משנה אהלות פרק ח – חק לישראל

——–

א. יֵשׁ מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצְצִין, מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְלֹא חוֹצְצִין, חוֹצְצִין וְלֹא מְבִיאִים, לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. אֵלּוּ מְבִיאִים וְחוֹצְצִים, הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שׁוּלַיִם וְהֵן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ. וִירִיעָה, וּסְקוֹרְטְיָא, וּקְטָבֹלְיָא, וְסָדִין, וּמַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת, שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֹהָלִים, וְעֵדֶר בְּהֵמָה טְמֵאָה וּטְהוֹרָה, וּמְכוֹנוֹת חַיָּה וָעוֹף, וְהָעוֹף שֶׁשָּׁכַן, וְהָעוֹשָׂה מָקוֹם לִבְנָהּ בַּשִּׁבֳּלִים, הָאִירוֹס, וְהַקִּסוֹם, וְיַרְקוֹת חֲמוֹר, וּדְלַעַת יְוָנִית, וְאֳכָלִים טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לֹא הָיָה מוֹדֶה בְּאֳכָלִים טְהוֹרִין, חוּץ מִן הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה:

(א) יש מביאין את הטומאה. שאם האהילו על הטומאה תחתיהן מצילין אדם וכלים שעל גבן, לפי שהן חוצצים בפני הטומאה. וכן אם טומאה על גבן מבחוץ, מצילין [אדם ו] כלים שתחתיהן: שידה. תיבה גדולה של עץ כמין ארון: תיבה. קטנה כעין שולחנים: מגדל. של עץ עשוי לאוצר: כוורת הקש. קופות גדולות עשויות מקש או מערבה או מכפות תמרים: כוורת הקנים. כמין סלים עשויין מקנים: ובור ספינה אלכסנדרית. הספינות הגדולות שמפליגים בהם בים הגדול עושין בתוכן כלי גדול של עץ כמין בור שמשימים בו המיחם המתוקין הראויין לשתייה: והן מחזיקים ארבעים סאה בלח. דכיון שהן גדולים במדה זו שוב אינן מקבלין טומאה. וחוצצים בפני הטומאה: סקורטיא. עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן: קטבליא. עור שמציעין למטה ושוכבין עליו. וקורין לו בערבי נט"ע: שהן עשויים אוהלים. נטויין כעין אוהל. ואע"ג דיריעה וסקורטיא וקטבליא וסדין ומפץ ומחצלת, כלים נינהו ומקבלי טומאה, מכל מקום כשהן נטויין כאוהלים חוצצים בפני טומאה, דאוהל אע"ג דמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה: ועדר בהמות. כשהן עומדות ולא מהלכות וראשה של זו בין רגליה של זו: ומכונות חיה ועוף. קיני חיה ועוף. לשון מכון לשבתך [שמות טו]: והעוף ששכן. שהיה קשור על הכותל או על האילן: והעושה מקום לבינה בשבלים. שמחפה לשבלים מקום דומה לבית: האירוס והקיסום ודלעת יונית וירקות חמורים. כל אלו מיני ירקות שעלים שלהן רחבים: חוץ מן העיגול של דבילה. לפי שתחת צל עיגול של דבילה היו רגילים לישב יותר משאר אוכלים. והכי תניא בתוספתא. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

ב. הַזִּיזִין, וְהַגִּזְרִיּוֹת, וְהַשּׁוֹבָכוֹת, וְהַשְּׁקִיפִים, וְהַסְלָעִים, וְהַגְּהָרִים, וְהַשְּׁנָנִים, וְהַסְכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת, שֶׁהֵן יְכוֹלִים לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה רַכָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַעֲזִיבָה בֵינוֹנִית. אֵלּוּ הֵן הַסְכָכוֹת, אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ. וְהַפְּרָעוֹת, הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר:

(ב) הזיזין. עץ או אבן יחידי היוצא מן הכותל, קרוי זיז: גזריות. כמו גזוזוטראות. בנין שלאבנים או של עצים היוצא מן הכותל: והשובכות. של יונים: והשקיפים והסלעים. פירשנו לעיל סוף פרק ג': גהרים. מין חורים שמשם בא האור. ויש מפרשים, מין מערות וחוחים: והשננים. שיני הסלע: מעזיבה רכה. כגון שעושים מערבה ומקנים ומשימים עליהם טיט מועט: מעזיבה בינונית. אבל אם אינן יכולים לסבול אלא מעזיבה רכה, אין מביאים את הטומאה ולא חוצצים. והלכה כחכמים: אילן המיסך. לשון סוככים בכנפיהם: והפרעות היוצאות מן הגדר. דרך גדר שנותנים בראשו קוצים וברקנים ועודפים על הגדר ובולטים לחוץ. ופרעות, לשון גדל פרע:

ג. אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין, הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל, וְכַוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְסַנְדְּרִית, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּלַיִם וְאֵינָן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ, וִירִיעָה, וּסְקוֹרְטְיָא, וּקְטָבֹלְיָא, וְסָדִין, וּמַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת, שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין אֹהָלִים, וּבְהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמֵּתוּ, וְאֳכָלִים טְמֵאִים. מוּסָף עֲלֵיהֶם הָרֵחַיִם שֶׁל אָדָם:

(ג) ואין מחזיקין ארבעים סאה בלח. דכיון דמקבלי טומאה אין חוצצין: שאין עשויין אוהלים. אין נטועים כעין אוהל אלא מרודדים על פני ארובה: מוסף עליהם הריחים של אדם. היינו ריחים דיד שהן מיטלטלין ומקבלים טומאה. למעוטי ריחים של בהמה דלא מיטלטלין ולא מקבלי טומאה:

ד. אֵלּוּ חוֹצְצִים וְלֹא מְבִיאִין, מַסֶכֶת פְּרוּסָה וַחֲבִילֵי הַמִּטָּה, וְהַמַּשְׁפָּלוֹת, וְהַסְרִיגוֹת שֶׁבַּחֲלוֹנוֹת:

(ד) מסכת פרוסה. חוטי השתי כמו שהן פרושים בכלי האורג קודם שיארג הבגד, אם היו פרושים על פני ארובה שבין בית לעלייה וטומאה תחתיה, מצלת על הכלים שלמעלה. אבל אם מאהלת על המת ועל הכלים, אין מביאה את הטומאה, דלא חשיבא אוהל עד שתיארג: וחבילי המטה. חבלים של מטה כשהיא מסורגת: והמשפלות. קופות שמוציאים בהן את הזבל: והסריגים שבחלונות. סבכות שעושים בחלונות, חוצצים, שאין הטומאה עוברת לצד אחר. ובלבד שלא יהא בכולן נקב כפותח טפח, שנקב פותח טפח מביא את הטומאה:

ה. אֵלּוּ לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין, הַזְּרָעִים וְהַיְרָקוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, חוּץ מִן הַיְרָקוֹת שֶׁמָּנוּ. וְכִפַּת הַבָּרָד, וְהַשֶּׁלֶג, וְהַכְּפוֹר, וְהַגְּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְהַדּוֹלֵג מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְהַקּוֹפֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְהָעוֹף הַפּוֹרֵחַ, וְטַלִּית הַמְנַפְנֶפֶת, וּסְפִינָה שֶׁהִיא שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. קָשַׁר אֶת הַסְפִינָה בְּדָבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ, כָּבַשׁ אֶת הָאֶבֶן עַל גַּבֵּי הַטַּלִּית, מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַבַּיִת שֶׁבַּסְפִינָה, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

(ה) ירקות שמנו. הנך דתנן בריש פרקין אירוס וקיסום וירקות חמורים ודלעת יונית. והנהו במחוברים, דאי בתלושים, אי בהוכשרו לקבל טומאה, לא חייצי, דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה, ואי בשלא הוכשרו, היינו אוכלים טהורים: כפת הברד. חתיכת הברד. לשון משליך קרחו כפיתים (תהלים קמז). אי נמי, ברד העשוי ככיפה, ארקוול"ט בלע"ז: והכפור. מים הנוזלים ויורדים שקפאו: גליד. מי נהרות קפואים: והמלח. כל הני אין מביאים ולא חוצצים, לפי שהן נימוחים ואינם מתקיימים: דולג. בהמה וחיה. וקופץ, באדם. ויש אומרים, דולג וקופץ תרווייהו באדם, אלא דולג שרגלו אחת מונחת בארץ ודולג בשנייה. וקופץ בשתי רגליו: והטלית המנפנפת. שמניפתה הרוח ועומדת באויר כמו קובה: כבש את האבן על גבי הטלית. שהיתה אבן מונחת בקצה אחד של טלית והניף הרוח את הקצה השני ונעשה כמין אוהל: מביאה את הטומאה. אם האהילה על המת ועל הכלים, מביאה את הטומאה על הכלים: הבית שבספינה. כגון שהבית בראש הספינה ומאהלת על הכלים שבספינה ועל המת שבים בשעה שהיא מהלכת. פירוש אחר, הבית שבספינה ואינו יכול לעמוד ברוח מצויה, אפילו האהיל על המת והכלים שבספינה אינו מביא את הטומאה, דלא חשיב אוהל. ואין הלכה כר' יוסי:

ו. שְׁתֵּי חָבִיּוֹת וּבָהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים, מֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל וּמֻנָּחוֹת בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הֵן טְהוֹרוֹת וְהַבַּיִת טָמֵא. נִפְתְּחָה אַחַת מֵהֶן, הִיא וְהַבַּיִת טְמֵאִים וַחֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה. וְכֵן שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁהֵן פְּתוּחִין לַבָּיִת:

(ו) כשני חצאי זיתים. חצי זית בזו וחצי בזו: הבית טמא. דאין צמיד פתיל מציל על הטומאה דתחתיו שלא תטמא הבית. ואע"פ שהן בשתי חביות, הואיל ושתיהן בבית מצטרפים לכשיעור לטמא הבית. והחביות טהורות, דאין טומאת חצי זית שבחברתה נכנסת לתוכה הואיל ומוקפת צמיד פתיל: וכן שני חדרים שהן פתוחים לבית. ודלתותיהן נעולות וחצי זית בחדר זה וחצי זית בחדר זה, הבית טמא דסוף טומאה לצאת, וחדרים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5