מסכת שבת פרק ד – משנה ב (משניות)

מסכת שבת פרק ד – משנה ב

טוֹמְנִין בִּשְׁלָחִין, וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן, בְּגִזֵּי צֶמֶר, וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, נוֹטֵל {ה} אֶת הַכִּסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, קֻפָּה, מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל, שֶׁמָּא יִטֹּל וְאֵינוֹ יָכֹל לְהַחֲזִיר {ו}. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹטֵל וּמַחֲזִיר. לֹא כִסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם, לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ. כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה, מֻתָּר לְכַסּוֹתוֹ. מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר, אוֹ תַחַת הַכָּסֶת:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק ד – משנה ב

טומנין בשלחין ומטלטלין אותן כו': שלחין עורות תרגום והפשיט את העולה וישלח. וגיזי צמר ידוע והוא לשון רבים והנפרד גז צאנך או גזה. ואמרו אין מטלטלין אותן זה כשלא ייחדן להטמנה אבל אם הזמינם לטמון בהם מותר לטלטלן: נותן *)את הכסות הוא שיתן על פי הקדירה חתיכת בגד ואחר כך יתן על אותה החתיכה הגזות ואמרו יטול הבגד שעל פי הקדירה ויפלו הגזות שעליו זה הוא טלטול מן הצד והוא מותר. והכל מודים כי כשישתנה סדר מושב הדברים שטומנין בהם שאסור להחזיר החמין לאותו מושב ועל דרך הדמיון אומר כי מי שהטמין קדירה בתבן וכשהסיר הקדירה נהרס המקום ונתרפה התבן אסור לו להשיב הקדירה לאותו התבן כי מקומו נפסד ורפה ותצטרך הקדירה לעשות לעצמו מקום בתבן בשמחזיר אותה ונמצא כמי שטומן בשבת ואין מחלוקת בזה אבל המחלוקת כרבי אלעזר בן עזריה דואה כי הוא חייב להשמר ולהזהר בשעת נטילת הקדירה מן הקופה שטמן בה כדי שלא יפסיד מקום הקדירה ויחזיר אותה אחר הריסות המקום ולפיכך יאמר שישנה מקום הקופה ויטה אותה כדי שלא יפסד מקום הקדירה כשיוציאה ואז יגלה אותה ויוציאה וחכמים לא הצריכוהו לזה אבל אומרים יטול בדרכו ויחזיר ואם נתקלקל גומא לא יחזיר. ואמרם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כדי שלא יטמין בשבת מן הטעם שזכרנו ואמרם ממלא את הקיתון ונותן תחת הכר ר"ל בשבת כי הרימנת מים בשבת על זו הדרך מותרת. וכר בגד מלא מוכין או נוצה וכיוצא בו משימין אותו תחת הראש כשאדם שוכב. וכסת מאותו המין אלא שהוא גדול יותר והלכה כחכמים:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק ד – משנה ב

בִּשְׁלָחִין. עוֹרוֹת {ב}. תַּרְגּוּם וְהִפְשִׁיט, וְיַשְׁלַח: וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן. בֵּין שֶׁטָּמַן בָּהֶן בֵּין שֶׁלֹּא טָמַן בָּהֶן, דְּחָזוּ לְמִזְגָּא עֲלַיְהוּ {ג}, כְּלוֹמַר לְהִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם {ד}: וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. דְּמֻקְצוֹת הֵן לִטְווֹת וְלֶאֱרֹג, וְאַף עַל פִּי שֶׁטָּמַן בָּהֶן לְפִי שָׁעָה, לֹא הִפְקִירָן לְגַמְרֵי כְּשֶׁלֹּא יִחֲדָן לְהַטְמָנָה, אֲבָל יִחֲדָן לְהַטְמָנָה מְטַלְטְלָם: כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. זֶה שֶׁטָּמַן בָּהֶם כֵּיצַד יִטֹּל קְדֵרָתוֹ, הוֹאִיל וְאָסוּר לְטַלְטְלָן וַהֲרֵי הִיא טְמוּנָה כֻּלָּהּ בָּהֶן: נוֹטֵל. כִּסּוּי שֶׁל קְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן עָלָיו לֹא אִכְפַּת לָן, דְּלֹא נַעֲשָׂה בָּסִיס לָהֶן, שֶׁאֵין עָשׂוּי אֶלָּא לְכַסּוֹת אֶת הַקְּדֵרָה: רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר קֻפָּה מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל. כְּשֶׁבָּא לִטְּלָהּ מַטֶּה אֶת הַקֻּפָּה עַל צִדָּהּ, שֶׁמָּא יִטֹּל אֶת הַקְּדֵרָה וְיִפְּלוּ הַגִּזִּין שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן לְתוֹךְ הַגֻּמָּא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַקְּדֵרָה, וְאִם יִצְטָרֵךְ לַחְזֹר וּלְהַטְמִינָהּ לֹא יוּכַל לְטַלְטֵל הַגִּזִּין לְכָאן וּלְכָאן וְלַעֲשׂוֹת גֻּמָּא וּלְהַחְזִירָהּ לְתוֹכָהּ: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נוֹטֵל. אֶת הַקְּדֵרָה, וְאִם לֹא נָפְלוּ הַגִּזִּין שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן וְלֹא נִתְקַלְקְלָה הַגֻּמָּא מַחְזִיר הַקְּדֵרָה לִמְקוֹמָהּ, וְלֹא אָסְרִינַן לֵיהּ לִטֹּל אֶת הַקְּדֵרָה לְכַתְּחִלָּה גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּתְקַלְקֵל הַגֻּמָּא. וּמוֹדִים חֲכָמִים שֶׁאִם נִתְקַלְקְלָה הַגֻּמָּא שֶׁלֹּא יַחְזִיר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ. שֶׁאָסוּר לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל בֵּין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל בְּדֶרֶךְ הַטְמָנָה: וְנוֹתֵן. בְּשַׁבָּת, תַּחַת הַכַּר שֶׁמֵּשִׂים מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מָלֵא מוֹכִין אוֹ נוֹצָה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַטְמָנָה בְּכָךְ: כֶּסֶת. גָּדוֹל מִכַּר:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק ד – משנה ב

{א} בַּמֶּה אִשָּׁה יוֹצְאָה. דַּהֲוֵי תַּכְשִׁיט וְלֹא מַשְּׂאוֹי וְאִיכָּא דַּהֲוֵי תַּכְשִׁיט וְגָזוּר בְּהוּ רַבָּנָן דִּלְמָא שַׁלְפָא וּמְחַוְיָא לַחֲבֶרְתָּהּ חֲשִׁיבוּתוֹ, וְדִלְמָא אָתְיָא לַאֲתוֹיֵי אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. רַשִׁ"י: {ב} רַשִׁ"י. וְהַיְנוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, דְּאִלּוּ בְּשַׁבָּת אָסוּר, כְּדִתְנַן בְּסוֹף פֶּרֶק הַמַּצְנִיעַ. וְהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּאִם כֵּן הָא הַסְּתִירָה גַּם כֵּן אָסוּר, וְלֹא חַיְּשִׁינַן בָּהוּ שְׁתַּתִּירֵם, אֶלָּא הָכָא מַיְרֵי שֶׁאֵינָן קְלוּעִים: {ג} וַחֲדָא גְּזֵרָה הִיא שֶׁגָּזוּר בָּהֶן. הָרַ"ן. וּלְדַעַת הָרַמְבַּ"ם דַּוְקָא בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת. וְהָרַמְבַּ"ן וְהָרַשְׁבָּ"א חוֹלְקִים בַּדָּבָר, דְּבֶחָצֵר שְׁאָמְרוּ לָאו דַּוְקָא, דְּהוּא הַדִּין בַּבַּיִת: {ד} וְלֹא בְּעִיר. הִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת דְּהָתְנַן בְּפֶרֶק ט' דְּסוֹטָה דִּבְפוּלְמוּס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עָלָיו שֶׁלֹּא יִתְקַשְּׁטוּ בּוֹ, וְאַף בְּחֹל, וְאוֹמֵר רַבֵּנוּ תַּם דְּדַוְקָא לְכַלּוֹת גָּזְרוּ: {ה} וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּהָכָא בְּרָפוּי דְּלֵיכָּא חֲצִיצָה, דְּאִם לֹא כֵן בְּרֵישָׁא הֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי בַּהֲדֵי חוּטֵי צֶמֶר כוּ'. וְטַעְמָא דְּאָסוּר, דְּדָבָר שֶׁל נוֹי הוּא וְיֵשׁ לָחוּשׁ דִּלְמָא שָׁלְפָא וּמְחַוְיָא: {ו} דִּטְרִיחָא לַהּ מִלְּתָא לְמִשְׁלַף וְאַחְווֹיֵי, מִפְּנֵי שֶׁאָזְנֶיהָ מְכֻסּוֹת בְּקִשּׁוּרִין. רַשִׁ"י: {ז} [וְטַבַּעַת שֶׁיֵשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם אֵין דֶּרֶך אִשָּׁה שֶׁתֵּצֵא בוֹ דֶרֶך מַלְבּוּשׁ, וְאַמַּאי חַיֶּבֶת חַטָּאת], הֲרֵי לֹא הוֹצִיאָה כְּדֶרֶךְ כָּל הַמּוֹצִיאִין, וּתְנַן בְּפֶרֶק י' מִשְׁנָה ג' דְּפָטוּר, שֶׁכָּל הַמּוֹצִיא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ תַּכְשִׁיט לוֹ מוֹצִיא אוֹתוֹ בַּיָּדַיִם וְלֹא דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ. רַשִׁ"י:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5