מסכת שבת פרק יט – משנה ג (משניות)

מסכת שבת פרק יט – משנה ג

מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן, בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה וּבֵין לְאַחַר הַמִּילָה, וּמְזַלְּפִין {ה} עָלָיו בַּיָּד, אֲבָל לֹא בִכְלִי. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. סָפֵק וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק יט – משנה ג

מרחיצין את הקטן בין לפני המילה כו': אמרו מזלפין היא מפרש הרחיצה שהחזיר עליה כאילו אמר בכאן כיצד מרחיצין את הקטן מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי והזילוף הוא זריקת המים או כל משקה וחלק ר"א ב"ע על זה ואמר כי מותר לרחוץ כל גופו בשבת לפני המילה ולאחר המילה וביום השלישי למילה וזאת הרחיצה היא הרחיצה בחמין ואין הפרש בכאן בין חמין שהוחמו מערב שבת ובין שהוחמו בשבת לפי שהוא סכנת נפשות והלכה כרבי אלעזר בן עזריה. ואין הלכה כרבי יהודה:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק יט – משנה ג

מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן. הַאי מַרְחִיצִין לָאו כְּדַרְכּוֹ הוּא, דְּתָנָא סֵיפָא לְפָרוֹשֵׁי רֵישָׁא כֵּיצַד מַרְחִיצִין כְּגוֹן לְזַלֵּף בַּיָּד, אֲבָל בִּכְלִי אֲפִלּוּ לְזַלֵּף אָסוּר, וְכָל שֶׁכֵּן לִרְחֹץ כְּדַרְכּוֹ: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה כוּ'. פָּלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא וְסָבַר מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן כְּדַרְכּוֹ בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה בֵּין לְאַחַר הַמִּילָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לַמִּילָה נַמִּי בֵּין בְּחַמִּין שֶׁהוּחְמוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין בְּחַמִּין שֶׁהוּחְמוּ בְּשַׁבָּת עַצְמוֹ, דְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת הִיא, וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: סָפֵק. בֶּן שְׁמֹנָה חֳדָשִׁים סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה. דְּאִי בֶּן שְׁמֹנָה כְּאֶבֶן בְּעָלְמָא הוּא וְאֵין מִילָתוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת: וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס. מִדִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית טז) הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְרַבּוֹת אַנְדְּרוֹגִינוֹס. וְתַנָּא קַמָּא, עָרְלָתוֹ כְּתִיב, מִי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ עָרֵל, יָצָא זֶה שֶׁחֶצְיוֹ נְקֵבָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק יט – משנה ג

{ד} מִן הָאוֹרְחִים, שֶׁיִּרְאֶה שֶׁלֹּא הֵכִין כָּל צָרְכָּן וְיִתְחָרֵט וִיצַוֶּה לַשַּׁמָּשׁ שֶׁלֹּא לִקְרוֹתָם. רַשִׁ"י: {ה} שֶׁכֵּן הוּא בַּתַּרְגּוּם, גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ [מִשְׁלֵי א], פַּיְסָךְ אַרְמֵי בֵּינָתָנָא. וְנִרְאֶה לִי שֶׁעִנְיָנוֹ כִּלְשׁוֹן לְהִתְחַנֵּן לוֹ [אֶסְתֵּר ד] שֶׁתִּרְגֵּם לְפַיְסָא לֵיהּ, שֶׁעַל יְדֵי גּוֹרָל מִתְפַּיְּסִין וּמִתְרַצִּין זֶה לָזֶה, לְפִי שֶׁהֻשְׁווּ הַמִּדּוֹת וְאֵין קִנְאָה וּמַחֲלֹקֶת: {ו} כְּלוֹמַר קְרוֹבִים לָבֹא לִידֵי כָּךְ שֶׁיַּעַבְרוּ מִשּׁוּם מִדָּה, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמַּקְפִּידִים זֶה לָזֶה וּרְגִילִים לִקַּח בְּמִדָּה זֶה מִזֶּה גַּם בְּיוֹם טוֹב יַעֲשׂוּ כָּךְ כוּ' וְכֵן בְּמִשְׁקָל וּמִנְיָן יָבֹאוּ לִידֵי מִשְׁקָל וּמִנְיָן מִפְּנֵי קְפִידָתָן, וּמִשּׁוּם לֹוִין וּפוֹרְעִין, דִּלְשׁוֹן הַלְוָאָה אָסוּר כְּדִלְעֵיל, וְהֵם שֶׁמַּקְפִּידִים יַזְכִּירוּ לְשׁוֹן הַלְוָאָה לְפִי שֶׁיֹּאמַר הַשּׁוֹאֵל אִם אַזְכִּיר לְשׁוֹן שְׁאֵלָה מַשְׁמַע דַּהֲדַרָה בְּעֵינֵיהּ, לְכָךְ אֹמַר לְשׁוֹן הַלְוָאָה. תּוֹסָפוֹת: {ז} מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּהַכֹּל שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת לֵיכָּא קְפֵדָא כְּלָל: {ח} סִירְכָא דְּלִישָׁנָא דִּגְמָרָא לְעֵיל בִּבְנֵי חֲבוּרָה כוּ' וּמִשּׁוּם לֹוִין וּפוֹרְעִין בְּיוֹם טוֹב (דִּבְבֵיצָה הֵם שְׁנוּיִין), אֲבָל הָכָא בְּשַׁבָּת הִיא: {ט} קֻבְיָא. שֵׁם נוֹפֵל עַל כָּל מִינֵי שְׂחוֹק שֶׁיִּקַּח אָדָם מְמוֹן חֲבֵרוֹ בְּהַסְכָּמַת אוֹתוֹ הַשְּׂחוֹק: {י} חֲלָשִׁים. מִין מִן הַגּוֹרָלוֹת: {יא} בְּיוֹם טוֹב. הָרַ"ן בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם כָּתַב שֶׁהַטַּעַם כְּדֵי לְחַבֵּב אֶת הַמִּצְוָה. וּבַסֵּיפָא כָּתַב אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת, שֶׁל חֹל, קָדָשִׁים שֶׁל אֶתְמוֹל, כֵּיוָן דְּהָיָה אֶפְשָׁר לְמֶעְבַּד מֵאֶתְמוֹל. אֲבָל הָרַאֲבַ"ד וְהַמַּגִּיד מִשְׁנֶה פֵּרְשׁוּ דִּבְכָל קָדָשִׁים אֲפִלּוּ דְּאֶתְמוֹל מַתִּיר בְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם חִבּוּב מִצְוָה, דְּהוֹאִיל וּמִצְוָה יֵשׁ מַה לִּי דְּאֶתְמוֹל מַה לִּי דְּהַיּוֹם. וּמָנוֹת רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁל חֻלִּין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5