מטעמי המצוה – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——–

לכל אחת מן ההפרשות הנ"ל, נתנו חכמינו ז"ל סיבה וטעם:

תרומה גדולה – החלק הראשון מן היבול ניתן לכוהנים.

משרשי המצוה, כי העולם כולו להקב"ה, על כן ראוי לבעל השדה לזכור את בוראו על הברכה אשר ברכו, ושיפריש קצת ממנו לשמו ברוך הוא, ויתנהו למשרתיו שהם הכהנים העסוקים תמיד במלאכת שמים – טרם יגע בו יד אדם ויהנה ממנו כלל. ומסיבה זו אמרו חכמינו ז"ל (חולין קלז), שאפילו הפרשה של חיטה אחת – פוטרת את כל התבואה, כי העיקר הוא להזכיר לאדם מיהו בעל הבית האמיתי, ולשם כך אין צורך דווקא בכמות מרובה. אולם רבותינו ז"ל הוסיפו וקבעו שיתן האדם שיעור ראוי [כ- 2%], כדי שיתעורר לב האדם בענין יותר, כי בהיות האדם בעל חומר – אם יתן כמות קטנה מדאי, הדבר לא יעשה עליו רושם. אך כאשר יתן כמות ניכרת וגדולה יותר, ישפיע עליו הדבר יותר, כי זה דרך טבע האדם והרגלו, שישמח במאכל רב (על פי ספר החינוך מצוה תק"ז).

מעשר ראשון – כאמור, נותן האדם עשירית מיבולו ללויים.

מטעמי המצוה, לפי שהקב"ה חפץ בטובת עמו ישראל אשר בחר בהם לעם, ורצה לזכותם ולעשותם עם סגולה מכל העמים, עם חכם ונבון, למען יכירו כל רואיהם כי הם זרע ברך ה' אנשי אמת אנשי שם, לכן קבע את שבט הלוי בישראל שלא תהיה להם נחלת שדה וכרם, וכך לא יהיו עוסקים בחרישה ובזריעה, אלא יעסקו רק בתורה ובעבודת בית המקדש, ומפיהם ישאלו הוראה בכל מקום. (מעם לועז)

על כן היה מחסד ה' עליהם לתת להם מחייתם בדרך כבוד, כי כן יאות למשרתי המלך, שתהיה ארוחתם מזומנת להם על ידי אחרים שיכינוה להם, ולא יצטרכו הם להתייגע בדבר אחר זולת בעבודת המלך היקרה. ואף על פי שהיו בישראל שנים עשר שבטים, ולפי חלוקה שוה היה ראוי שיטלו חלק אחד משנים עשר [כ- 8.3%] ולא חלק אחד מעשר [10%]? אולם גם זה היתרון להם הוא לכבודם, כי מהיותם מבית המלך, ראוי שיהיה חלקם יתר על כולם, ויתרון גדול הוא, שיבוא להם חלק העשירי נקי מכל הוצאות הקרקע. והמפרנס והמחיה משרתי אל בממונו – ברכת ה' יתברך תנוח עליו, בכל אשר יש לו. (ספר החינוך מצוה שצה)

תרומת מעשר – הלוי מפריש עשירית מן המעשר ראשון שקבל, ונותנו לכהן.

מטעמי המצוה, כי אומנם הבדיל ה' את כל שבט הלוי מעדת ישראל לעבודתו תמיד. אולם בתוך השבט עצמו נבחרו הכהנים, אשר להם ניתנה עיקר עבודת בית המקדש, ואילו יתר הלויים מתלוים אליהם לסייעם בעבודה, כמו שכתוב (במדבר ג ט): "ונתת את הלויים לאהרון ולבניו [הכהנים], נתונים נתונים המה לו…". ועל כן בהיות הכהנים עיקר הבית בעבודת אלוקינו, זכו בעשרים וארבע מתנות שניתנו להם, המפורשות בכתוב. ושאר הלויים, שנבחרו לסייע לכהנים – זכו גם כן לחיות בטובה מבלי יגיעה, על ידי מעשר הפירות שנוטלים מכל ישראל כנ"ל, אולם עליהם לזכור תמיד שסיבת מעמדם המיוחד היא בגלל העבודה לה', ולכן נצטוו שמכל אשר יטלו מבני ישראל – עליהם להפריש למשרתים הגדולים מהם [הכהנים], ובכך יתנו אל לבם כי יש גבוהים עליהם, וגבוה מעל לכולם, הוא ה' יתברך ויתעלה.

גם כי על ידי שיפרישו הלויים מעשר מתבואתם ויתנו לכוהנים, יש בזה זכות ומעלה וכבוד ללויים, שלא יגרע חלקם במצות מעשר, אלא יזכו אף הם שיהיה להם חלק במצוה זו. (ספר החינוך מצוה שצו)

מעשר שני – בשנים א, ב, ד, ה – מפריש בעל השדה עשירית מיבולו [ממה שנותר לו לאחר ההפרשות הקודמות], ומעלה אותו לירושלים, ואוכל אותו שם בקדושה.

מטעמי המצוה, שהאל ברוך הוא בחר בעם ישראל וחפץ למען צדקו להיות כולם עוסקי תורתו ויודעי שמו, ובחכמתו משכם במצוה זו למען ילמדו יקחו מוסר, כי יודע אלוקים שרוב בני האדם נוטים להימשך אחר הגשמיות, לשקוע בעבודה ובעסקי ממון וכו', ולא יתנו נפשם בעמל התורה ובעסקה תמיד. על כן סבב בתבונתו ונתן להם מקום מקודש, היא ירושלים עיר הקודש, ששם יהיה מרוכז עסק החכמה והתורה, שם יושבים חכמי הסנהדרין, ושם נמצא בית המקדש. וציוה שיעלו ישראל לשם מפעם לפעם [לאכול שם את פירות המעשר שני, וכן "נטע רבעי" ומעשר כל בקר וצאן], וכשיראו את כל המעמד הנהדר הזה – כוהנים בעבודתם, ולויים בדוכנם בשירם וזמרם, וישראל במעמדם, וסנהדרין יושבים ודנים ומורים הוראות לכל ישראל, על ידי זה יתעורר לבם ליראה את ה', ולדבוק בעסק התורה תמיד. ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

מעשר עני – בשנים ג', ו' – מפריש בעל השדה עשירית מיבולו [במקום מעשר שני] ונותנו לעניים.

מטעמי המצוה, שרצה האל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים, כי היא מידה משובחת, ומתוך שיורגלו במידות הטובות, יהיו ראויים לקבלת הטובה, כי הטוב והברכה לעולם לא יחולו אלא על הטוב ולא בהפכו, ובהטיב ה' יתברך לטובים, יושלם חפצו – שחפץ ה' להיטיב לעולם. ואם לא מצד שורש זה, הלא ה' יתברך יכול היה לספק לעני די מחסורו זולתנו, אלא שהיה מחסדו ברוך הוא שנהיה אנו השלוחים לכך, כדי לזכותנו. וכענין זה מספרים חז"ל (בבא בתרא י עמוד א): שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם?! ענה לו: כדי שניצול אנו בהם מדינה של גיהנם. (החינוך מצוה סו)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
מצוות הארץ – בהלכה ובאגדה

מנחם אב התשס"ז

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5