מסכת שבת פרק כא – משנה ג (משניות)

מסכת שבת פרק כא – משנה ג

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַגְבִּיהִין מִן הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטֵל אֶת הַטַּבְלָה כֻלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ. מַעֲבִירִין מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת וְשֵׂעָר שֶׁל אֲפוּנִין וְשֵׂעָר שֶׁל עֲדָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה. סְפוֹג, אִם יֶשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה, מְקַנְּחִין בּוֹ, וְאִם לָאו, אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בְּשַׁבָּת, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק כא – משנה ג

ב"ש אומרים מגביהין מן השלחן עצמות וקליפין כו': מה שהרשו בית הלל טלטול הקליפות והעצמות לפי שהן ראויין למאכל הבהמות. וטבלא לוח גדול ישימו עליו השולחן כדי שיפול עליו הפרורים. ושער של אפונים הם הקליפות האפונים. וספוג ידוע והיא כמו צמר נעשה לחוף הים ושואף המים ומסתפגים בו. ובית אחיזה שלו הספוג הנזכר כשיש לו בית אחיזה ואוחזין אותו בו אינו מתעצר ולא נסחט כשמסתפגין בו ואפי' ר"ש אוסר להסתפג בו כשאין לו בית אחיזה לפי שהוא מתעצר ונסחט בהכרח וכל דבר שיהיה הכרחי מודה בו ר"ש אע"פ שאינו מתכוין כי ר"ש אינו אומר דבר שאינו מתכוין מותר אלא כשהתפעלות המלאכה אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה כאמרם גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ כי אפשר לגררו ולא יעשה חריץ אבל דבר הכרחי לא והוא אמרם מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ומאמר חכמים בין כך ובין כך רוצה לומר בין שיהיה לו בית אחיזה שמותר להסתפג בו או לא יהיה לו מותר לטלטלו בשבת והלכה כחכמים:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק כא – משנה ג

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מַגְבִּיהִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין. בַּגְּמָרָא קָאָמַר שֶׁאֵין אָנוּ סוֹמְכִים עַל מִשְׁנָתֵנוּ כְּמוֹת שֶׁהִיא שְׁנוּיָה, אֶלָּא מֻחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה, שֶׁבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִין מַגְבִּיהִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין, וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְסַלֵּק אֶת הַטַּבְלָא שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ תּוֹרַת כְּלִי אֲבָל לֹא יְטַלְטֵל הָעֲצָמוֹת וְהַקְּלִפִּין בַּיָּדַיִם, דְּבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וּבֵית שַׁמַּאי כְּרַבִּי יְהוּדָה. וּמִיהוּ לֹא שָׁרוּ בֵּית הִלֵּל אֶלָּא בַּעֲצָמוֹת וּקְלִפִּין דְּחָזוּ לְמַאֲכַל בְּהֵמָה אַף עַל גַּב דְּלֹא חָזוּ לְמַאֲכַל אָדָם, אֲבָל אִי לֹא חָזוּ אַף לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מוֹדוּ בֵּית הִלֵּל דַּאֲסוּרִים לְטַלְטֵל, דְּבִכְהַאי גַּוְנָא אֲפִלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה: מַעֲבִירִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת. אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְטַעְמָא כְּדִמְפָרֵשׁ בְּסָמוּךְ, שֶׁהֵן רְאוּיִין לְמַאֲכַל בְּהֵמָה: וְשֵׂעָר שֶׁל פּוֹלִין. שַׁרְבִיטִים שֶׁהַקִּטְנִית גָּדֵל בָּהֶן: עוֹר בֵּית אֲחִיזָה. בֵּית אֲחִיזָה שֶׁל עוֹר שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בּוֹ: אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. שֶׁכְּשֶׁאוֹחֲזוֹ נִסְחָט בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וַהֲוֵי פְּסִיק רֵישֵׁיהּ וְלֹא יָמוּת, דְּמוֹדֶה בֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה בֵּין אֵין לוֹ בֵּית אֲחִיזָה, נִטָּל בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא נָגוּב: וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. דְּאֵינוֹ לֹא כְּלִי עֵץ וְלֹא בֶּגֶד וְלֹא שַׂק וְלֹא מַתֶּכֶת:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק כא – משנה ג

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5