מעלת האחדות – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. ונתתי שלום בארץ וכו' ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב (כו.ו-ז)

יל"ע, דלכאורה מברכת "ונתתי שלום בארץ" משמע, כי לא יהיו מלחמות בארץ. כיצד א"כ, מוסיפה התורה לאחר מכן "ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב" דמשמע, שיהיו מלחמות אלא שינצחו בהן ישראל. והדבר צ"ב!

ב. ופניתי אליכם והפרתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי איתכם (כו.ט)

יש לדקדק, מדוע ייתרה התורה לכפול תיבת "אתכם" כמה וכמה פעמים?

ג. ואתכם אזרה בגויים (כו.לג)

פירש רש"י – זו מידה קשה, שבשעה שבני מדינה גולים למקום אחד רואים וכו' וישראל נזרו כבמזרה, כאדם הזורה שעורים בנפה ואין אחת מהן דבוקה בחברתה.

יש לידע, מהי הקללה הכ"כ חמורה בכך שיהיו ישראל "כאדם הזורה שעורים בנפה ואין אחת מהן דבוקה בחברתה", במה נענשים הם בהיותם מפורדים זה מזה?

ד. ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ אויביכם (כו.לז)

פירש רש"י – כשתהיו פזורים, תהיו אבודים זה מזה.

וצ"ע, מהי הקללה בכך שיהיו עם ישראל מפוזרים ומופרדים, סוף סוף חיים וקיימים הם?

ה. ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה וכו'. ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ אויביכם (כו.יד-לז)

מצינו, כי כל הקללות הכתובות בפרשתנו, נכפלות וכתובות שוב בפרשת כי תבוא אשר בחומש דברים.

ויל"ע, מדוע באמת, כפלה התורה לכתוב הקללות שוב בפרשת כי תבוא, הרי כבר כתבתן התורה בפרשתנו?

ו. עוד יש להבין, מדוע בכי תבוא ישנן צ"ח קללות, בשונה מבחוקתי שישנן מ"ח קללות בלבד, דלכאורה מאי שנא?

ז. עוד יש לדקדק, מדוע בכי תבוא נאמרו הברכות והקללות בלשון יחיד, בשונה מן הברכות והקללות אשר בפרשתנו הנאמרות בלשון רבים?

ח. עוד יש לדקדק, מדוע בכי תבוא נאמרו הקללות בלשון "נסתר", כ"יכך ה'" וכו', בשונה מפרשתנו אשר נאמרו הקללות בלשון "נוכח" כ"והשלחתי בכם" וכו', דכביכול, הגעת הקללות מה' היא?

ט. עוד יש לדקדק, דמצינו כי בפרשת כי תבוא נאמרו הקללות בלשון חמורה יותר מאשר בפרשתנו, כקללות ה"טחורים", "ואיש אחר ישכבנה" וכו' אשר נאמרו התם בלשון חמורה כ"כ, מה שאין כן בפרשתנו?

י. עוד יש לדקדק, מדוע בכי תבוא אין הפסקות בין נתינת הקללות, כפי שנאמר בפרשתנו כ"ואם עד אלה לא תשמעו לי" "ואם באלה לא תוסרו" "ואם בזאת לא תשמעו לי" וכו', [אלא נקט נתינת הקללות כולן ברצף]?

יא. ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם וכו'. וזכרתי להם ברית ראשונים וכו' (כו.מד-מו)

יש לשאול, מדוע בכי תבוא לא נאמרה לאחר הקללות "נחמה", בשונה מבפרשתנו שנאמרה בסופן "נחמה". דכתיב: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכו'"?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ בספרו שיחות מוסר (מאמר נד) בעניין האחדות. וז"ל – ובמדרש (תנחומא ריש פ' נצבים) אמרו: "אתם נצבים וכו' "והיה לך ה' לאור עולם" (ישעיהו ס.יט), אימתי, בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת וכו'. בנוהג שבעולם אגודה של קנים אין אדם יכול לשברה, ואילו אחת אחת אפילו תינוק משברה וכו', וכשהם אגודים מקבלין פני שכינה".

היחיד אפילו אם יהיה במעלה עליונה, עדיין הוא בבחינת "קנה" שאפילו תינוק יכול לשברו, ואימתי כלל ישראל הוא במעלה חזקה ואיתנה שאין שום כח בעולם יכול לשברם, רק בשעה שהם אגודים יחד, והיא השעה הראויה שתשרה שכינה ביניהם. וכו'.

שנאמר (עמוס ט.ו) "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", וברש"י: "כשהן מתענין אין נענין עד שיהיו כולן באגודה אחת צדיקים ורשעים דומיא דעושין ואין עושין פירות". והוא כאמור, שכשאינם באגודה אחת אינם "כלל", וכיון שכן לא יהיו נענין ולא יהיו מתרצין, וכמו שאמר הכתוב (הושע י.ב): "חלק לבם עתה יאשמו". עכ"ל.

כ"כ יש להוסיף את דברי הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ב עמ' 109) וז"ל – וכן מצות סוכה, שהיא בחינת ביטול היש, מביאה לידי התאחדות ושלום בין בני ישראל ובדרך זו מצילה מגלות. ולגדר זה מרמז גם ענין סוכת עורו של לויתן שהקב"ה מושיב בה את ישראל לעוה"ב. כי לויתן מרמז על בחינת ההתלוות וההתאחדות, התכללות ישראל זה בזה במדת החסד (כך כתב הר"א מקרלין ז"ל).

מצות סוכה מצורפת עם מצות ד' המינים, שענינם גם כן התאחדות ישראל, כמו שאמרו ז"ל (שם בילקוט סי' תרנ"א) "פרי עץ הדר אלו ישראל… וערבי נחל אלו ישראל… כך ישראל יש בהם בני אדם שאינם לא בעלי תורה ולא בעלי מעשים. אמר הקב"ה: לאבדן אי אפשר אלא יעשו כולן אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו".

והענין הוא שנדון לכף זכות אף אלו שאין בהם לא טעם ולא ריח, והם זוכים על ידי זה שנעשים כלים למצוה זו של לימוד זכות, ובזה מתאחדים הכלים עם המשתמשים בהם, וזה גדר צירוף ד' המינים יחד. עכ"ל.

[ועי' באהבת ישראל להרה"ק מויז'ניץ אשר מבאר באריכות כי אף זכיית עם ישראל בתורה הקדושה הגיעה מכח האחדות אשר היתה בעם ישראל (כפי שהיה בכפיית ההר כגיגית, אשר היה בכדי שיהיו מאוחדים להינצל מצרותיהם).

ומצינו, כי אף קבלת התורה חלה בחודש אשר מזלו מסמל אחדות, שהרי מזל חודש סיוון הינו תאומים, רמז לאחדות עם ישראל, כי כפי שתאומים על אף היותם ב' גופים מופרדים, בכל זאת נחשבים הם כאחד – תאומים. כך היה גם כן במתן תורה שזכו לכל אשר זכו – בקשירת הכתרים וכו', הכל מכח האחדות].

א"כ מבואר – עד כמה חשובה היא האחדות בעם ישראל, כי ע"י האחדות "הן מכפרין אלו על אלו", מכח האחדות מתאחדים הכלים עם המשתמשים בהם, ומצילים אותם מן הדין הקשה.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיא הראשונה מתורצת – ברכת "ונתתי שלום בארץ"- היינו, שיהיה שלום ואחדות בעם ישראל. וכפי שכתב הרש"י: שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר: "ונתתי שלום בארץ", מכאן שהשלום שקול כנגד הכל, וכן הוא אומר: "עושה שלום ובורא את הכל".

א"כ אפשר שיהיו מלחמות בינינו לבין הגויים, אך יהיה "ונתתי שלום בארץ", כי דווקא מכח השלום והאחדות בעם ישראל, נעמוד מאחורי הכלל ישראל וודאי ננצל מיד אויבינו.

לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – כפלה התורה שוב ושוב תיבת "אתכם". לרמז לנו, כי ברכות השפע המובטחות, יכולות להגיע במלוא כוחן דווקא כאשר "אתכם"- ישנה אחדות בעם ישראל.

לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – "זו מידה קשה, כי בשעה שבני מדינה גולים למקום אחד רואים וכו' וישראל נזרו כבמזרה, כאדם הזורה שעורים בנפה ואין אחת מהן דבוקה בחברתה"- זוהי הקללה החמורה ביותר, כי כאשר אין ישראל עומדים באחדות מאחורי "הכלל ישראל" – "אין הן מכפרין אלו על אלו".

כ"כ "ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ אויביכם" כי דווקא כאשר תהיו פזורים – תהיו אבודים זה מזה. כי כאשר אין ישראל אגודים באגודה אחת אינם "כלל", וכיון שכן לא יהיו נענין ולא יהיו מתרצין רח"ל.

ולפ"ז גם הקושיות ה', ו', ז', ח', ט', י' וי"א מתורצות – עניין שינויי לשון התורה בין הקללות והברכות אשר בפרשתנו לבין הקללות והברכות אשר בפרשת כי תבוא, באים ללמדנו, עד כמה חשובה היא האחדות.

הקללות שבפרשת "בחוקתי" אשר נאמרו בלשון רבים, עוסקות כאשר "הרבים" מאוחדים – כאשר עם ישראל מאוחדים ביניהם, ממילא מקבלים הם על חטאיהם רק מ"ח קללות בלבד, אשר נאמרות בלשון פחות חמורה, ואף ניתנות בלשון "נוכח"- כביכול ה' מכנו, ומערב את רחמיו בהכותינו. ממילא המכה פחותה אלף מונים, ואף ניתנת בהפסקות בין פורענות לפורענות.

אך בפרשת "כי תבוא", נאמרו הקללות בלשון יחיד – רמז למצב עם ישראל כאשר אינו מאוחד, ועומדים הם כיחידים, כל אחד בפני עצמו, ואינם עומדים כרבים מאוחדים. אז, ניתנות הקללות כמידת חומרת העבירות אותן עשו, וכל צ"ח הקללות ניתנות במלוא חומרתן – בלשון חמורה [כ"טחורים" וכו'], בלשון "נסתר"- כביכול, הקב"ה מכנו "בהסתר פנים" ובמכה חזקה יותר, בבחינת "והשיגוך" בכתיב מלא, כביכול כמידת כל השיעור בחומרה, ואף הכל ניתן ברצף ללא הפסקה מן הפורענות.

לכן בפרשתנו נאמרה נחמה לבסוף, כי נעשה עימם דין של רבים – כי מאוחדים הם. בשונה מבכי תבוא שאין נחמה בסופה, מפני שנעשה עימם דין של יחיד – בהיותם חסרים את מידת האחדות – מעלת הכלל ישראל.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5