מסכת שבת פרק כב – משנה ו (משניות)

דף הבית ספרי קודש אונליין משנה מסכת שבת כולל מפרשים מסכת שבת פרק כב – משנה ו (משניות)

מסכת שבת פרק כב – משנה ו

סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם, אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין וְלֹא מִתְגָּרְדִין. אֵין יוֹרְדִין לְקוֹרְדִּימָה, וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּקְטְוִזִין, וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן, וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ וְרַגְלוֹ, לֹא יִטְרְפֵם בְּצוֹנֵן, אֲבָל רוֹחֵץ הוּא כְדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפָּא נִתְרַפָּא:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק כב – משנה ו

סכין וממשמשין בבני מעיים אבל לא מתעמלין כו': סכין — כלומר מושחין בשמן. וממשמשין הוא מגזרת "משה משיתיהו" (שמות ב), ועניינו משיכה וגרירה, כלומר כשמושכין וגוררין הידים על בשר האדם בחוזק.

מתעמלין — כמו "מתיגעין", והוא מגזרת "עמל", "שיעמול האדם" (קהלת א), "עמלו בוניו בו" (תהלים קכז), והוא העמל והיגיעה.

מתגרדין — מגזרת "להתגרד בו" (איוב ב), וכמוהו בלשון חכמים "מתחככין".

לפלומה — קורדימא, בור המים ויש בו חמימות, לפי שהמים מכונסין בו והנכנס לשם יזיע, והזיעה ביום השבת אסורה.

אפיקטויזין — פי' הקיא, והיא מלה מורכבת ממלות ארמיות: "אפיק טוי זין", פירוש: הוצאת הלחם מן הבשול, ר"ל שיקיא הלחם ויוציאנו מן האיסטומכא קודם שיתעכל. ובתנאי שישתה סם מקיא, וזהו האיסור, אבל להכניס אצבעו לתוך פיו מותר.

מעצבין — הוא השבת חליות השדרה ועריכתן, וזהו כמו בונה; אבל כריכת הולד בבגדים וחתולו מותר.

ואמרם אין מחזירין את השבר אינה הלכה; והפסק, מחזירין את השבר.

נפרקה ידו — כלומר, נשמט פרק היד או הרגל:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק כב – משנה ו

סָכִין. שֶׁמֶן בְּשַׁבָּת: וּמְמַשְׁמְשִׁין. בַּיָּד עַל כָּל הַגּוּף לַהֲנָאָה: אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין. לְשַׁפְשֵׁף בְּכֹחַ {י}: וְלֹא מִתְגָּרְדִין. בְּמִגְרֶדֶת, וְדוֹמֶה לוֹ (אִיּוֹב ב) וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כְּעֻבְדָּא דְּחֹל: אֵין יוֹרְדִין לְפוֹלִימָא {יא}. בִּקְעָה מְלֵאָה מַיִם וְתַחְתֶּיהָ טִיט כְּמוֹ דֶּבֶק, וְיֵשׁ בָּהּ מְקוֹמוֹת שֶׁיִּטְבַּע הָרוֹחֵץ שָׁם בְּאוֹתוֹ טִיט וְיִדְבַּק בּוֹ, וְאֵינוֹ יָכֹל לַעֲלוֹת עַד שֶׁיִּתְקַבְּצוּ בְּנֵי אָדָם וְיַעֲלוּהוּ בְּקֹשִׁי גָּדוֹל וּבְדֹחַק. פֵּרוּשׁ אַחֵר, בִּקְעָה שֶׁטִּיט שֶׁלָּהּ מַחְלִיק וְהָרוֹחֵץ שָׁם נוֹפֵל וּבְגָדָיו נִשּׁוֹרִים בַּמַּיִם, וְאָתֵי לִידֵי סְחִיטָה: אַפִּקְטְוִזִין. לְהָקִיא. וּפֵרוּשׁוֹ אַפִּיק טְוִי זָיֵן, כְּלוֹמַר לְהוֹצִיא הַמָּזוֹן מִמְּקוֹם בִּשּׁוּלוֹ שֶׁהִיא הָאִצְטוֹמְכָה. אַפִּיק, מוֹצִיא. טְוִי, מִתְבַּשֵּׁל, צְלִי אֵשׁ מְתַרְגְּמִינַן טְוִי נוּר. זָיֵן, מָזוֹן. וְדַוְקָא לִשְׁתּוֹת מַשְׁקֶה שֶׁמְּבִיאוֹ לְהָקִיא הוּא שֶׁאָסוּר בְּשַׁבָּת {יב}, אֲבָל לְהַכְנִיס אֶצְבָּעוֹ לְתוֹךְ פִּיו כְּדֵי לְהָקִיא מֻתָּר. וְהֵיכָא דְּאִית לֵיהּ צַעְרָא וְאִם יָקִיא יִתְרַפֵּא, מֻתָּר אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מַשְׁקֶה: וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן. לְתַקְּנוֹ וּלְיַשֵּׁב עַצְמוֹתָיו וְחוּלְיוֹת שִׁדְרָתוֹ, מִשּׁוּם דְּמֵחֲזֵי כְּבוֹנֶה. וְלֹא אֲמָרָן אֶלָּא לְאַחַר זְמַן, אֲבָל בְּיוֹם לֵידָה שָׁרֵי. מְעַצְּבִין, לְשׁוֹן יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי (שָׁם י): וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. עֶצֶם שֶׁנִּשְׁבַּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּמִשְׁנָה זוֹ, אֶלָּא הֲלָכָה מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר בְּשַׁבָּת: שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ. שֶׁיָּצָא הָעֶצֶם מִן הַפֶּרֶק שֶׁלּוֹ: לֹא יִטְרְפֵם. לְשׁוֹן בֵּיצִים טְרוּפוֹת בַּקְּעָרָה, שֶׁמִּשְׁתַּטֵּף [בְּצוֹנֵן] עַל מְקוֹם הַשֶּׁבֶר, דְּמֵחֲזֵי דְּלִרְפוּאָה קָעָבֵיד:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק כב – משנה ו


לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן