מסכת שבת פרק כד – משנה ה
מְפִירִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת, וְנִשְׁאָלִין לִדְבָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. פּוֹקְקִין אֶת הַמָּאוֹר, וּמוֹדְדִין אֶת הַמַּטְלִית וְאֶת הַמִּקְוֶה. וּמַעֲשֶׂה בִימֵי אָבִיו שֶׁל רַבִּי צָדוֹק וּבִימֵי אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בְּטָפִיחַ, וְקָשְׁרוּ אֶת הַמְּקֵדָה בְגֶמִי, לֵידַע אִם יֵשׁ בַּגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו. וּמִדִּבְרֵיהֶן לָמַדְנוּ, שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בְּשַׁבָּת:
פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק כד – משנה ה
מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים כו': ההפרה שיפר הבעל או האב כאשר יתבאר במסכת נדרים ושאלה הוא שיתחרט וישאל לחכם ויתיר לו נדרו וההפרה מותרת בין לצורך שבת בין שלא לצורך שבת אבל שאלה אינה מותרת אלא לצורך שבת. ופוקקין את המאור הוא שיסתמו את החלון שממנו תכנס האורה בכלי מן הכלים אבל לסתמו בבגד תלוי כמו מסך כבר נתפרש דינו בפרק י"ז. ומטלית חתיכה של בגד מודדין אותה לידע אם יש בה שלש אצבעות על שלש אצבעות ואם יש בה יותר היא מקבלת טומאה כאשר יתבארו אלו העקרים במסכת כלים ואם היא פחותה מזה השיעור אינה מקבלת טומאה. וכמו כן ימדדו המקוה לידע אם יש שם שיעור מקוה והיא אמה על אמה ברום שלש אמות אם לא. וטפיח קיתון. מקידה לוח קטן. גמי גומא. גיגית קערה. ועלת זה המעשה כי כשיש מת בבית אחד ויש בין אותו בית ובית אחר חלון אם יש באותו חלון טפח על טפח או יותר נטמא הבית השני כי העיקר אצלנו טפח על טפח מביא את הטומאה כאשר נבאר במקומו במסכת אהלות ובאותו זמן היה בין שני בתים חלון ובאותו חלון קערה של זכוכית כמו שמשית ונשבר באותו השמשית שבר וקשרו לוח אחד בעץ וקשרו אותו הלוח בגמי להניח אותו הלוח על מקום השבר הפתוח בשמשית ואח"כ מדדו הלוח אם היה בו טפח על טפח יביא את הטומאה ואם הוא פחות אינו מטמא הבית האחר בטומאת האחד ומה שהתרנו מדידה בשבת בתנאי שתהיה מדידה של מצוה וכמו כן קשירה של מצוה ותנאי השני בקשירה שלא תהיה קשירה של קיימא אלא בגמי ודומה לו כאשר המשיל:
סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת שבת
ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק כד – משנה ה
מְפִירִין. בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ וְאָב לְבִתּוֹ: וְנִשְׁאָלִין. לֶחָכָם {י}: שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. כְּגוֹן שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא יֹאכַל הַיּוֹם. וְאַנִּשְׁאָלִין דַּוְקָא קָאֵי, דְּאִלּוּ בַּעַל אוֹ אָב מֵפֵר בֵּין נְדָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת בֵּין נְדָרִים שֶׁאֵינָן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְהָפֵר אֶלָּא בְּיוֹם שָׁמְעוֹ בִּלְבַד. וּנְדָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ פְּנַאי לְהִשָּׁאֵל עֲלֵיהֶם קֹדֶם הַשַּׁבָּת נִשְׁאָלִין עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת: וּפוֹקְקִין אֶת הַמָּאוֹר. הַחַלּוֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ הָאוֹרָה נִכְנֶסֶת, סוֹתְמִין אוֹתוֹ בְּלוּחַ אוֹ בִּשְׁאָר כָּל דָּבָר שֶׁרְגִילִים לִסְתֹּם בּוֹ: וּמוֹדְדִין אֶת הַמַּטְלִית. כְּגוֹן אִם הָיְתָה טְמֵאָה וְנָגְעָה בְּטָהֳרוֹת, מוֹדְדִין אוֹתָהּ אִם יֵשׁ בָּהּ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת לֵידַע אִם נִטְמְאוּ הַטָּהֳרוֹת אִם לָאו, דְּמַטְלִית פְּחוּתָה מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אֵינָהּ לֹא מִטַּמְּאָה וְלֹא מְטַמְּאָה {יא}: וְאֶת הַמִּקְוֶה. לֵידַע אִם יֵשׁ בָּהּ אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. שֶׁאֵלּוּ מְדִידוֹת שֶׁל מִצְוָה הֵן, לְפִיכָךְ מֻתָּר לִמְדֹּד אוֹתָן בְּשַׁבָּת: שֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר. אֶת הַחַלּוֹן. וְקָרוּי מָאוֹר, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָאוֹרָה נִכְנֶסֶת: בְּטָפִיחַ. פַּךְ שֶׁל חֶרֶס: מְקֵדָה. כְּלִי חֶרֶס: בְּגֶמִי. לְהָכִי נָקַט גֶּמִי, שֶׁרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְלֹא מְבַטֵּל לֵיהּ לִהְיוֹת קֶשֶׁר שֶׁל קְיָמָא: לֵידַע אִם יֵשׁ בַּגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח. כְּמִין שְׁבִיל קָטָן הָיָה בֵּין שְׁנֵי בָּתִּים שֶׁלֹּא הָיָה מְקוּרֶה, אֶלָּא שֶׁגִּיגִית מֻנַּחַת עַל גַּבּוֹ, וְהָיוּ חַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת מִן הַבָּתִּים אֶל הַשְּׁבִיל, וְהָיוּ חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יָמוּת מֵת בְּבַיִת אֶחָד וּתְהֵא הַטֻּמְאָה בָּא מִן הַחַלּוֹן אֶל הַשְּׁבִיל וּמִן הַשְּׁבִיל אֶל הַבַּיִת הָאַחֵר דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, לְפִיכָךְ פָּקְקוּ אֶת הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ לַבַּיִת שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ {יב} בְּטָפִיחַ שֶׁל חֶרֶס וְגַבּוֹ לְצַד הַשְּׁבִיל, וּכְלִי חֶרֶס אֵינוֹ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, וְחוֹצֵץ, כִּי חָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא אֵין בְּסֶדֶק הַגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח וְנִמְצֵאת הַגִּיגִית מַאֲהֶלֶת עַל הַשְּׁבִיל וְהַטֻּמְאָה בָּאָה דֶּרֶךְ הַשְּׁבִיל מִבַּיִת זֶה לְבַיִת זֶה. אַחַר כָּךְ הֻצְרְכוּ לִפְתֹּחַ הַחַלּוֹן וְלִטֹּל אוֹתוֹ טָפִיחַ הַפָּקוּק בַּחַלּוֹן, וּבָאוּ לֵידַע אִם יֵשׁ בְּאוֹתוֹ סֶדֶק שֶׁל גִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין שָׁם אֹהֶל בְּאוֹתוֹ שְׁבִיל לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה מִן הַשְּׁבִיל דֶּרֶךְ סֶדֶק שֶׁבַּגִּיגִית {יג} כְּלַפֵּי מַעְלָה. אוֹ אֵין בַּסֶּדֶק שֶׁל גִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְנִמְצֵאת הַשְּׁבִיל כְּאֹהֶל וּמְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה מִבַּיִת לְבַיִת. וּמָדְדוּ מְקֵדָה שֶׁל חֶרֶס וּקְשָׁרוּהָ בְּגֶמִי וְהוֹשִׁיטוּהָ כְּלַפֵּי מַעְלָה, לִרְאוֹת אִם הָיָה בְּסֶדֶק הַגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו:
עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק כד – משנה ה
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5