מסכת שבת פרק יח – משנה א
מְפַנִּין אֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קֻפּוֹת {ב} שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּמִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר. מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וּדְמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַתֻּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לַעֲנִיִּים. אֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל {ד}, וְלֹא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְלֹא אֶת הַלּוּף, וְלֹא הַחַרְדָּל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בְּלוּף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִין {ו}:
פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק יח – משנה א
מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן כו': מפנין מלה עברית מן פניתי הבית (בראשית כד) ואמרו אפי' ד' וה' על דרך הרבוי כאילו אמר אפי' מנין גדול ובתנאי שלא יפנה אותו האוצר כולו עד שלא יניח שם שום דבר וזהו ענין אמרו אבל לא את האוצר והטעם בזה כי קרקע האוצר חפור וחרב ונחוש שמא ישוה קרקעו בידו והוא אמרם דילמא אתי לאשוויי גומות ולא התירו זה אלא לדבר מצוה כמו שהמשיל מפני האורחין ומפני בטול בה"מ ואם הוצרך אדם לפנות לא יפנה יותר מד' או ה' אלא כל חד וחד מפני לנפשיה. והתירו טלטול התרומה ואפי' היה ישראל כיון שהיא ראויה לכהן ובתנאי שתהיה תרומה טהורה שתהיה ראויה לאכילה וכמו כן הדמאי הוא ראוי לעניים על העיקר שהוא אצלנו מאכילין את העניים דמאי. ואמרו כי מותר להניע מעשר ראשון שנטלה תרומתו ולטלטלו ואינו רוצה במעשר ראשון כשהוציאו כמשפטו ואחר כן הוציאו ממנו מעשר מן המעשר כפי החיוב כי אינו מדבר בכיוצא בו כי לא נשאר בו טעם שימנע הנעתו וטלטולו אבל מדבר במעשר ראשון שהוציאו הישראל בשבלים קודם שיודש ויהיה דגן ויוציאו ממנו התרומה גדולה בחיוב והודיענו כי המעשר שהוציאו על זה הדרך לא יתחייב הלוי להוציא ממנו אלא תרומת מעשר בלבד החלק שנשאר עליו אבל חלק תרומה גדולה שיתחייב בה אותו המעשר לא לפי שאותה תרומה אינה חלה אלא על החטה אחר הדישה והברירה. ואמרם מעשר שני והקדש שנפדו אפי' פדה אותם לעצמו שיתחייב בתוספת חומש כיון שנתן הקרן יטלטלו אע"פ שנשאר עליו החומש. ואמרם ולא את הטבל אפי' טבל מדרבנן כשנזרע בעציץ שאינו נקוב. ואמרם ולא את המעשר ראשון שלא נטלה תרומתו אינו רוצה בו שלא הורם ממנו תרומת מעשר כי זה מבואר אבל מה שלא הוציאו ממנו חובתו מתרומה גדולה אע"פ שהוציאו תרומת מעשר וזה ראוי וחובה כשהוציאו המעשר מן הזרע אחר הדישה והברירה (*ואפילו) הוציאו ממנו תרומה גדולה מקודם. ואמרם מעשר שני והקדש שלא נפדו רוצה בו שלא נפדו כהלכה כגון שיפדה מ"ש על חתיכה של כסף וזה הפדיון אינו הגון ולא נעשה כהלכתו עד שיפדה על כסף מפותח רוצה לומר מעות מצויירים כמו שאמר הכתוב וצרת הכסף בידך ואמרו חכמים (ב"מ דף נד.) דבר שיש עליו צורה או שיחלל ההקדש על הקרקע ואין דין הקדש שיפדה אלא במטלטלין כמו שאמר הכתוב (ויקרא כז) ונתן את הערכך ביום ההוא וגו' שיהיה הדבר הנתן מיד ליד וכבר הקדמנו פירוש אלו הענינים בעצמם ובאורם בתכלית הבאור בפרק ז' מברכות ונשנו אלו העקרים במקומות רבים מסדר זרעים ומה שאמרנו בכאן מזה הענין לא היה אלא על דרך הזכרון כאשר הקדמנו. ולוף מין ממיני הבצלים בלי ספק. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק יח – משנה א
מְפַנִּין. אִם צָרִיךְ לִמְקוֹמָן לְהוֹשִׁיב שָׁם אוֹרְחִין לְהָסֵב בַּסְּעוּדָה אוֹ תַּלְמִידִים לִשְׁמֹעַ הַדְּרָשָׁה, וְדַוְקָא לִדְבַר מִצְוָה שָׁרֵי וְלֹא חָיְשִׁינַן לְטִירְחָא דְּשַׁבָּת: אַרְבַּע וְחָמֵשׁ. לָאו דַּוְקָא, דְּאִי בָּעֵי אֲפִלּוּ טוּבָא נַמִּי {א}: אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר. כְּלוֹמַר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגְמֹר אֶת הָאוֹצָר כֻּלּוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְקַרְקָעִיתוֹ, דִּלְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גֻּמּוֹת: מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה. וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל דְּלֹא חַזְיָא לֵיהּ יוּכַל לְטַלְטְלָהּ וּלְפַנּוֹתָהּ, כֵּיוָן דְּחַזְיָא לְכֹהֵן: וּדְמַאי. דְּחָזֵי לַעֲנִיִּים, כְּדִתְנָן מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וְאִי בָּעֵי הֲוָה מַפְקִיר לְנִכְסֵיהּ וַהֲוֵי עָנִי וְחָזֵי לֵיהּ, הַשְׁתָּא נַמִּי חָזֵי לֵיהּ {ג}: וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ. שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְלֹא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּים בֶּן לֵוִי וְלָקַח הַמַּעֲשֵׂר בְּשִׁבֳּלִין דַּעֲדַיִן לֹא חָלָה עָלֶיהָ חוֹבַת תְּרוּמָה, שֶׁאֵין הַדָּגָן חַיָּב בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁיִּתְמָרֵחַ בַּכְּרִי, וְזֶה שֶׁהִקְדִּים וְלָקַח הַמַּעֲשֵׂר בְּשִׁבֳּלִין אֵינוֹ מַפְרִישׁ אֶלָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בִּלְבַד, וּמֻתָּר בַּאֲכִילָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוּ מִמֶּנָּה תְּרוּמָה גְּדוֹלָה: וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. שֶׁפָּדוּ אוֹתָן הַבְּעָלִים וְנָתְנוּ אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתְנוּ אֶת הַחֹמֶשׁ, וְשָׁמְעִינַן מֵהָכָא שֶׁהֵם פְּדוּיִין וְהַחֹמֶשׁ הֲוֵי מִלְוֶה גַּבֵּי בְּעָלִים: אֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל. וַאֲפִלּוּ טֶבֶל דְּרַבָּנָן, כְּגוֹן הַזָּרוּעַ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב: וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ. אִם הִקְדִּים בֶּן לֵוִי וְלָקַח הַמַּעֲשֵׂר אַחַר שֶׁנִּתְמָרְחָה הַתְּבוּאָה בַּכְּרִי קֹדֶם שֶׁהִפְרִישׁוּ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, וְהִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְלֹא הִפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, זֶהוּ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ הָאָמוּר כָּאן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְמָרְחָה בַּכְּרִי וְנִתְחַיְּבָה בִּתְרוּמָה, כְּשֶׁלּוֹקֵחַ הַמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה טֶבֶל הֲוֵי וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת: וְלֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. כְּגוֹן שֶׁנִּפְדּוּ אֲבָל לֹא נִפְדּוּ כַּהֲלָכָה, כְּגוֹן שֶׁפָּדָה הַמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל גְּרוּטָאוֹת שֶׁל כֶּסֶף, וְאֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נִפְדֶּה אֶלָּא בְּמָעוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם צוּרָה דִּכְתִיב (דְּבָרִים יד) וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ. וְהֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ נִפְדֶּה בְּקַרְקַע {ה} דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא, דָּבָר הַנִּתָּן מִיָּד לְיָד: לוּף. מִין קִטְנִית שֶׁאֵינוֹ רָאוּי חַי אֲפִלּוּ לִבְהֵמָה. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ מִין מִמִּינֵי הַבְּצָלִים: לְעוֹרְבִין. כְּגוֹן עֲשִׁירִים שֶׁמְּגַדְּלִים עוֹרְבִים לִגְדֻלָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק יח – משנה א
{ג} דְּאֵין בִּמְקַלְקֵל שׁוּם אִסּוּר. רַשִׁ"י. וְזֶה תֵּימַהּ דִּבְמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק י"ג דִּתְנַן כָּל הַמְקַלְקְלִים פְּטוּרִים, לֹא תָּנֵי דְּמֻתָּרִין, דְּהַיְנוּ פְּטוּרִין אֲבָל אָסוּרִין כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא סוֹף פֶּרֶק י"ג. וְהָרַ"ן כָּתַב דְּכֵיוָן דִּבְעָלְמָא מְקַלְקֵל פָּטוּר הָכָא מִשּׁוּם צֹרֶךְ שַׁבָּת שָׁרֵי לְכַתְּחִלָּה. וְכָתַב עוֹד דְּהָכָא שָׁרֵי דַּוְקָא בִּכְלִי קָטָן דְּלֹא שַׁיָּךְ בֵּיהּ בִּנְיָן וּסְתִירָה אֲבָל בִּכְלִי גָּדוֹל לֹא. וּכְלִי גָּדוֹל כָּל שֶׁמַּחְזִיק אַרְבָּעִים סְאָה. כֵּן מַשְׁמַע בְּבֵית יוֹסֵף. וְהָרֹא"שׁ מוֹקֵי לְמַתְנִיתִין דְּהָכָא בֶּחָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְדִבֵּק שְׁבָרֶיהָ בַּזֶּפֶת וְכֵן הוּא בְּתוֹסָפוֹת וְטוּר: {ד} הוֹאִיל וְאִם מֵרַח חַיָּב הִלְכָּךְ חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא מֵרַח. וְלֹא חָשַׁשׁ וְנִסְתַּפֵּק בְּאִם מֵרַח אִי חַיָּב אִי לֹא דְּאֵין נִרְאֶה דְּרַבִּי יְהוּדָה לְאִיפְּלוֹגֵי אַתַּנָּא קַמָּא אֲתָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5