מסכת שבת פרק יד – משנה א
שְׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, הַצָּדָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן, חַיָּב. וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר, הַצָּדָן לְצֹרֶךְ, חַיָּב, שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, פָּטוּר. חַיָּה וְעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, הַצָּדָן פָּטוּר, וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב:
פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק יד – משנה א
שמנה שרצים האמורים בתורה הצדן כו': דע כי החובל והוא העושה חבורה אינו חייב אלא בשני תנאין האחד שיעשה חבורה בנפש חיה שיש לו עור ויצא ממנו דם או שיהיה הדם צרור תחת העור כמו שיארע מהכאות האבן וכיוצא בו והתנאי השני הוא שיתכוין באותה חבורה שיהנה באותו דם או באותו בשר לרפואה או להאכילה לבהמה אבל אם לא נתכוון אלא היזק הבהמה או לצערה הרי הוא מקלקל וכבר קדם באמרם כל המקלקלין פטורין וזה הוא ענין אמרם החובל בצריך לכלבו והמבעיר בצריך לאפרו אז יהיה חייב והשורף דבר מן הדברים ומתכוין לאפרו הוא מבעיר המנוי בכלל אבות מלאכות והחובל ונתכוון למה שאמרנו הוא תולדת דש לפי שהוא מפרק אותו דבר ומבדילו מחבורו ואמר בכאן כי אלו הח' מינין הנזכרים בתורה לענין הטומאה והן החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת (ויקרא יא) הם כולם בעלי עור ולפיכך החובל בהם כמו שהתנינו יהיה חייב וזולתם מן השרצים והרמשים אין להם עור ולפיכך החובל בהם פטור לפי שהוא מתחדש וחוזר לקדמותו וכמו כן ההורגן פטור אלא הנולד מהם מזכר ומנקבה וכבר נתברר במלאכת הרפואות כי העור כשיחבול לא ישוב כמו שהיה לעולם ולפיכך הוא חייב על כל מה שיש לו עור:
ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק יד – משנה א
שְׁמֹנָה. הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר כוּ' הַמְּנוּיִין בְּפָרָשַׁת וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי: הַצָּדָן חַיָּב. שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָן נִצּוֹד: וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב. דְּיֵשׁ לָהֶן עוֹר וְהַוְיָא לַהּ חַבּוּרָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת, וְחַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק שֶׁהִיא תּוֹלָדָה דְּדָשׁ {א}. אִי נַמִּי כֵּיוָן דְּיֵשׁ לָהֶן עוֹר נִצְבָּע הָעוֹר בַּדָּם הַנִּצְרָר בּוֹ וְחַיָּב מִשּׁוּם צוֹבֵעַ: וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. כְּגוֹן תּוֹלָעִים וְחֶלְזוֹנוֹת וְעַקְרַבִּים, הַחוֹבֵל בָּהֶם פָּטוּר, דְּאֵין לָהֶם עוֹר: שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ פָּטוּר. דְּאֵין בְּמִינָן נִצּוֹד {ב}: חַיָּה וְעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הַצָּדָן פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי נִצּוֹדִים וְעוֹמְדִים הֵן: וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב. דְּיֵשׁ לָהֶן עוֹר. וְאֵין הַחוֹבֵל חַיָּב בְּכָל הָנֵי דִּתְנִינַן בְּמַתְנִיתִין אֶלָּא בְּצָרִיךְ לַדָּם {ג}, אֲבָל אִם לֹא חָבַל אֶלָּא לְהַזִּיק, הָא קַיְמָא לָן כָּל הַמְקַלְקְלִים פְּטוּרִים:
עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק יד – משנה א
{יב} תֵּימַהּ דְּאֵין צֹרֶךְ לְכָל זֶה דְּהָא לֹא קַיְמָא לָן כְּרַבִּי יִצְחָק וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּעַצְמוֹ בְּסוֹף פֶּרֶק ג' דְּטַעְמָא דְּאֵין מְבַטְּלִין כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ, וְאִם כֵּן הָכָא לֹא קָשֶׁה וְלֹא מִידֵי: {יג} לְפִי שֶׁאֵין זֶה מְקוֹם יְשִׁיבַת בְּנֵי אָדָם וְלֹא מִמְאִיס. הָרַמְבַּ"ם. וְתֵימַהּ דְּאִם כֵּן כִּי הָוֵי נַמִּי שֶׁל נַעַר קָטָן לִתְּסַר לְטַלְטְלוֹ וְלֹא לוֹקִים מַתְנִיתִין אֶלָּא בָּאַשְׁפָּה שֶׁבֶּחָצֵר. וּבַגְּמָרָא דְּשֶׁל קָטָן שָׁרֵי דְּרָאוּי לְהַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים. וְיֵשׁ גִּרְסָא אַחֶרֶת לְהַפּוֹסְקִים וְאֵין חִלּוּק בֵּין צוֹאַת קָטָן לְצוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, אֶלָּא לְהָכִי מוֹקְמִינַן בְּצוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, דְּכֵיוָן שֶׁדַּרְכָּם לִהְיוֹת בְּחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁאָדָם מַקְצֶה לָהֶם מָקוֹם לֹא שָׁרֵי לְטַלְטְלָם מִשּׁוּם גְּרָף, מִיהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִתְלַכְלֵךְ כּוֹפֶה עָלֶיהָ כְּלִי, אֲבָל שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁדַּרְכָּהּ לִהְיוֹת בֶּחָצֵר שֶׁדָּרִין בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁל קְטַנִּים, אֵין צָרִיךְ לִכְפִיַּת כְּלִי אֶלָּא מֻתָּר לְכַבְּדָהּ וּלְהוֹלִיכָהּ לְבֵית הַכִּסֵּא. וּלְגִרְסָא זוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן הָרַ"ב: {יד} וְכֵן כָּתַב בְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם, וּמַשְׁמַע דְּחִיּוּבָא לֵיכָּא. וְטַעְמָא נִרְאֶה, לְפִי שֶׁהַנָּחָשׁ מֵהַדְּבָרִים שֶׁאֵינָן בְּמִינָן נִצּוֹד, דַּאֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. אֲבָל תֵּימַהּ דְּפֶרֶק ב' דְּעֵדֻיּוֹת מִשְׁנָה ה' הַצָּד נָחָשׁ לִרְפוּאָה חַיָּב שְׁמַע מִינַּהּ שֶׁהוּא מֵאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָן צִידָה דְּחַיָּב בְּכוּלְהוּ גַּוְנֵי. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ בַּדְּבָרִים שֶׁבְּמִינָן נִצּוֹד בֵּין לְצֹרֶךְ בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אוֹ לְשַׂחֵק בָּהֶן חַיָּב. וְלָכֵן נִרְאֶה דְּהַאי אִסּוּר דְּנָקְטֵי לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא הוּא הַדִּין דְּחַיָּב. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5