפילין כלל, ומברך יום יום ברכות לבטלה.
על כן, לא יקנה אדם תפילין אלא בהתייעצות עם חכם הבקי, שימליץ לו על סופר ירא שמים הבקי בהלכה וממנו יקנה.
בחינה לסופרים
לפני כארבעים שנה החליטה הרבנות הראשית לישראל לערוך בחינה לסופרי סת"ם [ספרי תורה, תפילין, מזוזות]. בתוך הבאים, הגיע סופר שכתב עשרות שנים תפילין ומזוזות, וכתיבתו היתה יפה מאוד, ומפורסם היה שהוא סופר מיוחד, עד שרבים הקפידו לקנות תפילין דוקא ממנו.
בבחינה נשאל הסופר על ידי מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א, מה אתה אומר לפני שאתה מתחיל לכתוב את התפילין? הלה השיב שאינו אומר כלום, וכאילו תמה בכלל על השאלה. לתדהמת הרב שאלו שוב, האם אינך אומר בפיך איזה מילים לפני הכתיבה? השיב הלה שאינו אומר כלום. נדהם הרב, הלוא הלכה מפורשת היא בשלחן ערוך שחובה לומר קודם שמתחיל לכתוב את התפילין: "הריני כותב לשם קדושת תפילין", ואם לא אמר, הרי זה פסול. נמצא אפוא שכל התפילין שכתב הסופר הזה, הריהן פסולות לחלוטין, ובמקום לזכות את הרבים בהנחת תפילין כשרות מידי יום ביומו, הכשיל רבים מעם ישראל מידי יום ביומו בתפילין פסולות ובברכות לבטלה.
ישמע חכם ויוסף לקח, עד כמה אפשר לטעות ולהיכשל חס ושלום. על כן, לא יקנה אדם תפילין אלא אחר שיתייעץ עם חכם מורה הוראה, שיורה לו מאיזה סופר לקנות, וכך בעזרת ה' לא יכשל ולא תצא תקלה תחת ידו כלל ועיקר.
התפילין של המלוב"ן מאור עיני ישראל רבנו יעקב אביחצירא זיע"א
בשהותו פעם בעיר מראקש, התעניין הרב אודות סופר סת"ם מומחה וירא שמים. הצביעו בפניו על ראש הסופרים בעיר, וציינוהו לשבח כמי שיצא שם למומחיותו, מלבד גדלותו בתורתו ובקיאותו בחכמה הפנימית, בהיותו איש המעלה. ציוה רבנו להביאו בפניו, וביקש ממנו שיכין עבורו תפילין מהודרים. תנאי התנה עמו, שיטבול במקוה לפני שהוא ניגש לכתוב שם משמות הקודש, ובכתבו את השמות יכוון בהם כוונות האר"י.
כדרכו של האר"י ז"ל – שלא חסך ממון ברכישת תפילין, והיה מניח את ארנקו לפני הסופר שיטול כאשר יחפוץ – נהג גם רבנו, וקצב לאותו סופר מומחה סך נכבד שחרג מעבר למחירי השוק. נענה הסופר וקיבל על עצמו למלא רצונו של צדיק, כשהוא מייחד מאמצים ניכרים לעמוד בכל התנאים שהעמיס על עצמו באותה התקשרות. אם הטבילה לפני כל שם ושם לא היתה כרוכה בקושי, התברר לסופר עד כמה קשה לזכור לכוון את כל אותן כוונות בכל אחד משמות הקודש. למרות זאת, אזר כגיבור חלציו והתגבר על כל מיני מכשולים שנערמו בדרכו, עד שהתקרב להשלמת המשימה.
והנה, באחד השמות האחרונים שבתפילין של יד, הורע מזלו, ואונס שנקרה בדרכו מנעו מלכוון כיאות. כשהרגיש בדבר, היה השם כתוב והכוונה נעדרת, עד שלא עמדה בפניו ברירה אחרת מלבד לשוב ולכתוב את כל אותן פרשיות מראשיתם. מאבק לא פשוט התנהל בתוככי פנימיותו, עד שהחליט להתעלם מאותה שכחה ולמסור את הפרשיות כפי שהם – בתקוה, שגם כך יעלו מאמציו לרצון.
משהגיע למסור את הפרשיות המוכנות, בחן רבנו את הכתב ויראהו כי משובח הוא למופת, ואף הקלף מתוקן בתכלית ההידור. אולם, כשהתחיל להגיה את התפילין אות באות והגיע לאותו שם, התמהמה בבחנו את הכתב מכל הצדדים. דקות ארוכות עמד הסופר וכל גופו רעדה, עד שרבי יעקב חרץ בפסקנות, כי באותו שם שכח הסופר לכוון את הכוונות כפי שהתחייב מלכתחילה…
תדהמה אחזה בסופר המאראקשי – שלא הכיר את שיחו ושיגו של רבנו – ותוך שסומק של מבוכה מכסה את פניו, הודה שאכן דילג על הכוונות הרצויות באותו שם קדוש. מאחר שהודה על האמת, הסכים רבנו למחול לו, ואף נעתר להצעתו לכתוב לו פרשיות אחרות כפי הסיכום הראשוני. ("אביר יעקב" עמוד 114)
התפילין של המלוב"ן מאור ישראל הבבא סאלי זיע"א
כשהגיעה מצוה לידיו של הבבא סאלי, לא הניחה עד שהעמידה על תלה בדקדוקים והידורים לצאת ידי כל השיטות, כמו בענייני כשרות המצות לחג הפסח, היה יוצא הרב בעצמו לקציר חיטים ולשאיבת מים שלנו, לעמוד על האופים ולהשתתף עימם במלאכה. ובכלל, כל מועד וענייניו היו נהוגים על ידו בהידורים משוכללים, למרות שהדבר עלה לו במאמצים עליונים.
נכדו, האדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א מנהריה, תיאר את ההידורים שנהג סבו במצות תפילין – שכן אחת לכמה חודשים היה רוכש תפילין חדשות! פעם שמע על דבק חדש שמשתמשים בו, ופעם אחרת גונב לאוזניו על סופר ירא שמים בתכלית, והזמין אצלו פרשיותיו שיכתבם בקדושה ובטהרה. לאחר זמן התפרסם על עור בהמה גסה מיוחד, ורבנו ממהר להזמין עבורו זוג תפילין חדשות, וכל זה לא מפריע לו לרכוש לו אחרות, כשהוא שומע על דיו עמיד במיוחד שפיתחו אנשים יראי שמים. כאילו והוא צריך שהתפילין שלו יעמדו לימים רבים. והלוא עד מהרה ירכוש לו אחרים… ברם, לא היה דקדוק הלכתי שנעלם מעיניו, וכל הידור אשר שמע ביקש לקיים ולממש – לשמו של דקדוק, להוכחה על חיבת המצוה, להדגשה על הרצון וההשתוקקות לקיים את המצוה בשלמות – – – ("אביר יעקב" 354)
עוד סיפר נכדו האדמו"ר רבי אלעזר אביחצירא זצ"ל, באחת הפעמים ששמע הבבא סאלי על סופר מומחה שיש לו כתיבה מהודרת ומיוחדת במינה יוצאת מהרגיל, הזמין תפילין מאותו סופר, והנה בבוקרו של יום שהתחיל להניחם, ברך והניח תפילין של יד, אך כשבא להניח תפילין של ראש, וראה זה פלא, לא הסתדרו לו התפילין בראש, וכמה שניסה ללא הועיל. קרא לנכדו רבי אלעזר ע"ה, ובקשו שימסור את התפילין להגהה. המגיה התפעל מאוד מהכתב ושבחו מאוד, ולא מצא שום פגם בפרשיות, החזירם למקומם חזר ותפר והחזירם לרבנו. אך שוב חזר המעשה על עצמו, רבנו מנסה להניחם ולא מצליח. שוב קרא לנכדו שיקחם למגיה אחר, אך ללא הועיל. החליט רבנו כי הוא בעצמו יבדקם. לאחר שפתח את התפילין, החל רבנו לקרוא את הפרשיות ומיד מצא בפרשה ראשונה "קדש לי כל בכור", במקום לכתוב, "וידבר ה' אל משה לאמר", כתב הסופר "וידבר אל משה לאמר" והשמיט תיבת ה'. (כן סיפר הרב רפאל רוזיליו שליט"א, ששמע מידיד נעוריו רבי אלעזר אביחצירא זיע"א.)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…