מסכת שבת פרק א – משנה ב (משניות)

מסכת שבת פרק א – משנה ב

לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה, עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ {ח} וְלֹא לַבֻּרְסְקִי וְלֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לָדִין. וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין מַפְסִיקִים לַתְּפִלָּה:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק א – משנה ב

לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל כו': ספר ידוע. ובורסקי המקום שמעבדין בו העורות. וזאת המנחה הנזכרת בכאן רוצה לומר אפי' מנחה גדולה כ"ש מנחה קטנה שעונתה קצרה כמו שבארנו במסכת ברכות. והטעם במניעת התספורת קרוב לשעת התפלה שמא ישבר הזוג או גזירה שיארע דבר בכלי מכלי התספורת אחר שהתחיל להסתפר ויצטרך לתקן הכלי ובין כך תעבור עונת התפלה. והטעם במניעת הכנסת המרחץ גזירה שמא יתעלף. והטעם במניעת הכנסת בית העבוד אפילו לראות העורות בלבד גזירה שמא יארע בהם שום פסידא וישלח ידו להניעם וימשך במלאכתו ותעבור שעת התפלה. והטעם במניעת האכילה ואפי' דבר מועט לפי שהם היו שותים בתוך האכילה ומנעו הכל גזירה שמא ימשך באכילה ובשתיה ותעבור עונת התפלה. וכמו כן אין דנין סמוך לשעת תפלת מנחה ואפילו בגמר הדין ושמעו טענות בעלי הדין ונשאו ונתנו הדיינין בדבר ולא נשאר אלא גמר דין בלבד אין ראוי לדיין לפסוק הדין סמוך לשעת התפלה גזירה שמא יראה לדיין דבר חדש בדין ויצטרך להתחיל בדין מתחלתו וישאל טענות מבעלי הדין שנית וימשוך הדבר ותעבור השעה אבל אם התחילו בדין אין מפסיקין בו עד שיגמור: ומה שאמרו מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה אינו רוצה בזה שהדין מפסיקין לק"ש ואינו מפסיק לתפלה אבל פירוש הענין כי כשבני אדם קורין בתורה והגיע זמן ק"ש מפסיקין וקורין ק"ש ואם הגיע שעת התפלה אין מפסיקין אבל בדין אם התחילו אין מפסיקין בשום פנים וכן אם התחיל בתספורת או באכילה או במרחץ או בהכנסת הבורסקי לא יפסיק כלל. וגדר זמן התחלת התספורת משישים הבגד הידוע אצל הספרים על כתפיו ויכין עצמו לתספורת ונקרא בלשון חכמים מעפורת. והתחלת המרחץ משיפשוט בגדו הסמוך לבשרו. והתחלת הבורסקי משיחגור חגורו ויתחיל להניע בעורות. וזמן התחלת האכילה משיטול ידיו. וזמן התחלת הדין משיסדרו סדר ישיבתם וישבו לדין ואם סדרו ישיבתם מתחלת היום ונמשכין בדין משיתחילו בעלי דין לטעון טענותיהם.וזאת המשנה דברה בחסידים גדולים לומדי תורה תמיד כר"ש בן יוחאי וחביריו אבל חכמי הגמרא אמרו שהיו מפסיקין בין לקריאת שמע בין לתפלה כל שכן זולתם. ומפני מה באה זאת המשנה בכאן ואין בא מענין שבת כלום זה היה לשני טעמים האחד שהוא מכלל י"ח דבר שגזרו בו ביום כאשר נבאר לפנים. והשני שהוא דומה למשנת לא יצא החייט במחטו שהוא מענין השבת ולפי שהיה צ"ל לא יצא החייט במחטו אמר כל הדומין לו מן הגזרות. והטעם שהקדים זאת המשנה על לא יצא החייט הוא בספק ואולי על זה הסדר היו הגזרות באותו היום:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק א – משנה ב

לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר. וַאֲפִלּוּ בְּחֹל, וּמִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחֲטוֹ וְכוּ' שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא דְּדָמִי לִגְזֵרָה דְּלֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְלֹא יִתְפַּלֵּל, מִשּׁוּם הָכִי תָּנָא לְהוּ הָכָא, וְאַיְדֵי דְּזוּטְרָן מִלַּיְהוּ פָּסִיק וְתָנֵי לְהוּ בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר מְפָרֵשׁ מִלֵּי דְּשַׁבָּת וּמַאֲרִיךְ בָּהֶן: סָמוּךְ לַמִּנְחָה. מִנְחָה גְּדוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה {ז} וּלְמַעְלָה, וְסָמוּךְ לַמִּנְחָה הַיְנוּ מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית, וְאַף עַל פִּי שֶׁעוֹנָתָהּ מְרֻבָּה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשָּׁבֵר הַזּוּג שֶׁל סַפָּרִים אַחַר שֶׁהִתְחִיל לְהִסְתַּפֵּר, וְתַעֲבֹר עוֹנַת הַתְּפִלָּה קֹדֶם שֶׁיְּתַקְּנֶנּוּ וְיַשְׁלִים הַתִּסְפֹּרֶת: וְלֹא יִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ. סָמוּךְ לַמִּנְחָה, שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף: וְלֹא לַבֻּרְסְקִי. מְקוֹם עִבּוּד הָעוֹרוֹת, דִּלְמָא חָזֵי פְּסֵידָא וְקִלְקוּל בָּעוֹרוֹת אִם לֹא יְנִיעֵם מִמְּקוֹמָם וִיתַקְּנֵם, וְיִמְשֹׁךְ בִּמְלַאכְתּוֹ עַד שֶׁתַּעֲבֹר עוֹנַת הַתְּפִלָּה: וְלֹא לֶאֱכֹל. אֲפִלּוּ בִּסְעוּדָה קְטַנָּה, שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ בַּסְּעוּדָה: וְלֹא לָדִין. אֲפִלּוּ בִּגְמַר דִּין, שֶׁכְּבָר שָׁמְעוּ טְעָנוֹת בַּעֲלֵי דִּינִין {ט} וְלֹא נִשְׁאַר עֲלֵיהֶן אֶלָּא לִפְסֹק הַדִּין בִּלְבַד, דִּלְמָא חָזוּ טַעְמָא וְיִסְתְּרוּ מַה שֶּׁהָיוּ רוֹצִים לִפְסֹק, וְחוֹזֵר לִהְיוֹת תְּחִלַּת הַדִּין {י}: וְאִם הִתְחִילוּ. בְּחַד מִכָּל הָנֵי דְּאָמְרִינַן, אֵין מַפְסִיקִין, אֶלָּא יִגְמֹר וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם לִגְמֹר קֹדֶם שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה. וְהַתְחָלַת הַתִּסְפֹּרֶת מִשֶּׁיָּנִיחַ מַעֲפֹרֶת שֶׁל סַפָּרִים בֵּין בִּרְכָּיו, הוּא הַסּוּדָר שֶׁנּוֹתֵן הַמִּתְגַּלֵּחַ עַל בִּרְכָּיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל הַשֵּׂעָר עַל בְּגָדָיו. וְהַתְחָלַת הַמֶּרְחָץ מִשֶּׁיִּפְשֹׁט הַבֶּגֶד הַסָּמוּךְ לִבְשָׂרוֹ, וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי מִשֶּׁיָּסִיר הַסּוּדָר שֶׁעָלָיו שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לְהַפְשָׁטַת בְּגָדָיו. וְהַתְחָלַת הַבֻּרְסְקִי מִשֶּׁיַּחְגֹּר בֵּין כְּתֵפָיו אֶת בָּתֵּי זְרוֹעוֹתָיו כְּדֵי לְהִתְעַסֵּק בָּעוֹרוֹת. וְהַתְחָלַת אֲכִילָה מִשֶּׁיִּטֹּל יָדָיו. וְהַתְחָלַת הַדִּין מִשֶּׁיִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּנִין בְּטַלִּיתָן לָשֶׁבֶת לַדִּין בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, וְאִם הָיוּ מְעֻטָּפִים וְיוֹשְׁבִים בַּדִּין וּבָא לִפְנֵיהֶם דִּין אַחֵר סָמוּךְ לַמִּנְחָה, הַוְיָא הַתְחָלַת אוֹתוֹ הַדִּין מִשֶּׁפָּתְחוּ בַּעֲלֵי הַדִּין בְּטַעֲנוֹתָם: מַפְסִיקִין לִקְרִיאַת שְׁמַע. מִלְּתָא אַחֲרִיתִי נָקַט {יא}, וְהָכִי קָאָמַר, חֲבֵרִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, מַפְסִיקִים תּוֹרָתָן לִקְרִיאַת שְׁמַע, דִּזְמַנָּהּ קָבוּעַ, דִּכְתִיב (דְּבָרִים ו) וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וְאֵין מַפְסִיקִין לַתְּפִלָּה. שֶׁאֵין לָהּ זְמַן קָבוּעַ דְּאוֹרַיְתָא. וְלֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּגוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וַחֲבֵרָיו שֶׁתּוֹרָתָן אֻמָּנוּתָן, אֲבָל אָנוּ הוֹאִיל וְאָנוּ מַפְסִיקִין תּוֹרָתֵנוּ לְאֻמָּנוּתֵנוּ כָּל שֶׁכֵּן שֶׁנַּפְסִיק לִתְפִלָּה {יב}:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק א – משנה ב

{ז} פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י הַתְחָלַת זְמַן תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, כִּדְאִיתָא בְּרֵישׁ פֶּרֶק ה' דִּפְסָחִים: {ח} לַמֶּרְחָץ. אֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ בְּעָלְמָא. וְלֹא לַבֻּרְסְקִי, לְעַיּוֹנֵי בְּעָלְמָא. גְּמָרָא: {ט} וְסִיֵּם הָרַמְבַּ"ם וְנָשְׂאוּ וְנָתְנוּ הַדַּיָּנִין בַּדָּבָר וְלֹא נִשְׁאַר וְכוּ': {י} לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם וְיִצְטָרֵךְ לְהַתְחִיל בַּדִּין מִתְּחִלָּתוֹ וְיִשְׁאַל טְעָנוֹת מִבַּעֲלֵי הַדִּינִין שֵׁנִית וְיִמְשֹׁךְ הַדָּבָר כוּ': {יא} מִשּׁוּם סֵיפָא דְּקָתָנֵי דְאֵין מַפְסִיקִין מוֹקִים לַהּ בַּגְּמָרָא הָכִי, דְּאִי לָאו הָכִי הָא כְּבָר תָּנָא לֵיהּ רֵישָׁא: {יב} גְּמָרָא. וְאִם תֹּאמַר וְכִי גָּרַע תַּלְמוּד תּוֹרָה מֵאֻמָּנוּת דִּלְעֵיל שֶׁאִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין וַאֲפִלּוּ בְּהִתְחִילוּ בְּאִסּוּר, כִּדְאִיתָא בְּטוּר אֹרַח חַיִּים סִימָן רל"ב, וְהַתֵּרוּץ דְּהָכָא בִּדְלֵיכָּא שְׁהוּת, וַאֲפִלּוּ הָכִי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וַחֲבֵרָיו מֻתָּר לַעֲקֹר הַתְּפִלָּה לְגַמְרֵי:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5