מסכת שבת פרק ז – משנה א (משניות)

מסכת שבת פרק ז – משנה א

כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַשַּׁבָּת. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל {ב} אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה. הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק ז – משנה א

כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר כו': מפני זה אמר כלל גדול מפני היות שבת עונש חמור משאר עונשים לפי שהוא בסקילה: ואמרם כל השוכח עיקר שבת רצונו לומר ואפי' היתה לו ידיעה קודם לכן ומלת שוכח תורה על זה והוא שישכח כי השם יתעלה צוה לבני ישראל באסור מלאכה בשבת והוא מאמין כי זה היום שהוא עושה בו מלאכה הוא שבת ולפיכך אינו חייב אלא קרבן אחד לפי שאין לו אלא שגגה אחת בעיקר התורה. אבל אם ידע כי השם יתברך אסר המלאכה בשבת והוא חושב כי זה היום אינו שבת חייב קרבן אחד על כל שבת ושבת כי שגגה אחת היא ליום כולו. אבל כשידע כי היום שבת והמלאכה בו אסורה אבל אינו יודע אם זו שהוא עושה היא מלאכה ותיאסר או לאו אבל חשב שהיא אינה מלאכה ואינו יודע שהיא בכרת אלא שחשב שהיא במלקות הרי חייב קרבן על כל מלאכה ומלאכה כי שגגה היא בכל מלאכה: ואמרו מלאכות הרבה מעין מלחכה אחת הוא שיעשה בשגגה אב מאבות מלאכות עם תולדותיו הנקראות תולדות אינו חייב אלא חטאת אחת. ודרך משל אמר כי הטוחן חטים בשגגה שהוא אב מאבות מלאכות ואחר כן ישור עץ במשור לקבל הנסורת שלו ויטחון חתיכה של מתכת לקחת טחינתה וכל זה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת כי זאת הנסורת וזאת הטחינה תולדות טוחן הן:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק ז – משנה א

כְּלָל גָּדוֹל. הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת. כַּסָּבוּר אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, וְאַף עַל גַּב דְּמֵעִקָּרָא שָׁמַע וְעַכְשָׁיו שְׁכָחוֹ: אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. עַל כָּל הַשַּׁבָּתוֹת שֶׁחִלֵּל, דְּכֻלָּהּ שְׁגָגָה חֲדָא הִיא דִּכְתִיב (שְׁמוֹת לא) אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמַשְׁמַע שְׁמִירָה אַחַת לְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה {א}: הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת. שֶׁיֵּשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה וְנֶאֶסְרוּ בּוֹ מְלָאכוֹת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה עַל יְדֵי שִׁגְגַת שַׁבָּת, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁשַּׁבָּת הַיּוֹם, חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת חַטָּאת אַחַת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שָׁם) וְשָׁמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, דְּמַשְׁמַע שְׁמִירָה לְכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, כְּלוֹמַר שֶׁחַיָּב חַטָּאת עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נוֹדַע לוֹ בֵּינְתַיִם וְהֶעְלֵם אֶחָד הוּא, אָמְרִינַן יָמִים שֶׁבֵּינְתַיִם הַוְיָן יְדִיעָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא שָׁמַע בֵּינְתַיִם שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם שַׁבָּת הָיָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִזְכַּר בַּמְּלָאכוֹת שֶׁעָשָׂה בּוֹ, הִלְכָּךְ כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת שְׁגָגָה אַחַת הִיא: הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה. שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁמְּלָאכוֹת הַלָּלוּ אֲסוּרוֹת, וַעֲשָׂאָן כַּמָּה פְּעָמִים בְּכַמָּה שַׁבָּתוֹת, חַיָּב עַל כָּל אַב מְלָאכָה חַטָּאת אַחַת, וְאַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּכְפָלָן בְּכַמָּה שַׁבָּתוֹת, כָּל אָב מֵהֶן חֲדָא שְׁגָגָה הִיא, דְּהָא לֹא נוֹדַע לוֹ בֵּינְתַיִם. וְהָכָא לֵיכָּא לְמֵימַר יָמִים שֶׁבֵּינְתַיִם הַוְיָן יְדִיעָה לְחַלֵּק, דְּמִשּׁוּם יָמִים שֶׁבֵּינְתַיִם אֵין לוֹ לָדַעַת אֵיזוֹ מְלָאכָה אֲסוּרָה וְאֵיזוֹ מְלָאכָה מֻתֶּרֶת, אֶלָּא אִם כֵּן יָשַׁב וְעָסַק לִפְנֵי חֲכָמִים בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת. וְהוּא הַדִּין שֶׁחַיָּב עַל שְׁתֵּי תּוֹלָדוֹת שֶׁל שְׁתֵּי אָבוֹת חֲלוּקוֹת עַל כָּל אַחַת חַטָּאת אַחַת, אֲבָל אִי עָבֵיד אָב וְתוֹלָדָה דִּידֵיהּ, אוֹ שְׁתֵּי תּוֹלָדוֹת שֶׁל אָב אֶחָד, לֹא מִחַיַּב אֶלָּא חֲדָא, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת, כְּגוֹן שְׁתֵּי תּוֹלָדוֹת שֶׁל אָב אֶחָד, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כְּעוֹשֶׂה וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה בְּהֶעְלֵם אַחַת, וְאֵין חִלּוּק חַטָּאוֹת בְּהֶעְלֵם אַחַת אֶלָּא בְּגוּפֵי עֲבֵרָה שֶׁאֵינָן דּוֹמִים, אוֹ בְּחִלּוּק שַׁבָּתוֹת לְעִנְיַן שִׁגְגַת שַׁבָּת:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק ז – משנה א

{י} נִרְאָה מִלְּשׁוֹנוֹ דְּפַצִּימִין כְּעֵין קוֹרוֹת וְעַמּוּדִים. וּלְשׁוֹן רַשִׁ"י, כְּשֶׁעוֹשִׂין פַּצִּימִין וּמְסַדְּרִין אוֹתָם עַמּוּדִים וְקוֹרוֹת. וְהוּא כְּדַעַת הֶעָרוּךְ שֶׁמְּפָרֵשׁ שֶׁשֵּׁם הַלֶּחִי וְהַמְּזוּזָה פַּצִּימָה בְּלִישְׁנָא דְּרַבָּנָן, שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת (יִרְמְיָה לו) תִּרְגּוּמוֹ תְּלַת פַּצִּים. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב פַּצִּים חֲצִי לְבֵנָה, כְּשֶׁיֵּשׁ חָלָל בֵּין חֲצָאֵי לְבֵנָה וִימַלְּאוּ אוֹתוֹ חָלָל בַּחֲרָסִים וַאֲבָנִים דַּקִּים: {יא} רַבִּי יוֹסֵי כוּ'. וְרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ דְהָכִי קָאָמַר קְרָא, דַּאֲפִלּוּ מִידֵי דְּלֹא חָשֵׁיב לֶאֱינָשֵׁי כְּמוֹ לַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא לֹא לִישְׁתְּכַח לֵיהּ. גְּמָרָא: {יב} מִשָּׁם רְאָיָה. קְצָת קָשֶׁה דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר מִשָּׁם זֵכֶר. וְעַיֵּן מִשְׁנָה ז' פֶּרֶק ב' דְּסֻכָּה:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5