מסכת שבת פרק ט – משנה א (משניות)

מסכת שבת פרק ט – משנה א

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁמְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא כַּנִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל) תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה, צֵא תֹּאמַר לוֹ, מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק ט – משנה א

אמר ר' עקיבא מנין לע"ז שמטמאה במשא כו': טומאת משא היא כי מי שנושא דבר שהוא מטמא במשא אפי' שלא נגע בו אלא שיהיה בינו לבינו דבר מבדיל כיון שהיה כובד אותו הדבר הטמא עליו טמאו ובתחלת סדר טהרות יבאר הדברים המטמאין במשא ומה שאינן מטמאין ושם נזכיר הראיות כלם ורבי עקיבא סובר כי מי שנושא עבודה זרה נטמא ואפי' היתה בקופה וכיוצא בה וחכמים אומרים אינה מטמאה אלא במגע והנוגע בה בעצמו הוא נטמא והראיה שהביא רבי עקיבא שהיא מטמאה במשא מאותה ראיה עצמה אמרו חכמים שהיא לא תטמא לאברים והוא אמרם אקשייה רחמנא לנדה שאינה מטמאה אברים וכמו שיד הנדה ורגלה כשהן קטועין אינן מטמאין משום נדה כמו כן חלק מצורת עבודה זרה אינה מטמאה אלא כולה היא המטמאה במגע כשרץ שאינו מטמא אלא במגע כאשר נבאר בתחלת הלכות טהרות והמשילה הכתוב לשרץ באמרו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא (דברים ז) וטעם מה שהלכו חכמים בטומאת עבודה זרה לקולא לפי שהיא מדרבנן והעיקר אצלנו כי כל מה שהוא מדרבנן ונוכל להקל או להחמיר שנלך בה להקל והלכה כחכמים:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק ט – משנה א

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא מִנַּיִן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁמְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא. אַיְדֵי דְּאָיְרֵי לְעֵיל בְּאַסְמַכְתָּא גַּבֵּי חֶרֶס, נָקַט נַמִּי לְהָנֵי קְרָאֵי דְּאַסְמַכְתָּא. וּקְרָא דְּתִזְרֵם כְּמוֹ דָּוָה הוּא סָמוּךְ לִקְרָא דְּלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶס דְּאַיְתֵי לְעֵיל. אִי נַמִּי מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנָא מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה וְכוּ' תָּנָא לְהָנָךְ מִנַּיִן דְּדָמוּ לַהּ: מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא. הַנּוֹשֵׂא אוֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וַאֲפִלּוּ לֹא נָגַע בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה בְּקֻפָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. וְאִיפְלִיגוּ רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְאָמְרֵי אֵינוֹ מִטַּמֵּא אֶלָּא בְּמַגָּע כְּשֶׁרֶץ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: תִּזְרֵם כְּמוֹ (אִשָּׁה) דָוָה. כְּלוֹמַר יְהִי בְּעֵינֶיךָ כְּזָרִים, כְּמוֹ דָּוָה, כְּאִשָּׁה נִדָּה, כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא טו) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ, וּבַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִשְׁתַּעֵי קְרָא:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק ט – משנה א

{יב} תֵּימַהּ לְרִ"י לָמָּה פָּטוּר, וַהֲלֹא אֲפִלּוּ בְּמַשָּׂא קַל יוֹתֵר חַיָּב כוּ'. וְאוֹמֵר רִ"י דְּמִמִּשְׁכָּן גָּמְרִינַן שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹשְׂאִים דָּבָר חַי כוּ'. תּוֹסָפוֹת: {יג} אֲבָל בִּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה (לְעֵיל פ"ט מ"ו) אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, עַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ שָׁם. אֲבָל הָכָא יֵשׁ צֹרֶךְ בְּכֻלָּם, דִּנְבֵלָה וְשֶׁרֶץ מַצְנִיעָן לְכַלְבּוֹ וּלְשׁוּנְרוֹ, וּמֵת מַצְנִיעוֹ לְקוֹבְרוֹ. וְיָהֵיב שִׁעוּרַיְהוּ כְּטֻמְאָתָן לְחֻמְרָא. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יד} כְּלוֹמַר אֵינוֹ צָרִיךְ לַמֵּת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבַמִּשְׁכָּן הָיוּ צְרִיכִים לַחֲפָצִים שֶׁהוֹצִיאוּ:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5