——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(נג) וְשִׁלַּ֞ח אֶת-הַצִּפֹּ֧ר הַֽחַיָּ֛ה אֶל-מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל-פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וְכִפֶּ֥ר עַל-הַבַּ֖יִת וְטָהֵֽר: וִישַׁלַח יָת צִפֲּרָא חַיְתָא לְמִבָּרָאלְקַרְתָּא לְאַפֵּי חַקְלָא וִיכַפֵּר עַלבֵּיתָא וְיִדְכֵּי:(נד)  חמישי  זֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה לְכָל-נֶ֥גַע הַצָּרַ֖עַת וְלַנָּֽתֶק: דָא אוֹרַיְתָא לְכָל מַכְתַּשׁ סְגִירוּתָאוּלְנִתְקָא:(נה) וּלְצָרַ֥עַת הַבֶּ֖גֶד וְלַבָּֽיִת: וְלִסְגִירוּת לְבוּשָׁא וּלְבֵיתָא:(נו) וְלַשְׂאֵ֥ת וְלַסַּפַּ֖חַת וְלַבֶּהָֽרֶת: וּלְעַמְקָא וּלְעַדְיָא וּלְבַהֲרָא:(נז) לְהוֹרֹ֕ת בְּי֥וֹם הַטָּמֵ֖א וּבְי֣וֹם הַטָּהֹ֑ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַצָּרָֽעַת: (פ) לְאַלָפָא בְּיוֹמָא מְסָאָבָא וּבְיוֹמָא דַכְיָאדָא אוֹרַיְתָא דִסְגִירוּתָא:
להורת ביום הטמא. איזה יום מטהרו ואיזה יום מטמאו:
טו (א) וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל-אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם מֹשֶׁה וְעִםאַהֲרֹן לְמֵימָר:(ב) דַּבְּרוּ֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ כִּ֤י יִֽהְיֶה֙ זָ֣ב מִבְּשָׂר֔וֹ זוֹב֖וֹ טָמֵ֥א הֽוּא: מַלִילוּ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימְרוּןלְהוֹן גְבַר גְבַר אֲרֵי יְהֵידָאִיב מִבִּשְׂרֵהּ דוֹבֵהּ מְסָאָב הוּא:
כי יהיה זב. יכול זב מכל מקום יהא טמא, תלמוד לומר מבשרו ולא כל בשרו. אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדון, טמא בזב וטמא בזבה, מה זבה ממקום שהיא מטמאה טמאה קלה, נדה, מטמאה טמאה חמורה, זיבה, אף הזב ממקום שמטמא טמאה קלה, קרי, מטמא טמאה חמורה, זיבה: זובו טמא. למד על הטפה שהיא מטמאה. זוב דומה למי בצק של שעורין ודחוי, ודומה ללובן ביצה המוזרת. שכבת זרע קשור כלובן ביצה שאינה מוזרת:
(ג) וְזֹ֛את תִּהְיֶ֥ה טֻמְאָת֖וֹ בְּזוֹב֑וֹ רָ֣ר בְּשָׂר֞וֹ אֶת-זוֹב֗וֹ אֽוֹ-הֶחְתִּ֤ים בְּשָׂרוֹ֙ מִזּוֹב֔וֹ טֻמְאָת֖וֹ הִֽוא: וְדָא תְּהֵי סוֹבְתֵהּ בְּדוֹבֵהּ רָרבִּשְׂרֵהּ יָת דוֹבֵהּ אוֹ חָתִיםבִּשְׂרֵהּ מִדוֹבֵהּ סוֹבְתֵהּ הִיא:
רר. לשון ריר שזב את בשרו: את זובו. כמו ריר שיוצא צלול: או החתים. שיוצא עב וסותם את פי האמה ונסתם בשרו מטפת זובו, זהו פשוטו. ומדרשו מנה הכתוב הראשון ראיות שתים וקראו טמא, שנאמר זב מבשרו זובו טמא הוא, ומנה הכתוב השני ראיות שלש וקראו טמא, שנאמר טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו היא. הא כיצד, שתים לטמאה, והשלישית מזקיקתו לקרבן:
(ד) כָּל-הַמִּשְׁכָּ֗ב אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֥ב עָלָ֛יו הַזָּ֖ב יִטְמָ֑א וְכָֽל-הַכְּלִ֛י אֲשֶׁר-יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא: כָּל מִשְׁכְּבָא דִי יִשְׁכּוּב עֲלוֹהִידוֹבָנָא יְהֵי מְסָאָב וְכָל מָנָאדְיֵיתֵב עֲלוֹהִי יהֵי מְסָאָב:
כל המשכב. הראוי למשכב, יכול אפלו מיוחד למלאכה אחרת, תלמוד לומר אשר ישכב, אשר שכב לא נאמר, אלא אשר ישכב, המיוחד תמיד לכך, יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו: אשר ישב. ישב לא נאמר אלא אשר ישב עליו הזב, במיוחד תמיד לכך:
(ה) וְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִגַּ֖ע בְּמִשְׁכָּב֑וֹ יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וּגְבַר דִי:יִקְרַב בְּמִשְׁכְּבֵהּ יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִיוְיַסְחֵי בְמַיָא וִיהֵי מְסָאָב עַדרַמְשָׁא:
ואיש אשר יגע במשכבו. למד על המשכב שחמור מן המגע, שזה נעשה אב הטמאה לטמא אדם לטמא בגדים, והמגע שאינו משכב אינו אלא ולד הטמאה, ואינו מטמא אלא אוכלין ומשקין:
(ו) וְהַיּשֵׁב֙ עַֽל-הַכְּלִ֔י אֲשֶׁר-יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וּדְיֵיתֵב עַל מָנָא דְיֵיתֵב עֲלוֹהִידוֹבָנָא יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בְמַיָאוִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:
והישב על הכלי. אפלו לא נגע, אפלו עשרה כלים זה על זה, כלן מטמאין משום מושב וכן במשכב:
(ז) וְהַנֹּגֵ֖עַ בִּבְשַׂ֣ר הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וּדְיִקְרַב בִּבְסַר דוֹבָנָא יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִיוְיַסְחֵי בְמַיָא וִיהֵי מְסָאָב עַדרַמְשָׁא:(ח) וְכִֽי-יָרֹ֥ק הַזָּ֖ב בַּטָּה֑וֹר וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וַאֲרֵי יֵרוֹק דוֹבָנָא בְּדַכְיָא וִיצַבַּעלְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בְמַיָא וִיהֵי מְסָאָבעַד רַמְשָּׁא:
וכי ירק הזב בטהור. ונגע בו או נשאו, שהרוק מטמא במשא:
(ט) וְכָל-הַמֶּרְכָּ֗ב אֲשֶׁ֨ר יִרְכַּ֥ב עָלָ֛יו הַזָּ֖ב יִטְמָֽא: וְכָל מֶרְכְּבָא דִי יִרְכּוּב עֲלוֹהִידוֹבָנָא יְהֵי מְסָאָב:
וכל המרכב. אף על פי שלא ישב עליו, כגון התפוס של סרגא שקורין ארצו"ן [שלד האכף] טמא משום מרכב. והאכף, שקורין אלוו"ש טמא טמאת מושב:
(י) וְכָל-הַנֹּגֵ֗עַ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר יִהְיֶ֣ה תַחְתָּ֔יו יִטְמָ֖א עַד-הָעָ֑רֶב וְהַנּוֹשֵׂ֣א אוֹתָ֔ם יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וְכָל דְיִקְרַב בְּכֹל דִי יְהֵיתְחוֹתוֹהִי יְהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁאוּדְיִטוֹל יָתְהוֹן יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵיבְמַיָא וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:
וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו. של זב. בא ולמד על המרכב, שיהא הנוגע בו טמא ואין טעון כבוס בגדים, והוא חמר במשכב מבמרכב: והנושא אותם. את כל האמור בענין הזב, זובו ורקו ושכבת זרעו ומימי רגליו והמשכב והמרכב והמושב, שיהא משאן מטמא אדם לטמא בגדים:
(יא) וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֤ר יִֽגַּֽע-בּוֹ֙ הַזָּ֔ב וְיָדָ֖יו לֹֽא-שָׁטַ֣ף בַּמָּ֑יִם וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וְכֹל דִי יִקְרַב בֵּהּ דוֹבָנָאוִידוֹהִי לָא שְׁטַף בְּמַיָא וִיצַבַּעלְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בְמַיָא וִיהֵי מְסָאָבעַד רַמְשָׁא:
וידיו לא שטף במים. בעוד שלא טבל מטמאתו, ואפלו פסק מזובו וספר שבעה ומחסר טבילה, מטמא בכל טמאותיו. וזה שהוציא הכתוב טבילת גופו של זב בלשון שטיפת ידים, ללמדך שאין בית הסתרים טעון ביאת מים, אלא אבר הגלוי, כמו הידים:
(יב) וּכְלִי-חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁר-יִגַּע-בּ֥וֹ הַזָּ֖ב יִשָּׁבֵ֑ר וְכָ֨ל-כְּלִי-עֵ֔ץ יִשָּׁטֵ֖ף בַּמָּֽיִם: וּמָאן דַחֲסַף דִי יִקְרַב בֵּהּדוֹבָנָא יִתָּבָר וְכָל מָאן דְאָעיִשְׁתַּטַּף בְּמַיָא:
וכלי חרש אשר יגע בו הזב. יכול אפלו נגע בו מאחוריו וכו' , כדאיתא בתורת כהנים, עד איזהו מגעו שהוא בכלו הוי אומר זה הסיטו:
(יג) וְכִֽי-יִטְהַ֤ר הַזָּב֙ מִזּוֹב֔וֹ וְסָ֨פַר ל֜וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים לְטָֽהֳרָת֖וֹ וְכִבֶּ֣ס בְּגָדָ֑יו וְרָחַ֧ץ בְּשָׂר֛וֹ בְּמַ֥יִם חַיִּ֖ים וְטָהֵֽר: וַאֲרֵי יִדְכֵּי דוֹבָנָא מִדוֹבֵהּ וְיִמְנֵילֵהּ שִׁבְעַת יוֹמִין לְדָכוּתֵהּ וִיצַבַּעלְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בִשְׂרֵהּ בְּמֵי מַבּוּעַוְיִדְכֵּי:
וכי יטהר. כשיפסוק: שבעת ימים לטהרתו. שבעת ימים טהורים מטמאת זיבה, שלא יראה זוב, וכלן רצופין:
(יד) וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִֽקַּֽח-לוֹ֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה וּבָ֣א | לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה אֶל-פֶּ֨תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּנְתָנָ֖ם אֶל-הַכֹּהֵֽן: וּבְיוֹמָא תְמִינָאָה יִסַב לֵהּ תַּרְתֵּיןשַׁפְנִינִין אוֹ תְרֵין בְּנֵי יוֹנָהוְיֵיתֵי לָקֳדָם יְיָ לִתְרַע מַשְׁכַּןזִמְנָא וְיִתְּנִנוּן לְכַהֲנָא:(טו) וְעָשָׂ֤ה אֹתָם֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶחָ֣ד חַטָּ֔את וְהָֽאֶחָ֖ד עֹלָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן לִפְנֵ֥י יְהוָֹ֖ה מִזּוֹבֽוֹ: (ס) וְיַעְבֵּד יָתְהוֹן כַּהֲנָא חָד חַטָאתָאוְחָד עֲלָתָא וִיכַפֵּר עֲלוֹהִי כַהֲנָאקֳדָם יְיָ מִדוֹבֵהּ:(טז)  שישי – שביעי במחוברין  וְאִ֕ישׁ כִּֽי-תֵצֵ֥א מִמֶּ֖נּוּ שִׁכְבַת-זָ֑רַע וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת-כָּל-בְּשָׂר֖וֹ וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וּגְבַר אֲרֵי תִפוֹק מִנֵהּ שִׁכְבַתזַרְעָא וְיַסְחֵי בְמַיָא יָת כָּלבִּשְׂרֵהּ וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:(יז) וְכָל-בֶּ֣גֶד וְכָל-ע֔וֹר אֲשֶׁר-יִֽהְיֶ֥ה עָלָ֖יו שִׁכְבַת-זָ֑רַע וְכֻבַּ֥ס בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וְכָל לְבוּשׁ וְכָל מְשַׁךְ דִייְהֵי עֲלוֹהִי שִׁכְבַת זַרְעָא וְיִצְטַבַּעבְּמַיָא וִיהֵי מְסָאָב עַד רַ:משָׁא:(יח) וְאִשָּׁ֕ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֥ב אִ֛ישׁ אֹתָ֖הּ שִׁכְבַת-זָ֑רַע וְרָֽחֲצ֣וּ בַמַּ֔יִם וְטָֽמְא֖וּ עַד-הָעָֽרֶב: וְאִתְּתָא דִי יִשְׁכּוּב גְבַר יָתָהּשִׁכְבַת זַרְעָא וְיַסְחוּן בְּמַיָא וְיִסְאֲבוּןעַד רַמְשָׁא:
ורחצו במים. גזרת מלך היא שתטמא האשה בביאה. ואין הטעם משום נוגע בשכבת זרע, שהרי מגע בית הסתרים הוא:
(יט) וְאִשָּׁה֙ כִּי-תִֽהְיֶ֣ה זָבָ֔ה דָּ֛ם יִהְיֶ֥ה זֹבָ֖הּ בִּבְשָׂרָ֑הּ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ תִּהְיֶ֣ה בְנִדָּתָ֔הּ וְכָל-הַנֹּגֵ֥עַ בָּ֖הּ יִטְמָ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וְאִתְּתָא אֲרֵי תְהֵי דָיְבָא דָםיְהֵי דוֹבָהּ בְּבִשְׂרָהּ שִׁבְעָא יוֹמִיןתְּהֵי בְרִחוּקָהּ וְכָל דְיִקְרַב בָּהּיְהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:
כי תהיה זבה. יכול מאחד מכל איבריה, תלמוד לומר (ויקרא כ יח) והיא גלתה את מקור דמיה, אין דם מטמא אלא הבא מן המקור: דם יהיה זבה בבשרה. אין זובה קרוי זוב לטמא אלא אם כן הוא אדום: בנדתה. כמו (איוב יח יח) ומתבל ינדהו, שהיא מנדה ממגע כל אדם: תהיה בנדתה. אפלו לא ראתה אלא ראיה ראשונה:
(כ) וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּשְׁכַּ֥ב עָלָ֛יו בְּנִדָּתָ֖הּ יִטְמָ֑א וְכֹ֛ל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא: וְכֹל דִי תִשְׁכּוּב עֲלוֹהִי בְּרִחוּקָהּיְהֵי מְסָאָב וְכֹל דִי תֵיתֵבעֲלוֹהִי יְהֵי מְסָאָב:(כא) וְכָל-הַנֹּגֵ֖עַ בְּמִשְׁכָּבָ֑הּ יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וְכָל דְיִקְרַב בְּמִשְׁכְּבָהּ יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִיוְיַסְחֵי בְמַיָא וִיהֵי מְסָאָב עַדרַמְשָׁא:(כב) וְכָ֨ל-הַנֹּגֵ֔עַ בְּכָל-כְּלִ֖י אֲשֶׁר-תֵּשֵׁ֣ב עָלָ֑יו יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וְכָל דְיִקְרַב בְּכָל מָנָא דִיתֵיתֵב עֲלוֹהִי יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵיבְמַיָא וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:(כג) וְאִ֨ם עַֽל-הַמִּשְׁכָּ֜ב ה֗וּא א֧וֹ עַֽל-הַכְּלִ֛י אֲשֶׁר-הִ֥וא ישֶֽׁבֶת-עָלָ֖יו בְּנָגְעוֹ-ב֑וֹ יִטְמָ֖א עַד-הָעָֽרֶב: וְאִם עַל מִשְׁכְּבָא הוּא אוֹעַל מָנָא דִי הִיא יָתְבָאעֲלוֹהִי בְּמִקְרְבֵהּ בֵּהּ יְהֵי מְסָאָבעַד רַמְשָׁא:
ואם על המשכב הוא. השוכב או היושב על משכבה או על מושבה, אפלו לא נגע בה, אף הוא בדת טמאה האמורה במקרא העליון שטעון כבוס בגדים: על הכלי. לרבות את המרכב: בנגעו בו יטמא. אינו מדבר אלא על המרכב שנתרבה מעל הכלי: בנגעו בו יטמא. ואינו טעון כבוס בגדים שהמרכב אין מגעו מטמא אדם לטמא בגדים:
(כד) וְאִ֡ם שָׁכֹב֩ יִשְׁכַּ֨ב אִ֜ישׁ אֹתָ֗הּ וּתְהִ֤י נִדָּתָהּ֙ עָלָ֔יו וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְכָל-הַמִּשְׁכָּ֛ב אֲשֶׁר-יִשְׁכַּ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא: (ס) וְאִם מִשְׁכַּב יִשְׁכּוּב גְבַר יָתָהּוּתְהֵי רִחוּקָהּ עֲלוֹהִי וִיהֵי מְסָאָבשִׁבְעַת יוֹמִין וְכָל מִשְׁכָּב דִייִשְׁכּוּב עֲלוֹהִי יְהֵי מְסָאָב:
ותהי נדתה עליו. יכול יעלה לרגלה, שאם בא עליה בחמישי לנדתה לא יטמא אלא שלשה ימים כמותה, תלמוד לומר וטמא שבעת ימים. ומה תלמוד לומר ותהי נדתה עליו, מה היא מטמאה אדם וכלי חרס, אף הוא מטמא אדם וכלי חרס:
(כה) וְאִשָּׁ֡ה כִּֽי-יָזוּב֩ ז֨וֹב דָּמָ֜הּ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים בְּלֹא֙ עֶת-נִדָּתָ֔הּ א֥וֹ כִֽי-תָז֖וּב עַל-נִדָּתָ֑הּ כָּל-יְמֵ֞י זוֹב טֻמְאָתָ֗הּ כִּימֵ֧י נִדָּתָ֛הּ תִּֽהְיֶ֖ה טְמֵאָ֥ה הִֽוא: וְאִתְּתָא אֲרֵי יְדוּב דוֹב דְמָהּיוֹמִין סַגִיאִין בְּלָא עִדַן רִחוּקָהּאוֹ אֲרֵי תְדוּב עַל רִחוּקָהּכָּל יוֹמֵי דוֹב סוֹבְתָהּ כְּיוֹמֵירִחוּקָהּ תְּהֵי מְסָאֳבָא הִיא:
ימים רבים. שלשה ימים: בלא עת נדתה. אחר שיצאו שבעת ימי נדתה: או כי תזוב. את שלשת הימים הללו: על נדתה. מפלג מנדתה יום אחד, זו היא זבה ומשפטה חרוץ בפרשה זו, ולא כדת הנדה, שזו טעונה ספירת שבעה נקיים וקרבן, והנדה אינה טעונה ספירת שבעה נקיים, אלא שבעת ימים תהיה בנדתה בין רואה בין שאינה רואה. ודרשו רבותינו בפרשה זו, אחד עשר יום יש בין סוף נדה לתחלת נדה, שכל שלשה רצופין שתראה באחד עשר יום הללו, תהא זבה:
(כו) כָּל-הַמִּשְׁכָּ֞ב אֲשֶׁ֨ר-תִּשְׁכַּ֤ב עָלָיו֙ כָּל-יְמֵ֣י ז֣וֹבָ֔הּ כְּמִשְׁכַּ֥ב נִדָּתָ֖הּ יִֽהְיֶה-לָּ֑הּ וְכָֽל-הַכְּלִי֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּשֵׁ֣ב עָלָ֔יו טָמֵ֣א יִֽהְיֶ֔ה כְּטֻמְאַ֖ת נִדָּתָֽהּ: כָּל מִשְׁכְּבָא דִי תִשְׁכּוּב עֲלוֹהִיכָּל יוֹמֵי דוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב רִחוּקָהּיְהֵי לָהּ וְכָל מָנָא דִיתֵתֵב עֲלוֹהִי מְסָאָב יְהֵי כְּסוֹאֲבַתרִחוּקָהּ:(כז) וְכָל-הַנּוֹגֵ֥עַ בָּ֖ם יִטְמָ֑א וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב: וְכָל דְיִקְרַב בְּהוֹן יְהֵי מְסָאָבוִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בְמַיָא וִיהֵימְסָאָב עַד רַמְשָׁא:(כח) וְאִם-טָֽהֲרָ֖ה מִזּוֹבָ֑הּ וְסָֽפְרָה לָּ֛הּ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְאַחַ֥ר תִּטְהָֽר: וְאִם דְכִיאַת מִדוֹבָהּ וְתִמְנֵי לָהּשִׁבְעַת יוֹמִין וּבָתַר כֵּן תִדְכֵּי:(כט)  שביעי  וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י תִּֽקַּֽח-לָהּ֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה וְהֵֽבִיאָ֤ה אוֹתָם֙ אֶל-הַכֹּהֵ֔ן אֶל-פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וּבְיוֹמָא תְמִינָאָה תִּסַב לָהּ תַּרְתֵּיןשַׁפְנִינִין אוֹ תְרֵין בְּנֵי יוֹנָהוְתַיְתִי יָתְהוֹן לְוָת כַּהֲנָא לִתְרַעמַשְׁכַּן זִמְנָא:(ל) וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת-הָֽאֶחָ֣ד חַטָּ֔את וְאֶת-הָֽאֶחָ֖ד עֹלָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלֶ֤יהָ הַכֹּהֵן֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה מִזּ֖וֹב טֻמְאָתָֽהּ: וְיַעְבֵּד כַּהֲנָא יָת חָד חַטָאתָאוְיָת חָד עֲלָתָא וִיכַפֵּר עֲלָהּכַּהֲנָא קֳדָם יְיָ מִדוֹב סוֹבְתָהּ:(לא)  מפטיר  וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מִטֻּמְאָתָ֑ם וְלֹ֤א יָמֻ֨תוּ֙ בְּטֻמְאָתָ֔ם בְּטַמְּאָ֥ם אֶת-מִשְׁכָּנִ֖י אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָֽם: וְתַפְרְשׁוּן יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִסוֹאֲבַתְהוֹןוְלָא יְמוּתוּן בְּסוֹאֲבַתְהוֹן בְּסָאָבְהוֹן יָתמַשְׁכְּנִי דִי בֵינֵיהוֹן:
והזרתם. אין נזירה אלא פרישה, וכן (ישעיה א ד) נזורו אחור, וכן (בראשית מט כו) נזיר אחיו: ולא ימתו בטמאתם. הרי הכרת של מטמא מקדש קרוי מיתה:
(לב) זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַזָּ֑ב וַֽאֲשֶׁ֨ר תֵּצֵ֥א מִמֶּ֛נּוּ שִׁכְבַת-זֶ֖רַע לְטָמְאָה-בָֽהּ: דָא אוֹרַיְתָא דְדוֹבָנָא וְדִי תִפּוֹקמִנֵהּ שִּׁכְבַת זַרְעָא לְאִסְתָּאָבָא בָהּ:
זאת תורת הזב. בעל ראיה אחת, ומהו תורתו, ואשר תצא ממנו שכבת זרע. הרי הוא כבעל קרי טמא טמאת ערב:
(לג) וְהַדָּוָה֙ בְּנִדָּתָ֔הּ וְהַזָּב֙ אֶת-זוֹב֔וֹ לַזָּכָ֖ר וְלַנְּקֵבָ֑ה וּלְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִשְׁכַּ֖ב עִם-טְמֵאָֽה: (פפפ) וְלִדְסוֹבְתָה בְּרִחוּקָהּ וְלִדְדָאִיב יָת דוֹבֵהּלִדְכַר וּלְנֻקְבָא וְלִגְבַר דִי יִשְׁכּוּבעִם מְסָאָבָא: פפפ:
והזב את זובו. בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות, שתורתן מפורשת למעלה:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…