מסכת שבת פרק ו – משנה ב (משניות)

מסכת שבת פרק ו – משנה ב

לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל הַמְסֻמָּר, וְלֹא בְיָחִיד בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה, וְלֹא בִתְפִלִּין {ט}, וְלֹא בְקָמֵעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמֻּמְחֶה, וְלֹא בְשִׁרְיוֹן, וְלֹא בְקַסְדָּא, וְלֹא בְמַגָּפָיִם. וְאִם יָצָא, אֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת {י}:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק ו – משנה ב

לא יצא האיש בסנדל המסומר כו': סנדל המסומר מסומר במסמרים ובלבד שיהו עשויין לחזק וטעם איסורו כי בזמן צרה מן הצרות היו מתקבצין לתפלה וקריאת שמע במערות ושמעו קול המון וסברו שמא הרגישו בהם האויבים דחקו זה את זה ודרסו זה את זה באותן הסנדלים המסומרים ומתו מהם רבים ולפיכך אסרו לצאת בסנדל מסומר בשבת ויום טוב לפי שהם ימי כניסה וכנופיא. ואם יש ברגלו מכה יוצא בסנדל יחיד ברגלו הבריאה: ואמרם מומחה סמוך על התואר וחסר המתואר כמנהג כאילו אמר מאדם מומחה ומומחה הוא שנבחן ונתנסה שלש פעמים ונתאמת בו הנסיון ויהיה האיש מומחה כשירפא בקמיע שלו שלשה פעמים: שריון ידוע שריון קשקשים (שמואל א יז): וקסדא כובע של ברזל: מגפיים מלבוש של ברזל יתכסה בו האדם בשעת המלחמה כדי שלא יכו אותו ויפול:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק ו – משנה ב

בְּסַנְדָּל הַמְּסֻמָּר. שֶׁל עֵץ הוּא, וְתוֹחֲבִים בּוֹ מַסְמְרוֹת לְחַזְּקוֹ {ח}, וַאֲסָרוּהוּ בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיוּ נֶחְבָּאִים בַּמְּעָרָה מִפְּנֵי הַגְּזֵרָה, וְשָׁמְעוּ קוֹל מֵעַל גַּבֵּי הַמְּעָרָה, כִּסְבוּרִין שֶׁעֲלֵיהֶן הֵן בָּאִים, דָּחֲקוּ זֶה אֶת זֶה וְהָרְגוּ זֶה אֶת זֶה בַּמַּסְמְרִים שֶׁבְּסַנְדְּלֵיהֶן, וּמִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה בְּשַׁבָּת הָיָה אֲסָרוּהוּ בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב שֶׁהוּא יוֹם שֶׁל כְּנוּפְיָא כְּמוֹ שַׁבָּת: וְלֹא בְיָחִיד. וְלֹא בְּסַנְדָּל יָחִיד: בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה. אִית דְּאָמְרֵי טַעְמָא שֶׁמָּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהַסַּנְדָּל הַשֵּׁנִי טָמוּן לוֹ תַּחַת כְּנָפָיו וּמוֹצִיאוֹ בְּשַׁבָּת, וְאִית דְּאָמְרֵי דִּלְמָא מְחַיְכֵי עֲלֵיהּ וְשָׁלֵיף לֵיהּ לָזֶה שֶׁבְּרַגְלוֹ וּמַיְתֵי לֵיהּ בְּיָדֵיהּ. וּמִיהוּ בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלוֹ מַכָּה שָׁרֵי לָצֵאת בְּסַנְדָּל יְחִידִי בָּרֶגֶל שֶׁאֵין בּוֹ מַכָּה, מִפְּנֵי שֶׁמַּכָּתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו: וְלֹא בְקָמֵעַ. שֶׁתּוֹלִין לִרְפוּאָה: שֶׁאֵינוֹ מִן הַמֻּמְחֶה. מֵאָדָם מֻמְחֶה שֶׁרִפֵּא שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם, אֲבָל קָמֵעַ הַנִּלְקָח מֵאָדָם מֻמְחֶה שֶׁרִפֵּא שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם בִּשְׁאָר קְמֵעוֹת, אַף עַל גַּב דְּלָאו אִיתְמַחֵי קְמֵעָא שָׁרֵי, דְּתַכְשִׁיט הוּא לַחוֹלֶה כְּאֶחָד מִמַּלְבּוּשָׁיו: בְּקַסְדָּא. כּוֹבַע שֶׁל בַּרְזֶל: מַגִּיפִין. כְּמִין בָּתֵּי שׁוֹקַיִם שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁלּוֹבְשִׁים בַּמִּלְחָמָה, וּלְפִי שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָן אֶלָּא בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, אָסוּר לְלָבְשָׁן בְּשַׁבָּת:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק ו – משנה ב

{יח} כְּלוֹמַר וְאֵינוֹ מִנְעָל וְהָוֵי מַשְּׂאוֹי, וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם כָּתַב שֶׁכֵּיוָן שֶׁעַל כָּל פָּנִים הוּא צָרִיךְ לַמַּקְלוֹת וּמֻתָּר לָצֵאת בָּהֶם שֶׁצֹּרֶךְ הִלּוּכוֹ הֵם, אֲבָל כַּוָּנַת עֲשִׂיַּת קַב זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה חֲסַר רֶגֶל אֶלָּא נְכֵה רֶגֶל, הִלְכָּךְ כֵּיוָן דְּאֵין צֹרֶךְ הִלּוּכוֹ בָּהֶם אָסוּר: {יט} כְּלוֹמַר וְלֹא טֻמְאַת מִדְרָס, כְּדְכָתַב לְעֵיל שֶׁאֵינוֹ נִסְמָךְ עָלָיו, וְהוּא בַּגְּמָרָא, דְּלָאו לִסְמִיכָא עֲבִידֵי אֶלָּא לְתַכְשִׁיט, וְאוֹמְרִים לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. רַשִׁ"י. וּכְדִתְנַן בְּפֶרֶק כ' דְּכֵלִים מִשְׁנָה ג': {כ} הָנָךְ תְּרֵי טַעֲמֵי נִרְאֶה דְּלֹא קַיְּמֵי אֶלָּא אַסָּמוֹכוֹת, אֲבָל בְּכִסֵּא וְסַפְסָלִים הַקְּטַנִּים שֶׁבְּיָדָיו יָכֹל לָצֵאת, דַּהֲוָה לֵיהּ כְּמוֹ מַקֵּל דְּשָׁרֵי. וְאַף עַל גַּב דִּתְנַן כִּסֵּא וְסָמוֹכוֹת כוּ' יֵשׁ לוֹמַר דְּכִסֵּא לְאַשְׁמְעִינַן טְמֵאִין מִדְרָס, אֲבָל וְאֵין יוֹצְאִין כוּ' לֹא קָאֵי אֶלָּא אַסָּמוֹכוֹת. רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כא} וְנִרְאֶה דְּהָא נַמִּי לֹא קָאֵי אֶלָּא אַסָּמוֹכוֹת, אֲבָל כִּסֵּא וְסַפְסָלִים וַדַּאי דְּלָאו מִנְעָלִים נִינְהוּ, דְּמִי גְּרִיעֵי מִסָּמוֹכוֹת דְּקִטֵּעַ שֶׁאֵינָן מִנְעָל מִשׁוּם דְּלַאו בְּרֹאשׁ רַגְלוֹ הֵן: {כב} בָּעֲזָרָה. הוּא הַדִּין לְהַר הַבַּיִת נַמִּי לֹא כֵּיוָן דְּמִנְעָל הוּא, וּתְנַן לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמִנְעָלוֹ כוּ', וְנָקַט עֲזָרָה לִרְבוּתָא דְּרֵישָׁא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5