מעלת המתגבר על יצרו – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. איש איש כי תשטה אשתו (ה.יב)

פירש רש"י – מה כתוב למעלה מן הענין? "ואיש את קדשיו לו יהיו" (ה.י). אם אתה מעכב מתנות הכהן, חייך שתצטרך לבוא אצלו להביא לו את הסוטה.

ויש לידע, מה שייכות ישנה בין עיכוב מתנות הכהונה לסוטה?

ב. ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש (ה.יז)

יש להבין, מדוע מביאים את מי הסוטה, דווקא בכלי חרס הזול?

ג. ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרעה (ה.כח)

איתא בברכות (לא:) – אם היתה יולדת בצער יולדת בריווח, אחד – יולדת שנים.

ויש לתמוה, מדוע אישה זו אשר בעלה התרה בה שלא תיסתר עם פלוני אך בכל זאת "נסתרה"- והתייחדה עם אותו נואף, אלא שלא הגיעה לגוף מעשה העבירה. מדוע מגיע לפרוצה זו שכר על מעשיה שתלד בריווח וכו' [אף שלא חטאה לבסוף]?

ד. איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' (ו.ב)

פירש רש"י – למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

ויש להבין, הרי מצוות רבות נעשות על ידי היין – קידוש, הבדלה וכדו'. מדוע א"כ, רק מפני שראה אותו אדם את הסוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין ויפסיד מצוות רבות?

ה. כי נזר אלקיו על ראשו (ו.ז)

יל"ע, במה זכה נזיר זה "שנזר אלקיו על ראשו"- לכתר אלוקיו?

ו. ישא ה' פניו אליך (ו.כו)

איתא בברכות (כ:) – אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כתוב בתורתך: "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד". והלא אתה נושא פנים לישראל, שכתוב: "ישא ה' פניו אליך". אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך", והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה.

וצ"ע, מה המעלה הכל כך גדולה במה "שמדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה" עד שזוכים ל"ישא ה' פניו אליך"? (הרי כעת אף אם אינם שבעים מברכים הם ברכת המזון).

ז. כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת (ז.יד)

יש לבאר כוונת הפסוק!

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הגרי"ל חסמן זצ"ל בספרו אור יהל (ח"ג עמ' קפ"ה) בעניין ההתגברות על התאוות. ואל"ד – ונראה לומר שעיקר מעלת הנזיר היא במחשבה שקדמה לנדרו, ההחלטה לקבל נזירות באה כתוצאה מהתבוננות מעמיקה אשר מסקנותיה האירו את עיני הנזיר, הוא הבין שהעולם לא נברא למטרות נבובות מתוכן, ושימי האדם עלי חלד קצרים הם, כדי להינתק מן הדביקות בחומר החליט לנדור לקבל עליו נזירות, במחשבה נעלה זו וברצונו הכן הופרש הנזיר והתקדש יותר מכל באי עולם.

מכאן נוכל ללמוד עד כמה גדול כוחה של מחשבה מקודשת, בזכות פרישה מועטת זו זוכה הנזיר לכבוד גדול, שכן לא קלה היא ההתנזרות לאדם אפילו אינו נדרש לוותר הרבה מתאוות העולם הזה, "קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קוראו רע" (קידושין ל). ולמעשה אין לך מלחמה גדולה ממלחמת האדם עם עצמו, לפיכך מה נאה ומשובח גיבור זה שידע לנצח במלחמה הגדולה וכבש את יצרו. עכ"ד (ועיי"ש שהאריך בעניין).

לזה מבאר הגר"א לאפיאן (מובא בחכמת המצפון), מדוע זוכה אותה סוטה פרוצה שתוליד בריווח – שלומדים מכאן יסוד גדול, שאדרבה מכיוון שעמדה במצב שפל כזה שנתייחדה עם אדם זה והיא אשת איש, וגם התרה בה בעלה ולא שמעה אליו, הרי שיצרה – אש התאווה – בער בה עד כדי כך, אם כן למה לא עברה את העבירה? אלא שכאשר הגיעו לגופה של העבירה, נתגברה על יצרה וכבשתו שלא להטמא, ולכן "וטהורה היא", ומגיע לה שכר כזה, ואע"פ שעל הייחוד והסתירה לא יוותרו לה, ותיענש אם לא עשתה תשובה, מכל מקום אין שכרה מקופח עבור כבישת היצר.

א"כ מבואר – עד כמה גדולה היא מעלת המתגבר על יצרו ועל תאוותיו, כמה שכר צפון לו לעתיד לבא -"לפום צערא אגרא".

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיא הראשונה מתורצת – הענישה התורה את אותו מעכב מתנות הכהונה אשר לא יכל להתגבר על תאוות הממון שבו, מידה כנגד מידה – כי תחת מה שעיכב בידו את מתנות הכהונה המועטות אשר היה עליו לתת לכהן, נענש הוא להצטרך לילך אל הכהן לאחר שאף אשתו לא תתגבר על תאוותיה, בהיסתרה עם אדם שאינו בעלה (אחר שהיתרה בה בעלה) בשביל תאוותיה השפלות.

לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – ציוותה התורה כי מי הסוטה יובאו "בכלי חרש"- מושג של ביטול התאוות כחרש הזול והשפל – הפך מעשה הסוטה אשר לא יכלה להתגבר על תאוותיה.

לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – מסביר הגר"א לאפיאן: כי מכיוון שאותה סוטה אשר עמדה במצב שפל כזה בהתייחדה עם אדם שאינו בעלה למען סיפוק תאוותיה, הרי שיצר אש התאווה בער בה כל כך, אך בכל זאת כאשר הגיעו לגופה של עבירה נתגברה על יצרה וכבשתו שלא להיטמא, לכן "וטהורה היא" ומגיע לה שכר זה שתוליד בריווח וכו' עבור כבישת יצרה.

לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – מעלת הנזיר גבוהה כל כך עד שזוכה שכתר ה' – "נזר אלוקיו על ראשו". מפני שהזיר עצמו מתאוות העוה"ז בכובשו את יצרו.

שכר כבישת היצר גדול כל כך, אף אם משום כך מפסיד הוא מצוות שונות הנעשות על ידי היין, כי עושה הוא בזה נחת רוח גדול ליוצרו.

לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – סיבת נשיאת הפנים של הקב"ה לישראל מפני "שמדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה" כלומר, בזה שישראל המתגברים על תאוותיהם, המסתפקים במועט, הגיעו למסקנה כי בכדי לשבוע לא צריך לאכול ולסבוא עוד ועוד, אלא צריך להתגבר על תאוות הגוף המסוגל להסתפק אף בכזית או בכביצה כדי לשבוע.

יסוד גדול זה של כבישת התאוות, גדול כל כך לפני ה' עד שבזכות כך "ישא ה' פניו אליך".

ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "כף אחת"- בזכות כפיית וכבישת היצר אף פעם אחת, הדבר כל כך גדול לפני ה' "כעשרה זהב", ולא זאת בלבד אלא ש"מלאה קטורת"- אף ראוי הדבר ועושה הוא נחת רוח לפני ה' – כקטורת הנעשית לריח ניחוח אשה לה'.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5