נחפשה דרכינו ונחקרה / א' לעקר הרע משרשו

——–

מובא בספר "נתיבות שלום": יש להתבונן בלשון הכתוב "דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב, יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל ה' וירחמהו וגו' ". דלכאורה סדר העבודה קדם סור מרע ורק אחר כך עשה טוב, כי כל זמן שלא סר מרע, הרי הוא בכלל מאמר הכתוב "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי", ואם כן, מדוע נאמר כאן תחלה "דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב" שהוא ענין עשה טוב, ורק אחר כך "יעזב רשע דרכו" שהוא סור מרע? כן צריך באור אומרו "יעזב רשע דרכו" ולא מעשיו.

ויש לומר בזה, שהוא על דרך מאמר רבותינו הקדושים בפסוק "סור מרע ועשה טוב", דהינו, סור מרע על ידי עשה טוב. ולכאורה גם על זה קשה כנ"ל, שהרי ולרשע אמר אלקים וכו'. ויש לבאר הענין, דהנה, כשאדם חוטא במעשים רעים, הרי גם כשחוזר ומתחרט על מעשיו, עדין אין זה בגדר תשובה, וכדאיתא ב"פרי הארץ" (פר' תשא) שהאדם צריך לצרף את מדותיו ותכונות נפשו ולזכך את תענוגיו שיהיו בלתי לה' לבדו, ולא יסמך על זה שלא עבר עברה מימיו, ומסתמא כל כחותיו קשורים בו יתברך, דמה שאינו חוטא בפעל, אין זה הוכחה שאין בו שרש הרע, כי יתכן שלא נזדמן לו לחטא ולא בא לידי נסיון, או שנמנע מחמת בושה או מפני סבות אחרות, אבל שרש העון עצמו לא נמחק מלבו, ואם כן, מה בכך שלא עבר עברה הכתובה אם השרש פורה ראש בקרבו וקשור בו? כי שרש הרע הוא יותר קשה מגוף המעשים הרעים, וזה ענין מה שאמרו חז"ל (יומא כט.) הרהורי עברה קשים מעברה, כי הרהורי עברה הם שרש הרע הנמצא בעצמותו. ואם כשאדם חוטא במעשה, יש לו לכל הפחות שברון לב מזה, ויודע שעליו לחזר בתשובה הרי פי כמה קשים הם הרהורי עברה, . שגם שברון לב אין מחמתם, שאינם נחשבים בעיניו לחטא.

ועל פי זה יש לומר, דאם אמנם במה שנוגע למעשה, הרי כל עוד שלא פרש ממעשיו הרעים, אזי לרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי, וצריך ראשית להקדים את הסור מרע ולפרש ממעשיו הרעים. אכן, אחרי שכבר פרש מהם ושוב אינו חוטא בפעל, הרי כלפי השרש הרע שנשאר עדין בקרבו וצריך לעקרו, הדרך הוא רק על ידי עשה טוב, שיצרף את כל מדותיו להיותם קדושים להשם יתברך. ואם יש בו אהבות רעות, יכניס אותן לאהבת ה', ותשוקות רעות יכניס בתשוקה לאלקות, וכן בשאר המדות. וזה ענין סור מרע על ידי עשה טוב, כי הדרך לעקר את נקדת הרע וזדונו אשר בחבו טמון, הוא רק על ידי עשה טוב, שיכנס בכל מהותו לעבדות השם יתברך, ואז יהיו ממילא כל עניני הרע נמאסים בעיניו.

ועל פי זה מישב למה הקדים תחלה "דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב", ורק אחר כך "יעזב רשע דרכו", כי הכתוב מדבר אחרי שכבר שב בתשובה בראש השנה, וכבר פרש מכל מעשיו הרעים, ומעכשו תפקידו. לתקן את דרכו הרעה פרוש, לעקר לחלוטין מעצמו את השרש פורה ראש המדריכו בדרך רעה, וכמאמר מרן אדמו"ר זי"ע ב"בית אברהם", שאין כתוב כאן יעזב רשע מעשיו או עונותיו, אלא יעזב רשע דרכו, את הדרך המביאתו לרע. וזה גם המשך הכתוב "ואיש און מחשבותיו", שהכונה להרהורי עברה, שהם בכלל שרש הרע. וסדר העבודה של עקירת השרשים הוא על ידי עשה טוב דרשו ה' בהמצאו, שמתוך כך דיקא יעזב רשע דרכו, הינו, שיוכל לסור מרע בתכלית ולעקר לגמרי את נקדת הרע מקרבו. וזו סגלת הימים שבהם מסגל יהודי לעקר אפלו את שרש הרע, שאף שבכל ימות השנה כמה שעמל ונלחם עם. הרע, אינו מצליח לעקר מקרבו את נקדת הרע עתה הזמן הזמן המסגל אף לעקירת השרשים הרעים.

וענין קראהו בהיותו קרוב, יש לפרש כמו שכתב מרן זי"ע . בסיום ספר "יסוד העבודה", שאחר כל העצות אין עצה כהמבקש ומתחנן וכו', כי אמנם עקר העצה לעקירת שרשי הרע היא קראהו בהיותו קרוב לבקש ולהתחנן מלפני השם יתברך שיהיה לו לע ז ר.

ועל פי זה מבאר ענין עשרת ימי תשובה, שלכאורה הרי איתא בזהר הקדוש, שתשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא (ח"א קכט.), ולמה צריך לכך עשרה ימים? אלא מפני שהמספר עשר הוא ענין שלמות, שכולל כל העשר ספירות, שהם בנין שלם. ואם אמנם לעצם התשובה על החטאים די בשעתא חדא וברגעא חדא, אך לעקירת שרשי הרע, שזה הענין המיחד שעשרת ימי תשובה מסגלין להם לצרך זה דרוש שלמות.

ואחר כך ממשיך הכתוב: "וישב אל ה' וירחמהו", כי עקר תכלית התשובה אינה עזיבת החטא ועקירת שרשי הרע בלבד, אלא כמו שכתב הרמב"ם (בפ"ז מהל' תשובה): גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה; אמש היה זה מבדל מה' אלקי ישראל, שנאמר: "עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם", והיום הוא מדבק בשכינה, אהוב ונחמד, קרוב וידיד, שנאמר: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם ".

כל לשונות הרמב"ם מורים, שהעקר מכל החטא הוא מה שנעשה על ידו מבדל מאלקי ישראל, חס וחלילה, ותכלית התשובה היא מה ששב ונעשה דבוק בה', דגדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה. וזה פרוש "וישב אל ה' וירחמהו", הינו שיזכה לדבקות, כי זו תכלית התשובה להיות שוב דבוק בה' יתברך. וכאשר יהודי דבוק בה', מטהר מחו על ידי זה ונהפך להיות מח יהודי, לבו נהפך להיות לב יהודי, וכן אבריו נעשים אברים יהודיים, שהרי כל הדבוק לטהור טהור. על ידי שיהודי מתדבק בה', נוצר אצלו מציאות חדשה עד שנהפך להיות יהודי בכל מהותו. וזה כח קדשת עשרה ימים אלו שבין ראש השנה ויום הכפורים, שבהם יכול יהודי לשוב ולהתדבק בהשם יתברך, כי מסגלים המה ל"יעזב רשע דו. כו", לעקירת שרשי הרע, ול"ישב אל ה' וירחמהו".

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
משפטי ישראל – על חגי ומועדי ישראל

הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5