מסכת שבת פרק ב – משנה ג (משניות)

מסכת שבת פרק ב – משנה ג

כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא פִשְׁתָּן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, טְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְהוֹרָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק ב – משנה ג

כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן כו': טומאת אהלים הוא שיטמא האהל עצמו במת שמת בתוכו ואמר השם יתברך והזה על האהל ואמרו חכמים למד על האהל שהוא טמא במת ואין כל אהל נטמא במת כי אם יהיה האהל מעצים או מאבנים או בנוי מטיט אינו מטמא אבל מטמא האהל אם הוא מדבר ארוג או מעורות כמו שיתבאר בפרק כ"ז ממסכת כלים כי אין לנו דבר יוצא מן העץ ויטמא כשהוא אהל המת אלא הפשתים בלבד וידענו זה ממאמרו בטומאת מת והזה על האהל ואמר במשכן ויפרש את האהל על המשכן וכבר דעת כי אהל המשכן היה מיריעות פשתים ויריעות שער ארוגות ומעורות וכל זה לשון תורה וקריאת הפשתים עץ הוא לשון התורה באמרה ותטמנם בפשתי העץ. ופי' קפלה גדלה: ופי' הבהבה חרכה באש: ועוד יתבאר לך בפ' כ"ז ממסכת כלים כי הבגד כשיש בו ג' אצבעות על ג' אצבעות או יותר על זה שהוא נטמא במת וכמו כן מטמא בנגעים ואם הוא פחות מג' אצבעות על ג' אצבעות הוא טהור ואינו מטמא בשום דבר ממיני הטומאות וזו החתיכה של בגד שקפלה ועשה ממנה פתילה שבה נחלקו בכאן היא ג' אצבעות על ג' אצבעות מצומצמות וכשקפל זה הבגד ועשה ממנו פתילה רבי אליעזר אומר כי אותו הקפול לא חסר ממנה דבר והיא מטמאה בנגעים ובמת כמות שהיתה קודם הקפול ורבי עקיבא סובר כי אותו הקפול הפסידה ובטלה מתורת כלי ולפיכך אינה מטמאה בנגעים ולא במת וטעם המחלוקת שביניהם בהדלקת הפתילה הנזכרת בשבת הוא גזירת יום טוב שחל להיות ערב שבת וטעם מחלוקתם להדליק בה בי"ט שחל להיות ערב שבת כי העיקר אצלנו כי שריפת הכלים בי"ט מותר ושריפת שברי כלים אסור לפי שהן מוקצה כאשר יתבאר במסכת ביצה ויש לנו עיקר אחר כי הדלקת הנר בשבתות וי"ט צריך קודם שידליקם להבהב קצתם ר"ל מן הפתילות ואז ידליק אותם כי בזו ההבהבה יאירו הנרות יותר ולפיכך יחייב רבי אליעזר האומר שהיא כלי כי כשישרוף קצתה יהיו שברי כלים ואין מדליקין בשברי כלים ורבי עקיבא האומר שאינה כלי היא אצלו עץ בעלמא וכשמדליק אותה עץ בעלמא הוא מדליק כי הקפול בטלה. ואין הלכה כרבי אליעזר:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק ב – משנה ג

כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ פְּתִילָה: אֶלָּא פִשְׁתָּן. דְּאִקְּרֵי עֵץ, כְּדִכְתִיב (יְהוֹשֻׁעַ ב) וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, וַאֲפִלּוּ הָכִי מַדְלִיקִין בִּפְתִילָה שֶׁעוֹשִׂין מִמֶּנּוּ. וְקַנְבּוֹס וְצֶמֶר גֶּפֶן לָאו יוֹצְאִין מִן הָעֵץ נִינְהוּ, אֶלָּא מִינֵי זֶרַע הֵן, הִלְכָּךְ מַדְלִיקִין בָּהֶן. וּפִשְׁתָּן נַמִּי מִין זֶרַע הוּא, וְלֹא אִיצְטְרִיךְ לְרִבּוּיֵהּ אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִקְּרֵי עֵץ, דִּכְתִיב וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ: אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים. אִם עָשָׂה מֵהֶן אֹהֶל וְהַמֵּת תַּחְתָּיו, הֲוֵי כִּשְׁאָר בַּיִת וְאֵינוֹ טָעוּן הַזָּאָה וּטְבִילָה, דְּאֹהֶל עַצְמוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, אֶלָּא כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו: אֶלָּא פִשְׁתָּן. שֶׁהָאֹהֶל עַצְמוֹ טָמֵא, כְּדִכְתִיב (בְּמִדְבָּר יט) וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל, וְיָלְפִינַן אֹהֶל אֹהֶל מִמִּשְׁכָּן, דִּכְתִיב בֵּיהּ (שְׁמוֹת מ) וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא הָיָה בְּאֹהֶל מִשְׁכָּן דָּבָר יוֹצֵא מִן הָעֵץ אֶלָּא פִשְׁתָּן, כְּדִכְתִיב (שָׁם כו) עֶשֶׂר יְרִיעוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר: שֶׁקִּפְּלָהּ. כְּדֶרֶךְ שֶׁגּוֹדְלִין הַפְּתִילוֹת: הִבְהֲבָהּ. עַל הַשַּׁלְהֶבֶת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מְחֹרֶכֶת וְתַדְלִיק יָפֶה. וּבְבֶגֶד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מְצֻמְצָמוֹת עָסְקִינַן: טְמֵאָה הִיא. דְּקִפּוּלָהּ אֵינוֹ מְבַטְּלָהּ מִתּוֹרַת בֶּגֶד, הוֹאִיל וְלֹא הִבְהֲבָהּ: וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת עָסְקִינַן, דְּשַׁיָּךְ בֵּיהּ אִסּוּר מֻקְצֶה, וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵּלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בּוֹ בַּיּוֹם דַּהֲווּ לְהוּ נוֹלָד, אֲבָל בְּכֵלִים מַסִּיקִין דְּהָא חָזוּ לְטִלְטוּל, וּדְכֻלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ הַמַּדְלִיק צָרִיךְ לְהַדְלִיק רֹב הַיּוֹצֵא מִן הַפְּתִילָה חוּץ לַנֵּר קֹדֶם שֶׁיְּסַלֵּק יָדָיו, הִלְכָּךְ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר אֵין מַדְלִיקִין בָּהּ, קָסָבַר קִפּוּלָהּ לֹא בִּטְּלָהּ מִתּוֹרַת כְּלִי, וְכִי אַדְלִיק בָּהּ פּוּרְתָּא כֵּיוָן דְּשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְצֻמְצָמוֹת הָיוּ הֲוָה לֵיהּ שֶׁבֶר כְּלִי, דְּפָחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ לָאו כְּלִי הוּא, וְכִי מַדְלִיק בַּיָּדַיִם לְהַשְׁלִים רֹב הַיּוֹצֵא נִמְצָא שֶׁמַּדְלִיק בְּשֶׁבֶר כְּלִי שֶׁנִּשְׁבַּר בְּיוֹם טוֹב, דְּכִי אָמְרִינַן מַסִּיקִין בְּכֵלִים, דַּוְקָא שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ אַחַר שֶׁנִּפְחַת. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מַדְלִיקִין בָּהּ, קָסָבַר קִפּוּלָהּ בִּטְּלָהּ מִתּוֹרַת כְּלִי מְכִי קִפְּלָהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, דְּאֵין גּוֹדְלִין פְּתִילָה בְּיוֹם טוֹב, וְנִמְצָא שֶׁאֵין כָּאן שֶׁבֶר כְּלִי שֶׁנִּשְׁבַּר בְּיוֹם טוֹב, הִלְכָּךְ מַדְלִיקִין בָּהּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: טְהוֹרָה הִיא. דְּקִפּוּלָהּ בִּטְּלָהּ מִתּוֹרַת בֶּגֶד וְהִיא כְּאִלּוּ אֵין בָּהּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, וְכָל פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ טָהוֹר מִלְּטַמֵּא, לֹא בִּנְגָעִים וְלֹא בְּטֻמְאַת מֵת:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק ב – משנה ג

{יא} וְשִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בִּכְלַל עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הוּא, דְּתַרְוַיְהוּ שְׁלֹמֹה וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם: {יב} וּמַשְׁמָע דַּאֲנַן לֹא קַיְמָא לָן הָכִי וְקַשְׁיָא כוּ'. וְהֶעֱלוּ הַפּוֹסְקִים בְּטוּר אֹרַח חַיִּים סִימָן שמ"ב דְּכָל שֶׁאֵינוֹ לִדְבַר מִצְוָה אוֹ טִרְדָּה, לְכֻלֵּי עָלְמָא גָּזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. וּבְהַךְ נִיחָא כָּל הָנֵי דְּפֶרֶק קַמָּא וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עִם הַשֶּׁמֶשׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5