מסכת שבת פרק ו – משנה ח (משניות)

מסכת שבת פרק ו – משנה ח

הַקִּטֵּעַ יוֹצֵא בְקַב שֶׁלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וְאִם יֶשׁ לוֹ בֵית קִבּוּל כְּתוּתִים, טָמֵא. סָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ, טְמֵאִין מִדְרָס, וְיוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְנִכְנָסִין בָּהֶן בָּעֲזָרָה. כִּסֵּא וְסָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ, טְמֵאִין מִדְרָס, וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בָּעֲזָרָה {כב}. אַנְקַטְמִין טְהוֹרִין, וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק ו – משנה ח

הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר כו': בית קיבול כתיתין ענינו שיהיה באותו עץ שהוא קב הקטע גומא שיכנסו בה קצוות הבשר עד שיבש ונשאר יוצא לחוץ ממי שקטעו ידו או רגלו ולא כוונו החתך: ואמרו טמא ענינו שהוא מקבל טומאה אפילו טומאת מדרס לפי שהוא כלי קבול כאשר נבאר במסכת כלים: טומאת מדרס הוא כי כל מה שהוא ראוי למשכב ומושב כשניתן כובד הזב עליו נטמא ואפילו יהיה בין הזב ובין המושב דברים בינונים מאבנים וכיוצא בו ועוד התבאר זאת הטומאה משלם במסכת זבים ולפי שזכר הקב והוא הרגל שיעשה הקיטע וזכר מסעדיו שהוא מותר לצאת בהם בשבת לפי שהן קיימות וחזקות ושיכול להכנס בהן לעזרה ואינו דרך הבזיון כמו הםנדל והמנעל שהוא חסור להכנס בהן להר הבית כולו כאשר בארנו בסוף ברכות דבר גם כן על סמוכות של כסא איזה כסא שיהיה ואמרו שהן מקבלות טומאה ומצורות אלו המסעדים שהיו ידועים אצלם יודע מאיזה טעם לא יצא בהם בשבת והוא לרוב המתפרקים מן הרגל וההולך בהן יראה כאילו הוא מוליכן או גוררן: אנקטמים כמו מנעל מעץ ולפי שאינה ראויה למשכב ומושב ולא תקבל ההליכה בהם אין מקבלין טומאת מדרס ועוד יתבארו אלו העקרים כולם במסכת כלים. והלכה כרבי יוסי:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק ו – משנה ח

הַקִּטֵּעַ. שֶׁנִּקְטְעָה רַגְלוֹ: יוֹצֵא בְקַב שֶׁלּוֹ. עוֹשִׂים לוֹ כְּמִין דְּפוּס רֶגֶל וְחוֹקֵק בּוֹ מְעַט לָשׂוּם רֹאשׁ שׁוֹקוֹ בְּתוֹכוֹ, וְאֵינוֹ נִסְמָךְ עָלָיו. וּמֻתָּר לָצֵאת בּוֹ, דְּמִנְעָל דִּידֵיהּ הֲוֵי. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר, דְּלָאו תַּכְשִׁיט הוּא {יח}. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: וְאִם יֶשׁ לוֹ בֵית קִבּוּל כְּתִיתִין. שֶׁנֶּחְקַק בּוֹ כְּדֵי קִבּוּל שֶׁל כְּתִיתִין דַּקִּין וּמוֹכִין לְהָנִיחַ רֹאשׁ שׁוֹקוֹ עֲלֵיהֶן, מְקַבֵּל טֻמְאַת מַגָּע {יט}. אֲבָל אִם אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּית קִבּוּל שׁוֹקוֹ בִּלְבַד בְּלֹא כְּתִיתִין, לָאו בֵּית קִבּוּל הוּא לְטֻמְאָה וַהֲוָה לֵיהּ כִּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ, דְּדוּמְיָא דְּשַׂק בָּעִינַן, דְּקִבּוּל שֶׁלּוֹ עָשׂוּי לְטַלְטֵל עַל יָדוֹ מַה שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ, אֲבָל שׁוֹקוֹ אֵינוֹ מִטַּלְטֵל עַל גַּבֵּי הַכְּלִי: סָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ. יֵשׁ קִטֵּעַ שְׁתֵּי רַגְלָיו וְהוֹלֵךְ עַל שׁוֹקָיו וְעַל אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְעוֹשֶׂה סָמוֹכוֹת שֶׁל עוֹר בְּשׁוֹקָיו: טְמֵאִים מִדְרָס. אִם זָב הוּא, דְּהָא לִסְמִיכוּת גּוּפוֹ עֲבִידֵי וּמִדְרָס הֵן וְנַעֲשׂוּ אַב הַטֻּמְאָה: וְיוֹצְאִין בָּהֶם בְּשַׁבָּת. דְּתַכְשִׁיט דִּידֵיהּ הֵן: וְנִכְנָסִין בָּהֶן לָעֲזָרָה. וְאַף עַל גַּב דִּתְנַן לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמִנְעָלוֹ, הָנֵי לָאו מִנְעָל נִינְהוּ, דְּלָאו בְּרֹאשׁ רַגְלָיו הֵן: כִּסֵּא. יֵשׁ קִטֵּעַ שֶׁיָּבְשׁוּ וְנִכְוְצוּ גִּידֵי שׁוֹקָיו וְאַף עַל אַרְכֻּבּוֹתָיו אֵינוֹ יָכֹל לֵילֵךְ, וְעוֹשֶׂה כְּמִין כִּסֵּא נָמוּךְ וְיוֹשֵׁב עָלָיו, וּכְשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ נִסְמָךְ עַל יָדָיו בְּסַפְסָלִים קְטַנִּים וְעוֹקֵר גּוּפוֹ מִן הָאָרֶץ וְנִדְחָף לְפָנָיו וְחוֹזֵר וְנָח עַל אֲחוֹרָיו, וְהַכִּסֵּא קָשׁוּר לַאֲחוֹרָיו: סָמוֹכוֹת. שֶׁל אוֹתוֹ קִטֵּעַ, עוֹשֶׂה לוֹ סָמוֹכוֹת שֶׁל עוֹר אוֹ שֶׁל עֵץ לְרָאשֵׁי שׁוֹקָיו אוֹ רַגְלָיו הַתְּלוּיִין, וּכְשֶׁהוּא נִשְׁעָן עַל יָדָיו וְהוּא עוֹקֵר עַצְמוֹ נִשְׁעָן גַּם עַל רַגְלָיו קְצָת: וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶם בְּשַׁבָּת. דְּאַיְדֵי דְּתָלוּ וְלֹא מֵאֲרְגֵי, זִמְנִין דְּמִשְׁתַּלְפֵי וְאָתֵי לְאָתוֹיִינְהוּ. וְאִית דְּאָמְרֵי מִפְּנֵי שֶׁאֵין צְרִיכִין לוֹ כָּל כָּךְ וַהֲווּ מַשְּׂאוֹי {כ}: וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן לָעֲזָרָה. דְּמִנְעָל נִינְהוּ {כא}: אַנְקַטְמִין. כְּמִין פַּרְצוּף אָדָם מְשֻׁנֶּה שֶׁמְּשִׂימִין עַל הַפָּנִים לְהַבְעִית בּוֹ הַתִּינוֹקוֹת. פֵּרוּשׁ אַחֵר, חֲמוֹר שֶׁהַלֵּיצָנִים עוֹשִׂין וְנוֹשְׂאִין אוֹתוֹ עַל כִּתְפֵיהֶן: טְהוֹרִים. מִלְּקַבֵּל טֻמְאָה, דְּלֹא כְּלִי תַּשְׁמִישׁ וְלֹא תַּכְשִׁיט הוּא:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק ו – משנה ח

{ד} אֹזֶן. וּבְחֶבֶל [דִּבְרֵישָׁא] לֹא סַגִּי בְהָכִי, וְצָרִיךְ כְּדֵי אֹזֶן לְקֻפָּה, דְּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא קָשֶׁה פּוֹגֵם עֵץ הַנָּפָה וּכְבָרָה וְלֹא עָבְדֵי אֱינָשֵׁי. גְּמָרָא: {ה} וְהַמּוֹצִיא קֶשֶׁר. אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן דַּאֲפִלּוּ כָּתוּב עַל הַקְּלָף, אַף עַל גַּב דְּשִׁעוּר קְלָף כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִלִּין. תּוֹסָפוֹת:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5