נטיעות שונות בערלה – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——–

לאכילה – אין איסור ערלה נוהג אלא בעצי מאכל שנטעום למטרת אכילה, אבל עצי מאכל שנטעום במטרה להשתמש בעצים לבנין או להסקה או לגדור את השדה [כעצי סברס], אין איסור ערלה בפירותיהם, ומותרים מיד באכילה. ומכל מקום צריך שיהיה ניכר שנטע את האילן למטרה שונה ולא לאכילה, כגון אם מטרתו להסקה, צריך שיטע את העצים רצופים, ולא ירחיק מאילן לאילן כדרך שעושה כשבדעתו לאכילה. וכן, אם מטרתו לבנין, צריך שיחתוך את הענפים כדי שיתעבו יותר. וכשמטרתו לגדר, צריך שיטע אותם במקום שצריך באמת לגדור. אך אם לא ניכרת מטרת נטיעתו, פירות אלו חייבים בערלה. (סימן רצד סעיף כג)

אילן שנטע חלקו לאכילת פירות וחלקו לגדר, כגון שחשב שהחלק העליון יהיה לאכילה והחלק התחתון יהיה לגדר, אותו חלק שחשבו לאכילה, חייב בערלה, אך החלק שחשבו לגדר פטור, ומותר לאכול מיד את הפירות שבחלק זה. (סימן רצד סעיף כג)

הנוטע למטרת אכילה, ואחר זמן חזר בו ורוצה למטרת גדר, חייב בערלה. (רצד סעי' כג)

הנוטע למטרת גדר, ואחר זמן חזר בו ורוצה למטרת אכילה, חייב בערלה. ומונה שלוש שנים מיום הנטיעה. ואם חזר בו לאחר שכבר עברו שלוש שנים, אין בו דין ערלה, ואף נטע רבעי אין בו, מאחר ואין דין נטע רבעי בלי ערלה קודם. (סי' רצד סעי' כג)

לנוי – הנוטע למטרת נוי, כגון עצי דקל הניטעים בשדרות ובגנים ציבוריים, אין בפירות דין ערלה. אולם אם נטע על דעת שיהיו גם הפירות לנוי, בארץ ישראל יש בהם דין ערלה, אבל בחוץ לארץ, מותרים הם באכילה מיד. (רסד)

לריח – הנוטע עץ פירות במטרה ליהנות מריח הפירות ולא לאכילת הפירות, אין בפירות דין ערלה, ומותר לאכול את הפירות מיד, ובלבד שיהיה ניכר שנטעו לריח ולא לאכילה, כגון שנטעו בגן עם עצי ריח. (קטו, רסח)

לרפואה – הנוטע אילן במטרה לרפואה, ואין דרך הבריאים לאכול מזה, פטור מערלה. (שסח)

לתבלין – הנוטע למטרת תבלין ולא למאכל בפני עצמו, כמו זנגביל, לואיזה, עלי תה, אין בהם ערלה. [ובלאו הכי עץ שאין בו פרי לא שייך בו ערלה, כדלהלן.] (תלו, תמג)

למאכל בהמה – הנוטע אילן שפירותיו ראויים למאכל בהמה ולא למאכל אדם, פטור מערלה. (שסט)

עץ הגדל מאליו – אילן שגדל מאליו, כגון שנפל גרעין וצמח שם אילן, הריהו חייב בערלה. (רפא)

עץ מוזנח – פירות הגדלים במקומות רחוקים מהיישוב, שאין מטפלים בהם להביאם לעיר, בין אם נטעו אותם ובין אם גדלו מאליהם, אין בהם איסור ערלה. (סימן רצד סעיף כז. שכג)

לצורך הרבים – הנוטע לצורך הרבים, וכגון שנטע אילן בגינתו סמוך לרשות הרבים, כדי שכל הרוצה ליטול מפירותיו, יבוא ויטול, נוהג בפירות אלו דין ערלה. (סימן רצד סעיף כה)

בית הכנסת – אילן הנטוע בקרקע השייך להקדש כגון לבית הכנסת, חייב בערלה. (רפג)

תחת התקרה על הגג – הנוטע בתוך ביתו או על גג ביתו שמלאו עפר, חייב בערלה. (רפד)

ערלה בעציץ – הנוטע בעציץ, בין שהעציץ נקוב ובין שאינו נקוב, הריהו חייב בערלה. (סימן רצד סעיף כו. תסז)

חצילים. פפיה. במיה. – אם גדל הפרי כבר בשנה הראשונה כמו חצילים, פפיה, במיה וכיוצא, אין בפירות דין ערלה. (הרדב"ז, מרן הבית יוסף, רבנו האר"י, מה"ר חיים ויטאל, מהר"ם אלשיך, מהר"ש גרמיזאן, מהר"י חויליו, מהר"א גאגין, מאמר מרדכי, החיד"א, הלכות קטנות, מעט מים אב"ד סלוניקי, שואל ונשאל, קול אליהו ישראל, נהר מצרים, רב פעלים, כף החיים, משפטי עוזיאל, ציץ אליעזר, ארץ חיים, יין הטוב, נתיבי עם, ועוד. יחוה דעת חלק ד סימן נב. חזו"ע ברכות יט. שכח, שלו)

בננות. אננס. – הבננות והאננס מותרות באכילה מיד, ואין נוהג בהם דין ערלה כלל. (תעלומות לב, כפתור ופרח, נטע הילולים, דרך אמונה, מנחת יהודה, רבבות אפרים, ועוד. שמב, שמו)

פָּסִיפְלוֹרָה. גת. תות שדה. פלפל. – צמח הפסיפלורה [שעונית סגולה], עלי גת [עלים שלועסים אותם לחיזוק הגוף], תות שדה, ופלפלים [כל הסוגים], אין בהם דין ערלה. (שנו, שנז, שעד, שפא. יבי"א חלק י סימן לד. חזו"ע ברכות כד, כו)

קני סוכר – אין נוהג בהם דין ערלה, מכיון שאין להם פרי, שהעץ עצמו הוא הפרי. (הרדב"ז, כפתור ופרח, פתחי תשובה, נהר מצרים. שמח)

בשמים – יסמין, הדס, וכיוצא בהם שאינם עץ מאכל, אין בהם דין ערלה, ומותר להריח בהם. (חזו"ע ברכות לו)

ורד – כיון שעיקר נטיעתו לריח ולא לאכילה, אין בו דין ערלה. ואף על פי שעושים ממנו מרקחת בדבש ובסוכר, מכל מקום אינו מאכל למזון כאכילת פירות וכיוצא. (חזו"ע ברכות לו)

אתרוג – עץ אתרוג שנטעוהו למצות ארבעת המינים, חייב בערלה. [ואתרוגי ערלה, פסולים למצות ארבעת המינים. ולכן לכתחילה יש לקנות אתרוג עם הכשר שאין בו חשש ערלה, אך מעיקר הדין אין לחשוש שמא האתרוג ערלה, מאחר ורוב האתרוגים אינם ערלה]. (סימן רצד סעיף כד. תקכה)

לולב – עץ תמר שנטעוהו למטרת הלולבים למצוה, התמרים שבו חייבים בערלה, אבל הלולבים עצמם אין בהם דין ערלה, שהרי אינם פרי. (רעב, תקמג)

ערבה – אין בה דין ערלה, כיון שאינה פרי, ולכן כשרה היא לארבעת מינים. (תקנג)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
מצוות הארץ – בהלכה ובאגדה

מנחם אב התשס"ז

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5