מסכת שבת פרק ט – משנה ב (משניות)

מסכת שבת פרק ט – משנה ב

מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם. מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה בְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאֶחָד בָּאֶמְצַע, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא) כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ, זַרְעָהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא זֵרוּעֶיהָ:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק ט – משנה ב

מנין לספינה שהיא טהורה כו': מנין לערוגה שהיא ו' על ו' טפחים כו': ראייתו מאמרו בלב ים שהיא כמו הים וכאשר הים אינו מטמא כמו כן כל מה שבתוכו אינו מטמא ואפי' היתה ספינה של חרס ואפי' טעונה ביבשה והורידוה לים: וערוגה ששה על ששה טפחים כבר בארנוהו בפרק שלישי מכלאים ואני אזכיר לך ממנו בכאן מעט מזער כפי דרכנו זה והוא כי אנחנו צריכים שיהיה בין כל זריעה וזריעה ריחוק טפח ומחצה כדי שלא יתערבו משום כלאים אלא אם תהיה זוית בצד זוית או בצד צלע מקום זריעה שניה אז לא נצטרך להרחיק ביניהן כי הגבלת הזוית יראה הבדלתם וכבר ציירנו בכלאים צורות הרבה ואני אצייר לך בכאן אחת כדי שיתבאר ענין זאת ההלכה ואיך יזרע אדם חמשה זרעים וראייתו ממלת זרועיה שהיא מורה על הרבוי ואינו ראיה אלא היא אסמכתא חלושה כמי סימן וכשתרצה לדעת דיני ערוגה תעיין דברינו *בחמישי בכלאים והוא כולו דבר אמת ואינו לרבי עקיבא בלבד:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק ט – משנה ב

שֶׁהִיא טְהוֹרָה. שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: בְּלֶב יָם. וּפְשִׁיטָא דָּאֳנִיָּה בְּלֵב יָם הִיא, אֶלָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן דִּסְפִינָה הֲרֵי הִיא כְּיָם, מַה יָּם טָהוֹר, אַף סְפִינָה טְהוֹרָה, וַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס, וַאֲפִלּוּ טְעָנוּהָ בַּיַּבָּשָׁה וְהוֹרִידוּהָ לַיָּם: שֶׁזּוֹרְעִים בָּהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים. וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַפְרִישׁ בֵּינֵיהֶן הֶפְרֵשׁ הָרָאוּי וְלֹא הֲוֵי עִרְבּוּב: אַרְבָּעָה בְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה. מְמַלֵּא אֶת כָּל הָרוּחַ עַד סָמוּךְ לַקֶּרֶן, וּבָאֶמְצַע אֵינוֹ זוֹרֵעַ אֶלָּא גַּרְעִין אֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַגַּרְעִין שֶׁבְּאֶמְצַע רָחוֹק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִן הַזָּרוּעַ שֶׁבְּכָל רוּחַ, דְּשִׁעוּר יְנִיקַת כָּל זֶרַע טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵצֶל הַקְּרָנוֹת שֶׁבָּרוּחוֹת הַזְּרָעִים קְרוֹבִים זֶה לָזֶה וְאֵין בֵּינֵיהֶם הַרְחָקָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְיוֹנְקִין זֶה מִזֶּה, אֵין כָּאן בֵּית מֵחוֹשׁ, דְּאַכִּלְאַיִם בִּלְבַד קָפֵיד קְרָא דְּלֹא לֵיהֱוֵי עִרְבּוּב, וְלִיְנִיקָה לֹא חָיְשִׁינַן, כְּדִתְנָן (בָּבָא בַּתְרָא פ"ב מי"ב) הָיָה גָּדֵר בֵּינְתַיִם זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן, וְאַף עַל גַּב דְּיָנְקֵי מִתַּתָּאֵי. וְכָאן יֵשׁ הֶכֵּר גָּדוֹל, שֶׁרוּחַ זוֹ זְרוּעָה צָפוֹן וְדָרוֹם, וְרוּחַ זוֹ זְרוּעָה מִזְרָח וּמַעֲרָב, אֲבָל בֵּין זֶרַע הָאֶמְצָעִי לְזֵרְעוֹנֵי הָרוּחוֹת אֵין הֶכֵּר, וְאִי מְקָרְבֵי הֲוֵי עִרְבּוּב, הִלְכָּךְ צָרִיךְ הֶרְחֵק כְּדֵי יְנִיקָה: שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ. תּוֹצִיא חַד, צִמְחָהּ חַד, זֵרוּעֶיהָ תְּרֵי, תַּצְמִיחַ חַד, הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וְשִׁשָּׁה טְפָחִים לֵיכָּא לְמֵילַף מִקְּרָא, אֶלָּא קִים לְהוּ לְרַבָּנָן {א} דַּחֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים בְּשִׁשָּׁה טְפָחִים לֹא יָנְקֵי הָרוּחוֹת מִן הָאֶמְצָעִי, וְלֹא הָאֶמְצָעִי מִן הָרוּחוֹת, דְּשִׁעוּר יְנִיקַת כָּל זֶרַע טֶפַח וּמֶחֱצָה, הִלְכָּךְ כִּי רָמִיז לִקְרָא חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים, בַּעֲרוּגָה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים קָאָמַר. וּבְמַסֶּכֶת כִּלְאַיִם פֵּרַשְׁתִּי הִלְכוֹת עֲרוּגָה וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ, וְכָאן קִצַּרְתִּי:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק ט – משנה ב

{טו} וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁמּוֹלִיכָה מִכְחוֹל סְבִיב הָעַיִן כְּאָדָם הַמּוֹלִיךְ קֻלְמוּס סְבִיב הָאוֹת, וּפָרֵיךְ וְכִי דֶּרֶךְ כְּתִיבָה בְּכָךְ. אַךְ בַּגְּמָרָא מַסִּיק כּוֹחֶלֶת מִשּׁוּם צוֹבַעַת: {טז} וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ וְכִי דֶּרֶךְ בִּנְיָן בְּכָךְ, אִין כִּדְדָרִישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע, מְלַמֵּד שֶׁקְּלָעָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כוּ' שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵי הַיָּם קוֹרִין לְקַלְעִיתָא בִּינִיתָא. וְהַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו וּשְׂעָרוֹ וּשְׂפָמוֹ וּזְקָנוֹ כוּ' מִשּׁוּם גּוֹזֵז: {יז} גְּמָרָא. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, כְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב: {יח} הָרַמְבַּ"ם. וְלֹא פֵּרֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר. וּבַגְּמָרָא מַשְׁמַע לְהֶפֶךְ דִּלְעַצְמוֹ יָכֹל לְאַמֵּן יָדָיו וּלְתַקְּנוֹ בְּלֹא כְּלִי יוֹתֵר מִלַּחֲבֵרוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5