מסכת שבת פרק ה – משנה ד (משניות)

מסכת שבת פרק ה – משנה ד

אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְמַרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ, וְלֹא בְזוֹג, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק, וְלֹא בְסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ. וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין, וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם. וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן. וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת. וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְגִימוֹן. וְלֹא פָרָה בְּעוֹר הַקֻּפָּר, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק ה – משנה ד

אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו כו': בזמן שאינה קשורה לו מערב שבת כאשר בארנו קודם זה. וזוג פעמון ותולין אותו בצואר הבהמה כדי שישמע קולה בעת מרוצתה ואסור להוציאה בזוג שדומה כמי שמוציאה לשוק. ופקוק הוא שממלאין הפעמון בצמר או בצמר גפן וכיוצא בו כדי שלא ישמע קולו. וסולם שבצוארו פירוש עצים שעושין כמו שתי וערב על צואר החמור כדי שלא יחזיר ראשו לגבו לחכך חבורתו אם יש שם חבורה ולא יניחנה להתרפא. ורצועה שברגלו עור שקושרין ברגלו כשפרסתו סדוקה עד שתדבק. ותרנגול ידוע והוא שם הזכר ושם הנקבה תרנגולת והשם הכללי לכולן תרנגולים וחוטין שברגליהם הוא חוט קשור על הרגל סביב ולא יתלה ממנו כלל והוא עשוי לסימן שלא יתערב. ורצועה היא הרצועה התלויה מן הרגל. ומן הכבשים מין שיש להם אליה גדולה כמו הכבשים הנמצאים במצרים שיש להם אליות גדולו' כבדות כחלק גדול מגופן ועושין לאותן אליות עגלות כדי שלא יתחככו על הארץ ויפשיטו העור מעליהן. וחנונות מגזרת צמח ששמו יחנון והוא עשב שמשימין אותו בנחירי הנקבות מן הצאן כדי שישליכו התולעים שהם במוחן והזכרים אינן צריכין לזה לפי שהם מנגחין זה לזה ונופלים התולעים. וגימון מחרישה ושל גמי ישימו אותו עליה כדי שיכוף אותה ותלמד לחרוש וחבירו הלכוף כאגמון ראשו (ישעי' נח): ועור הקופר עור של שרץ מלא קוצים קושרין אותו על שדי הפרה כדי שלא יינקו אותה הנחשים כשתישן בלילה וכשבאין לינק מכין אותם הקוצים שבעור ובורחים מהם. ואמר פרתו של ר' אלעזר בן עזריה רוצה לומר כי הוא דן בזה הדין לאשה שכנתו. ואין הלכה כמותו לפי שהוא כמו משוי ומזה הטעם אסרו כל מה שאסרו:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק ה – משנה ד

בְּזוֹג. כְּמִין פַּעֲמוֹן שֶׁתּוֹלִין בְּצַוַּאר הַבְּהֵמָה שֶׁתַּשְׁמִיעַ קוֹל בַּהֲלִיכָתָהּ: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק. בְּמוֹכִין, דְּהַשְׁתָּא אֵין הָעִנְבָּל שֶׁלּוֹ מְקַשְׁקֵשׁ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹלִיכוֹ לִמְכֹּר בַּשּׁוּק {ח}: בְּסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ. כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה נוֹתְנִים בְּצַוָּארוֹ עֵצִים כְּמִין שְׁתִי וָעֵרֶב כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְזֹר רֹאשׁוֹ לְחַכֵּךְ חַבּוּרָתוֹ: וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ. בְּהֵמָה שֶׁמַּכָּה רַגְלֶיהָ זוֹ בְּזוֹ בַּהֲלִיכָתָהּ, עוֹשִׂין לָהּ כְּמִין טַבַּעַת שֶׁל רְצוּעָה עָבָה וְקוֹשְׁרִים אוֹתָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁרַגְלֶיהָ מְנַקְּשׁוֹת זוֹ בְּזוֹ: בְּחוּטִין. שֶׁעוֹשִׂים לָהֶן לְסִימָנָא, שֶׁלֹּא יִתְחַלְּפוּ בְּתַרְנְגוֹלוֹת אֲחֵרִים: וְלֹא בִרְצוּעוֹת. שֶׁקּוֹשְׁרִין שְׁתֵּי רַגְלֵיהֶן יַחַד בִּרְצוּעָה קְצָרָה, שֶׁלֹּא יְדַלְּגוּ וְיִשְׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים: בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה. כְּמִין עֲגָלָה קְטַנָּה קוֹשְׁרִין תַּחַת הָאַלְיָה שֶׁל הַכְּבָשִׂים שֶׁאַלְיָתָן גְּדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּלְקֶה בָּאֲבָנִים וּבַסְּלָעִים: חֲנוּנוֹת. עֵץ אֶחָד יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹ יַחְנוּן, מְבִיאִין קֵיסָם מִמֶּנּוּ וּמְנִיחִין לָהּ בְּחָטְמָהּ כְּדֵי שֶׁתִּתְעַטֵּשׁ וְיִפְּלוּ הַתּוֹלָעִים שֶׁבְּרֹאשָׁהּ. וְלַזְּכָרִים אֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁמְּנַגְּחִים זֶה בָּזֶה נוֹפְלִים הַתּוֹלָעִים מֵאֲלֵיהֶם: בְּגִימוֹן. כְּמִין עֹל שֶׁל גֶּמִי נוֹתְנִים עַל צַוַּאר הָעֵגֶל, שֶׁיְּהֵא לָמוּד לָכוֹף רֹאשׁוֹ כְּשֶׁיִּגְדַּל: בְּעוֹר הַקֻּפָּר. שֶׁרֶץ שֶׁנִּימָיו חַדִּין כְּמַחַט, וְקוֹשְׁרִין עוֹרוֹ בְּדַדֵּי הַפָּרָה שֶׁלֹּא יִינְקוּהָ הַשְּׁרָצִים: וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. בֵּין לְנוֹי {ט} בֵּין לִשְׁמֹר אָסוּר, דְּכָל נְטִירוּתָא יְתֵרְתָּא מַשְּׂאוֹי הוּא: פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. לֹא שֶׁלּוֹ הָיְתָה {י} אֶלָּא שֶׁל שְׁכֶנְתּוֹ, וְעַל שֶׁלֹּא מִחָה בָּהּ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק ה – משנה ד

{יג} דְּשֶׁמָּא יֵשׁ לָהּ לַחֲבֶרְתָּהּ בְּרֹאשָׁהּ חֹלִי מְרִיטַת הַשֵּׂעָר וְכַיּוֹצֵא. הָרַמְבַּ"ם: {יד} לֶחָצֵר. מִדְנָקַט בְּכָבוּל וּבְפֵאָה נָכְרִית וְשַׁבְקִינְהוּ לְאִינָךְ דְּמִתְנוּ בְּהַדַּיְהוּ לְאִסּוּרָא בְּרֵישׁ פִּרְקִין, מִכְּלַל דְּכֻלְּהוּ אַף לֶחָצֵר אֲסִירֵי. גְּמָרָא. וְהָרַמְבַּ"ם שֶׁהֱבִיאוֹ הָרַעַ"ב שָׁם לָאו פֵּרוּשָׁא דְּמַתְנִיתִין הִיא אֶלָּא דִּינָא קָאָמַר, דְּפָסַק כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, וְתַנָּא הוּא וּפָלֵיג אַמַּתְנִיתִין כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טו} לְכַתְּחִלָּה. מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמַעֲרֶמֶת לְהוֹצִיא, וּלְפִי זֶה כָּל הָנָךְ דִּלְעֵיל מוֹךְ וְכוּ' אֲסוּרִים לָתֵת לְכַתְּחִלָּה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} נָפַל. וְעַיֵּן בְּפֶרֶק י' דְּעֵרוּבִין מִשְׁנָה י"ג ובַתּוֹסְפוֹת שָׁם. וְהוּא הַדִּין נַמִּי הָכָא דַּוְקָא עַל גַּבֵּי קַרְקַע, דְּמַאי שְׁנָא. תּוֹסָפוֹת:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5