מסכת שבת פרק יא – משנה ב (משניות)

מסכת שבת פרק יא – משנה ב

כֵּיצַד. שְׁתֵּי גְזֻזְטְרָאוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ, פָּטוּר. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בִּדְיוֹטָא אַחַת, הַמּוֹשִׁיט חַיָּב, וְהַזּוֹרֵק פָּטוּר, שֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם {ו}, שְׁתֵּי עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מוֹשִׁיטִין הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ, אֲבָל לֹא זוֹרְקִין. חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְרָחְבָּן אַרְבָּעָה, הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן, חַיָּב, פָּחוֹת מִכֵּן, פָּטוּר:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק יא – משנה ב

כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו בר"ה כו': חוליות הבור והסלע שהן גבוהים י' כו': גזוזטראות כצוצריות והוא בנין מעצים יוצא מן הכותל ולחוץ בעליות על רשות הרבים ועושין אותו כדי להרחיב העליה יהיו אותן הגזוזטראות רשות היחיד גמורה וכבר הקדמנו זכירת מצריה וכשהיתה אותה הגזוזטרא יוצאה לרשות הרבים מזה הצד וגזוזטרא אחרת מצד אחר יהיה רשות הרבים באמצע ורשות היחיד מכאן ורשות היחיד מכאן. בדיוטא אחת שיהיו שתיהם בשוה בעליה אחת האחת נמשכת אחר חברתה ורשות הרבים ביניהם כזאת הצורה המושיט חייב כי כן היתה עבודת הלוים כאשר יתבאר והזורק פטור כמו שאמרו חכמים כי זורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע פטור והדין היה כמו כן במושיט לולי שהיא עבודה נשתמשו בה במשכן וכל המלאכות ממשכן גמרינן להו ודע כי אמרם המושיט חייב ואפילו למעלה מי' לפי שהלוים למעלה מי' היו מושיטין ואחר כן חזר לבאר איך היתה עבודת הלוים ואמרו שתי עגלות זא"ז מושיטין את הקרשים מזו לזו כי העגלות היו נושאין עליהם הקרשים על זאת הצורה וכל אחת מאלו העגלות היה רשות היחיד: חולית הבור הוא הרפש והטיט הנמצא בקרקעיתו והודיענו כי כשיש בעומק הבור עם החוליא עשרה טפחים יצטרף הבור עם החוליא להשלים עשרה טפחים: ואמרם הנוטל מהם ונותן שיטול מהם ויתן ברשות הרבים והנותן עליהם שיטול מרשות הרבים ויניח עליהם [כפי] העקרים שבארנו בתחלת זאת המסכתא:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק יא – משנה ב

כֵּיצַד. רַבָּנָן קָאָמְרֵי לֵיהּ: שְׁתֵּי גְּזֻזְטְרָאוֹת. וְהֵן נְסָרִים יוֹצְאִים מִכֹּתֶל הָעֲלִיָּה וְלַחוּץ עַל רְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַגְּזוּזְטְרָאוֹת עַצְמָן הֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד, וּכְשֶׁהֵן זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לְזוֹ פָטוּר, שֶׁלֹּא מָצִינוּ זְרִיקָה וְהוֹשָׁטָה בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְרֹחַב רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסִיק בֵּינֵיהֶן: הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בִּדְיוֹטָא אַחַת. כְּלוֹמַר בָּעֲלִיָּה אַחַת בְּאֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים, וְיֵשׁ הֶפְסֵק רְשׁוּת הָרַבִּים בֵּינֵיהֶן: הַזּוֹרֵק פָּטוּר. הוֹאִיל וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה הוּא, וְלֹא מָצִינוּ זְרִיקָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים בַּמִּשְׁכָּן, וְהַמּוֹשִׁיט חַיָּב, וְאַף עַל פִּי שֶׁמּוֹשִׁיט לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁמָּצִינוּ הוֹשָׁטָה כַּיּוֹצֵא בָּהּ בַּמִּשְׁכָּן מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְאֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסִיק בֵּינֵיהֶן: שֶׁכֵּן הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם. מוֹשִׁיטִים מִזֶּה לָזֶה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה {ה} וְאֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, כֵּיצַד, [שְׁתֵּי] עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּפוֹרְקֵי הַמִּשְׁכָּן הָיוּ מוֹשִׁיטִין לְאוֹתָם שֶׁעַל הָעֲגָלוֹת שֶׁאֶצְלָן הֵן סְמוּכוֹת וּקְרוֹבוֹת, וְהֵן מוֹשִׁיטִין לְאֵלּוּ שֶׁלִּפְנֵיהֶם, וְכָל אַחַת מֵהָעֲגָלוֹת רְשׁוּת הַיָּחִיד הֵן: אֲבָל לֹא זוֹרְקִים. שֶׁאֵין הַקְּרָשִׁים נִזְרָקִין מִפְּנֵי כָּבְדָּן: חֻלְיַת הַבּוֹר. עָפָר שֶׁמּוֹצִיאִין מֵחֲפִירַת הַבּוֹר רְגִילִין לִתֵּן סְבִיבוֹת פִּי הַבּוֹר כְּמִין חוֹמָה לְהֶקֵּף, וְאַשְׁמְעִינַן דְּבוֹר וְחֻלְיָתוֹ מִצְטָרְפִין לַעֲשָׂרָה, וְתָנֵי בּוֹר לְעָמְקוֹ וְתָנֵי סֶלַע לְגָבְהוֹ: הַנּוֹטֵל מֵהֶן. וּמֵנִיחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ הַנּוֹטֵל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנוֹתֵן עַל גַּבָּן, חַיָּב: הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכֹּתֶל. מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע וְנָח בַּכֹּתֶל הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה דְּבֵלָה שְׁמֵנָה וְנִדְבְּקָה בַּכֹּתֶל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר, דְּכָל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְקוֹם פְּטוֹר הוּא:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק יא – משנה ב

{א} הָאוֹרֵג. אַף עַל גַּב דְּהַצָּד צְבִי וּמְלָאכוֹתָיו נִשְׁנֵית סָמוּךְ לִמְלֶאכֶת הַכּוֹתֵב, הִקְדִּים דִּינֵי אוֹרֵג וְדִכְוָתֵיהּ מִשּׁוּם דְּדָמְיָן בְּשִׁעוּרָא, דְּכוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב וְכֵן אוֹרֵג בִּשְׁתַּיִם, וְאַף רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבִירָא לֵיהּ בִּשְׁנַיִם אֶלָּא דִּמְחַלֵּק בֵּין אַלִּימֵי לִקְטִינֵי כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא. וְאֵחֵר [הָעוֹשֶׂה] שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין לְסָמְכוֹ לְאִינָךְ דְּלֵית בְּהוּ פְּלֻגְתָּא וְשִׁעוּרָן נַמִּי שְׁנַיִם. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5