מסכת שבת פרק ג – משנה ד (משניות)

מסכת שבת פרק ג – משנה ד

מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִלּוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים, אִם בְּשַׁבָּת {ט}, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְשַׁבָּת, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה בְּיוֹם טוֹב, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְיוֹם טוֹב, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה. מוּלְיָאר הַגָּרוּף, שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ בְשַׁבָּת. אַנְטִיכִי, אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה, אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק ג – משנה ד

מעשה שעשו אנשי טבריא כו': מוליאר הגרוף כו': סלון צנור עגול יהיה עשוי מחרס או עופרת או זולתם: וחמי טבריא ידועים כי היו מימיהם כולם מרחצאות חמים בטבעם: ואמה שם שוקת המים שמושכים ממנו בסלונות והיו אותן הסלונות משוקעות במימי המרחצאות ומתחממות והיו המים הנמשכים דרך אותן הסלונות חמים ונתנו חכמים אותן המים בשבת כחמין שהוחמו בשבת שהן אסורין בשתיה ולרחוץ בהם אפילו אבר קטן מאברי הגוף וביום טוב כחמין שהוחמו בי"ט שהן מותרין בשתיה וברחיצת פניו ידיו ורגליו ואסור לרחוץ בהן כל גופו ודע כי חמין שהוחמו מערב שבת הם מותרין בשבת לרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו וכמו כן חמין שהוחמו מערב י"ט הן מותרין ביום טוב לרחוץ בהן כל גופו: ומוליאר הוא כלי מנחשת ידליקו בתוכו האש וסביב האש תעלה מבחוץ וממלאין אותה מים וכשמסירין האש מן המוליאר בערב שבת הם מותרין אותן המים לשתותן בשבת ואפילו הן חמין: ואנטיכי כשמסירים האש מאותו הצד שיש שם המים החמין בשבת יתחמם הנחשת ויתמיד חומו כאילו האש תחתיו בשבת והן חמין שהוחמו בשבת ואסורין בשתיה כאשר הוא העיקר אצלנו ומוליאר אינו כן כי צדדיו בלבד הם החמין וזה האנטיכי שוליו הן החמין. והלכה כחכמים:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק ג – משנה ד

סִלּוֹן. צִנּוֹר שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַמַּיִם לְתוֹכוֹ, וְהָיָה אוֹתוֹ צִנּוֹר מְשֻׁקַּע בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא וּמִתְחַמֵּם מִכֹּחַ אוֹתָם הַמַּיִם הַחַמִּים, וּכְשֶׁהָיוּ הַמַּיִם צוֹנְנִין נִמְשָׁכִין בְּתוֹכוֹ מִתְחַמְּמִין בְּאוֹתוֹ סִלּוֹן שֶׁנִּתְחַמֵּם בְּתוֹךְ חֲמֵי טְבֶרְיָא. וְאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַמַּיִם שֶׁנִּמְשְׁכוּ בְּאוֹתוֹ צִנּוֹר בְּשַׁבָּת {ח} דִּינָם כְּדִין חַמִּין שֶׁהוּחְמוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁאֲסוּרִים לִרְחֹץ בָּהֶן אֲפִלּוּ אֵבֶר קָטָן, וַאֲסוּרִים אַף בִּשְׁתִיָּה. וְהַמַּיִם שֶׁעוֹבְרִים בּוֹ בְּיוֹם טוֹב דִּינָם כְּדִין חַמִּין שֶׁהוּחְמוּ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁאֲסוּרִים לִרְחֹץ בָּהֶם כָּל הַגּוּף, אֲבָל מֻתָּר לִרְחֹץ בָּהֶן יָדָיו וְרַגְלָיו, וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה, וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. וְחָזְרוּ בָּהֶם אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְשָׁבְרוּ אֶת הַסִּלּוֹן: מוּלְיָאר. פֵּרְשׁוּ בַּגְּמָרָא מַיִם מִבִּפְנִים וְגֶחָלִים מִבַּחוּץ, וְהוּא כְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל קָטָן אֵצֶל דָּפְנוֹ מִבַּחוּץ מְחֻבָּר לוֹ, וְנוֹתְנִים שָׁם גֶּחָלִים, וְהַמַּיִם בְּקִבּוּלוֹ הַגָּדוֹל, וְאִם גְּרָפוּהוּ מִן הַגֶּחָלִים מִבְּעוֹד יוֹם שׁוֹתִין מִן הַמַּיִם שֶׁבְּקִבּוּלוֹ הַגָּדוֹל בְּשַׁבָּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֻחֲמוּ קְצָת מֵחֲמַת כְּלִי, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל אֶלָּא מְשַׁמֵּר וּמְקַיֵּם חֹם שֶׁלָּהֶם שֶׁלֹּא יִצְטַנְּנוּ: אַנְטִיכִי. הוּא כְּלִי נְחֹשֶׁת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי שׁוּלַיִם וּמְשִׂימִין הַמַּיִם לְמַעְלָה וְהָאֵשׁ לְמַטָּה בֵּין שְׁתֵּי הַשּׁוּלַיִם, וּמִתּוֹךְ שֶׁהָאֵשׁ לְמַטָּה בֵּין שְׁתֵּי הַשּׁוּלַיִם חֻמּוֹ נִשְׁאָר הַרְבֵּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף הַגֶּחָלִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת הַמַּיִם מִתְחַמְּמִים בּוֹ בְּשַׁבָּת {י}, לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹתִים מֵהֶם בְּשַׁבָּת:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק ג – משנה ד

{א} נָאקָה. גְּמַלָּה נְקֵבָה כְּשֶׁרְאוּיָה לְמַשָּׂא קוֹרִין אוֹתָהּ נָאקָה. עָרוּךְ: {ב} וּמַזִּין עֲלֵיהֶן. בִּמְקוֹמָן, וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא תִּפֹּל הַהַזָּאָה עַל הַבְּהֵמָה וְיִפָּסְלוּ כְּדִתְנַן בְּמַסֶּכֶת פָּרָה, תּוֹסָפוֹת (עַיֵּן רַשִׁ"י יוֹמָא דַּף יד), וּלְפֵרוּשׁ הָרַ"ב שָׁם צָרִיךְ לוֹמַר דְּאַשְׁמְעִינַן דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יְכַוֵּן לְהַזּוֹת עַל הַבְּהֵמָה וְיַזֶּה עַל הַכֵּלִים דְּהַזַּיָתוֹ פְסוּלָה עַד שְׁיִשְׁנֶה, וְהוּא לֹא יִשְׁנֶה: {ג} וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִטְבִּיל אוֹתוֹ בְּלֹא רִפּוּי וְיִהְיֶה מְהֻדָּק בַּבְּהֵמָה וְחוֹצֵץ:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5