מעלת העמל – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף (יג.יז-יח)

יל"ע, וכי היו חסרות דרכים להקב"ה לבלום את תאוות בנ"י לשוב מצרימה מפני טלטולי המדבר הקשים, מלבד לסובבם דרך המדבר ים סוף?

ב. זה קלי ואנווהו אלקי אבי וארוממנהו (טו.ב)

פירש רש"י – בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע. ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים.

וצ"ע, וכי קלים הם נביאינו, עד ש"ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים"?

ג. ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה וכו'. ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים. שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו (טו.כג-כה)

יש לידע, מה העניין שהמתקת מי מרה נעשתה דווקא מכח מעשה השלכת עץ מר שאינו בר טעם, ומכוחו הומתקו המים?

ד. שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו (טו.כה)

פירש רש"י – במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין.

ויש להבין, מדוע דווקא כעת זכו ישראל לתוספת רוחניות – בקבלתם מקצת פרשיות ומצוות נוספות?

ה. וילונו וכו' על משה ועל אהרן במדבר. ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב (טז.ב-ג)

איתא בערכין (טו.) אמר ר' יהודה: זה אחד מעשר נסיונות שניסו אבותינו במדבר להקב"ה.

ויש לתמוה, וכי חברים הם כלפי שמיא שמעיזים הם לנסות בנסיונות את הקב"ה, ובמיוחד שהיו הם לאחר המעמד הנעלה של קריעת ים סוף, וכיצד סרחו כך "להתלונן" על משה בתביעתם אותו לספק להם מזון?

ו. וימדו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו וכו'. ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו (טז.יח-כז)

יש להבין, כיצד לאחר התעלות ישראל במעמד קריעת ים סוף, העיזו העם להמרות את פי משה ולהרבות יותר מכדי השיעור שהיה עליהם ליטול [לאחר שכבר אמר להם משה במפורש כי "איש לפי אכלו עומר לגולגולת" (טז.טז)]. כ"כ, כיצד העיזו חלק מן העם לצאת ללקוט ביום השבת [ולעבור על איסור תחומין]. הרי משה אמר להם במפורש כי "ביום השביעי שבת לא יהיה בו". וכיצד יצאו וטרחו בכל זאת לחפש אחר מן?

ז. ויסעו כל עדת בני ישראל וכו' ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם (יז.א)

יש לתמוה, כיצד לאחר ראיית כל ניסי ה' המרובים, הגיעו העם לדרגת "רפידים"- שרפו ידיהם מן התורה?

ח. וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה וכו'. ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני וכו' (יז.ב-ד)

לכאורה, מלשון קרא "ויצעק משה אל ה' וכו' עוד מעט וסקלוני" משמע, כי באמת רצו הם לסוקלו רק מפני רצונם המידי למים.

ויש להבין, כיצד לאחר מעמד יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מי מרה וכו' שהגיעו אז ישראל להשגות נעלות כ"כ, העיזו העם לבקש לסקול את משה מושיעם אשר גאלם מיד מצרים. הרי אף אם צמאים היו למים, יכולים היו לבקש את מבוקשם בצורה נאותה ולא לבקש לסקול את משה?

ט. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק (יז.יא)

איתא בראש השנה (כט.) – וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה. אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים – היו מתגברים. ואם לאו – היו נופלים.

ויל"ע, מדוע שעבוד לב בנ"י לאביהם שבשמים נעשה דווקא מכח הסתכלותם על ידי משה, ורק אז היו משעבדים את ליבם ומתגברים. מדוע לא נשתעבד ליבם, אף ללא טרחתם להתבונן בידי משה [כגון במחשבתם וכדו']?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ בספרו שיחות מוסר (מאמר נ') בעניין ערך העמל. וז"ל – שאמרו חז"ל "אם בחוקותי תלכו… שתהיו עמלים בתורה". ע"י העמל זוכים לכל השכר האמור שם בפרשה, מלבד זה זוכה האדם שתהא התורה קרויה על שמו ונעשית קנינו ממש, כפי שאמרו עה"פ (תהלים א') "ובתורתו נהגה יומם ולילה", "בתורתו – תורה דיליה היא", העמל שמשקיע האדם בתורה, מקשר אותו ומאחד אותו עם התורה ונעשית שלו.

והוא מה שאמרו (מגילה ו ע"ב) "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", והיינו אפילו מי שלמד תורה ומצא, אך מכיוון שלא יגע בה, אין התורה שלו, וכמי שלא מצא מאומה, וכך אחז"ל (ברכות סג:) "חביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה בהר סיני". כי לומדיה היינו בעמל ויגיעה כדבעי. והעמל מחבב אותה עליו כאילו קבלה עכשיו בהר סיני. עכ"ל.

א"כ מבואר – עד כמה מוכרחה היא מידת העמל בכל ענייני הרוחניות, ובלעדי מידה זו, חסרה המצווה וקנין הרוחניות חיסרון גדול, עד שנחשב כמי "שלא מצא מאומה"- בלעדי העמל.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיא הראשונה מתורצת – "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים וכו' כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"- אף שלא היו חסרות דרכים להקב"ה לבלום את תאוות בנ"י לשוב מצרימה מפני טלטולי המדבר הקשים, מלבד לסובבם דרך המדבר ים סוף בדרך נס. מ"מ אם היה ה' מעלם לדרגת רוחניות זו, ללא עמל וטרחה בהשגת דרגה זו, היו הם מיד חוזרים לסורם ומבקשים לשוב מצרימה.

לכן "ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף"- שם, ע"י טרחתם להשיג את אמונת ה', שלב אחר שלב, יגיעו לבחינת "תאמין"- וקניין מעלות רוחניותם יעלה היטב.

לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – על אף שבקריעת ים סוף "בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע – ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים". מ"מ, אין מעלתה כנביאינו, כי אותה שפחה הגיעה לדרגה זו ללא עמל וטרחה להשגת דרגה זו – ואם לא יגעת ומצאת -"אל תאמין", וכמי שלא מצא מאומה.

אך הנביאים, אשר טרחו ועמלו למען זכייתם בדרגת נבואתם לראות ולחזות בנבואות ה', דרגתם נעלית עד מאוד, פי כמה וכמה מאותה שפחה וכו', כי רק אם יגעת ומצאת – תאמין, והקניין עולה כראוי.

לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – עניין המתקת מי מרה, נעשתה דווקא מכח מעשה השלכת עץ מר שאינו בר טעם, ומכוחו הומתקו המים. ללמדנו, כי רק מכח עמל האדם לטרוח בהשלכת העץ למים, אפשר להמתיק את המים.

אין מים אלא תורה, ובכדי לזכות בקניין התורה לשתות מימיה לרוויה, מחוייבת התורה "עמל", כי אם "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", והיינו אפילו מי שלמד תורה ומצא, אך מכיוון שלא יגע בה אין התורה שלו, וכמי שלא מצא מאומה.

לזה "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו"- דווקא במרה נתן להם ה' מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין. כי רק "במרה"- מכח עמל הלומד, אפשר לזכות לקניין מושלם בתורת ה'.

לפ"ז גם הקושיות ה' וו' מתורצות – לאחר ראיית ישראל את כל ניסי ה' ולאחר מעמד קריעת ים סוף, יכלו הם להגיע לכדי "וילונו על משה ועל אהרן" בשקרם כי היו הם במצרים יושבים על סיר הבשר באכלם לחם לשובע, תוך נסותם את ה' – כביכול היו הם חברים כלפי שמיא שמעיזים לנסות בנסיונות את הקב"ה.

אף לאחר מכן, הוסיפו העם במן, להעיז ולהמרות את פי משה, בהרבותם יותר מכדי השיעור אשר היה עליהם ליטול [לאחר שכבר אמר להם משה במפורש כי "איש לפי אכלו עומר לגולגולת" (טז.טז)]. ואף העיזו חלק מן העם לצאת ללקוט ביום השבת [ולעבור על איסור תחומין]. על אף מאמר משה להם כי "ביום השביעי שבת לא יהיה בו".

אין זה אלא מפני שלא עמלו ישראל בקניית מעלותיהם הרוחניות, כי אם "לא יגעת, ומצאת – אל תאמין", ומכיוון שלא יגעו בכל זכיית מעלותיהם, אין התורה שלהם, וכמי שלא מצאו מאומה – וכפי שראינו כיצד איבדו ישראל את כל השגותיהם במרה ובמן.

לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – ויסעו כל עדת בני ישראל וכו' ויחנו ברפידים – לאחר ראיית העם את כל ניסי ה' המרובים, הגיעו הם לדרגת "רפידים"- שרפו ידיהם מן התורה, ועד לכדי ש"ויצעק משה אל ה' וכו' עוד מעט וסקלוני" ברצון העם לסוקלו רק מפני רצונם המידי למים.

אין זה אלא מפני שלא עמלו הם בהשגת מעלותיהם הרוחניות אשר הגיעו אליהן, וקניין רוחניותם היה חסר, לזה איבדו לבסוף הכל, כי אם לא יגעת, ומצאת – אל תאמין.

לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים – היו מתגברים. ואם לאו – היו נופלים – שעבוד לב בנ"י לאביהם שבשמים נעשה דווקא מכח הסתכלותם על ידי משה, רק אז היו משעבדים את ליבם ומתגברים. ללמדנו, כי שעבוד לב עם ישראל, יכול להגיע רק מכח העמל והטרחה למען שיעבוד הלב לאביהם שבשמים, כי רק כך קניינם יכל לעלות כראוי ולהתקיים, כי רק אם יגעת ומצאת – תאמין.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5