מקץ יום שישי תורה – חק לישראל

——–

כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:

(נג) &nbspרביעי&nbsp&nbspוַתִּכְלֶ&#1429ינָה שֶׁ&#1430בַע שְׁנֵ&#1443י הַשָּׂבָ&#1425ע אֲשֶׁ&#1445ר הָיָ&#1430ה בְּאֶ&#1445רֶץ מִצְרָֽיִם: וּשְׁלִימַת שְׁבַע שְׁנֵי שׂוֹבְעָא דִּיהֲוָה בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:(נד) וַתְּחִלֶּ&#1436ינָה שֶׁ&#1443בַע שְׁנֵ&#1444י הָֽרָעָב&#1433 לָב&#1428וֹא כַּֽאֲשֶׁ&#1430ר אָמַ&#1443ר יוֹסֵ&#1425ף וַיְהִ&#1444י רָעָב&#1433 בְּכָל-הָ&#1443אֲרָצ&#1428וֹת וּבְכָל-אֶ&#1445רֶץ מִצְרַ&#1430יִם הָ&#1445יָה לָֽחֶם: וּשְׁרִיאַת שְׁבַע שְׁנֵי כַפְנָא לְמֵיעַלכְּמָא דִּי אֲמַר יוֹסֵף וַהֲוָהכַפְנָא בְּכָל אַרְעֲתָא וּבְכָל אַרְעָאדְמִצְרַיִם הֲוָה לַחְמָא:(נה) וַתִּרְעַב&#1433 כָּל-אֶ&#1443רֶץ מִצְרַ&#1428יִם וַיִּצְעַ&#1445ק הָעָ&#1435ם אֶל-פַּרְע&#1430ֹה לַלָּ&#1425חֶם וַיּ&#1448ֹאמֶר פַּרְע&#1444ֹה לְכָל-מִצְרַ&#1448יִם&#1433 לְכ&#1443וּ אֶל-יוֹסֵ&#1428ף אֲשֶׁר-יֹאמַ&#1445ר לָכֶ&#1430ם תַּֽעֲשֽׂוּ: וּכְפָנַת כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם וּצְוַחעַמָּא קֳדָם לְפַרְעֹה עַל לַחְמָאוַאֲמַר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרָאֵי אִיזִילוּלְוַת יוֹסֵף דִּי יֵימַר לְכוֹןתַּעְבְּדוּן:

ותרעב כל ארץ מצרים. שהרקיבה תבואתם שאצרו חוץ משל יוסף: אשר יאמר לכם תעשו. לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים, אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות:

(נו) וְהָֽרָעָ&#1443ב הָיָ&#1428ה עַ&#1430ל כָּל-פְּנֵ&#1443י הָאָ&#1425רֶץ וַיִּפְתַּ&#1448ח יוֹסֵ&#1436ף אֶת-כָּל-אֲשֶׁ&#1444ר בָּהֶם&#1433 וַיִּשְׁבּ&#1443ֹר לְמִצְרַ&#1428יִם וַיֶּֽחֱזַ&#1445ק הָֽרָעָ&#1430ב בְּאֶ&#1445רֶץ מִצְרָֽיִם: וְכַפְנָא הֲוָה עַל כָּל אַפֵּיאַרְעָא וּפְתַח יוֹסֵף יָת כָּלדִּי בְהוֹן עִיבוּרָא וְזַבִּין לְמִצְרַיִםוּתְקֵיף כַּפְנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

על כל פני הארץ. מי הם פני הארץ, אלו העשירים: את כל אשר בהם. כתרגומו די בהון עבורא: וישבר למצרים. שבר לשון מכר ולשון קנין הוא, כאן משמש לשון מכר, (להלן מג ב) שברו לנו מעט אכל, לשון קנין. ואל תאמר אינו כי אם בתבואה, שאף ביין וחלב מצינו (ישעיה נה א) ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב:

(נז) וְכָל-הָאָ&#1448רֶץ&#1433 בָּ&#1443אוּ מִצְרַ&#1428יְמָה לִשְׁבּ&#1430ֹר אֶל-יוֹסֵ&#1425ף כִּֽי-חָזַ&#1445ק הָֽרָעָ&#1430ב בְּכָל-הָאָֽרֶץ: וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא עַלּוּ לְמִצְרַיִםלְמִזְבַּן עִיבוּרָא מִן יוֹסֵף אֲרֵיתְקֵיף כַּפְנָא בְּכָל אַרְעָא:

וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף. (סרסהו ופרשהו וכל הארץ באו מצרים אל יוסף) . אם תפרשהו כסדרו היה צריך לכתוב לשבור מן יוסף:

מב (א) וַיַּ&#1443רְא יַֽעֲק&#1428ֹב כִּ&#1445י יֶשׁ-שֶׁ&#1430בֶר בְּמִצְרָ&#1425יִם וַיּ&#1444ֹאמֶר יַֽעֲקֹב&#1433 לְבָנָ&#1428יו לָ&#1430מָּה תִּתְרָאֽוּ: וַחֲזָא יַעֲקֹב אֲרֵי אִית עִיבוּרָאמִזְדַּבַּן בְּמִצְרָיִם וַאֲמַר יַעֲקֹב לִבְנוֹהִילְמָא תִּתְחֲזוּן:

וירא יעקב כי יש שבר במצרים. ומהיכן ראה, והלא לא ראה אלא שמע, שנאמר (להלן מב ב) הנה שמעתי וגו' , ומהו וירא, ראה באספקלריא של קדש שעדין יש לו שבר סבר במצרים. ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפרוש שזה יוסף: למה תתראו. למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאלו אתם שבעים, שבאותה שעה עדין היה להם תבואה. [ולי נראה כפשוטו למה תתראו, למה יהיו הכל מסתכלין בכם ומתמיהים בכם שאין אתם מבקשים לכם אכל בטרם שיכלה מה שבידכם]. ומפי אחרים שמעתי שהוא לשון כחישה, למה תהיו כחושים ברעב. ודומה לו (משלי יא כה) ומרוה גם הוא יורא:

(ב) וַיּ&#1429ֹאמֶר הִנֵּ&#1443ה שָׁמַ&#1428עְתִּי כִּ&#1445י יֶשׁ-שֶׁ&#1430בֶר בְּמִצְרָ&#1425יִם רְדוּ-שָׁ&#1448מָּה&#1433 וְשִׁבְרוּ-לָ&#1443נוּ מִשָּׁ&#1428ם וְנִֽחְיֶ&#1430ה וְלֹ&#1445א נָמֽוּת: וַאֲמַר הָא שְׁמָעִית אָמְרִין אֲרֵיאִית עִיבוּרָא מִזְדַּבַּן בְּמִצְרָיִם חוּתוּתַמָּן וּזְבוּנוּ לָנָא מִּתַּמָּן וְנֵחֵיוְלָא נְמוּת:

רדו שמה. ולא אמר לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים, כמנין רד"ו:

(ג) וַיֵּֽרְד&#1445וּ אֲחֵי-יוֹסֵ&#1430ף עֲשָׂרָ&#1425ה לִשְׁבּ&#1445ֹר בָּ&#1430ר מִמִּצְרָֽיִם: וּנְחָתוּ אֲחֵי יוֹסֵף עַסְרָא לְמִזְבַּןעִיבוּרָא מִמִּצְרָיִם:

וירדו אחי יוסף. ולא כתב בני יעקב, מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם: עשרה. מה תלמוד לומר, והלא כתיב (פסוק ד) ואת בנימין אחי יוסף לא שלח, אלא לענין האחוה היו חלוקין לעשרה, שלא היתה אהבת כלם ושנאת כלם שוה לו, אבל לענין לשבור בר כלם לב אחד להם:

(ד) וְאֶת-בִּנְיָמִין&#1433 אֲחִ&#1443י יוֹסֵ&#1428ף לֹֽא-שָׁלַ&#1445ח יַֽעֲק&#1430ֹב אֶת-אֶחָ&#1425יו כִּ&#1443י אָמַ&#1428ר פֶּן-יִקְרָאֶ&#1430נּוּ אָסֽוֹן: וְיָת בִּנְיָמִין אֲחוּהִי דְיוֹסֵף לָאשְׁלַח יַעֲקֹב עִם אֲחוֹהִי אֲרֵיאֲמַר דִּלְמָא יְעַרְעִנֵּהּ מוֹתָא:

פן יקראנו אסון. ובבית לא יקראנו אסון, אמר רבי אלעזר בן יעקב מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:

(ה) וַיָּב&#1448ֹאוּ&#1433 בְּנֵ&#1443י יִשְׂרָאֵ&#1428ל לִשְׁבּ&#1430ֹר בְּת&#1443וֹךְ הַבָּאִ&#1425ים כִּֽי-הָיָ&#1445ה הָֽרָעָ&#1430ב בְּאֶ&#1445רֶץ כְּנָֽעַן: וַאֲתוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִזְבַּן עִיבוּרָאבְּגוֹ עָלַיָּא אֲרֵי הֲוָה כַפְנָאבְּאַרְעָא דִּכְנָעַן:

בתוך הבאים. מטמינין עצמן שלא יכירום, לפי שצוה להם אביהם שלא יתראו כלם בפתח אחד אלא שיכנס כל אחד בפתחו, כדי שלא תשלט בהם עין הרע שכלם נאים וכלם גבורים: [ כי היה הרעב . מוסב על הבאים , כי היה הרעב בארץ כנען והיו באים הרבה שירות משם]:

(ו) וְיוֹסֵ&#1431ף ה&#1434וּא הַשַּׁלִּ&#1443יט עַל-הָאָ&#1428רֶץ ה&#1445וּא הַמַּשְׁבִּ&#1430יר לְכָל-עַ&#1443ם הָאָ&#1425רֶץ וַיָּב&#1448ֹאוּ&#1433 אֲחֵ&#1443י יוֹסֵ&#1428ף וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ-ל&#1445וֹ אַפַּ&#1430יִם אָֽרְצָה: וְיוֹסֵף הוּא דְּשַׁלִּיט עַל אַרְעָאהוּא דְזַבִּין עִיבוּרָא לְכָל עַמָּאדְאַרְעָא וַאֲתוֹ אֲחֵי יוֹסֵף וּסְגִידוּלֵהּ עַל אַפֵּיהוֹן עַל אַרְעָא:

וישתחוו לו אפים. נשתטחו לו על פניהם, וכן כל השתחואה פשוט ידים ורגלים היא:

(ז) וַיַּ&#1445רְא יוֹסֵ&#1435ף אֶת-אֶחָ&#1430יו וַיַּכִּרֵ&#1425ם וַיִּתְנַכֵּ&#1448ר אֲלֵיהֶ&#1436ם וַיְדַבֵּ&#1447ר אִתָּ&#1443ם קָשׁ&#1431וֹת וַיּ&#1444ֹאמֶר אֲלֵהֶם&#1433 מֵאַ&#1443יִן בָּאתֶ&#1428ם וַיּ&#1443ֹאמְר&#1428וּ מֵאֶ&#1445רֶץ כְּנַ&#1430עַן לִשְׁבָּר-אֹֽכֶל: וַחֲזָא יוֹסֵף יָת אֲחוֹהִי וְאִשְׁתְּמוֹדְעִנּוּןוְחַשִּׁיב מָה דְמַלֵּיל לְהוֹן וּמַלִּילעִמְּהוֹן קַשְׁיָן וַאֲמַר לְהוֹן מְנָןאֲתֵיתוּן וַאֲמָרוּ מֵאַרְעָא דִּכְנַעַן לְמִזְבַּןעִיבוּרָא:

ויתנכר אליהם. נעשה להם כנכרי בדברים, לדבר קשות:

(ח) וַיַּכֵּ&#1445ר יוֹסֵ&#1430ף אֶת-אֶחָ&#1425יו וְהֵ&#1430ם לֹ&#1445א הִכִּרֻֽהוּ: וְאִשְׁתְּמוֹדַע יוֹסֵף יָת אֲחוֹהִי וְאִנּוּןלָא אִשְׁתְּמוֹדְעוֹהִי:

ויכר יוסף וגו' . לפי שהניחם חתומי זקן: והם לא הכרהו. שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו בא בחתימת זקן. ומדרש אגדה ויכר יוסף את אחיו כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו ורחם עליהם, והם לא הכירוהו כשנפל בידם לנהוג בו אחוה:

(ט) וַיִּזְכּ&#1443ֹר יוֹסֵ&#1428ף א&#1434ֵת הַֽחֲלֹמ&#1428וֹת אֲשֶׁ&#1445ר חָלַ&#1430ם לָהֶ&#1425ם וַיּ&#1444ֹאמֶר אֲלֵהֶם&#1433 מְרַגְּלִ&#1443ים אַתֶּ&#1428ם לִרְא&#1435וֹת אֶת-עֶרְוַ&#1445ת הָאָ&#1430רֶץ בָּאתֶֽם: וּדְכִיר יוֹסֵף יָת חֶלְמַיָּא דִּיחֲלִים לְהוֹן וַאֲמַר לְהוֹן מְאַלְלִיןאַתּוּן לְמֶחֱזֵי יָת בִּדְקָא דְאַרְעָאאֲתֵיתוּן:

אשר חלם להם. עליהם, וידע שנתקימו, שהרי השתחוו לו: ערות הארץ. גלוי הארץ, מהיכן היא נוחה לכבש, כמו (ויקרא כ יח) את מקורה הערה, וכמו (יחזקאל טז ז) ערום ועריה. וכן כל ערוה שבמקרא לשון גלוי. ותרגום אנקלוס בדקא דארעא, כמו (מלכים ב' יב ו) בדק הבית, רעוע הבית, אבל לא דקדק לפרשו אחר לשון המקרא:

(י) וַיֹּֽאמְר&#1445וּ אֵלָ&#1430יו לֹ&#1443א אֲדֹנִ&#1425י וַֽעֲבָדֶ&#1445יךָ בָּ&#1430אוּ לִשְׁבָּר-אֹֽכֶל: וַאֲמָרוּ לֵהּ לָא רִבּוֹנִי וְעַבְדָּיךְעַלּוּ לְמִזְבַּן עִיבוּרָא:

לא אדני. לא תאמר כן, שהרי עבדיך באו לשבר אכל:

(יא) כֻּלָּ&#1429נוּ בְּנֵ&#1445י אִישׁ-אֶחָ&#1430ד נָ&#1425חְנוּ כֵּנִ&#1443ים אֲנַ&#1428חְנוּ לֹֽא-הָי&#1445וּ עֲבָדֶ&#1430יךָ מְרַגְּלִֽים: כֻּלָּנָא בְּנֵי גַּבְרָא חַד נָחְנָאכֵּיוָנֵי אֲנַחְנָא לָא הֲווֹ עַבְדָיךְאַלִּילֵי:

כלנו בני איש אחד נחנו. נצנצה בהם רוח הקדש וכללוהו עמהם שאף הוא בן אביהם: כנים. אמתיים, כמו (שמות י כט) כן דברת, (במדבר כז ז) כן בנות צלפחד דוברות, (ישעיה טז ו) ועברתו לא כן בדיו:

(יב) וַיּ&#1430ֹאמֶר אֲלֵהֶ&#1425ם לֹ&#1429א כִּֽי-עֶרְוַ&#1445ת הָאָ&#1430רֶץ בָּאתֶ&#1445ם לִרְאֽוֹת: וַאֲמַר לְהוֹן לָא אֲרֵי בִדְקָאדְאַרְעָא אֲתֵיתוּן לְמֶחֱזֵי:

כי ערות הארץ באתם לראות. שהרי נכנסתם בעשרה שערי העיר, למה לא נכנסתם בשער אחד:

(יג) וַיֹּֽאמְר&#1431וּ שְׁנֵי&#1443ם עָשָׂר&#1449 עֲבָדֶ&#1448יךָ אַחִ&#1447ים | אֲנַ&#1435חְנוּ בְּנֵ&#1445י אִישׁ-אֶחָ&#1430ד בְּאֶ&#1443רֶץ כְּנָ&#1425עַן וְהִנֵּ&#1448ה הַקָּט&#1444ֹן אֶת-אָבִ&#1448ינוּ&#1433 הַיּ&#1428וֹם וְהָֽאֶחָ&#1430ד אֵינֶֽנּוּ: וַאֲמָרוּ תְּרֵין עֲשַׂר עַבְדָיךְ אַחִיןאֲנַחְנָא בְּנֵי גַּבְרָא חַד בְּאַרְעָאדִּכְנָעַן וְהָא זְעֵירָא עִם אָבוּנָאיוֹמָא דֵּין וְחַד לֵיתוֹהִי:

ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו' . ובשביל אותו אחד שאיננו נתפזרנו בעיר לבקשו:

(יד) וַיּ&#1445ֹאמֶר אֲלֵהֶ&#1430ם יוֹסֵ&#1425ף ה&#1431וּא אֲשֶׁ&#1448ר דִּבַּ&#1447רְתִּי אֲלֵכֶ&#1435ם לֵאמ&#1430ֹר מְרַגְּלִ&#1445ים אַתֶּֽם: וַאֲמַר לְהוֹן יוֹסֵף הוּא דִּימַלֵּילִית עִמְּכוֹן לְמֵימַר אַלִּילֵי אַתּוּן:

הוא אשר דברתי. הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים הוא האמת והנכון, זהו לפי פשוטו. ומדרשו אמר להם ואלו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון הרבה תפדוהו. אמרו לו הן. אמר להם ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון מה תעשו. אמרו לו לכך באנו, להרוג או להרג, אמר להם הוא אשר דברתי אליכם להרוג בני העיר באתם, מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם:

(טו) בְּז&#1430ֹאת תִּבָּחֵ&#1425נוּ חֵ&#1444י פַרְעֹה&#1433 אִם-תֵּֽצְא&#1443וּ מִזֶּ&#1428ה כִּ&#1447י אִם-בְּב&#1435וֹא אֲחִיכֶ&#1445ם הַקָּט&#1430ֹן הֵֽנָּה: בְּדָא תִּתְבַּחֲרוּן חֵי פַרְעֹה אִםתִּפְקוּן מִכָּא אֶלָּהֵין בְּמֵתֵי אֲחוּכוֹןזְעֵירָא הָכָא:

חי פרעה. אם יחיה פרעה. שהיה נשבע לשקר, היה נשבע בחיי פרעה: אם תצאו מזה. מן המקום הזה:

(טז) שִׁלְח&#1448וּ מִכֶּ&#1443ם אֶחָד&#1432 וְיִקַּ&#1443ח אֶת-אֲחִיכֶם&#1426 וְאַתֶּם&#1433 הֵאָ&#1443סְר&#1428וּ וְיִֽבָּֽחֲנוּ&#1433 דִּבְרֵיכֶ&#1428ם הַֽאֱמֶ&#1430ת אִתְּכֶ&#1425ם וְאִם-לֹ&#1429א חֵ&#1443י פַרְע&#1428ֹה כִּ&#1445י מְרַגְּלִ&#1430ים אַתֶּֽם: שְׁלָחוּ מִנְּכוֹן חַד וְיִדְבַּר יָתאֲחוּכוֹן וְאַתּוּן תִּתְאַסְרוּן וְיִתְבַּחֲרוּן פִּתְגָּמֵיכוֹןהַקְּשׁוֹטּ אַתּוּן אָמְרִין וְאִם לָאחֵי פַרְעֹה אֲרֵי אַלִּילֵי אַתּוּן:

האמת אתכם. אם אמת אתכם. לפיכך ה"א נקוד פתח שהוא כמו בלשון תמה. ואם לא תביאוהו, חי פרעה כי מרגלים אתם:

(יז) וַיֶּֽאֱס&#1445ֹף אֹתָ&#1435ם אֶל-מִשְׁמָ&#1430ר שְׁל&#1445שֶׁת יָמִֽים: וּכְנַשׁ יָתְהוֹן לְבֵית מַטְרָא תְּלָתָאיוֹמִין:

משמר. בית האסורים:

(יח) וַיּ&#1448ֹאמֶר אֲלֵהֶ&#1444ם יוֹסֵף&#1433 בַּיּ&#1443וֹם הַשְּׁלִישִׁ&#1428י ז&#1445ֹאת עֲשׂ&#1430וּ וִֽחְי&#1425וּ אֶת-הָֽאֱלֹהִ&#1430ים אֲנִ&#1445י יָרֵֽא: וַאֲמַר לְהוֹן יוֹסֵף בְּיוֹמָא תְלִיתָאָהדָּא עִבִידוּ וְאִתְקַיָּמוּ מִן קֳדָםיְיָ אֲנָא דָּחֵל:(יט) &nbspחמישי&nbsp&nbspאִם-כֵּנִ&#1443ים אַתֶּ&#1428ם אֲחִיכֶ&#1443ם אֶחָ&#1428ד יֵֽאָסֵ&#1430ר בְּבֵ&#1443ית מִשְׁמַרְכֶ&#1425ם וְאַתֶּם&#1433 לְכ&#1443וּ הָבִ&#1428יאוּ שֶׁ&#1430בֶר רַֽעֲב&#1445וֹן בָּֽתֵּיכֶֽם: אִם כֵּיוָנֵי אַתּוּן אֲחוּכוֹן חַדיִתְאַסַּר בְּבֵית מַטַּרְתְּכוֹן וְאַתּוּן אִיזִילוּאוֹבִילוּ עִיבוּרָא דְּחַסִּיר בְּבָתֵּיכוֹן:

בבית משמרכם. שאתם אסורים בו עכשיו: ואתם לכו הביאו. לבית אביכם: שבר רעבון בתיכם. מה שקניתם לרעבון אנשי בתיכם:

(כ) וְאֶת-אֲחִיכֶ&#1444ם הַקָּטֹן&#1433 תָּבִ&#1443יאוּ אֵלַ&#1428י וְיֵאָֽמְנ&#1445וּ דִבְרֵיכֶ&#1430ם וְלֹ&#1443א תָמ&#1425וּתוּ וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵֽן: וְיָת אֲחוּכוֹן זְעֵירָא תַּיְתוּן לְוָתִיוְיִתְהֵמְנוּן פִּתְגָּמֵיכוֹן וְלָא תְמוּתוּן וַעֲבָדוּכֵן:

ויאמנו דבריכם. יתאמתו ויתקימו, כמו (במדבר ה כב) אמן אמן, וכמו (מ"א ח כו) יאמן נא דברך:

(כא) וַיֹּֽאמְר&#1438וּ אִ&#1443ישׁ אֶל-אָחִ&#1431יו אֲבָל&#1432 אֲשֵׁמִ&#1443ים | אֲנַ&#1432חְנוּ&#1432 עַל-אָחִ&#1426ינוּ&#1426 אֲשֶׁ&#1448ר רָאִ&#1436ינוּ צָרַ&#1445ת נַפְשׁ&#1435וֹ בְּהִתְחַֽנְנ&#1445וֹ אֵלֵ&#1430ינוּ וְלֹ&#1443א שָׁמָ&#1425עְנוּ עַל-כֵּן&#1433 בָּ&#1443אָה אֵלֵ&#1428ינוּ הַצָּרָ&#1430ה הַזֹּֽאת: וַאֲמָרוּ גְּבַר לַאֲחוּהִי בְּקוּשְׁטָּא חַיָּבִיןאֲנַחְנָא עַל אָחוּנָא דִּי חֲזֵינָאעָקַת נַפְשֵׁהּ כַּד הֲוָה מִתְחַנֶּןלָנָא וְלָא קַבֵּלְנָא מִנֵּהּ עַלכֵּן אָתַת לְוָתָנָא עַקְתָא הָדָא:

אבל. כתרגומו בקושטא. וראיתי בבראשית רבה (צא ח) לישנא דרומאה היא אבל, ברם: באה אלינו. טעמו בבי"ת, לפי שהוא בלשון עבר שכבר באה, ותרגומו אתת לנא:

(כב) וַיַּ&#1449עַן&#1449 רְאוּבֵ&#1448ן אֹתָ&#1436ם לֵאמ&#1431ֹר הֲלוֹא&#1449 אָמַ&#1448רְתִּי אֲלֵיכֶ&#1447ם | לֵאמ&#1435ֹר אַל-תֶּֽחֶטְא&#1445וּ בַיֶּ&#1430לֶד וְלֹ&#1443א שְׁמַעְתֶּ&#1425ם וְגַם-דָּמ&#1430וֹ הִנֵּ&#1445ה נִדְרָֽשׁ: וַאֲתֵיב רְאוּבֵן יָתְהוֹן לְמֵימָר הֲלָאאֲמָרִית לְוָתְכוֹן לְמֵימַר לָא תְחוֹבוּןבְּעוּלֵימָא וְלָא קַבֶּלְתּוּן וְאַף דְּמֵהּהָא מִתְבְּעֵי:

וגם דמו. אתין וגמין רבויין, דמו וגם דם הזקן:

(כג) וְהֵם&#1433 לֹ&#1443א יָֽדְע&#1428וּ כִּ&#1445י שֹׁמֵ&#1430עַ יוֹסֵ&#1425ף כִּ&#1445י הַמֵּלִ&#1430יץ בֵּֽינֹתָֽם: וְאִנּוּן לָא יָדְעוּן אֲרֵי שְׁמִיעַיוֹסֵף אֲרֵי מְתֻרְגְּמָן הֲוָה בֵינֵיהוֹן:

והם לא ידעו כי שומע יוסף. מבין לשונם ובפניו היו מדברים כן: כי המליץ בינתם. כי כשהיו מדברים עמו היה המליץ ביניהם, היודע לשון עברי ולשון מצרי, והיה מליץ דבריהם ליוסף ודברי יוסף להם, לכך היו סבורים שאין יוסף מכיר בלשון עברי: המליץ. זה מנשה:

(כד) וַיִּסּ&#1445ֹב מֵֽעֲלֵיהֶ&#1430ם וַיֵּ&#1425בְךְּ וַיָּ&#1444שָׁב אֲלֵהֶם&#1433 וַיְדַבֵּ&#1443ר אֲלֵהֶ&#1428ם וַיִּקַּ&#1444ח מֵֽאִתָּם&#1433 אֶת-שִׁמְע&#1428וֹן וַיֶּֽאֱס&#1445ֹר אֹת&#1430וֹ לְעֵֽינֵיהֶֽם: וְאִסְתַּחַר מֵעִלָּוֵיהוֹן וּבְכָא וְתָב לְוָתְהוֹןוּמַלֵּיל עִמְּהוֹן וּדְבַר מִלְּוַתְהוֹן יָתשִׁמְעוֹן וַאֲסַר יָתֵהּ לְעֵינֵיהוֹן:

ויסב מעליהם. נתרחק מעליהם שלא יראוהו בוכה: ויבך. לפי ששמע שהיו מתחרטין: את שמעון. הוא השליכו לבור, הוא שאמר ללוי (לעיל לז יט) הנה בעל החלומות הלזה בא. דבר אחר נתכון יוסף להפרידו מלוי שמא יתיעצו שניהם להרוג אותו: ויאסור אותו לעיניהם. לא אסרו אלא לעיניהם, וכיון שיצאו הוציאו והאכילו והשקהו:

(כה) וַיְצַ&#1443ו יוֹסֵ&#1431ף וַיְמַלְא&#1443וּ אֶת-כְּלֵיהֶם&#1432 בָּר&#1426 וּלְהָשִׁ&#1444יב כַּסְפֵּיהֶם&#1433 אִ&#1443ישׁ אֶל-שַׂקּ&#1428וֹ וְלָתֵ&#1445ת לָהֶ&#1435ם צֵדָ&#1430ה לַדָּ&#1425רֶךְ וַיַּ&#1445עַשׂ לָהֶ&#1430ם כֵּֽן: וּפַקֵּיד יוֹסֵף וּמְלוֹ יָת מָנֵיהוֹןעִיבוּרָא וְלַאֲתָבָא כַסְפֵּיהוֹן גְּבַר לְסַקֵּהּוּלְמִתַּן לְהוֹן זְוָדִין לְאָרְחָא וַעֲבַדלְהוֹן כֵּן:(כו) וַיִּשְׂא&#1445וּ אֶת-שִׁבְרָ&#1430ם עַל-חֲמֹֽרֵיהֶ&#1425ם וַיֵּֽלְכ&#1430וּ מִשָּֽׁם: וּנְטָלוּ יָת עִיבוּרְהוֹן עַל חֲמָרֵיהוֹןוַאֲזָלוּ מִתַּמָּן:(כז) וַיִּפְתַּ&#1448ח הָֽאֶחָ&#1436ד אֶת-שַׂקּ&#1431וֹ לָתֵ&#1445ת מִסְפּ&#1435וֹא לַֽחֲמֹר&#1430וֹ בַּמָּל&#1425וֹן וַיַּרְא&#1433 אֶת-כַּסְפּ&#1428וֹ וְהִנֵּה-ה&#1430וּא בְּפִ&#1445י אַמְתַּחְתּֽוֹ: וּפְתַח חַד יָת סַקֵּהּ לְמִתַּןכִּסְתָא לַחֲמָרֵהּ בְּבֵית מְבָתָא וַחֲזָאיָת כַּסְפֵּהּ וְהָא הוּא בְּפוּםטוֹעֲנֵהּ:

ויפתח האחד. הוא לוי שנשאר יחיד משמעון בן זוגו: במלון. במקום שלנו בלילה: אמתחתו. הוא שק:

(כח) וַיּ&#1444ֹאמֶר אֶל-אֶחָיו&#1433 הוּשַׁ&#1443ב כַּסְפִּ&#1428י וְגַ&#1430ם הִנֵּ&#1443ה בְאַמְתַּחְתִּ&#1425י וַיֵּצֵ&#1443א לִבָּ&#1431ם וַיֶּֽחֶרְד&#1438וּ אִ&#1444ישׁ אֶל-אָחִיו&#1433 לֵאמ&#1428ֹר מַה-זּ&#1435ֹאת עָשָׂ&#1445ה אֱלֹהִ&#1430ים לָֽנוּ: וַאֲמַר לַאֲחוֹהִי אִתּוֹתַב כַּסְפִּי וְאַףהָא בְטּוֹעֲנִי וּנְפַק מַדַּע לִבְּהוֹןוּתְוָהוּ גְּבַר לַאֲחוּהִי לְמֵימַר מָהדָּא עֲבַד יְיָ לָנָא:

וגם הנה באמתחתי. גם הכסף בו עם התבואה: מה זאת עשה אלהים לנו. להביאנו לידי עלילה זו שלא הושב אלא להתעולל עלינו:

(כט) וַיָּב&#1435ֹאוּ אֶל-יַֽעֲק&#1445ֹב אֲבִיהֶ&#1430ם אַ&#1443רְצָה כְּנָ&#1425עַן וַיַּגִּ&#1443ידוּ ל&#1428וֹ אֵ&#1435ת כָּל-הַקֹּר&#1445ֹת אֹתָ&#1430ם לֵאמֹֽר: וַאֲתוֹ לְוַת יַעֲקֹב אֲבוּהוֹן אַרְעָאדִּכְנָעַן וְחַוִּיוּ לֵהּ יָת כָּלדְעַרְעָא יָתְהוֹן לְמֵימָר:(ל) דִּ&#1440בֶּ&#1440ר הָאִ&#1448ישׁ אֲדֹנֵ&#1445י הָאָ&#1435רֶץ אִתָּ&#1430נוּ קָשׁ&#1425וֹת וַיִּתֵּ&#1443ן אֹתָ&#1428נוּ כִּֽמְרַגְּלִ&#1430ים אֶת-הָאָֽרֶץ: מַלֵּיל גַּבְרָא רִבּוֹנָא דְאַרְעָא עִמָּנָאקַשְׁיָן וִיהַב יָתָנָא כִּמְאַלִּילֵי יָתאַרְעָא:(לא) וַנּ&#1445ֹאמֶר אֵלָ&#1430יו כֵּנִ&#1443ים אֲנָ&#1425חְנוּ לֹ&#1445א הָיִ&#1430ינוּ מְרַגְּלִֽים: וַאֲמַרְנָא לֵהּ כֵּיוָנֵי אֲנָחְנָא לָאהֲוֵינָא אַלִּילֵי:(לב) שְׁנֵים-עָשָׂ&#1445ר אֲנַ&#1435חְנוּ אַחִ&#1430ים בְּנֵ&#1443י אָבִ&#1425ינוּ הָֽאֶחָ&#1443ד אֵינֶ&#1428נּוּ וְהַקָּט&#1445ֹן הַיּ&#1435וֹם אֶת-אָבִ&#1430ינוּ בְּאֶ&#1445רֶץ כְּנָֽעַן: תְּרֵין עֲסַר אֲנַחְנָא אַחִין בְּנֵיאָבוּנָא חַד לֵיתוֹהִי וּזְעֵירָא יוֹמָאדֵּין עִם אָבוּנָא בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן:(לג) וַיּ&#1443ֹאמֶר אֵלֵ&#1431ינוּ הָאִישׁ&#1433 אֲדֹנֵ&#1443י הָאָ&#1428רֶץ בְּז&#1443ֹאת אֵדַ&#1428ע כִּ&#1445י כֵנִ&#1430ים אַתֶּ&#1425ם אֲחִיכֶ&#1444ם הָֽאֶחָד&#1433 הַנִּ&#1443יחוּ אִתִּ&#1428י וְאֶת-רַֽעֲב&#1445וֹן בָּֽתֵּיכֶ&#1430ם קְח&#1445וּ וָלֵֽכוּ: וַאֲמַר לָנָא גַּבְרָא רִבּוֹנָא דְּאַרְעָאבְּדָא אִדַּע אֲרֵי כֵיוָנֵי אַתּוּןאֲחוּכוֹן חַד שְׁבוּקוּ לְוָתִי וְיָתעִיבוּרָא דְחַסִּיר בְּבָתֵּיכוֹן סִיבוּ וֶאֱזִילוּ:(לד) וְ&#1440הָבִ&#1440יאוּ אֶת-אֲחִיכֶ&#1443ם הַקָּטֹן&#1432 אֵלַי&#1426 וְאֵֽדְעָ&#1431ה כִּ&#1443י לֹ&#1444א מְרַגְּלִים&#1433 אַתֶּ&#1428ם כִּ&#1445י כֵנִ&#1430ים אַתֶּ&#1425ם אֶת-אֲחִיכֶם&#1433 אֶתֵּ&#1443ן לָכֶ&#1428ם וְאֶת-הָאָ&#1430רֶץ תִּסְחָֽרוּ: וְאַיְתִיאוּ יָת אֲחוּכוֹן זְעֵירָא לְוָתִיוְאִדַּע אֲרֵי לָא אַלִּילֵי אַתּוּןאֲרֵי כֵיוָנֵי אַתּוּן יָת אֲחוּכוֹןאֶתֵּן לְכוֹן וְיָת אַרְעָא תַּעְבְּדוּןבַּהּ סְחוֹרְתָּא:

ואת הארץ תסחרו. תסובבו. וכל לשון סוחרים וסחורה על שם שמחזרים וסובבים אחר פרקמטיא:

(לה) וַיְהִ&#1431י ה&#1434ֵם מְרִיקִ&#1443ים שַׂקֵּיהֶ&#1428ם וְהִנֵּה-אִ&#1445ישׁ צְרוֹר-כַּסְפּ&#1430וֹ בְּשַׂקּ&#1425וֹ וַיִּרְא&#1438וּ אֶת-צְרֹר&#1447וֹת כַּסְפֵּיהֶ&#1435ם הֵ&#1445מָּה וַֽאֲבִיהֶ&#1430ם וַיִּירָֽאוּ: וַהֲוָה אִנּוּן מְרִיקִין סַקֵּיהוֹן וְהָאגְּבַר צְרִיר כַּסְפֵּהּ בְּסַקֵּהּ וַחֲזוֹיָת צְרָרֵי כַסְפֵּיהוֹן אִנּוּן וַאֲבוּהוֹןוּדְחִילוּ:

צרור כספו. קשר כספו:

(לו) וַיּ&#1444ֹאמֶר אֲלֵהֶם&#1433 יַֽעֲק&#1443ֹב אֲבִיהֶ&#1428ם אֹתִ&#1430י שִׁכַּלְתֶּ&#1425ם יוֹסֵ&#1444ף אֵינֶ&#1448נּוּ&#1433 וְשִׁמְע&#1443וֹן אֵינֶ&#1428נּוּ וְאֶת-בִּנְיָמִ&#1443ן תִּקָּ&#1428חוּ עָלַ&#1430י הָי&#1445וּ כֻלָּֽנָה: וַאֲמַר לְהוֹן יַעֲקֹב אֲבוּהוֹן יָתִיאַתְכֶּלְתּוּן יוֹסֵף לֵיתוֹהִי וְשִׁמְעוֹן לָאהֲוָה הָכָא (לֵיתוֹהִי) וְיָת בִּנְיָמִןתִּדְבְּרוּן עֲלַי הֲווֹ כָלְּהוֹן:

אתי שכלתם. מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף: שכלתם. כל מי שבניו אבודים קרוי שכול:

(לז) וַיּ&#1444ֹאמֶר רְאוּבֵן&#1433 אֶל-אָבִ&#1443יו לֵאמ&#1428ֹר אֶת-שְׁנֵ&#1444י בָנַי&#1433 תָּמִ&#1428ית אִם-לֹ&#1445א אֲבִיאֶ&#1430נּוּ אֵלֶ&#1425יךָ תְּנָ&#1444ה אֹתוֹ&#1433 עַל-יָדִ&#1428י וַֽאֲנִ&#1430י אֲשִׁיבֶ&#1445נּוּ אֵלֶֽיךָ: וַאֲמַר רְאוּבֵן לְוַת אֲבוּהִי לְמֵימַריָת תְּרֵין בְּנַי תְּמִית אִםלָא אַיְתִנֵּהּ לְוָתָךְ הַב יָתֵהּעַל יְדִי וַאֲנָא אֲתֵבִנֵּהּ לָךְ:(לח) וַיּ&#1429ֹאמֶר לֹֽא-יֵרֵ&#1445ד בְּנִ&#1430י עִמָּכֶ&#1425ם כִּֽי-אָחִ&#1448יו מֵ&#1436ת וְה&#1447וּא לְבַדּ&#1443וֹ נִשְׁאָ&#1431ר וּקְרָאָ&#1444הוּ אָסוֹן&#1433 בַּדֶּ&#1448רֶךְ&#1433 אֲשֶׁ&#1443ר תֵּֽלְכוּ-בָ&#1428הּ וְהֽוֹרַדְתֶּ&#1447ם אֶת-שֵֽׂיבָתִ&#1435י בְּיָג&#1430וֹן שְׁאֽוֹלָה: וַאֲמַר לָא יֵחוּת בְּרִי עִמְּכוֹןאֲרֵי אָחוּהִי מִית וְהוּא בִּלְחוֹדוֹהִיאִשְׁתָּאַר וִיעַרְעִנֵּהּ מוֹתָא בְּאָרְחָא דִּיתְהָכוּן בַּהּ וְתַחֲתוּן יָת שִׂיבְתִיבְּדָווֹנָא לִשְׁאוֹל:

לא ירד בני עמכם. לא קבל דבריו של ראובן. אמר בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני:

מג (א) וְהָֽרָעָ&#1430ב כָּבֵ&#1445ד בָּאָֽרֶץ: וְכַפְנָא תַּקִּיף בְּאַרְעָא:(ב) וַיְהִ&#1431י כַּֽאֲשֶׁ&#1444ר כִּלּוּ&#1433 לֶֽאֱכ&#1443ֹל אֶת-הַשֶּׁ&#1428בֶר אֲשֶׁ&#1445ר הֵבִ&#1430יאוּ מִמִּצְרָ&#1425יִם וַיּ&#1444ֹאמֶר אֲלֵיהֶם&#1433 אֲבִיהֶ&#1428ם שֻׁ&#1430בוּ שִׁבְרוּ-לָ&#1445נוּ מְעַט-אֹֽכֶל: וַהֲוָה כַּד שֵׁיצִיאוּ לְמֵיכַל יָתעִיבוּרָא דְּאַיְתִיאוּ מִמִּצְרָיִם וַאֲמַר לְהוֹןאֲבוּהוֹן תּוּבוּ זְבוּנוּ לָנָא זעֵירעִיבוּרָא:

כאשר כלו לאכל. יהודה אמר להם המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית: כאשר כלו. כד שציאו. והמתרגם כד ספיקו, טועה כאשר כלו הגמלים לשתות מתרגם כד ספיקו כששתו די ספוקם הוא גמר שתיתם. אבל זה כאשר כלו לאכול, כאשר תם האכל הוא, ומתרגמינן כד שציאו:

(ג) וַיּ&#1447ֹאמֶר אֵלָ&#1435יו יְהוּדָ&#1430ה לֵאמ&#1425ֹר הָעֵ&#1443ד הֵעִד&#1449 בָּ&#1448נוּ הָאִ&#1444ישׁ לֵאמֹר&#1433 לֹֽא-תִרְא&#1443וּ פָנַ&#1428י בִּלְתִּ&#1430י אֲחִיכֶ&#1445ם אִתְּכֶֽם: וַאֲמַר לֵהּ יְהוּדָה לְמֵימָר אַסְהָדָא אַסְהֵדבָּנָא גַּבְרָא לְמֵימָר לָא תֶחֱזוּןאַפַּי אֶלָּהֵין כַּד אָחוּכוֹן עִמְּכוֹן:

העד העד. לשון התראה, שסתם התראה מתרה בו בפני עדים, וכן (ירמיהו יא ז) העדתי באבותיכם, (שמות יט כא) רד העד בעם: לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם. לא תראוני בלא אחיכם אתכם. ואנקלוס תרגם אלהין כד אחוכון עמכון, ישב באור הדבר על אפנו ולא דקדק לתרגם אחר לשון המקרא:

Related Post

(ד) אִם-יֶשְׁךָ&#1435 מְשַׁלֵּ&#1445חַ אֶת-אָחִ&#1430ינוּ אִתָּ&#1425נוּ נֵֽרְדָ&#1429ה וְנִשְׁבְּרָ&#1445ה לְךָ&#1430 אֹֽכֶל: אִם אִיתָךְ מְשַׁלַּח יָת אָחוּנָאעִמָּנָא נֵיחוֹת וְנִזְבֵּן לָךְ עִיבוּרָא:(ה) וְאִם-אֵֽינְךָ&#1445 מְשַׁלֵּ&#1430חַ לֹ&#1443א נֵרֵ&#1425ד כִּֽי-הָאִ&#1438ישׁ אָמַ&#1444ר אֵלֵ&#1448ינוּ&#1433 לֹֽא-תִרְא&#1443וּ פָנַ&#1428י בִּלְתִּ&#1430י אֲחִיכֶ&#1445ם אִתְּכֶֽם: וְאִם לֵיתָךְ מְשַׁלַּח לָא נֵיחוֹתאֲרֵי גַּבְרָא אֲמַר לָנָא לָאתֶחֱזוּן אַפַּי אֶלָּהֵין כַּד אֲחוּכוֹןעִמְּכוֹן:(ו) וַיּ&#1448ֹאמֶר&#1433 יִשְׂרָאֵ&#1428ל לָמָ&#1445ה הֲרֵֽעֹתֶ&#1430ם לִ&#1425י לְהַגִּ&#1443יד לָאִ&#1428ישׁ הַע&#1445וֹד לָכֶ&#1430ם אָֽח: וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל לְמָה אַבְאֶשְׁתּוּן לִילְחַוָּאָה לְגַבְרָא הַעַד כְּעַן לְכוֹןאָחָא:(ז) וַיֹּֽאמְר&#1441וּ שָׁא&#1443וֹל שָֽׁאַל-הָ&#1440אִ&#1440ישׁ לָ&#1443&#1448נוּ וּלְמֽוֹלַדְתֵּ&#1436נוּ לֵאמ&#1431ֹר הַע&#1448וֹד אֲבִיכֶ&#1445ם חַי&#1433 הֲיֵ&#1443שׁ לָכֶ&#1443ם אָ&#1428ח וַנַּ&#1448גֶּד-ל&#1428וֹ עַל-פִּ&#1430י הַדְּבָרִ&#1443ים הָאֵ&#1425לֶּה הֲיָד&#1443וֹעַ נֵדַ&#1428ע כִּ&#1443י יֹאמַ&#1428ר הוֹרִ&#1430ידוּ אֶת-אֲחִיכֶֽם: וַאֲמָרוּ מִשְׁאַל שָׁאֵל גַּבְרָא לָנָאוּלְיַלָּדוּתָנָא לְמֵימַר הַעַד כְּעַן אֲבוּכוֹןקַיָּם הַאִית לְכוֹן אָחָא וְחַוֵּינָאלֵהּ עַל מֵימַר פִּתְגָּמַיָּא הָאִלֵּיןהֲמִדַּע הֲוֵינָא יָדְעִין אֲרֵי יֵימַראוֹחִיתוּ יָת אֲחוּכוֹן:

לנו ולמולדתנו. למשפחותינו, ומדרשו אפילו עצי עריסותינו גלה לנו: ונגד לו. שיש לנו אב ואח: על פי הדברים האלה. על פי שאלותיו אשר שאל הזקקנו להגיד: כי יאמר. אשר יאמר, כי משמש בלשון אם, ואם משמש בלשון אשר. הרי זה שמוש אחד מארבע לשונותיו שמשמש כי, והוא אם, שהרי כי זה כמו אם, כמו עד אם דברתי דברי (כד לג) :

(ח) וַיּ&#1448ֹאמֶר יְהוּדָ&#1436ה אֶל-יִשְׂרָאֵ&#1443ל אָבִ&#1431יו שִׁלְחָ&#1445ה הַנַּ&#1435עַר אִתִּ&#1430י וְנָק&#1443וּמָה וְנֵלֵ&#1425כָה וְנִֽחְיֶה&#1433 וְלֹ&#1443א נָמ&#1428וּת גַּם-אֲנַ&#1445חְנוּ גַם-אַתָּ&#1430ה גַּם-טַפֵּֽנוּ: וַאֲמַר יְהוּדָה לְיִשְׂרָאֵל אֲבוּהִי שְׁלַחעוּלֵימָא עִמִּי וְנֵקוּם וְנֵזֵיל וְנֵיחֵיוְלָא נְמוּת אַף אֲנַחְנָא אַףאַתְּ אַף טַפְלָנָא:

ונחיה. נצנצה בו רוח הקדש, על ידי הליכה זו תחי רוחך שנאמר (מה כז) ותחי רוח יעקב אביהם: ולא נמות. ברעב. בנימין ספק יתפש ספק לא יתפש, ואנו כלנו מתים ברעב אם לא נלך, מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי:

(ט) אָֽנֹכִי&#1433 אֶֽעֶרְבֶ&#1428נּוּ מִיָּדִ&#1430י תְּבַקְשֶׁ&#1425נּוּ אִם-לֹ&#1448א הֲבִֽיאֹתִ&#1444יו אֵלֶ&#1448יךָ&#1433 וְהִצַּגְתִּ&#1443יו לְפָנֶ&#1428יךָ וְחָטָ&#1445אתִי לְךָ&#1430 כָּל-הַיָּמִֽים: אֲנָא מְעָרַבְנָא בֵהּ מִן יְדִיתִּבְעִנֵּהּ אִם לָא אַיְתִנֵּהּ לָךְוַאֲקֵימִנֵּהּ קֳדָמָךְ וְאֵהֵי חָטֵי לָךְכָּל יוֹמַיָּא:

והצגתיו לפניך. שלא אביאנו אליך מת כי אם חי: וחטאתי לך כל הימים. לעולם הבא:

(י) כִּ&#1430י לוּלֵ&#1443א הִתְמַהְמָ&#1425הְנוּ כִּֽי-עַתָּ&#1445ה שַׁ&#1430בְנוּ זֶ&#1445ה פַֽעֲמָֽיִם: אֲרֵי אִלּוּלָפוֹן בְּדָא אִתְעַכָּבְנָא אֲרֵיכְעַן תַּבְנָא דְּנַן תַּרְתֵּין זִמְנִין:

לולא התמהמהנו. על ידך, כבר היינו שבים עם שמעון ולא נצטערת כל הימים הללו:

(יא) וַיּ&#1448ֹאמֶר אֲלֵהֶ&#1436ם יִשְׂרָאֵ&#1443ל אֲבִיהֶ&#1431ם אִם-כֵּ&#1443ן | אֵפוֹא&#1432 ז&#1443ֹאת עֲשׂוּ&#1426 קְח&#1438וּ מִזִּמְרַ&#1444ת הָאָ&#1448רֶץ&#1433 בִּכְלֵיכֶ&#1428ם וְהוֹרִ&#1445ידוּ לָאִ&#1430ישׁ מִנְחָ&#1425ה מְעַ&#1444ט צֳרִי&#1433 וּמְעַ&#1443ט דְּבַ&#1428שׁ נְכ&#1443ֹאת וָלֹ&#1428ט בָּטְנִ&#1430ים וּשְׁקֵדִֽים: וַאֲמַר לְהוֹן יִשְׂרָאֵל אֲבוּהוֹן אִםכֵּן הָכָא דָּא עִיבִידוּ סִיבוּמִדִּמְשַׁבַּח בְּאַרְעָא בְּמָנֵיכוֹן וְאוֹחִיתוּ לְגַבְרָאתִּקְרֻבְתָּא זְעֵיר קְטַף וּזְעֵיר דְּבַשׁשְׁעַף וּלְטוֹם בָּטְנִין וְשִׁגְדִּין:

אפוא. כל לשון אפוא לשון יתר הוא לתקון מלה בלשון עברי, אם כן אזדקק לעשות שאשלחנו עמכם, צריך אני לחזור ולבקש איה פה תקנה ועצה להשיאכם, ואומר אני זאת עשו: מזמרת הארץ. מתרגם מדמשבח בארעא שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם: נכאת. שעוה: בטנים. לא ידעתי מה הם ובפרושי א' ב' של רבי מכיר ראיתי פישיטצי"ש [פיסטוקים] ודומה לי שהם אפרסקין:

(יב) וְכֶ&#1445סֶף מִשְׁנֶ&#1430ה קְח&#1443וּ בְיֶדְכֶ&#1425ם וְאֶת-הַכֶּ&#1436סֶף הַמּוּשַׁ&#1448ב בְּפִ&#1444י אַמְתְּחֹֽתֵיכֶם&#1433 תָּשִׁ&#1443יבוּ בְיֶדְכֶ&#1428ם אוּלַ&#1445י מִשְׁגֶּ&#1430ה הֽוּא: וְכַסְפָּא עַל חַד תְּרֵין סִיבוּבְיֶדְכוֹן וְיָת כַּסְפָּא דְּאִתּוֹתַב בְּפוּםטוֹעֲנֵיכוֹן תְּתִיבוּן בְּיֶדְכוֹן מָאִים שָׁלוּהוּא:

וכסף משנה. פי שנים כראשון: קחו בידכם. לשבור אוכל, שמא הוקר השער: אולי משגה הוא. שמא הממנה על הבית שכחו שוגג:

(יג) וְאֶת-אֲחִיכֶ&#1430ם קָ&#1425חוּ וְק&#1430וּמוּ שׁ&#1445וּבוּ אֶל-הָאִֽישׁ: וְיָת אֲחוּכוֹן דְּבָרוּ וְקוּמוּ תּוּבוּלְוַת גַּבְרָא:(יד) וְאֵ&#1443ל שַׁדַּ&#1431י יִתֵּ&#1448ן לָכֶ&#1444ם רַֽחֲמִים&#1433 לִפְנֵ&#1443י הָאִ&#1428ישׁ וְשִׁלַּ&#1445ח לָכֶ&#1435ם אֶת-אֲחִיכֶ&#1445ם אַחֵ&#1430ר וְאֶת-בִּנְיָמִ&#1425ין וַֽאֲנִ&#1429י כַּֽאֲשֶׁ&#1445ר שָׁכ&#1430ֹלְתִּי שָׁכָֽלְתִּי: וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לְכוֹן רַחֲמִיןקֳדָם גַּבְרָא וְיִפְטַר לְכוֹן יָתאֲחוּכוֹן אָחֳרָנָא וְיָת בִּנְיָמִין וַאֲנָאכְּמָא דְּאִתְכֵּלִית תְּכֵלִית:

ואל שדי. מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה, הריני מתפלל עליכם: ואל שדי. שדי בנתינת רחמיו, וכדי היכולת בידו לתן, יתן לכם רחמים, זהו פשוטו. ומדרשו מי שאמר לעולם די יאמר די לצרותי, שלא שקטתי מנעורי, צרת לבן, צרת עשו, צרת רחל, צרת דינה, צרת יוסף, צרת שמעון, צרת בנימין: ושלח לכם. ויפטר לכון, תרגומו, יפטרנו מאסוריו, לשון (שמות כא כו) לחפשי ישלחנו, ואינו נופל בתרגום לשון וישלח, שהרי לשם הם הולכים אצלו: את אחיכם. זה שמעון: אחר. רוח הקדש נזרקה בו, לרבות יוסף: ואני. עד שובכם אהיה שכול מספק: כאשר שכלתי. מיוסף ומשמעון: שכלתי. מבנימין:

(טו) וַיִּקְח&#1444וּ הָֽאֲנָשִׁים&#1433 אֶת-הַמִּנְחָ&#1443ה הַזּ&#1428ֹאת וּמִֽשְׁנֶה-כֶּ&#1435סֶף לָֽקְח&#1445וּ בְיָדָ&#1430ם וְאֶת-בִּנְיָמִ&#1425ן וַיָּקֻ&#1448מוּ&#1433 וַיֵּֽרְד&#1443וּ מִצְרַ&#1428יִם וַיַּֽעַמְד&#1430וּ לִפְנֵ&#1445י יוֹסֵֽף: וּנְסִיבוּ גֻּבְרַיָּא יָת תִּקְרֻבְתָּא הָדָאוְעַל חַד תְּרֵין כַּסְפָּא נְסִיבוּבִידֵיהוֹן וּדְבָרוּ יָת בִּנְיָמִן וְקָמוּוּנְחָתוּ לְמִצְרַיִם וְקָמוּ קֳדָם יוֹסֵף:

ואת בנימין. מתרגמינן ודברו ית בנימין, לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוה בלשון ארמי, בדבר הנקח ביד מתורגם ונסיב, ודבר הנקח בהנהגת דברים מתרגמינן ודבר:

(טז) &nbspשישי&nbsp&nbspוַיַּ&#1448רְא יוֹסֵ&#1443ף אִתָּם&#1432 אֶת-בִּנְיָמִין&#1426 וַיּ&#1448ֹאמֶר&#1433 לַֽאֲשֶׁ&#1443ר עַל-בֵּית&#1428וֹ הָבֵ&#1445א אֶת-הָֽאֲנָשִׁ&#1430ים הַבָּ&#1425יְתָה וּטְב&#1444ֹחַ טֶ&#1448בַח&#1433 וְהָכֵ&#1428ן כִּ&#1445י אִתִּ&#1435י יֹֽאכְל&#1445וּ הָֽאֲנָשִׁ&#1430ים בַּֽצָּֽהֳרָֽיִם: וַחֲזָא יוֹסֵף עִמְּהוֹן יָת בִּנְיָמִיןוַאֲמַר לְדִי מְמַנָּא עַל בֵּיתֵהּאָעֵיל יָת גֻּבְרַיָּא לְבֵיתָא וּנְכוֹסנִכְסָתָא וְאַתְקֵין אֲרֵי עִמִּי יֵיכְלוּןגֻּבְרַיָּא בְּשֵׁירוּתָא:

וטבוח טבח והכן. כמו ולטבוח טבח ולהכין, ואין טבוח לשון צווי שהיה לו לומר וטבח: בצהרים. זה מתורגם בשירותא, שהוא לשון סעודה ראשונה בלשון ארמי, ובלע"ז דישני"ר [ארוחת צהרים], ויש הרבה בתלמוד (תענית יא ב) שדא לכלבא שירותיה, (ברכות לט ב) בצע אכולא שירותיה. אבל כל תרגום של צהרים טיהרא:

(יז) וַיַּ&#1443עַשׂ הָאִ&#1428ישׁ כַּֽאֲשֶׁ&#1430ר אָמַ&#1443ר יוֹסֵ&#1425ף וַיָּבֵ&#1445א הָאִ&#1435ישׁ אֶת-הָֽאֲנָשִׁ&#1430ים בֵּ&#1445יתָה יוֹסֵֽף: וַעֲבַד גַּבְרָא כְּמָא דִּי אֲמַריוֹסֵף וְאָעֵיל גַּבְרָא יָת גֻּבְרַיָּאלְבֵית יוֹסֵף:(יח) וַיִּֽירְא&#1443וּ הָֽאֲנָשִׁ&#1431ים כִּ&#1443י הֽוּבְאוּ&#1432 בֵּ&#1443ית יוֹסֵף&#1426 וַיֹּֽאמְר&#1431וּ עַל-דְּבַ&#1444ר הַכֶּ&#1448סֶף&#1433 הַשָּׁ&#1444ב בְּאַמְתְּחֹתֵ&#1448ינוּ&#1433 בַּתְּחִלָּ&#1428ה אֲנַ&#1430חְנוּ מֽוּבָאִ&#1425ים לְהִתְגֹּלֵ&#1444ל עָלֵ&#1448ינוּ&#1433 וּלְהִתְנַפֵּ&#1443ל עָלֵ&#1428ינוּ וְלָקַ&#1447חַת אֹתָ&#1435נוּ לַֽעֲבָדִ&#1430ים וְאֶת-חֲמֹרֵֽינוּ: וּדְחִילוּ גֻּבְרַיָּא אֲרֵי אִתַּעֲלוּ לְבֵיתיוֹסֵף וַאֲמָרוּ עַל עֵסַק כַּסְפָּאדְּאִתּוֹתַב בְּטוֹעֲנָנָא בְּקַדְמֵיתָא אֲנַחְנָא מִתַּעֲלִיןלְאִתְרַבְרָבָא עֲלָנָא וּלְאִסְתַּקָּפָא עֲלָנָא וּלְמִקְנֵייָתָנָא לְעַבְדִּין וּלְמִדְבַּר יָת חֲמָרָנָא:

וייראו האנשים. כתוב בשני יודי"ן ותרגומו ודחילו: כי הובאו בית יוסף. ואין דרך שאר הבאים לשבור בר ללון בבית יוסף, כי אם בפנדקאות שבעיר. וייראו שאין זה אלא לאספם אל משמר: אנחנו מובאים. אל תוך הבית הזה: להתגולל. להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף ולהיותה נופלת עלינו. ואונקלוס שתרגם ולאסתקפא עלנא, הוא לשון להתעולל, כדמתרגמינן (דברים כב יד) עלילת דברים תסקופי מלין, ולא תרגמו אחר לשון המקרא, ולהתגלל שתרגם לאתרברבא הוא לשון (קהלת יב ו) גלת הזהב, (נחום ב ח) והצב גלתה העלתה, שהוא לשון מלכות:

(יט) וַֽיִּגְּשׁוּ&#1433 אֶל-הָאִ&#1428ישׁ אֲשֶׁ&#1430ר עַל-בֵּ&#1443ית יוֹסֵ&#1425ף וַיְדַבְּר&#1445וּ אֵלָ&#1430יו פֶּ&#1445תַח הַבָּֽיִת: וּקְרִיבוּ לְוַת גַּבְרָא דִּי מְמַנָּאעַל בֵּית יוֹסֵף וּמַלִּילוּ עִמֵּהּבִּתְרַע בֵּיתָא:(כ) וַיֹּֽאמְר&#1430וּ בִּ&#1443י אֲדֹנִ&#1425י יָר&#1445ֹד יָרַ&#1435דְנוּ בַּתְּחִלָּ&#1430ה לִשְׁבָּר-אֹֽכֶל: וַאֲמָרוּ בְּבָעוּ רִבּוֹנִי מֵיחַת נִחֵתְנָאבְּקַדְמֵיתָא לְמִזְבַּן עִיבוּרָא:

בי אדני. לשון בעיא ותחנונים הוא, ובלשון ארמי בייא בייא: ירד ירדנו. ירידה היא לנו, רגילים היינו לפרנס אחרים, עכשיו אנו צריכים לך:

(כא) וַיְהִ&#1438י כִּי-בָ&#1443אנוּ אֶל-הַמָּל&#1431וֹן וַֽנִּפְתְּחָה&#1433 אֶת-אַמְתְּחֹתֵ&#1428ינוּ וְהִנֵּ&#1444ה כֶֽסֶף-אִישׁ&#1433 בְּפִ&#1443י אַמְתַּחְתּ&#1428וֹ כַּסְפֵּ&#1430נוּ בְּמִשְׁקָל&#1425וֹ וַנָּ&#1445שֶׁב אֹת&#1430וֹ בְּיָדֵֽנוּ: וַהֲוָה כַּד אָתֵינָא לְבֵית מְבָתָאוּפְתַחְנָא יָת טוֹעֲנָנָא וְהָא כְסַףגְּבַר בְּפוּם טוֹעֲנֵהּ כַּסְפָּנָא בְּמַתְקְלֵהּוַאֲתֵיבְנָא יָתֵהּ בִּידָנָא:(כב) וְכֶ&#1447סֶף אַחֵ&#1435ר הוֹרַ&#1445דְנוּ בְיָדֵ&#1430נוּ לִשְׁבָּר-א&#1425ֹכֶל לֹ&#1443א יָדַ&#1428עְנוּ מִי-שָׂ&#1445ם כַּסְפֵּ&#1430נוּ בְּאַמְתְּחֹתֵֽינוּ: וְכַסְפָּא אָחֳרָנָא אוֹחִיתְנָא בִידָנָא לְמִזְבַּןעִיבוּרָא לָא יְדַעְנָא מָן שַׁוִּיכַסְפָּנָא בְּטוֹעֲנָנָא:(כג) וַיּ&#1449ֹאמֶר&#1449 שָׁל&#1448וֹם לָכֶ&#1436ם אַל-תִּירָ&#1431אוּ אֱלֹ&#1448הֵיכֶ&#1436ם וֵֽאלֹהֵ&#1444י אֲבִיכֶם&#1433 נָתַ&#1448ן לָכֶ&#1444ם מַטְמוֹן&#1433 בְּאַמְתְּח&#1443ֹתֵיכֶ&#1428ם כַּסְפְּכֶ&#1430ם בָּ&#1443א אֵלָ&#1425י וַיּוֹצֵ&#1445א אֲלֵהֶ&#1430ם אֶת-שִׁמְעֽוֹן: וַאֲמַר שְׁלַם לְכוֹן לָא תִדְחֲלוּןאֱלָהֲכוֹן וֵאֱלָהָא דַּאֲבוּכוֹן יְהַב לְכוֹןסִימָּא בְּטוֹעֲנֵיכוֹן כַּסְפְּכוֹן אֲתָא לְוָתִיוְאַפֵּיק לְוָתְהוֹן יָת שִׁמְעוֹן:

אלהיכם. בזכותכם, ואם אין זכותכם כדאי, ואלהי אביכם, בזכות אביכם נתן לכם מטמון:

(כד) וַיָּבֵ&#1445א הָאִ&#1435ישׁ אֶת-הָֽאֲנָשִׁ&#1430ים בֵּ&#1443יתָה יוֹסֵ&#1425ף וַיִּתֶּן-מַ&#1448יִם&#1433 וַיִּרְחֲצ&#1443וּ רַגְלֵיהֶ&#1428ם וַיִּתֵּ&#1445ן מִסְפּ&#1430וֹא לַֽחֲמֹֽרֵיהֶֽם: וְאָעֵיל גַּבְרָא יָת גֻּבְרַיָּא לְבֵיתיוֹסֵף וִיהַב מַיָּא וְאַסְחוֹ רִגְלֵיהוֹןוִיהַב כִּסְּתָא לַחֲמָרֵיהוֹן:

ויבא האיש. הבאה אחר הבאה, לפי שהיו דוחפים אותו לחוץ עד שדברו אליו פתח הבית, ומשאמר להם (פסוק כג) שלום לכם, נמשכו ובאו אחריו:

(כה) וַיָּכִ&#1448ינוּ&#1433 אֶת-הַמִּנְחָ&#1428ה עַד-בּ&#1445וֹא יוֹסֵ&#1430ף בַּֽצָּֽהֳרָ&#1425יִם כִּ&#1443י שָֽׁמְע&#1428וּ כִּי-שָׁ&#1430ם י&#1445ֹאכְלוּ לָֽחֶם: וְאַתְקִינוּ יָת תִּקְרֻבְתָּא עַד דְּעַליוֹסֵף בְּשֵׁירוּתָא אֲרֵי שְׁמָעוּ אֲרֵיתַמָּן יֵיכְלוּן לַחֲמָא:

ויכינו. הזמינו, עטרוה בכלים נאים:

(כו) וַיָּב&#1444ֹא יוֹסֵף&#1433 הַבַּ&#1428יְתָה וַיָּבִ&#1445יאוּ ל&#1435וֹ אֶת-הַמִּנְחָ&#1445ה אֲשֶׁר-בְּיָדָ&#1430ם הַבָּ&#1425יְתָה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ-ל&#1430וֹ אָֽרְצָה: וְעַל יוֹסֵף לְבֵיתָא וְאַיְתִיאוּ לֵהּיָת תִּקְרֻבְתָּא דִּי בִידֵיהוֹן לְבֵיתָאוּסְגִידוּ לֵהּ לְאַרְעָא:

הביתה. מפרזדור לטרקלין:

(כז) וַיִּשְׁאַ&#1444ל לָהֶם&#1433 לְשָׁל&#1428וֹם וַיּ&#1431ֹאמֶר הֲשָׁל&#1435וֹם אֲבִיכֶ&#1445ם הַזָּקֵ&#1430ן אֲשֶׁ&#1443ר אֲמַרְתֶּ&#1425ם הַֽעוֹדֶ&#1430נּוּ חָֽי: וּשְׁאֵיל לְהוֹן לִשְׁלַם וַאֲמַר הַשְׁלַםאֲבוּכוֹן סָבָא דִּי אֲמַרְתּוּן הַעַדכְּעַן קַיָּם:(כח) וַיֹּֽאמְר&#1431וּ שָׁל&#1435וֹם לְעַבְדְּךָ&#1445 לְאָבִ&#1430ינוּ עוֹדֶ&#1443נּוּ חָ&#1425י וַֽיִּקְּד&#1430וּ (וישתחו) וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ: וַאֲמָרוּ שְׁלַם לְעַבְדָךְ לְאָבוּנָא עַדכְּעַן קַיָּם וּכְרָעוּ וּסְגִידוּ:

ויקדו וישתחוו. על שאילת שלום. קידה כפיפת קדקד, השתחואה משתטח לארץ:

(כט) וַיִּשָּׂ&#1443א עֵינָ&#1431יו וַיַּ&#1438רְא אֶת-בִּנְיָמִ&#1443ין אָחִיו&#1432 בֶּן-אִמּוֹ&#1426 וַיּ&#1431ֹאמֶר הֲזֶה&#1433 אֲחִיכֶ&#1443ם הַקָּט&#1428ֹן אֲשֶׁ&#1445ר אֲמַרְתֶּ&#1430ם אֵלָ&#1425י וַיֹּאמַ&#1429ר אֱלֹהִ&#1445ים יָחְנְךָ&#1430 בְּנִֽי: וּזְקַף עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת בִּנְיָמִיןאֲחוּהִי בַּר אִמֵּהּ וַאֲמַר הָדֵיןאֲחוּכוֹן זְעֵירָא דִּי אֲמַרְתּוּן לִיוַאֲמַר מִן קֳדָם יְיָ יִתְרַחַםעֲלָךְ בְּרִי:

אלהים יחנך בני. בשאר שבטים שמענו חנינה (לעיל לג ה) אשר חנן אלהים את עבדך, ובנימין עדיין לא נלד, לכך ברכו יוסף בחנינה:

(ל) &nbspשביעי&nbsp&nbspוַיְמַהֵ&#1443ר יוֹסֵ&#1431ף כִּֽי-נִכְמְר&#1444וּ רַֽחֲמָיו&#1433 אֶל-אָחִ&#1428יו וַיְבַקֵּ&#1430שׁ לִבְכּ&#1425וֹת וַיָּב&#1445ֹא הַחַ&#1430דְרָה וַיֵּ&#1445בְךְּ שָֽׁמָּה: וְאוֹחִי יוֹסֵף אֲרֵי אִתְגּוֹלְלוּ רַחֲמוֹהִיעַל אֲחוּהִי וּבְעָא לְמִבְכֵּי וְעַללְאִדְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבָא וּבְכָא תַמָּן:

כי נכמרו רחמיו. שאלו יש לך אח מאם, אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך בנים, אמר לו יש לי עשרה, אמר לו ומה שמם, אמר לו (להלן מו כא) בלע ובכר וגו' , אמר לו מה טיבן של שמות הללו, אמר לו כלם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו, בלע שנבלע בין האמות. בכר שהיה בכור לאמי. אשבל ששבאו אל. גרא שנתגייר באכסניא. ונעמן, שהיה נעים ביותר. אחי וראש אחי היה וראשי היה. מפים מפי אביו למד. וחפים שלא ראה חפתי ולא ראיתי אני חפתו. וארד שירד לבין האמות, כדאיתא במסכת סוטה (לו ב) מיד נכמרו רחמיו: נכמרו. נתחממו, ובלשון משנה (ב"מ עד א) על הכמר של זיתים, ובלשון ארמי מכמר בשרא, ובמקרא (איכה ה י) עורנו כתנור נכמרו, נתחממו ונקמטו קמטים קמטים מפני זלעפות רעב. כן דרך כל עור כשמחממין אותו נקמט וכווץ:

(לא) וַיִּרְחַ&#1445ץ פָּנָ&#1430יו וַיֵּצֵ&#1425א וַיִּ&#1448תְאַפַּ&#1428ק וַיּ&#1430ֹאמֶר שִׂ&#1445ימוּ לָֽחֶם: וְאַסְחֵי אַפּוֹהִי וּנְפָק וְאִתְחַסִּין וַאֲמַרשַׁווּ לַחֲמָא:

ויתאפק. נתאמץ. והוא לשון (איוב יב כא) ומזיח אפיקים רפה, וכן (איוב מא ז) אפיקי מגנים, חוזק:

(לב) וַיָּשִׂ&#1445ימוּ ל&#1435וֹ לְבַדּ&#1430וֹ וְלָהֶ&#1443ם לְבַדָּ&#1425ם וְלַמִּצְרִ&#1438ים הָאֹֽכְלִ&#1444ים אִתּוֹ&#1433 לְבַדָּ&#1428ם כִּי&#1449 לֹ&#1448א יֽוּכְל&#1436וּן הַמִּצְרִ&#1431ים לֶֽאֱכ&#1444ֹל אֶת-הָֽעִבְרִים&#1433 לֶ&#1428חֶם כִּי-תֽוֹעֵבָ&#1445ה הִ&#1430וא לְמִצְרָֽיִם: וְשַׁוִּיאוּ לֵהּ בִּלְחוֹדוֹהִי וּלְהוֹן בִּלְחוֹדֵיהוֹןוּלְמִצְרָאֵי דְּאָכְלִין עִמֵּהּ בִּלְחוֹדֵיהוֹן אֲרֵילָא יָכְלִין מִצְרָאֵי לְמֵיכַל עִםעִבְרָאֵי לַחְמָא אֲרֵי בְעִירָא דְּמִצְרָאֵידָחֲלִין לֵהּ עִבְרָאֵי אָכְלִין:

כי תועבה הוא. דבר שנאוי הוא למצרים לאכול את העברים, ואונקלוס נתן טעם לדבר:

(לג) וַיֵּֽשְׁב&#1443וּ לְפָנָ&#1428יו הַבְּכֹר&#1433 כִּבְכ&#1443ֹרָת&#1428וֹ וְהַצָּעִ&#1430יר כִּצְעִֽרָת&#1425וֹ וַיִּתְמְה&#1445וּ הָֽאֲנָשִׁ&#1430ים אִ&#1445ישׁ אֶל-רֵעֵֽהוּ: וְאַסְחָרוּ קֳדָמוֹהִי רַבָּא כְּרַבְיוּתֵהּ וּזְעִירָאכִּזְעֵרוּתֵהּ וּתְמָהוּ גֻּבְרַיָּא גְּבַר לְחַבְרֵהּ:

הבכור כבכורתו. מכה בגביע וקורא ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון, בני אם אחת, הסבו כסדר הזה שהוא סדר תולדותיכם וכן כלם, כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי:

(לד) וַיִּשָּׂ&#1448א מַשְׂא&#1436ֹת מֵאֵ&#1443ת פָּנָיו&#1432 אֲלֵהֶם&#1426 וַתֵּ&#1436רֶב מַשְׂאַ&#1447ת בִּנְיָמִ&#1435ן מִמַּשְׂא&#1445ֹת כֻּלָּ&#1430ם חָמֵ&#1443שׁ יָד&#1425וֹת וַיִּשְׁתּ&#1445וּ וַֽיִּשְׁכְּר&#1430וּ עִמּֽוֹ: וּנְטַלּ חֳלָקִין מִן קֳדָמוֹהִי לָקֳדָמֵיהוֹןוּסְגִי חֲלָקָא דְבִנְיָמִן מֵחֳלָקֵי דְכָלְּהוֹןחַמְשָׁא חֳלָקִין וּשְׁתִיאוּ וּרְוִיאוּ עִמֵּהּ:

משאת. מנות: חמש ידות. חלקו עם אחיו ומשאת יוסף ואסנת ומנשה ואפרים: וישכרו עמו. ומיום שמכרוהו לא שתו יין, ולא הוא שתה יין, ואותו היום שתו

מד (א) וַיְצַ&#1438ו אֶת-אֲשֶׁ&#1443ר עַל-בֵּיתוֹ&#1432 לֵאמֹר&#1426 מַלֵּ&#1438א אֶת-אַמְתְּח&#1444ֹת הָֽאֲנָשִׁים&#1433 א&#1428ֹכֶל כַּֽאֲשֶׁ&#1445ר יֽוּכְל&#1430וּן שְׂאֵ&#1425ת וְשִׂ&#1445ים כֶּֽסֶף-אִ&#1430ישׁ בְּפִ&#1445י אַמְתַּחְתּֽוֹ: וּפַקֵּיד יָת דִּי מְמַנָּא עַלבֵּיתֵהּ לְמֵימַר מְלֵי יָת טוֹעֲנֵיגֻּבְרַיָּא עִיבוּרָא כְּמָא דִּי יָכְלִיןלְמִטְּעַן וְשַׁוִּי כְסַף גְּבַר בְּפוּםטוֹעֲנֵהּ:(ב) וְאֶת-גְּבִיעִ&#1438י גְּבִ&#1443יעַ הַכֶּ&#1431סֶף תָּשִׂים&#1433 בְּפִי&#1433 אַמְתַּ&#1443חַת הַקָּט&#1428ֹן וְאֵ&#1430ת כֶּ&#1443סֶף שִׁבְר&#1425וֹ וַיַּ&#1429עַשׂ כִּדְבַ&#1445ר יוֹסֵ&#1430ף אֲשֶׁ&#1445ר דִּבֵּֽר: וְיָת כַּלִּידִי כַּלִּידָא דְכַסְפָּא תְּשַׁוֵּיבְּפוּם טוֹעֲנָא דִּזְעֵירָא וְיָת כְּסַףזְבִינוֹהִי וַעֲבַּד כְּפִתְגָּמָא דְּיוֹסֵף דִּימַלִּיל:

גביע. כוס ארוך, וקורין לו מדירנ"א בלע"ז :

(ג) הַבּ&#1430ֹקֶר א&#1425וֹר וְהָֽאֲנָשִׁ&#1443ים שֻׁלְּח&#1428וּ הֵ&#1430מָּה וַֽחֲמֹֽרֵיהֶֽם: צַפְרָא נְהָר וְגֻבְרַיָּא אִתְפַּטָּרוּ אִנּוּןוַחֲמָרֵיהוֹן:(ד) הֵ&#1440ם יָֽצְא&#1443וּ אֶת-הָעִיר&#1432 לֹ&#1443א הִרְחִ&#1426יקוּ&#1426 וְיוֹסֵ&#1444ף אָמַר&#1433 לַֽאֲשֶׁ&#1443ר עַל-בֵּית&#1428וֹ ק&#1445וּם רְד&#1430ֹף אַֽחֲרֵ&#1443י הָֽאֲנָשִׁ&#1425ים וְהִשַּׂגְתָּם&#1433 וְאָֽמַרְתָּ&#1443 אֲלֵהֶ&#1428ם לָ&#1435מָּה שִׁלַּמְתֶּ&#1445ם רָעָ&#1430ה תַּ&#1445חַת טוֹבָֽה: אִנּוּן נְפָקוּ מִן קַרְתָּא לָאאַרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אֲמַר לְדִי מְמַנָּאעַל בֵּיתֵהּ קוּם רְדַף בָּתַרגֻּבְרַיָּא וְתַדְבְּקִנּוּן וְתֵימַר לְהוֹן לְמָהשַׁלֶמְתּוּן בִּישָׁא חֳלָף טַבְתָא:(ה) הֲל&#1443וֹא זֶ&#1431ה אֲשֶׁ&#1448ר יִשְׁתֶּ&#1444ה אֲדֹנִי&#1433 בּ&#1428וֹ וְה&#1429וּא נַחֵ&#1445שׁ יְנַחֵ&#1430שׁ בּ&#1425וֹ הֲרֵֽעֹתֶ&#1430ם אֲשֶׁ&#1445ר עֲשִׂיתֶֽם: הֲלָא דֵּין דְּשָׁתֵי רִבּוֹנִי בֵּהּוְהוּא בָּדָקָא מְבָדֵק בֵּהּ אַבְאֶשְׁתּוּןדִּי עֲבַדְתּוּן:(ו) וַיַּשִּׂגֵ&#1425ם וַיְדַבֵּ&#1443ר אֲלֵהֶ&#1428ם אֶת-הַדְּבָרִ&#1430ים הָאֵֽלֶּה: וְאַדְבֵּיקִנּוּן וּמַלֵּיל עִמְּהוֹן יָת פִּתְגָּמַיָּאהָאִלֵּין:(ז) וַיֹּֽאמְר&#1443וּ אֵלָ&#1428יו ל&#1434ָמָּה יְדַבֵּ&#1443ר אֲדֹנִ&#1428י כַּדְּבָרִ&#1430ים הָאֵ&#1425לֶּה חָלִ&#1448ילָה&#1433 לַֽעֲבָדֶ&#1428יךָ מֵֽעֲשׂ&#1430וֹת כַּדָּבָ&#1445ר הַזֶּֽה: וַאֲמָרוּ לֵהּ לְמָה יְמַלֵּל רִבּוֹנִיכְּפִתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין חַס לְעַבְדָּיךְ מִלְּמֶעְבַּדכְּפִתְגָּמָא הָדֵין:

חלילה לעבדיך. חלין הוא לנו, לשון גנאי. ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקדוש ברוך הוא יהי עלינו מעשות זאת והרבה חס ושלום יש בתלמוד בלשון הזה:

(ח) הֵ&#1443ן כֶּ&#1431סֶף אֲשֶׁ&#1444ר מָצָ&#1448אנוּ&#1433 בְּפִ&#1443י אַמְתְּחֹתֵ&#1428ינוּ הֱשִׁיב&#1445ֹנוּ אֵלֶ&#1430יךָ מֵאֶ&#1443רֶץ כְּנָ&#1425עַן וְאֵ&#1431יךְ נִגְנֹב&#1433 מִבֵּ&#1443ית אֲדֹנֶ&#1428יךָ כֶּ&#1430סֶף א&#1445וֹ זָהָֽב: הָא כַסְפָּא דִּי אַשְׁכַּחְנָא בְּפוּםטּוֹעֲנָנָא אֲתֵיבְנוֹהִי לָךְ מֵאַרְעָא דִּכְנָעַןוְאֶכְדֵּין נִגְנוּב מִבֵּית רִבּוֹנָךְ כַּסְפָּאאוֹ דַּהֲבָא (מָנִין דִּכְסַף אוֹמָנִין דִּדְהָב):

הן כסף אשר מצאנו. זה אחד מעשרה קל וחמר האמורים בתורה. וכלן מנויין בבר' רבה:

(ט) אֲשֶׁ&#1448ר יִמָּצֵ&#1445א אִתּ&#1435וֹ מֵֽעֲבָדֶ&#1430יךָ וָמֵ&#1425ת וְגַם-אֲנַ&#1429חְנוּ נִהְיֶ&#1445ה לַֽאדֹנִ&#1430י לַֽעֲבָדִֽים: דִּי יִשְׁתְּכַח עִמֵּהּ מֵעַבְדָיךְ וּמִיתוְאַף אַנַחְנָא נְהֵי לְרִבּוֹנִי לְעַבְדִין:(י) וַיּ&#1429ֹאמֶר גַּם-עַתָּ&#1445ה כְדִבְרֵיכֶ&#1430ם כֶּן-ה&#1425וּא אֲשֶׁ&#1448ר יִמָּצֵ&#1444א אִתּוֹ&#1433 יִֽהְיֶה-לִּ&#1443י עָ&#1428בֶד וְאַתֶּ&#1430ם תִּהְי&#1445וּ נְקִיִּֽם: וַאֲמַר אַף כְּעַן כְּפִתְגָּמֵיכוֹן כֶּןהוּא דִּי יִשְׁתְּכַח עִמֵּהּ יְהֵילִי עַבְדָּא וְאַתּוּן תְּהוֹן זַכָּאִין:

גם עתה כדבריכם. אף זו מן הדין, אמת כדבריכם כן הוא שכלכם חיבים בדבר, עשרה שנמצאת גנבה ביד אחד מהם כלם נתפשים, אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין, אשר ימצא אתו יהיה לי עבד:

(יא) וַֽיְמַֽהֲר&#1431וּ וַיּוֹרִ&#1435דוּ אִ&#1445ישׁ אֶת-אַמְתַּחְתּ&#1430וֹ אָ&#1425רְצָה וַֽיִּפְתְּח&#1430וּ אִ&#1445ישׁ אַמְתַּחְתּֽוֹ: וְאוֹחִיאוּ וְאוֹחִיתוּ גְּבַר יָת טּוֹעֲנֵהּלְאַרְעָא וּפְתָחוּ גְּבַר טוֹעֲנֵהּ:(יב) וַיְחַפֵּ&#1429שׂ בַּגָּד&#1443וֹל הֵחֵ&#1428ל וּבַקָּט&#1430ֹן כִּלָּ&#1425ה וַיִּמָּצֵא&#1433 הַגָּבִ&#1428יעַ בְּאַמְתַּ&#1430חַת בִּנְיָמִֽן: וּבְלַשׁ בְּרַבָּא שָׁרֵי וּבִזְעֵירָא שֵׁצִיוְאִשְׁתְּכַח כַּלִּידָא בְּטוֹעֲנָא דְבִנְיָמִן:

בגדול החל. שלא ירגישו בו שהיה יודע היכן הוא:

(יג) וַֽיִּקְרְע&#1430וּ שִׂמְלֹתָ&#1425ם וַֽיַּֽעֲמֹס&#1433 אִ&#1443ישׁ עַל-חֲמֹר&#1428וֹ וַיָּשֻׁ&#1430בוּ הָעִֽירָה: וּבְזָעוּ לְבוּשֵׁיהוֹן וּרְמוֹ גְּבַר עַלחֲמָרֵהּ וְתָבוּ לְקַרְתָּא:

ויעמס איש על חמרו. בעלי זרוע היו ולא הצרכו לסיע זה את זה לטעון: וישבו העירה. מטרפולין היתה והוא אומר העירה, עיר כל שהיא, אלא שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר בינונית של עשרה בני אדם לענין המלחמה:

(יד) וַיָּב&#1448ֹא יְהוּדָ&#1444ה וְאֶחָיו&#1433 בֵּ&#1443יתָה יוֹסֵ&#1428ף וְה&#1430וּא עוֹדֶ&#1443נּוּ שָׁ&#1425ם וַיִּפְּל&#1445וּ לְפָנָ&#1430יו אָֽרְצָה: וְעַל יְהוּדָּה וַאֲחוֹהִי לְבֵית יוֹסֵףוְהוּא עַד כְּעַן תַּמָּן וּנְפָלוּקֳדָמוֹהִי לְאַרְעָא:

עודנו שם. שהיה ממתין להם:

(טו) &nbspמפטיר&nbsp&nbspוַיּ&#1444ֹאמֶר לָהֶם&#1433 יוֹסֵ&#1428ף מָֽה-הַמַּֽעֲשֶׂ&#1445ה הַזֶּ&#1430ה אֲשֶׁ&#1443ר עֲשִׂיתֶ&#1425ם הֲל&#1443וֹא יְדַעְתֶּ&#1428ם כִּֽי-נַחֵ&#1447שׁ יְנַחֵ&#1435שׁ אִ&#1430ישׁ אֲשֶׁ&#1445ר כָּמֹֽנִי: וַאֲמַר לְהוֹן יוֹסֵף מָה עוֹבָדָאהָדֵין דִּי עֲבַדְתּוּן הֲלָא יְדַּעְתּוּןאֲרֵי בָדָקָא מְבָדֵק גַּבְרָא דִּיכְוָתִי:

הלוא ידעתם כי נחש ינחש וגו' . הלא ידעתם כי איש חשוב כמוני יודע לנחש ולדעת מדעת ומסברא ובינה כי אתם גנבתם הגביע:

(טז) וַיּ&#1443ֹאמֶר יְהוּדָ&#1431ה מַה-נֹּאמַר&#1433 לַֽאדֹנִ&#1428י מַה-נְּדַבֵּ&#1430ר וּמַה-נִּצְטַדָּ&#1425ק הָֽאֱלֹהִ&#1431ים מָצָא&#1433 אֶת-עֲוֹ&#1443ן עֲבָדֶ&#1428יךָ הִנֶּנּ&#1444וּ עֲבָדִים&#1433 לַֽאדֹנִ&#1428י גַּם-אֲנַ&#1429חְנוּ גַּ&#1435ם אֲשֶׁר-נִמְצָ&#1445א הַגָּבִ&#1430יעַ בְּיָדֽוֹ: וַאֲמַר יְהוּדָה מַה נֵּימַר לְרִבּוֹנִימַה נְּמַלֵּל וּמַה נִזְכֵּי מִןקֳדָם יְיָ אִשְׁתְּכַח יָת חוֹבָאדְעַבְדָּיךְ הָא אֲנַחְנָא עַבְדִּין לְרִבּוֹנִיאַף אֲנַחְנָא אַף דְּאִשְׁתְּכַח כַּלִּידָאבִּידֵהּ:

האלהים מצא. יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הקדוש ברוך הוא נהיתה להביא לנו זאת. מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו: ומה נצטדק. לשון צדק, וכן כל תבה שתחלת יסודה צד"י והיא באה לדבר בלשון מתפעל או נתפעל נותן טי"ת במקום תי"ו, ואינה נתנת לפני אות ראשונה של יסוד התבה אלא באמצע אותיות העקר, כגון נצטדק מגזרת צדק, (דניאל ד ל) ויצטבע מגזרת צבע, (יהושע ט ד) ויצטירו מגזרת (משלי יג יז) ציר אמונים, (יהושע ט יב) הצטידנו מגזרת (לעיל מב כה) צדה לדרך. ותיבה שתחלתה סמ"ך או שי"ן כשהיא מתפעלת התי"ו מפרדת את אותיות העקר, כגון (קהלת יב ה) ויסתבל החגב, מגזרת סבל, (דניאל ז ח) משתכל הוית בקרניא, (מיכה ו טז) וישתמר חקות עמרי, מגזרת שמר, (ישעיה נט טו) וסר מרע משתולל, מגזרת (איוב יב יז) מוליך יועצים שולל, (שמות ט יז) מסתולל בעמי, מגזרת (ירמיה יח טו) דרך לא סלולה:

(יז) וַיּ&#1429ֹאמֶר חָלִ&#1443ילָה לִּ&#1428י מֵֽעֲשׂ&#1430וֹת ז&#1425ֹאת הָאִ&#1441ישׁ אֲשֶׁר&#1449 נִמְצָ&#1448א הַגָּבִ&#1436יעַ בְּיָד&#1431וֹ ה&#1434וּא יִֽהְיֶה-לִּ&#1443י עָ&#1428בֶד וְאַתֶּ&#1429ם עֲל&#1445וּ לְשָׁל&#1430וֹם אֶל-אֲבִיכֶֽם: (ססס) וַאֲמַר חַס לִי מִלְּמֶעְבַּד דָּאגַּבְרָא דִּי אִשְׁתְּכַח כַּלִּידָא בִּידֵהּהוּא יְהֵי לִי עַבְדָּא וְאַתּוּןסָקוֹ לִשְׁלַם לְוַת אֲבוּכוֹן: ססס:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

Recent Posts

משנה אבות ו

ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…

3 שנים ago

משנה אבות ה

ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…

3 שנים ago

משנה אבות ד

ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…

3 שנים ago

משנה אבות ג

ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…

3 שנים ago

משנה אבות ב

ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…

3 שנים ago

משנה אבות א

א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…

3 שנים ago