מסכת שבת פרק ב – משנה ד (משניות)

מסכת שבת פרק ב – משנה ד

לֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, אֲפִלּוּ הִיא {ה} שֶׁל חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם אֶת הַקְּעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְתוֹכָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק ב – משנה ד

לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן כו': שפופרת של ביצה קליפה של ביצה רוצה לומר הקליפה העליונה הקשה והטעם שאסרו חכמים אלו השלשה דברים רוצה לומר שפופרת של ביצה ושל חרס וקערה גזירה שמא יסתפק מאותו השמן לסוך בו ויהיה מכבה ור' יהודה התיר זה לפי שהוא עשה זה המעשה לפני החכמים ולא הקשו על מעשיו ולפיכך חשב כי היה מותר לעשותו לכתחלה ולפיכך לא מנעוהו מזה ולא היה הדבר כן אבל מה ששתקו לפי שלא היה אפשר לו לשלוח ידו לשמן הנר כי הם היו רואים אותו ובטל טעם האסור באותו המעמד ולפיכך לא הקשו עליו ומה שצריך לתנא שישמיענו מחלוקתם באלו השלשה דברים לפי שלא מספיק לנו ידיעת המחלוקת באחת מהן אלא בכולן השלשה כי אילו השמיענו המחלוקת בשפופרת של ביצה בלבד היינו אומרים כי שפופרת ביצה יותר אפשר לאדם להסתפק משמנה ובה נחלקו החכמים אבל בשל חרס לא נחלקו ואילו השמיענו המחלוקת בשל חרס היינו אומרים גם כן כי זאת היא בלבד מה שהתיר ר' יהודה לפי ששמנה מטונף ומאוס ואין אדם נמשח בו אבל שפופרת של ביצה אסור ואילו השמיענו המחלוקת באלו השנים היינו אומרים בכאן התיר רבי יהודה כי אין ביניהן ובין הנרות חבור אבל קערה שיש בינה ובין הנרות חבור פתילה

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק ב – משנה ד

שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה. הַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהַבֵּיצָה מֻנַּחַת בְּתוֹכָהּ: בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת. טִפָּה טִפָּה לְתוֹךְ הַנֵּר, וְטַעְמָא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁהִקְצָהוּ לְנֵר חַיָּב מִשּׁוּם מְכַבֶּה: וַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס. דְּמָאִיס, אֲפִלּוּ הָכִי גָּזְרִינַן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין הַפְּתִילָה הַדּוֹלֶקֶת בְּתוֹךְ הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשֶּׁמֶן, אָתֵי לְאִסְתַּפּוּקֵי מִנֵּיהּ, דְּסָבַר אֵין כָּאן מִשּׁוּם מְכַבֶּה: וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. דְּלֹא גָּזַר דִּלְמָא אָתֵי לְאִסְתַּפּוּקֵי מִנֵּיהּ, שֶׁהֲרֵי הוּא רוֹאֶה הַשֶּׁמֶן נוֹטֵף עַל הַפְּתִילָה שֶׁתַּחְתָּיו: אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה כוּ'. וְהוּא הַדִּין אִם חִבְּרָהּ בַּעַל הַבַּיִת {ו} בְּסִיד אוֹ בְּחַרְסִית מֵעֶרֶב שַׁבָּת לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ, דְּמִשּׁוּם אִסּוּרָא דְּשַׁבָּת בָּדֵיל מִנֵּיהּ: וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה. שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַצַּד לִשְׁאֹב הַשֶּׁמֶן וְנִמְשָׁךְ דֶּרֶךְ הַפְּתִילָה לָרֹאשׁ הַדּוֹלֵק. וְאַשְׁמְעִינַן מַתְנִיתִין פְּלֻגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנָן בִּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה, וּבְחֶרֶס, וּבִקְעָרָה. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה, בְּהָא קָאָמְרִי רַבָּנָן, דְּכֵיוָן דְּלֹא מְאִיסָא אָתֵי לְאִסְתַּפּוּקֵי מִינַּהּ, אֲבָל שֶׁל חֶרֶס דְּמָאִיס אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה. וְאִי אַשְׁמְעִינַן שֶׁל חֶרֶס, בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֲבָל בְּהַהִיא אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבָּנָן. וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וְהַחֶרֶס מֻנָּחִים בְּתוֹךְ חֲלַל הַנֵּר לְמַעְלָה, וְלֹא מַפְסִיק מִידֵי בֵּין הַנֵּר וּבֵינָם, וְלֵיכָּא לְמִגְזַר שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק, דְּבָדֵיל מִנֵּיהּ, אֲבָל בִּקְעָרָה דְּמַפְסְקָא, שֶׁהֲרֵי אֵצֶל הַנֵּר מֻנַּחַת וְיֵשׁ כָּאן הֶפְסֵק וְלֵיכָּא לְמֵימַר גּוּפֵיהּ הוּא, אֵימָא מוֹדֶה דְּנִגְזֹר. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהַהִיא, בְּהַהִיא קָאָמְרִי רַבָּנָן, אֲבָל בְּהָנָךְ תַּרְתֵּי מוֹדוּ לְרַבִּי יְהוּדָה, צְרִיכָא {ז}. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק ב – משנה ד

{א} וְנַעֲשָׂה מֵחֶרֶס, וְלֹא חֲפִירָה בָּאָרֶץ: {ב} וְהָא דִּתְנַן בְּרֵישׁ פֶּרֶק ד' דְּאֵין טוֹמְנִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וְהָכָא אֲפִלּוּ גָּרַף וְקָטַם וַדַּאי דְּמוֹסִיף הֶבֶל הוּא, הָכָא לָאו בְּהַטְמָנָה אַיְרִינַן אֶלָּא בְּשִׁהוּי, כְּגוֹן שֶׁהַקְּדֵרָה יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ שֶׁהִיא תְּלוּיָה בָּאֲבָנִים, שֶׁאֵין שׁוּלֵי הַקְּדֵרָה נוֹגְעִים בַּגֶּחָלִים, וּמִשּׁוּם הָכִי בְּגָרַף דְּאִיכָּא הֵכֵּירָא שֶׁמְּסַלֵּק דַּעְתּוֹ מִלַּחְתּוֹת בַּגֶּחָלִים שָׁרֵי: {ג} הַיְנוּ דַּעַת הָרִי"ף דְּכָל שֶׁהִתְחִיל לְהִתְבַּשֵּׁל בֵּין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסַאי בֵּין שֶׁהִגִּיעַ, וַאֲפִלּוּ נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, אָסוּר. וְהָא דִּתְנַן סוֹף פֶּרֶק קַמָּא אֵין צוֹלִין כוּ' אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וּפֵרֵשׁ הָרַ"ב דִּכְמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסַאי סַגִּי כוּ', שָׁאנֵי בִּצְלִי שֶׁאֵצֶל הָאֵשׁ שֶׁמְּמַהֵר לִצְלוֹת וְאֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת רָאוּי בְּעוֹד לַיְלָה, לֹא מֵסִיחַ דַּעְתּוֹ מִנֵּיהּ. וְכִי נִצְלָה כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסַאי לֹא חָיֵשׁ לְחַתּוֹיֵי, שֶׁאִם יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים יַחְרֹךְ אוֹתוֹ כֵּיוָן שֶׁמֻּנָּח עַל אֵשׁ בְּלֹא הֶפְסֵק קְדֵרָה. פּוֹסְקִים: {ד} לְפֵרוּשׁוֹ בְפִרְקִין דְּמַיְרֵי בְּשִׁהוּי וְלֹא בְּהַטְמָנָה, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר דַּהֲוֵי כְּמַשְׁהֶה לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5