מסכת שבת פרק ו – משנה ה (משניות)

דף הבית ספרי קודש אונליין משנה מסכת שבת כולל מפרשים מסכת שבת פרק ו – משנה ה (משניות)

מסכת שבת פרק ו – משנה ה

יוֹצְאָה אִשָּׁה בְחוּטֵי שֵׂעָר, בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה, וּבְטֹטֶפֶת וּבְסַנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין. בְּכָבוּל וּבְפֵאָה נָכְרִית לֶחָצֵר {יד}. בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ. בְּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּיר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתֵּן לְכַתְּחִלָּה {טו} בְשַׁבָּת. וְאִם נָפַל {טז}, לֹא תַחֲזִיר. שֵׁן תּוֹתֶבֶת וְשֵׁן שֶׁל זָהָב, רַבִּי מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק ו – משנה ה

יוצאת אשה בחוטי שער בין משלה בין משל כו': וחוטי שער הם החוטים הנעשים משער כי אין ענינן כענין חוטי צמר וחוטי פשתן הנזכרים בראש הפרק כי חוטי שער אפילו קשורין על מצחה קשר מהודק אינם חוצצין לפי שהמים נכנסים בהם ולפי שמותר לטבול בהם מותר לצאת בהם בשבת כאשר בארנו בראש הפרק. ואלו השמיענו שלה היינו אומרים שלה שאין מאוסין לה מותר אבל של חברתה שהם מאוסין לה ושמא יש לה לחברתה בראשה חולי הנקרא חולי השועל והוא מריטת השער וכיוצא בה אסור ואלו השמיענו של חברתה היינו אומרים של חברתה שהיא ממינה מותר אבל בשל בהמה שאינה ממינה אסור על כן השמיענו שהכל מותר: ופאה נכרית כמו מגבעת ידבקו בו שער נאה והרבה ותשים אותו האשה על ראשה דרך עראי כדי שתתקשט בשער: ומוך מעט צמר מצמר גפן ודומיהם ובמוך שהתקינה לנדתה אפילו נשתמשה בה שלא יהיה קשור לפי שאם נפל לא תטלנו ולא תביאנו מפני מאיסותו אבל מוך שבאזנה ושבעקיבה לא תצא בה עד שיהא קשור קשר מהודק באוזן או בעקב: ומה שתתן האשה בפיה פלפל או מלח והדומין להם הוא להעביר ריח הפה אם יש בה זוהמא או ריח רע: ושן תותבת הוא שן נכרי שנותנת האשה בפיה במקום שינה שנפל לה דרך עראי ויתחזק בלחיצת השנים האחרים: ושן של זהב הוא שיהיה שן משניה משונה במראיתו ותעשה מכסה מזהב בצורת אותו השן ותרכיבהו עליו להסתיר מומה ורבי אומר שכיון שזה המעשה הוא להסתיר מומה שלא תעקור אותו להראות לחברותיה וחכמים אומרים שתעקור ותראה בר"ה ולפיכך אסור לצאת בו. והלכה כחכמים:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק ו – משנה ה

חוּטֵי שֵׂעָר. שֵׂעָר תָּלוּשׁ שֶׁעָשְׂתָה אוֹתוֹ כְּמִין חוּטִין וְקוֹלַעַת בָּהֶן שַׂעֲרָהּ, אוֹ אֲפִלּוּ קָשְׁרָה אוֹתָן עַל פַּדַּחְתָּהּ קֶשֶׁר מְהֻדָּק, יוֹצְאָה בָּהֶן, דְּלֹא דָּמִי לְחוּטֵי צֶמֶר וְחוּטֵי פִּשְׁתָּן דִּלְעֵיל, לְפִי שֶׁהַמַּיִם נִכְנָסִים בָּהֶם, וְאִי מִיתְרַמְיָא לַהּ טְבִילָה אֵינָהּ צְרִיכָה שֶׁתַּתִּירֵם וְלֹא אָתְיָא לְאָתוֹיִינְהוּ: בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה. צְרִיכִי, דְּאִי תָּנָא מִשֶּׁלָּהּ, מִשּׁוּם דְּלֹא מָאִיס לַהּ, אֲבָל חֲבֶרְתָּהּ דְּמָאִיס לַהּ {יג} אֵימָא נֵחוּשׁ דִּלְמָא שָׁלְפָא לְהוּ וְאָתְיָא לְאָתוֹיִינְהוּ, וְאִי תָּנָא שֶׁל חֲבֶרְתָהּ, מִשּׁוּם דְּבַת מִינַּהּ הִיא לֹא מִינְכַּר וְלֹא מְחַיְּכֵי עֲלַהּ, וּמִשּׁוּם הָכִי לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ דִּלְמָא שָׁלְפָא וְאָתְיָא לְאָתוֹיֵיהּ, אֲבָל דִּבְהֵמָה דְּלָאו בַּת מִינַּהּ הִיא וּמִינְכַּר אֵימָא נֵחוּשׁ דִּלְמָא שָׁלְפָא לַהּ וְאָתְיָא לְאָתוֹיֵיהּ, צְרִיכָא: בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין. לַשְּׂבָכָה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, דְּתוּ לֹא שָׁלְפָא לְהוּ לְאַחֲוְוּיֵי: לֶחָצֵר. אַכָּבוּל וְאַפֵּאָה נָכְרִית קָאֵי, דַּאֲסַרוּהָ לְעֵיל לְמֵיפַק בֵּיהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַשְׁתָּא אַשְׁמְעִינַן דְּלֶחָצֵר מֻתָּר: פֵּאָה נָכְרִית. אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ רֹב שֵׂעָר, לוֹקַחַת שְׂעַר נָשִׁים אֲחֵרוֹת וּמְשִׂימָה בְּרֹאשָׁהּ, וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ הוּא שְׂעָרָהּ: בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנֶיהָ. שֶׁנּוֹתֶנֶת לִבְלֹעַ לֵחָה שֶׁל צוֹאַת הָאֹזֶן: שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ. שֶׁלֹּא יַזִּיק הַסַּנְדָּל לְכַף רַגְלָהּ: לְנִדָּתָהּ. בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ הַדָּם וְלֹא יְטַנֵּף בְּגָדֶיהָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר, דְּאִי נָפַל לֹא אָתְיָא לַאֲתוֹיֵי מִפְּנֵי מְאִיסוּתוֹ. אֲבָל מוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וְשֶׁבְּסַנְדָּלָהּ לֹא תֵּצֵא בּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן קָשׁוּר וּמְהֻדָּק: בְּפִלְפֵּל. שֶׁנּוֹתֶנֶת בְּפִיהָ מִפְּנֵי רֵיחַ הַפֶּה: וּבְגַרְגִּיר מֶלַח. שֶׁנּוֹתֶנֶת לִרְפוּאַת חֹלִי הַשִּׁנַּיִם: שֵׁן תּוֹתֶבֶת. נוֹשֶׁבֶת בַּלְּחָיַיִם בִּמְקוֹם הַשֵּׁן שֶׁנָּפַל לָהּ: וְשֵׁן שֶׁל זָהָב. שֵׁן שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מַרְאִיתוֹ מֵחֲמַת עִפּוּשׁ, מְכַסָּה אוֹתוֹ בְּזָהָב: רַבִּי מַתִּיר. לָצֵאת בָּהּ, דְּלֹא שָׁלְפָה וּמְחַוְיָא, שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת מוּמָהּ: וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. כֵּיוָן שֶׁהוּא מְשֻׁנֶּה מִשְּׁאָר שִׁנֶּיהָ, דִּלְמָא מְחַיְּכִי עֲלַהּ וְשָׁלְפָא לַהּ וְאָתְיָא לְאָתוֹיֵיהּ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק ו – משנה ה

{ג} אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת. יֵשׁ לוֹמַר וְכִי סַגִּי לֵיהּ לַתַּנָּא דְּלִתְנֵי הַמִּסְפָּר כְּמוֹ שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע כוּ', וְהַקָּרוֹב אֵלַי דְּמִסְּרִיךְ סְרִיך כְּלִישָׁנָא דְּמִשְׁנָה י' פֶּרֶק ג' דְּמַכּוֹת, וְהָתָם אַקְּרָאֵי קָאֵי אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ: {ד} גְּמָרָא. וְטַעְמָא מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחָא. הָרַ"ן. וְנִרְאֶה לִי מִשּׁוּם דִּרְדִיַּת הַפַּת חָכְמָה וְאֵינוֹ מְלָאכָה, הֲוָה אֲמֵינָא מַה שֶּׁמַּדְבִּיק נַמִּי לֹא הֲוֵי מְלָאכָה דְּמִמֵּילָא נֶאֱפָה אַחַר כָּךְ, קָא מַשְׁמַע לָן. אוֹ יֵשׁ לוֹמַר דְּאָתֵי לְמִעוּטֵי רְדִיַּת הַפַּת. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים: {ה} וּבְדַף ע"ה כָּתַב רַשִׁ"י שֶׁמְּסַדֵּר חוּטֵי הַשְּׁתִי. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ, מְתִיחַת הַחוּטִין כְּדֶרֶך הָאוֹרְגִים הִיא הַנְסָכַת הַמַּסֶּכֶת [מִלְשׁוֹן הַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה] (יְשַׁעְיָה כה), וְזֶה הַמּוֹתֵחַ נִקְרָא מֵסֵּךְ: {ו} רַשִׁ"י. וְזֶה לְשׁוֹן הֶעָרוּךְ, מַכְנִיס אֶת חוּטֵי הַשְּׁתִי בַּנִּירִין שֶׁיַּעֲלֶה זֶה וְיֵרֵד זֶה וְיָבֹא הָעֵרֶב וְיַחְזֹר הַשְּׁתִי, יַעֲלֶה הַתַּחְתּוֹן וְיֵרֵד הָעֶלְיוֹן וְיָבֹא הָעֵרֶב. וְהַנִּירִים עַצְמָם פֵּרְשָׁם הָרַ"ב בְּרֵישׁ פֶּרֶק כ"א מִמַּסֶּכֶת כֵּלִים וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, הֵן הַחוּטִין הָאֲרוּגִים עַל הַקָּנֶה, וּבַעֲבוּרָם מַגְבִּיהִין קְצָת הַחוּטִין וְעוֹשִׂין דֶּרֶךְ שֶׁיֵּלֵךְ בּוֹ (הָאֶרֶג בַּחוּט) [מִחוּט הָעֵרֶב]. וְעַיֵּן עוֹד תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} רַשִׁ"י. וּמִזֶּה הַלָּשׁוֹן יֵשׁ לְדַקְדֵּק דְּאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּמַתִּיר עַל מְנָת לִקְשֹׁר. אֶלָּא שֶׁהַתּוֹסָפוֹת דַּף ע"ג דִּקְדְּקוּ מִלְּשׁוֹן רַשִׁ"י כוּ' שֶׁאֵינוֹ מַצְרִיךְ שֶׁיַּתִּיר עַל מְנָת לִקְשֹׁר. וְלֹא דִּקְדְּקוּ מִן הַלָּשׁוֹן הַזֶּה לְהוֹסִיף כוּ', וּמִכָּל מָקוֹם כָּתְבוּ בְּשֵׁם הָרַ"ח וְכֵן מַשְׁמַע בַּיְרוּשַׁלְמִי דְּבָעֵי מַתִּיר עַל מְנָת לִקְשֹׁר. וְהָא דְּלֹא תָּנֵי עַל מְנָת, מְתֹרָץ כְּמוֹ בְּסוֹתֵר דִּלְקַמָּן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ח} וְנִרְאֶה לִי דְּנָקַט צְבִי מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחָא, כְּפֵרוּשׁ הָרַ"ן גַּבֵּי פַּת לְעֵיל: {ט} וְהַסּוֹתֵר. דַּוְקָא עַל מְנָת לִבְנוֹת, גְּמָרָא. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דִּמְכַבֶּה נַמִּי עַל מְנָת לְהַבְעִיר, וְהִקְשׁוּ דַּהֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי בְּהוּ עַל מְנָת כִּי הֵיכִי דְּקָתָנֵי בְמוֹחֵק וּבְקוֹרֵע, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהָתָם נַמִּי לֹא קָתָנֵי לֵיהּ אֶלָּא מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי שִׁעוּרָן דִשְׁתֵּי אוֹתִיוֹת וּשְׁתֵּי תְפִירוֹת, אֲבָל בִּמְכַבֶּה וְסוֹתֵר עַל מְנָת לְהַבְעִיר וְלִבְנוֹת אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא חַיָּב, לֹא אִיצְטְרִיךְ לְמִתְנַיְהוּ: {י} כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י כָּאן. וּבְרֵישׁ פֶּרֶק י"ב פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י מַכֶּה בַפַּטִּישׁ בְּעִנְיָן אַחֵר, וְהֵבִיאוֹ הָרַ"ב לְקַמָּן בְּרֵישׁ פֶּרֶק י"ב עַיֵּן שָׁם. [וּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא, כָּל מִידֵי דְאִית בֵּיה גְמַר מְלָאכָה חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בַפַּטִּישׁ]: {יא} לָאו דַּוְקָא אַרְבָּעִים, אֶלָּא כְּלוֹמַר אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. וּמִנְיָנָא דְּרֵישָׁא לְחַיֵּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד (וַאֲפִלּוּ לֹא יָדַע לְאֶחָד מֵהֶן) בְּכָרֵת, וּדְסֵיפָא לְמִעוּטֵי שׁוֹבֵט (מַשְׁוֶה הַשְּׁתִי בַּכַּרְכָּר) וּמְדַקְדֵּק (מְיַשֵּׁב חוּטֵי הָעֵרֶב):


לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן