מסכת שבת פרק יח – משנה ג (משניות)

מסכת שבת פרק יח – משנה ג

אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, אֲבָל מְסַעֲדִין. וּמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בְּשַׁבָּת, וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת {יא}, וְקוֹשְׁרִין אֶת הַטַּבּוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף חוֹתְכִין. וְכָל צָרְכֵי מִילָה {יב} עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק יח – משנה ג

אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין כו': מילדין הוא משיכת הולד מן הרחם. מסעדין הוא שעוזרין הבהמה בהתרת רגליה ונעורה ונענועה וכיוצא בו. וחכמה האשה המקבלת הולד וקוראין אותה בלשון עברית מילדת. ורוצים באמרם ממקום למקום כי אין משגיחין ואין חוששין לאסור תחומין. ואמרם מחללין עליה את השבת רוצה לומר שעושין לה כל צרכיה מהדלקת הנר ושחיטה והבשול ושחיקת סממנין לשתות וקשירת החבלים במה שתתלה עצמה בעת הלידה וזולתם מכל צרכיה הכל שוה בין אמרה צריכה אני או לא תאמר אבל אין מתחילין בחלול שבת עד שתשב על המשבר ויתחיל הדם להיות שותת ומאותה שעה לתשלום ג' ימים מחללין עליה את השבת בין אמרה צריכה אני בין אמרה איני צריכה ולתשלום ז' ימים מחללין עליה את השבת גם כן אלא אם אמרה אינה צריכה ולתשלום ל' יום אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושים כל צרכה על ידי נכרי לפי שהיא כמו חולה שאין בו סכנה והעיקר אצלנו כי חולה שיש בו סכנה מחללין עליו את השבת ואין עושין חלול שבת קטנים ולא נכרים ולא עם הארץ כדי שלא ינהגו עצמם בחלול שבת ויקל עליהם כי לא ידעו שזה החילול לא התירו לעשותו אלא מפני הצורך הגדול וההכרח אבל עושין אותו גדולי ישראל ואם הוא חולה שאין בו סכנה עושין צרכיו ע"י נכרי וכן אמרו דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה. ואומר תנא קמא שקושרין טבור הולד ומניחין אותו נתלה ממנו עד מוצאי שבת וכורתין אותו ואינה הלכה אבל כורתין אותו ומנקין אותו ונותנין עליו אבק ההדס ודומה לו וכורכין אותו בבגדים וכל זה בשבת ועוד יתבארו צרכי מילה בפרק שאחר זה והלכה כרבי יוסי כאשר זכרנו:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק יח – משנה ג

אֵין מְיַלְּדִין. אֵין מוֹשְׁכִין הַוָּלָד מִן הָרֶחֶם בְּיוֹם טוֹב, דְּאִיכָּא טִרְחָא יְתֵירָא: אֲבָל מְסַעֲדִין. אוֹחֵז אֶת הַוָּלָד שֶׁלֹּא יִפֹּל לָאָרֶץ: חֲכָמָה. מְיַלֶּדֶת בְּקִיאָה: מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְאִסּוּר תְּחוּמִים: וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. מִשָּׁעָה שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר וּמַתְחִיל הַדָּם לִהְיוֹת שׁוֹתֵת עַד כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים אַחַר שֶׁיָּלְדָה, בֵּין אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי בֵּין לֹא אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי מְחַלְּלִין. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה, אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי מְחַלְּלִין, לֹא אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי אֵין מְחַלְּלִין. מִשִּׁבְעָה וְעַד שְׁלֹשִׁים, אֲפִלּוּ אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי אֵין מְחַלְּלִין, אֲבָל עוֹשִׂים צְרָכֶיהָ עַל יְדֵי נָכְרִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּחוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, וְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה עוֹשִׂין צְרָכָיו עַל יְדֵי נָכְרִי: וְקוֹשְׁרִים הַטַּבּוּר. שֶׁל וָלָד שֶׁהוּא אָרֹךְ, וְאִם לֹא יִקְשְׁרוּהוּ וְיִכְרְכוּהוּ יֵצְאוּ מֵעָיו. אֲבָל אֵין כּוֹרְתִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת לְדִבְרֵי תָּנָא קַמָּא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף חוֹתְכִין. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי שֶׁחוֹתְכִין אוֹתוֹ וּמְנַקִּים אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין עָלָיו אֲבַק הֲדַס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ: וְכָל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת. וּלְקַמָּן בְּאִידָךְ פִּרְקָא מְפָרֵשׁ לְצָרְכֵי מִילָה מַאי נִיהוּ:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק יח – משנה ג

{ז} בְּמֵי מְעָרָה כוּ'. מוֹקְמִינַן בַּגְּמָרָא דְּמֵי מְעָרָה חַמִּין דּוּמְיָא דְּמֵי טְבֶרְיָא, וּלְהָכִי קָתָנֵי הָרוֹחֵץ דִּיעֲבַד, דִּלְכַתְּחִלָּה לֹא יִרְחֹץ בְּחַמִּין, אֲבָל בְּמֵי טְבֶרְיָא רוֹחֵץ לְכַתְּחִלָּה, וְלֹא תָּנֵי לַהּ הָכָא אֶלָּא לְגִלּוּיֵי אַמֵּי מְעָרָה דְּחַמִּין הֵן, וְרוֹצֶה לוֹמַר חַמֵּי הָאוּר שֶׁהוּחֲמוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ח} וְהוּא מִלְּשׁוֹן מִטְפַּחַת הַסְּפוֹג דְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ט' דְּכִלְאַיִם. וְכָתַב הָרַ"ן דִּוְנִסְתַּפֵּג דְּמַשְׁמַע דִּיעֲבַד לָאו דַּוְקָא, דַּאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מִסְתַּפֵּג כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא כוּ' מִסְתַּפְּגִים כוּ', וְלֹא מַשְׁמַע לְחַלֵּק בֵּין אָדָם אֶחָד לַעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם אֶלָּא לְעִנְיַן הֲבָאָה. וְכָתַב עוֹד וְלֹא גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכָּל הָרוֹחֲצִים מִסְתַּפְּגִים אִם אַתָּה אוֹסֵר עָלָיו לְהִסְתַּפֵּג אַף אַתָּה אוֹסְרוֹ בִּרְחִיצָה, וְאֵין הַדָּבָר עוֹמֵד כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק כִּירָה. עַד כָּאן. וְאִם תֹּאמַר וְהָאֵיךְ שָׁרִינַן לְהִסְתַּפֵּג בְּבֶגֶד, הָא תְּנַן בְּפֶרֶק כ"א מִשְׁנָה ב' הָיְתָה עָלָיו לַשְׁלֶשֶׁת מְקַנְּחָהּ, וּפֵרֵשׁ הָרַ"ב דְּלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ מַיִם מִשּׁוּם דִּשְׁרִיָּתוֹ זֶה כִּבּוּסוֹ, וּמִיהוּ הָתָם כָּתַב הָרַ"ן כוּ' וּמַסִּיק דְּדַוְקָא בְּבֶגֶד מְטֻנָּף אָמְרִינַן שְׁרִיָּתוֹ הוּא כִּבּוּסוֹ. סֵפֶר הַתְּרוּמָה: {ט} לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ. שֶׁאִם נַתִּיר לוֹ לְהָבִיאָם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּסְחֹט כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ וְהוּא יָבֵשׁ, אֲבָל כְּשֶׁנֹּאמַר לוֹ כִּי אֵין דֶּרֶךְ לְהוֹצִיא זֶה הַבֶּגֶד שֶׁנִּסְתַּפֵּג מִמְּקוֹם רְחִיצָתוֹ, יַנִּיחוֹ שָׁם וְלֹא יָחוּשׁ לוֹ, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה יָבֵשׁ אוֹ שָׁרוּי. הָרַמְבַּ"ם:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5