מסכת שבת פרק כד – משנה א (משניות)

מסכת שבת פרק כד – משנה א

מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ, נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי, וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי, מְנִיחוֹ עַל הַחֲמוֹר. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת, וְשֶׁאֵינָן נִטָּלִין בְּשַׁבָּת, מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים, וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין מֵאֲלֵיהֶם:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק כד – משנה א

מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי כו': התרנו לו שיתן כיסו לנכרי מפני שאדם בהול על ממונו ואי אפשר שיזרוק כיסו ולולי זאת ההתרה היה מביא אותו הוא בעצמו ומה שאמרו מניחו על החמור בתנאי שיניחנו על החמור בשעת הלוכו וכשיעמוד שיטלנו מעליו כדי שלא יעשה הנחה וכשיחזור לילך מחזירו עליו עד שיגיע לפתח ביתו ויטלנו מעליו כשהוא מתהלך ויזרקנו לתוך ביתו כלאחר יד כדי שלא יהיה מכניס מרה"ר לרה"י ומה שהטרחנו אותו להניחו על הבהמה כשהיא מתהלכת כדי שלא יהיה מחמר ומחמר הוא הנותן דבר על הבהמה ומנהיג אותה או ינהיג אותה במשאה וימהר אותה ללכת אע"פ שלא נתן עליה דבר ואפילו יהיה המשא דבר מועט ופסק ההלכה המחמר בשבת פטור וכבר הודעתיך כי פטורי שבת פטור אבל אסור. ואם אין עמו לא בהמה ולא נכרי הוא עצמו מביא אותו וילך בו פחות מארבע אמות. ומה שאמרו הגיע לחצר הראשונה אינו נקשר בדין הכיס:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק כד – משנה א

מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ. נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי. מִבְּעוֹד יוֹם {א}. וְאַף עַל גַּב דִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא לִשָּׂא אֶת כִּיסוֹ בְּשַׁבָּת, קִים לְהוּ לְרַבָּנָן דְּאֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ, וְאִי לֹא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לַאֲתוֹיֵי אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים {ב}: וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי כוּ'. הָא יֵשׁ עִמּוֹ נָכְרִי, לַנָּכְרִי יָהֵיב לֵיהּ, מַאי טַעְמָא, חֲמוֹר אַתָּה מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתוֹ, נָכְרִי אִי אַתָּה מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתוֹ. וּכְשֶׁמֵּנִיחַ כִּיסוֹ עַל הַחֲמוֹר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ מְנִיחוֹ עָלֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת, כְּלוֹמַר לְאַחַר שֶׁעָקְרָה רַגְלֶיהָ לֵילֵךְ, דְּלֹא עָבְדָה עֲקִירָה, וּכְשֶׁרוֹצָה הַבְּהֵמָה לַעֲמֹד נוֹטְלוֹ מֵעָלֶיהָ {ג}, וּלְאַחַר שֶׁתַּחְזֹר וְתַעֲקֹר רַגְלֶיהָ לֵילֵךְ יְנִיחֶנָּה עָלֶיהָ, כִּי הֵיכִי דְּלֹא תַעֲבִיד הַבְּהֵמָה עֲקִירָה וַהֲנָחָה, דְּאִי שָׁבֵיק לַהּ לְמֶעְבַּד עֲקִירָה וַהֲנָחָה וְהוּא מְחַמֵּר אַחֲרֶיהָ וּמַנְהִיגָהּ נִמְצָא מְחַמֵּר אַחַר בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת וְאָסוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה אֶלָּא כָּל דְּהוּ, דִּכְתִיב (שְׁמוֹת כ) לֹא תַעֲשֶׂה [כָּל] מְלָאכָה אַתָּה וּבְהֶמְתְּךָ, אֵיזוֹ הִיא מְלָאכָה שֶׁנַּעֲשֵׂית בֵּין הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מְחַמֵּר: הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ הִיא וְלֹא בְּדִין כִּיסוֹ קָא מַיְרֵי: לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. שֶׁל עִיר, שֶׁהוּא מָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר רִאשׁוֹן, כְּשֶׁיָּבֹא לְפָרֵק הַחֲמוֹר נוֹטֵל בְּיָדוֹ מֵעָלָיו כֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת: וְשֶׁאֵינָם נִטָּלִים מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים. שֶׁל אֻכָּף שֶׁהֵן קְשׁוּרִים, וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִים:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק כד – משנה א

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5